ההימור של מיליי

העיתונאי הבריטי ג'ורג' מונביו נשמע נסער מאוד, בין אם באמת ובין אם לאו, מן השלבים המוקדמים של התוכנית הכלכלית עליה הכריז נשיא ארגנטינה החדש חוויאר מיליי. כך הוא צייץ לפני חג המולד:

זהו פשיזם בנוסח שנות ה-30, בנוסף לכך שמיליי הוא תוצר של Atlas Network, רשת מכוני מחקר ימניים שנוסדה בידי כמה מהאולגירכים והתאגידים המטונפים ביותר. מה שהם מקבלים בארגנטינה זה מה שהם רוצים בכל מקום"

והוסיף:

זה תמיד אותו הסיפור עם פשיזם. הוא סיפור כיסוי לקידום האינטרסים של העשירים, השתקת האופוזיציה, הסרת פיקוח מהממשלה ומסירת השליטה בנכסי המדינה"

נראה כי מונביו אינו מתמצא במיוחד ברעיונות הכלכליים שהרכיבו את הפשיזם של שנות ה-30 ואת האידיאולוגיות הקרובות אליו, רובן כללו את שיעבוד הכלכלה לאינטרסים של המדינה. לכך התלוותה בדרך כלל מעורבות ישירה גוברת של הממשלה במשק, רגולציה כבדה, הוצאות ציבוריות נרחבות ובמקרה של איטליה, הקמת חברת החזקות ממשלתית ענקית. מדינה אחרת בה הפשיזם התפשט וגם החזיק לאורך זמן הייתה, ובכן, ארגנטינה.

סדרת הציוצים של מונביו תפסה את תשומת הלב של הכלכלן פיל מאגנס, שהעיר כי מיליי החליף בשלטון "מפלגה שנוסדה בידי פשיסט אמיתי משנות ה-30. אבל נראה שההיסטוריה של הפרוניזם לא מטרידה אנשים המקובעים על תיאוריות קשר 'ניאו-ליברליות'".

הפשיסט המדובר היה חואן פרון, וההשפעה המתמשכת וההרסנית של רעיונותיו היא מה שמיליי מנסה כעת להתחיל לתקן. הנשיא החדש שופע כריזמה ויודע איך להשתמש בה, אך עד כה הוא רחוק שנות אור מפולחן האישיות שהתפתח סביב פרון, ואף יותר מכך סביב אשתו אוויטה, דמות פוליטית בולטת בפני עצמה.

מיליי מבקש לצמצם את השליטה המוגברת של המדינה בכלכלה, שליטה שתרמה להתדרדרות הארגנטינאית בעשורים האחרונים. הפחתת כוחה של המדינה אינה נחשבת בדרך כלל למאפיין פשיסטי. מנגד, הכיוון בו אנשים כמו מונביו היו רוצים לראות אותנו נעים יכול להסתיים רק בשלטון אוטוריטרי.

הפוליטיקה הדרום-אמריקנית היא מה שהיא, וארגנטינה יכולה לצפות לדרך קשה וארוכה לפניה, אך ההאשמות מיליי בפשיזם נוסח שנות ה-30 וקונספירציות אחרות נראות בעיקר כמו השלכה עצמית.

והדרך אכן תהיה קשה. בראשית שנות ה-90, ארגנטינה נחשבה לאחת המדינות העשירות בתבל. כיום, ולמרות הפוטנציאל האדיר, היא לא יותר ממדינה מתפתחת, אך כזו שמתפתחת בכיוון הלא נכון. שיעור האינפלציה השנתית עומד על 160% וצפוי להגיע לסביבות 200% בקרוב מאוד. הטיפול בהלם שמיליי מנסה לבצע כעת הוא כנראה התקווה המשמעותית ביותר שהייתה למדינה מזה זמן, אולי אי פעם, לשבור את כבלי הפרוניזם.

כפי שהודגם בחלק ממדינות מזרח אירופה במהלך שנות ה-90, טיפול בהלם יכול לעבוד אך הצלחתו דורשת בין היתר סוג של תחושת מטרה לאומית מאוחדת, וכמובן שיתוף פעולה ממסדי. מיליי זכה בנשיאות ברוב מרשים יחסית, אך רבים מן הבוחרים הצביעו בעיקר נגד הממשלה היוצאת שהביאה את המדינה לשפל כלכלי, ופחות בעד המרשם אותו הוא מציע לתיקון. כאשר תופעות הלוואי המכאיבות של תוכנית מיליי יהפכו לברורות יותר, חלק מהתמיכה בו יעלם.

כדי להקשות עוד יותר על המצב, מפלגתו של מיליי מחזיקה רק בחלק קטן בקונגרס ובממשל האזורי. המכונה הפרוניסטית עדיין חזקה בכל תחום בחיים הפוליטיים, ולצד גורמים אחרים בשמאל תנסה להיאבק בנשיא בבית הנבחרים, ברחובות ובכל מקום אחר.

בעוד כמה מצעדיו הראשונים של מיליי (כמו נסיגה מרעיון של דולריזציה מיידית) רמזו כי הוא עשוי לדבוק ברפורמה הדרגתית יותר, לאחרונה הוא הציג כמה צעדים רדיקליים במיוחד, אולי מתוך הבנה כי צעדים קטנים לא יקדמו אותו לשום מקום, אולי מתוך תקווה שחלקם לפחות יצליח, ואולי מתוך ראיה עתידית ליצירת תוכנית פעולה חדשה עבור ארגנטינה.

מיד לאחר שמיליי הושבע כנשיא, שר הכלכלה החדש לואיס קאפוטו הכריז על שורת רפורמות, כולל הפחתה מדורגת אך דרמטית בשער הפזו הרשמי. עוד מתוכנן קיצוץ משמעותי בהוצאה הציבורית (ארגנטינה סיימה בגרעון ב-113 מתוך 123 השנים האחרונות) כולל במשטר הסובסידיות שעיוות את הכלכלה הארגנטינאית מן היסוד, אם כי דווקא חלק מתוכניות התמיכה בעניים יזכו לחיזוק.

ואז הגיע צו חירום גורף, ולשם שינוי המילה "גורף" מהווה פה יותר מרק קלישאה. כפי שהוסבר ב'פיננשייל טיימס':

הצו כולל 300 צעדים, בין היתר ביטול רגולציות בשוק הדיור והשכירות, הסכמי מכסים וייצוא, בעלות על קרקעות, רשתות מזון ועוד. הוא גם מנסח מחדש כללים עבור תחומי התעופה, הבריאות, תעשיית התרופות והתיירות, במטרה לעודד תחרות.

פיצויי פיטורים לעובדים יקוצצו, תקופת הניסיון של עובדים חדשים תורחב וחברות לא ישלמו עוד קנסות על אי רישום עובדים. החוקים החדשים, שנכנסו לתוקף ב-29 בדצמבר, ישנו גם את המעמד המשפטי של חברות בבעלות המדינה, בין היתר בתחומי התקשורת, התעופה והאנרגיה, ויאפשרו להן לעבור תהליך הפרטה.

"היום אנחנו עושים את הצעד הראשון בסיום הדעיכה של ארגנטינה", אמר מיליי בהודעה מוקלטת. "חתמתי על צו חירום שיתחיל לפרק את המסגרת הממסדית והמשפטית שהרסה את ארצנו".

הצו מסמל את מימוש הבטחת הקמפיין של מיליי לפניית פרסה חדה מן הרגולציה הנרחבת, המיסים הגבוהים והמגזר הציבורי המנופח שקודמו בידי התנועה הפרוניסטית הנוטה לשמאל בשני העשורים האחרונים"

בפועל, שורשי הרקבון שהרסו את המדינה המשגשגת מגיעים רחוק הרבה יותר משני עשורים, ומקורם בתקופות הכהונה הראשונות של חואן פרון (1955-1946), וסימנים לחוסר תפקוד היו ברורים אף קודם לכן.

Javier Milei with an incredible speech…

Not talking like a politician.
Just a man.

Announcing massive deregulation of the economy and condemning what got Argentina to the situation it’s currently in:

Government overreach + reckless spending.pic.twitter.com/0PqSWncAK7

— Geiger Capital (@Geiger_Capital) December 21, 2023

עד כה נראה כי חבילת החוקים מתקבלת היטב באופן כללי (אחד הסקרים הראה תמיכה של 71%), ולדעתו של הכלכלן טיילור קוואן, המצביעים יהיו מוכנים לקבל מיתון (שככל הנראה כבר הגיע) "לשנה או שנתיים" כמחיר ההתגברות על ההיפר-אינפלציה.

קוואן רואה בחיוב את תוכנית הדה-רגולציה, אך מוסיף כי "עד שלא ישוקם האמון העסקי הרחב יותר, היא תתקשה לסייע ממש לכלכלה". לא ברור מה בדיוק יידרש לשם כך, אך אחד הקלפים בשרוול של מיליי, אם יצליח לשרוד מספיק זמן, עשוי להגיע מתחום האנרגיה.

כפי שדווח ב'וול-סטריט ג'ורנל':

"חברות דרום-אמריקניות ממהרות למצב את עצמן כספקיות הגלובליות החדשות, בזמן שמדינות המערב בוחנות את היבשת בניסיון לגוון את מקורות האנרגיה ולהתבסס פחות על אזורים חסרי יציבות כמו רוסיה והמזרח התיכון.

"אנחנו יודעים שהעולם לא מתכוון לחזור ולהיות תלוי בגז רוסי", אמר מרסלו מינדין, נשיא חברת 'פאמפה אנרגיה' הממוקמת בבואנוס איירס. "זו הזדמנות גדולה". החברה בראשה הוא עומד היא אחת מכמה חברות המגבירות פעילות בשדה הגז והנפט הגדול במדינה הסמוך לגבול צ'ילה ונחשב לבעל פוטנציאל הפקה גבוה.

משברים כלכליים ופיקוח הדוק על הון עכבו את פיתוח תשתיות האנרגיה בארגנטינה, כך אומרים כלכלנים, בנוסף לתשתית תחבורה בעייתית ומחסור בציוד מיובא. אך הודות לנוף הפוליטי החדש, יתכן כי השדה יהפוך לרווחי במיוחד, לפי גורמים בממשלה ובתעשיית הנפט"

שר התשתיות החדש גיירמו פררו כבר הציב בעדיפות גבוהה את התמיכה בפיתוח תשתיות אנרגיה. כפי שדווח ב-S&P Global:

פררו אמר כי השקעה זו ואחרות יבואו מהמגזר הפרטי, בניגוד לממשלה היוצאת שהתמקדה בפיקוח ושליטה על מיזמים, לעתים באמצעות זיכיונות.

"הגישה שלנו היא שהמדינה צריכה להפחית את השתתפותה בכלכלה ולפנות מקום למגזר הפרטי", אמר פררו. "יש פה הזדמנות גדולה להשקיע בארגנטינה". השר הוסיף כי ישנו פער של שני עשורים לפחות מבחינת תשתיות, וכדי לגשר עליו ידרשו השקעות בשווי 15% מן התוצר המקומי הגולמי. זאת בניגוד ל-1% עד 1.5% שהושקעו בשנים האחרונות".

לאחר הצו של מיליי הגיעה הצעת חוק הכוללת 64 סעיפים (המלאכה רבה). הרעיון, כפי שהסביר הנשיא בהתייחסו לימי הראשונים של ארגנטינה במאה ה-19, הוא לשקם את "הסדר הכלכלי והחברתי על בסיס החוקה הליברלית של 1853". ב'פיננשייל טיימס' הרחיבו על חלק מהסעיפים:

הצעת החוק מבקשת לאפשר לארגנטינאים להצהיר על נכסים בחו"ל או במדינה מבלי לשלם מס כבד, לצד שינוי בשיטת הייצוג וההצבעה לקונגרס, החמרת העונשים נגד מי שמארגן מחאות וחסימות כבישים, ומתן סמכות לשר הביטחון להגביל הפגנות"

הרפורמה במס מכוונת בבירור לעודד חזרה הביתה של מטבע זר לו ארגנטינה זקוקה כל כך. על פי דיווח של DW, בסוף שנת 2022 החזיקו הארגנטינאים יותר מ-246 מיליארד דולרים בחשבונות זרים או במזומן.

הצעדים להגבלת מחאות חושפים כי גם מיליי מבין את הפוטנציאל לצרות בהמשך. למעשה, המחאות כבר החלו. הצעת החוק מבקשת בין היתר מהקונגרס לוותר על סמכויות חקיקה בסוגיות מס, אנרגיה וביטחון לטובת הנשיא, עד לסיום השנה הבאה. סעיף אחר מציע את הארכת חלק מסמכויות הנשיא בשנתיים נוספות, עד לסיום כהונת מיליי. עוד ב'פייננשל טיימס':

הקונגרס חייב לאשר את הצעת החוק מטעם הנשיא עד ליום רביעי, והיא תישאר בתוקף אלא אם הבית התחתון והסנאט יצביעו נגדה. במקרה כזה, מיליי אמר כי יכריז על משאל עם לא מחייב "כך שהקונגרס יצטרך להסביר לי מדוע הוא פועל נגד העם""

ובינתיים, איגודי העובדים הגדולים, המהווים מרכיב חשוב במבנה הכוח הפרוניסטי מאז ימיו הראשונים של שלטון פרון (תפקיד המתאים לאלמנט הקורפוריסטי החזק בבסיס הפרוניזם), כבר מתכוננים לעימות. לפי דיווח ברויטרס:

אחד מוועדי העובדים המשפיעים ביותר בארגנטינה קרא לשביתה ארצית בחודש הבא כחלק מהתנגדות לרפורמה הכלכלית של הממשלה, ומחאה נגד הנשיא מיליי"

ובכן, אף אחד לא אמר שזה הולך להיות קל.

גרסה מלאה של הכתבה התפרסמה באתר נשיונל רוויו