האובססיה של ארגון זכויות האדם עם ישראל שוב נחשפת במערומיה
ב-7 באוקטובר, ארגון הטרור חמאס רצח 1,200 ישראלים ואחרים, בטבח מתוכנן שכלל עינויים אכזריים וחילול הגופות. חמאס גם חטף יותר מ-240 איש, ביניהם יותר משלושים ילדים, והחזיק אותם כבני ערובה בעזה.
Human Rights Watch, הנחשב לכאורה לאחד מארגוני זכויות האדם המכובדים בעולם, המתין מעל יומיים עד שפרסם הצהרה בעניין. אלא שגם זו לא כללה ממש גינוי ברור וישיר של פשעי המלחמה המפלצתיים של חמאס.
במקום זאת, עומר שאקיר (המשמש כמנהל אזור ישראל ופלסטין ב-HRW) מסגר את מתקפת הטרור המזוויעה כתגובה מוצדקת למדיניות הישראלית, אשר לפי רשימת הסיסמאות של HRW כוללת בין היתר פשעי מלחמה, דיכוי, מצור בלתי חוקי על עזה ו"אפרטהייד".
לאחר שישראל פתחה במבצע צבאי לחיסול תשתית הטרור הנרחב של חמאס ברצועה, שאקיר ואחרים בארגון חזרו בהופעותיהם בתקשורת ובפרסומים ברשתות החברתיות על אותן סיסמאות, בתיבול האשמות חדשות כמו "מתקפה לא מידתית וחסרת אבחנה". הקורבנות הישראלים נמחקו כלא היו.
עבור מי שעקב אחר תפקיד HRW כאחד הארגונים המובילים בקמפיין הדמוניזציה נגד ישראל והניסיון לצבוע אותה כמפרה הבולטת של זכויות אדם, כל זה לא מהווה הפתעה. רוברט ברנסטיין, מייסד HRW בעצמו, הוקיע ב-2009 את הארגון שהקים על כך שניסה להפוך את ישראל ל"מדינה מנודה".
הקרדיט לניצול העקרונות המוסריים שאומצו לאחר השואה והפיכתם לנשק נגד ישראל, מגיע למנהל הארגון לשעבר קן רות1, שהשיק את האסטרטגיה הזו לפני כשני עשורים. רות' וחסידיו יצרו לעצמם, בסיוע תקציב מסיבי (מעל ל-100 מיליון דולר ב-2022), מעין הילה של סמכות מוסרית, שאומצה והודהדה בידי עיתונאים, גורמים באו"ם ואנשי אקדמיה.
כך זה עבד במשך שנים, עד אשר שתי חשיפות קרעו את מסכת העמדת הפנים והראו עד כמה עמוק הגיעה השחיתות ב-HRW. הראשונה הגיעה בדמות הודעת דוא"ל שנשלחה לכל 600 עובדי הארגון בידי עורכת בכירה בשם דניאל האס, ביומה האחרון בתפקיד (14 בנובמבר). באותה הודעה תיארה האס וגינתה את העוינות כלפי ישראל המושרשת בכל חלק בארגון.
הגילוי השני הגיע בדיווח של המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון (MEMRI), בו נחשף מכתב חשאי מ-2108 שאישר לכאורה העברת שלושה מיליון אירו מקטאר ל-HRW.
הודעת הדוא"ל של האס סיפקה אישור ודוגמאות ל"שנים של פוליטיזציה" שהכתימו את פעילות HRW בנוגע לישראל, והפרו "כללי עיתונות בסיסיים הנוגעים לאיזון וקולגיאליות". היא ציינה כי תגובת הארגון לטבח ה-7.10 נטתה ל"הקשר האפרטהייד והכיבוש, עוד בטרם יבש הדם של קורבנות חמאס".
האשמת ישראל ותומכיה היהודים בטרור ואנטישמיות היא אחת משיטות הפעולה הקבועות של HRW. למרות שהאס לא הזכירה את קן רות' בשמו, האובססיה ארוכת השנים שלו עם ישראל הייתה ברורה מתיאוריה אודות "חוסר מקצועיות ונטישת כל עקרון של דיוק והוגנות, ובאופן בו הארגון "מעל בחובתו לפעול למען זכויות אדם לכל".
הרקבון המוסרי בשורות HRW השתקף גם בקמפיין הזדוני לתייג את ישראל כ"מדינת אפרטהייד", שבדיוק כמו במקרה של דרום אפריקה בעבר, אין לה זכות קיום. בקמפיין שהושק ב-2021 תחת הכותרת הזו, הארגון שלח למבחר עיתונאים עותקים מוקדמים של "דו"ח מחקר" בן 217 עמודים מלא בז'רגון משפטי לכאורה ותעמולה, כחלק משיטת המניפולציה התקשורתית שלו.
האס כותבת כי ראשי HRW ידעו כי "אף אחד לא יקרא את המסמך כולו, בטח לא אלו שאוהבים כל כך להשתמש במושג אפרטהייד". כל מי שעבד קשה כדי להתעלם מהריקבון בשורות HRW, לא יוכל להתחמק מראיות כאלו.
שבוע לאחר מכן, רעידת אדמה נוספת הכתה בארגון שנהג להתנהל בחשאיות רבה. ב-22 בנובמבר מכון MEMRI פרסם מכתב בערבית המראה לכאורה כי קטאר, נסיכות הנפט העשירה שתומכת בחמאס, מריצה את מפעל התעמולה של אל-ג'זירה וקונה במאות מיליונים השפעה באוניברסיטאות המערב, מממנת בחשאי גם את HRW.
המכתב שתוארך ל-15 בינואר 2018 מתייחס לתשלום של שלושה מיליון אירו לטובת הארגון, נחתם בידי מנהל משרד ראש הממשלה של קטאר וממוען לשר האוצר.
המימון הקטארי (המכתב מזכיר גם תרומה "נוספת") ל-HRW מתאים בהחלט למטרות הארגון בקידום תעמולה פלסטינית והשמצת ישראל בכסות של זכות אדם והחוק הבינלאומי. ב-2009, רות' וארגונו החלו להסתיר את רשימת התורמים המלאה ל-HRW, דגל אדום במיוחד עבור ארגון שמתיימר לקדם אג'נדה מוסרית. במקביל שלח רות' את שרה לאה וויטסון, ראש מחלקת המזרח התיכון בארגון ושונאת ישראל ותיקה, לגייס תרומות במדינות ערב, כולל לוב של קדאפי.
מרבית הפרטים של יוזמה זו טרם נחשפו, אך ב-2020 מידע שדלף ופורסם חשף "תרומה" בת 470 אלף דולרים לארגון, מצד מיליארדר סעודי מושחת. וויטסון, שעזבה במפתיע את HRW בדיוק בזמן הפרסום וכעת פעילה בארגון תעמולה אחר בשם DAWN, החזיקה בקשרים נוספים במיזמים הקשורים לקטאר, כך שהתרומה המדוברת נראית מתאימה לדפוס הפעולה.
הודעת הדוא"ל המפלילה ושערוריות הכספים מלמדות על עתיד מטלטל עבור HRW. על פי האס, ישנם בצוות הארגון אחרים המסכימים עמה "אך חוששים לדבר בגלוי". יתכן כי השחיתות הכספית והמוסרית, יחד עם תרבות השנאה והפחד השוררת ב-HRW יובילו בקרוב למתפכחים נוספים.
קן רות' פרש אשתקד (ופילס דרכו למשרה קצרת-ימים בהרווארד), אך עדיין שולט ב-HRW באמצעות היורשים שבחר וחברי הנהלה המשמשים כחותמת גומי לחגיגת השחיתות. יש ללחוץ עליהם להתפטר לאלתר. בנוסף, דרושה חקירה עצמאית שתחשוף את הפעולות הפיננסיות של הארגון בעשורים האחרונים, לצד בחינת עברות אפשריות של בכירי HRW על חוקי מימון זר.
קשה להעריך את מידת הנזק הבלתי הפיך שנגרם לרעיון זכויות האדם ולקורבנות הטרור בשל התנהלות כזו. עבודה או התמחות ב-HRW כבר אינה נחשבת לנכס בקורות החיים, והזדהות כתורם לפרסומי הארגון הפכה להיות מקור למבוכה. לאחר שלושה עשורים של התחמקות מדין וחשבון, ואם הארגון מעוניין לשרוד ולשוב לימיו הראשונים בהם פעל באמת למען זכויות אדם, HRW יצטרך בניה מן היסוד תחת הנהגה חדשה לחלוטין.
פרופ' ג'ראלד שטיינברג הוא נשיא מכון המחקר NGO Monitor ומרצה בחוג למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן. גרסה מלאה של הטור התפרסמה באתר מכון גייטסטון.
