כדי להגיע לתוצאה המבוקשת מבחינתם בביטול חוק יסוד, לא בחלו שופטי המחנה האקטיביסטי באמצעים
לפסק הדין שניתן אמש וביטל, לראשונה מאז הקמת המדינה ועל חודו של קול, את התיקון לחוק יסוד: השפיטה שצמצם את עילת הסבירות, יש משמעויות משפטיות ופוליטיות רחבות.
היבטים אלו ראויים לניתוח מיוחד אך נקודה אחרת, פחות דרמטית אך כזו שבעיני מעידה רבות על מצב בית המשפט, היא העובדה כי מדובר, בפשטות, בפסק דין לא ישר ולא הגון, אם להתבטא בעדינות. כדי להגיע לתוצאה המבוקשת מבחינתם, לא בחלו שופטי המחנה האקטיביסטי באמצעים, כולל ניסיון לאחיזת עיניים של ממש.
הדבר בא לידי ביטוי מובהק בשאלה האם ניתן היה לפרש את התיקון באופן צר יותר, כך שפגיעתו בשלטון החוק, לשיטת השופטים, תצומצם. שאלה חשובה בפסק הדין בה עוסקים מרבית שופטי ההרכב היא האם ביטול עילת הסבירות מונע מבית המשפט לבטל גם החלטות מופרכות ואבסורדיות לגמרי. ויש גישה שאומרת: לא.
גם אחרי ביטול עילת הסבירות, יוכל בית המשפט לבטל החלטות מופרכות ממש, שאינן רק בלתי סבירות אלא גם מהוות חריגה מסמכות. והתיקון לחוק הרי לא מנע מבית המשפט לבטל החלטות שחורגות מסמכות. התייחסות להחלטה מופרכת כחריגה מסמכות אינה רק אופציה פרשנית לגיטימית, אלא שכך גם נהגו בתי המשפט במשך שנים ארוכות, לפני שהשימוש בעילת הסבירות הפך להיות שגור בצורתו הנוכחית.
אם קיימת אפשרות פרשנית לצמצם את פגיעת החוק, הרי שזו מתחייבת לגמרי מהעקרון הגדול לפיו לא מבטלים חוק, בוודאי שלא חוק יסוד, כאשר קיימת דרך משפטית אחרת לצמצם את הפגיעה. גם על עקרון זה חזר בית המשפט העליון בפסקי דין רבים אינספור פעמים. זו בדיוק הגישה שמציעים בפסק הדין האחרון השופטות וילנר וכנפי-שטייניץ, והשופטים אלרון ושטיין.
שופטי המחנה האקטיביסטי, בראשם הנשיאה בדימוס חיות, מסרבים לנקוט במהלך הפרשני הזה. דווקא שופטים אלו, שבדרך כלל אינם חוסכים בחופש התפלפלות ותעלולים פרשניים, מנסים הפעם להסביר מדוע כאן אי אפשר, פשוט לא ניתן בשום פנים ואופן, לנקוט את המהלך הפרשני המסוים הזה.
אבל הסברים אלו, לאמיתו של דבר, מהווים עלבון. גם לאינטליגנציה וגם לתחושת ההגינות. שופטים אשר יודעים בהבל פיהם להפוך שחור ללבן כותבים כעת כי הביטול הוא "מוחלט" ולא מותיר כל מקום לפרשנות (כיצד ביטוי כמו "סבירות" אינו מותיר מקום לפרשנות?); ושופטים שידעו בעבר להתעלם באגביות מכוונת המחוקק לטובת "תכליות אובייקטיביות" (מה שעשה למשל השופט פוגלמן עם התכלית הסובייקטיבית בתיק טבריה, רק לדוגמה מהשבועות האחרונים) – מסבירים לנו עד כמה פרשנות זו אינה מתיישבת עם התכלית הסובייקטיבית של החקיקה (טענה בעייתית כשלעצמה, כמו שמראים השופטים האחרים). אם זה לא היה ממש עצוב, זה היה מצחיק.
ומדוע שופטי הרוב אינם מוכנים למהלך המתבקש והאלמנטרי הזה של פרשנות מצמצמת? כמובן, מכיוון שאצה להם הדרך לבטל חוק יסוד, ולצורך כך יש לצייר את פגיעתו הרעה במונחים אפוקליפטיים לגמרי, של קץ הדמוקרטיה ושלטון החוק. לפנינו מקרה מובהק של יריית החץ קודם, ולאחר מכן סימון המטרה.
ויש עוד הרבה מקומות כאלה, גדולים כקטנים לאורך חוות הדעת, בהם הקורא המצוי בתחום פשוט מרגיש ומבין שעובדים עליו. קראתי בימי חיי הרבה פסקי דין שלא הסכמתי איתם. אבל תחושה כזו, ברמה כזו, שפשוט משקרים לי, לא חשתי מעולם. וכאשר בית המשפט מדרדר לרמה כזו, מבחינתי מדובר בעיקר אכזבה עצומה.
ד"ר יעקב בן-שמש הוא מרצה בכיר למשפט ציבורי בקריה האקדמית אונו
הרב החרדי וההיסטוריון הצבאי מרדכי ארגמן אצל אורי מילשטיין. הרמטכ"לים הקודמים ביניהם גנץ ואייזנקוט השביתו הרבה מסוקים שהיום חסרים. למה ראשית כי יש מטוסים ללא טייס וכן הולכים לשלום עם חמאס. נשארו כ 80 מתוכם בוגרי וקסנר השאירו רק 2 בכוננות ביום שמחת תורה, שכמובן לא הגיעו (כוח קפלן והגופות הצפות). מטוסים לא באו והטילו פצצות נפל"ם, לדעת מילשטיין זה היה סוגר את העניין בפחות. הפרשן הבכיר בכור טוען על מתקפת סייבר, אבל זה לא מסביר את זעקת התצפיתניות בזמן אמת עם מודיעין חזיתי. כוחות שהיו במקום לא התערבו, למה לא קבלנו פקודה (כוח קפלן והגופות הצפות שיתקו את הצבא). נשאלת השאלה שיכול להיות שמישהו נכנס להלם, כמו רבין מהפרופלורים, שהתמוטט ערב מלחמת ששת הימים, אבל איפה כל האחרים ולמה לא עדכנו את ראש הממשלה. למזלנו החמאס ירה רקטות, שהכריח את כוח קפלן להוציא את הצבא מהשיתוק, כי בינתיים גם ראש הממשלה עודכן, מדיווחי התקשורת בלבד. הם ישאפו להקים וועדת טיוח בראשות דיקטטור מבג"ץ שיחליק להם את הרצון להקריב חיילים שוטרים ואזרחים תמימים על מנת להוריד את נתניהו מהשלטון.
נידמה לי שטעית בתגובה שלך שאינה רלוונטית לכתבה זו…
שאלה חשובה בפסק הדין בה עוסקים מרבית שופטי ההרכב היא האם ביטול עילת הסבירות מונע מבית המשפט לבטל גם החלטות מופרכות ואבסורדיות לגמרי״-
עצם הדיון הזה מניח שזה תפקיד בית המשפט.
אך למרות שבמקרים רבים זה נכון, שימוש בהגדרה כזו באופן גורף פירושו שבית המשפט הופך לתחליף לקלפי ובכך חותר תחת ריבונות העם.
חיפשתי ומצאתי בגוגל ברק וחיות :
"כל שמפו עוצב להעניק לשיער את הטיפול הטוב ביותר, להשיג מראה מלא ברק וחיות, "
אנשים שאישרו הרשעה על בסיס הודאה שנגבתה אחרי חודשים של עינויים לא מעוניינים במוסר, בזכויות אדם או בסבירות. הם מעוניינים בכוח.
נקודה חשובה: לפי בג״ץ, שלטון החוק הוא שלטונם שלהם – של שופטי בג״ץ – ולא שלטון לפי החוק. שהחוק, בסופו של דבר, הוא קודקס כתוב של מילים שאומרות מה מותר ומה אסור לעשות, והוראות כאלה ואחרות של צורות פעולה, על מנת לאפשר למדינה להתנהל באופן תקין. לא רק שהם משקרים לנו ולא רק שהם עושים את זה בהתפלפלויות מפוצלות ומבולבלות, אלא שהם פשוט, הלכה למעשה, אומרים לנו גם שאנחנו מטומטמים וגם שהם השליטים (עד פרסום פסק הדין דה-פקטו, ואחריו, כנראה, גם דה-יורה).
ישראל אינה דמוקרטיה (מזמן).
ישראל היא "שיפטטורה" .
שלטון "השופטים" (ללא קשר כלל למשפט).