על מנת לא לחזור על כישלונות העבר, יש להכיר בעובדה כי מלחמה אחרת דורשת פתרונות אחרים
"היום שאחרי" צריך להיות יום של עזה אחרת, ועל מנת שעזה תהיה אחרת צריכים קודם כל לרצות בכך התושבים המתגוררים בה. הם ולא הנשיא ביידן, מדינות אירופה או מדינות ערב, הרש"פ, בכירי מטכ"ל או פרשנים למיניהם התובעים להכין תוכנית ליום שאחרי המלחמה, בעזה שעוד מסרבת בתוקף להיות אחרת למרות החורבן וההרס שחוותה, ושום תוכנית שיתקינו עבורה אחרים לא תצליח לשנות אותה.
משום שעל מנת להיות אחרת היא צריכה להיות שוחרת שלום. היא צריכה שצעיריה לא ייחלו לרצוח את שכניהם היהודים. שקשיש קטוע רגל לא ידדה בהתלהבות כדי לבזוז ישוב ישראלי. ושמנהיגיו בעתיד לא יבטיחו עוד הרבה ימים כמו השבעה באוקטובר.
זה אולי מה שיקרה, אם וכאשר צה"ל יכריע את חמאס, ישלים את כיבוש הרצועה, ישלוט בה צבאית ויחזיר את החטופים, מה שאינו ברור כרגע. תחזיות חסרות בסיס מזיקות יותר ממועילות ולכן את תכנון העתיד צריך להרחיק ולא לקרב. כך גם תושבי חמאסטן יתפנו לחשבון נפש שיבהיר כיצד הביאו על עצמם אסון כה נורא, ומה צריך להשתנות כדי שנכדיהם יזכו לחיים אחרים.
יתכן שהם יקבלו לכך תמריץ מתנאי חיים עלובים ונעדרי ביטחון אישי, במחנות אוהלים דולפים ועמידה בתור לקבלת קצובת המזון היומית, לצד צרות נוספות שיתרחשו כאשר תקוה אינה מבצבצת באופק התכניות של היום שאחרי. עזה לא תהיה אחרת ביום שאחרי אם נחזור על טעויות העבר, כאשר נטלנו על עצמנו, בעזרת שוחרי טובתנו באירופה וארה"ב ושוחרי רעתנו בקטאר, מצרים וירדן, לתכנן עבור העזתים את היום שאחרי, במקום להניח להם להתלבט בעצמם, ולהגיע לתשובה היחידה אותה נסכים לקבל בחיוב.
כך עשו ידידינו ליפן וגרמניה במלחמת העולם השניה. כשנה לפני תום המלחמה, כאשר כבר היה ברור כיצד תסתיים, גיבש המטכ"ל האמריקני תוכניות ליום שאחרי במטרה לשקם את גרמניה. כאשר הן הוצגו לנשיא טרומן, הוא פסל אותן בטענה כי מי שהיו שותפים לפשעים נגד האנושות, למעשה כל תושבי גרמניה, לא זכאים להשתקם קודם שיענשו על כך.
חלק מן הפרשנים בישראל מציינים את תכנית מרשל שאושרה על ידי הקונגרס באפריל 1948, הצילה את מדינות אירופה ממשבר כלכלי ומנעה את נפילתן לחיק סטלין, כדוגמא שניתן להפיק ממנה לקחים אקטואליים לגבי שיקום הרצועה. אלא שהם שוכחים תכנית אחרת שקדמה לה בשלוש שנים – תכנית מורגנטאו אותה הגה שר האוצר היהודי בממשל טרומן.
התכנית קבעה כי הואיל וגרמניה כולה אשמה בפשעי הנאצים, אין לנקוט בשום צעד שיאפשר את שיקומה ואת חזרתה למשפחת האומות. מסמך המטות המשולבים JSC 1067 שנגזר ממנה קבע כי על הממשל הצבאי לוודא כי: "…רמות רעב, מחלות ואי-שקט אזרחי, ישמרו, כל עוד אינם מהווים סכנה לכוחות הכיבוש…". בהמשך פורקו כל מוסדות השלטון, הבנקים והאירגונים הכלכליים במדינה. זה גם היה דינם של מוסדות החינוך מגן הילדים ועד האוניברסיטה. נקבעה קצובת מזון שפירושה תת-תזונה, שלוש צלחות מרק ליום לערך ו-1500 קלוריות לאדם, והוטלו הגבלות על חלוקת פחם לחימום ביתי. במקביל הועסקו ארבעה מיליון חיילים גרמניים שבויים בעבודות כפיה באנגליה, צרפת וברה"מ.
השנים בהן יושמה תכנית מורגנטאו היוו תשתית לטיהור החברה הגרמנית מהאידאולוגיה הנאצית בשמה יצאה למלחמה. בלי להיכנס לפרטים, נציין כי גם כיבוש יפן על ידי הגנרל מקארתור לווה בסבל רב לאוכלוסייה, רעב ומחלות, כחלק מהניסיון להבטיח שלעולם לא תחזור לסכן את שלום העולם.
אנחנו לא אמריקה, ושום בר דעת בעולם (שלא לדבר על "מחנה השלום בישראל") לא יאפשר להעלות תכנית מורגנטאו ישראלית ליום שאחרי. לכן הדרך הנכונה לטפל בנושא היא להניח למציאות הנדרשת להכתיב את עצמה, לנסח את המלל הדיפלומטי הנדרש בוועדות הבינלאומית שיתכנסו בקרוב לדון בבעית העקורים ושיקום הרצועה, ודחיית מסקנותיהן בתירוצים משכנעים. כמו למשל, שכל עוד לא חוסל אחרון מחבלי חמאס, ופוצצו כל הפירים והמנהרות (תהליך שיארך שנים) ישראל אינה יכולה להבטיח את ביטחון המשקמים.
מדיניות זו, על כל המשתמע ממנה לגבי הקשיים המצפים לתושבי הרצועה, חיונית להצלחת תהליך הדה-חמאסיזציה של האוכלוסייה שאימצה את אתוס המוקוואמה והפכה למעוז קדמי במלחמת הג'יהאד נגד ישראל. אין מדובר על נקמה ולא על ענישה, מן הסוג שנקטו האמריקנים נגד גרמניה ויפן, אלא יצירת תנאים הכרחיים לתהליך חינוכם מחדש של העזתים.
אחד הטיעונים שיועלו מן הסתם נגד השיטה המוצעת הוא שסבל לא יעבוד על אנשים למודי סבל. במקרה כזה מומלץ לספקנים להתעלם מן המיתוסים ביחס לחיי הפליטים בעזה לפני ה-7 אוקטובר ולבחון את העדויות מהן עולה כי מראה מחנות הפליטים של היום שונה לחלוטין מזה שהצטייר בדימיון. המימד הזמני של ערי אוהלים מ-1948 התחלף בשכונות בתי קבע מצוידים, רבים מהם בני מספר קומות. בכל שכונה נמצאים בתי ספר ומרכזי מסחריים. מכל בחינה אובייקטיבית, רמת חייהם של תושבי המחנות ברצועה הפכה גבוהה מזו של פליטים במקומות אחרים בעולם, בין היתר הודות לתמיכת ארגוני סיוע שונים.
מאז ה-7 אוקטובר חייהם של תושבי הרצועה נפגעו קשות בגלל הזדהותם עם חמאס, אבל על מנת להפנים את גודל ההפסד, ולהתגבר על האידאולוגיה העומדת ביסודו, יהיה עליהם לעבור תהליך דומה לזה שעברו הגרמנים והיפנים בעקבות מלחמת העולם השניה. כמה שנות חיים עלובות בערי אוהלים דולפים, ממתינים למנת מזון קטנה שתגיע, ביום שאחרי… יכולה לסייע בכך.
ההשלכות ההומניטריות של הפעולות הצבאיות בעזה קשות ועלולות אף להחריף בהמשך, וטוב שכך. לפי הערכות, למעלה ממחצית מתושבי הרצועה הפכו עקורים והם מצטופפים בעיקר בדרום בתנאים קשים. בשבועות הקרובים, עם כיבוש מרכז הרצועה, יצטרפו אליהם גם מרבית תושבי מחנות המרכז שעוד נותרו בהם.
על מנת להבטיח עזה שוחרת שלום יש לדאוג לכך שתהליך הדה-חמאסיזציה לא יפסק הודות לתכניות פילנטרופיות ביום שאחרי. כל זה לא יקרה אם ישראל תפר חלילה את הוראות הדין הבינלאומי. למרבה המזל השכילו חברי הקבינט המצומצם, בלחץ האמריקנים, להבין זאת בזמן ומאז הפסקת האש בנובמבר ישראל מאפשרת את העברת הסיוע הנדרש ממעבר רפיח. מרבית בתי החולים ברצועה לא נפגעו משמעותית בהתקפות צה"ל, מה שיאפשר לעקורים לקבל טיפול רפואי במגבלות כאלה ואחרות.
כל זה נותן מענה לשאלה מי ייקח על עצמו את הסיוע ההומניטרי לעקורים המסתופפים במחנות האוהלים, יבטיח שישראל לא תואשם ברצח עם, ויאפשר לה להוסיף ולדחות את התכניות לשיקום הרצועה ביום שאחרי עד להשגת היעד המבוקש.
מלחמה בטרור היא תופעה שהכללים המקובלים במלחמות קונבנציונליות לא חלות עליה. התעקשות לתבוע מראש הממשלה עיסוק מדיני ביום שאחרי בעוד המלחמה נמשכת יוצאת מנקודת הנחה שמדובר גם כאן על מלחמה רגילה, המהווה המשך המדיניות באמצעים אחרים. מעין משחק שחמט בו מינוף הישגים צבאיים יוביל למט נגד היריב.
אלו הסבורים כך שכחו את לקחי המלחמות הכושלות בטרור בדורות האחרונים, כישלונות שנבעו מאי-הבנת העובדה לפיה מבחינת המחבלים המדיניות היא המשך המלחמה ולא להיפך. בניגוד לשיקולים צבאיים רגילים, ארגוני טרור מעניקים משקל עדיף לאלמנטים א-רציונליים כמו שנאה, רוח הקרבה והתעלמות ממימד הזמן, מספר הקורבנות או תועפות הסבל שחברה תומכת טרור מוכנה לשאת כדי לנצח בסוג כזה של מלחמה.
על מנת לא לחזור כישלונות העבר, ולהפסיק לשחק שחמט מול שחקני שש-בש, כדאי שנתחיל לחשוב אחרת וראשית יש להכיר בעובדות. נכונות המחבלים לנהל את המוקוואמה, מלחמת הקודש נגד ישראל, נובעת מתוך אמונה שהם עושים מעשה נכון, צודק ומוסרי, המשרת את החברה שהרתה אותם והמוכנה לסוכך עליהם בגופה, כשהם מסתתרים במחילות. החברה מעטירה עליהם כבוד והערצה כאשר הם יוצאים לטבוח ביהודים מעבר לגבול, וששה להעמיד לרשותם את כל האמצעים הנדרשים לשם כך ואף לסבול שוב ושוב מנחת זרועו של צה"ל.
הכרעת חמאס מחייבת להכריע את החברה העזתית ולהכריח אותה לעבור תהליך דה-חמאסיזציה באמצעות כוח. בהנתן ששום תכנית של היום שאחרי שתציב מטרה כזו לא תתקבל על דעת העולם, צריכה המדיניות שלנו להיות המשך המלחמה באמצעים אחרים, מן הסוג המוצע לעיל ולא ההיפך.
לא ניתן לגרום לתושבי עזה להפסיק לחלום על חיסול מדינת ישראל ועל דרישתם לשוב לפלסטין. לכן ההצעות בדבר שיקום עזה תמורת פירוזה מנשק כבד או חיסול המנהרות לא יסייעו לפתור את בעיית הטרור, אותו ניתן לחולל בדרכים נוספות.
מה שכן עשוי לעזור הוא לגרום לתושבי הרצועה להרגיש סוף סוף מבודדים ואומללים כפי שלא היו מעולם, נמקים במחנות עקורים וחסרי תקווה עתידית או תוכניות "שיקום" אותן קיבלו בעבר כפרס על תמיכתם בחמאס. צדק מקבל לא אחת משמעות חדשה כאשר הוא נתקל בכוח נחוש. יתכן כי כאשר יתברר לשוכני האוהלים במואסי כי כללי המשחק השתנו אחת ולתמיד, הם יהיו מוכנים לוותר על חלומותיהם ועל תחושות הנקם, על מנת לחזור לחייהם הנורמליים מקדם. שווה לנסות.
אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד הוא ד"ר להיסטוריה ופילוסופיה של הרעיונות, איש הייטק וסמנכ"ל לשעבר בחברת אמדוקס. מילא מגוון תפקידי פיקוד ומטה במערך החי"ר, ומייסד פו"ם 'אפק' להכשרה בינזרועית בצה"ל.
כל המאמרים על היום שאחרי מובילים למסקנה אחת בלבד.
רק טרנספר. כי אין פיתרון אחר.
חברה שכל סיבת קיומה הוא השמדת ישראל לא יכולה לשבת בעזה יותר.
לא נחנך אותם, לא נוכל לעצור כספים שיגיעו אליהם.
דינם השמדה, והפליטים יגורשו.
ניצחון זה לקחת להם את השטח. לנקות אותו לגמרי, לשטח אותן, ולבנות ערים יהודיות במקום.
אין שום ניצחון אחר.
גמרנו לפחד מנאצים גמרנו לפחד מהעולם. שיתחילו הם לפחד לפני שיתעסקו איתנו.
היכן האניות ???
על פי כל הסקרים, כולנו, וכשאני אומר כולנו אני מתכוון לעם ישראל השפוי והבריא בנפשו, כולל הרבה מאד שמאלנים שהתפכחו בחודשים האחרונים (רם בן ברק הוא דוגמא לאחד מהם) מבינים היטב שאי אפשר לחיות לצד השטנים העזתיים אף לא עוד דקה אחת.
לאף אחד מאיתנו אין ספק שמה שרצו העזתים לעשות לנו ב-7 באוקטובר, (ואני בכוונה משתמש במילה עזתים ולא במילה "חמאס" כי אין שום הבדל ביניהם), הוא כאין וכאפס לעומת מה שהם תכננו לעשות, ולמה שהם עדיין חולמים לעשות לנו, ברגע שח"ו תינתן להם עוד הזדמנות.
על כך מעידים כל הסקרים שעורכים ברחבי הרצועה, ואף ביהודה ושומרון, שמראים כי על אף המכות הקשות שצה"ל הנחית על ראשם, עדיין רובם המכריע של הערבים רואים את טבח ה-7 באוקטובר בתור דבר חיובי, ובתור הצלחה כבירה, שבדעתם לחזור עליו אם ח"ו יתאפשר להם.
לכן הפיתרון היחידי, הברור לכל בר דעת, הוא היפרדות מוחלטת מהם. ומכיוון שאנחנו לא מתכוונים לחזור לגלות, הפיתרון היחיד שנשאר הוא שהם ילכו מכאן.
משום מה כולם מייבבים מדוע א-סיסי והמצרים לא פותחים את הגבול. למה? בשביל מה אנחנו צריכים אותו בכלל?
שכחתם שיש לעזה חוף ארוך, ואפילו נמל ??
תתכבד מדינת ישראל, ותציע, כפי שמתיר החוק הבינלאומי, לכל עזתי שמעוניין להגר משם, עזרה לוגיסטית בהבאתו למחוז חפצו. כידוע, כמה וכמה מדינות הזקוקות לכוח עבודה כבר הכריזו בגלוי שהן יקבלו פליטים מעזה ברצון.
אז בשביל מה אנחנו צריכים את חסדי המצרים? שימשיכו לסגור את מעבר רפיח עד מחר…
ישראל צריכה ליטול יוזמה, ולפרסם בקרב הפליטים העזתים המצטופפים בחולות גוש קטיף, כי ישנן אניות הממתינות להם מרחק קילומטרים ספורים מהחוף, שיקחו אותם למדינות חופשיות, משגשגות ובטוחות, שבהן יהיה להם ולילדיהם עתיד, עבודה וביטחון, הרחק מהחמאס.
לענ"ד יהיו מאות אלפים שְׁיֵּעָנוּ להצעה הזו כבר בימים הראשונים. ואחריהם תתרוקן הרצועה מרובה המכריע של תושביה. מצידי שגם המחבלים שביצעו את הטבח יצטרפו אליהם. מה זה כבר משנה? איני רואה שום הבדל בין מחבל שביצע את הטבח, לבין זה שסייע לו, או שתמך בו, או שהגן עליו, או שמחר ינסה לעשות את הטבח הבא. שום הבדל. כולם בני מוות. אך בשל מספרם הרב, עדיף כרגע שפשוט יהגרו מפה.
איך הם יגיעו לאניות? עם סירות, כפי שעושים הערבים והאפריקאים מזה שנים רבות, כשהם שטים את הדרך הארוכה מחופי צפון אפריקה לאירופה בסירות עץ רעועות.
וכאן מדובר בשייט קצר של מספר דקות, שבסופו הם יעלו על אניות המסוגלות להכיל בין 5,000 ל-10,000 איש בכל הפלגה.
ואם תאמרו – החמאס ינסו למנוע את זה? אדרבא, שינסו. אי אפשר למנוע מכאלו מסות של אנשים להגיע ליעדם. ראינו את זה היטב כשהחמאס ניסה למנוע מתושבי צפון הרצועה לרדת דרומה, ולבסוף הוא נשבר והתקפל.
כך גם כאן. הם בוודאי ינסו למנוע את הגעת הערבים לסירות, ואפילו יירו על כמה מהם, אולם המסות שירצו להפליג ולצאת מעזה תהיינה כל כך גדולות, שהם פשוט ירמסו את החמאסניקים שינסו למנוע מהם מלהגיע ליעדם.
ואולי גם נראה שידור חוזר של "לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם" – שילחמו אלו באלו ויהרגו אלו את אלו – כפי שהנביא ישעיה ניבא "וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם".
"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" – יהי רצון שעד פסח הקרוב נזכה לראות את גאולת ה', והפעם – ביציאת מִצְרִים.
ובא לציון גואל ושלום על ישראל.
רק גירוש מעזה והתיישבות יהודית תהיה תשובה מוסרית מינימלית למה שקרה ביום שמחת תורה, ולמה שקרה בעשורים האחרונים שבהם חונכו מיליוני ערבים מגיל אפס להיות נאצים. רק גירוש!
הטעות של כותב המאמר היא ההנחה הבלתי מציאותית שלתושבי עזה מערכת שיקולים דומה לשלו, את שלא יבינו כאן כי הערבים מעדיפים לחיות לנצח כפליטים ובלבד לא לוותר על החלום לרצוח את כל היהודים, נמשיך לחזור על אותן טעויות.
טעות להתייחס לעזה כשמדברים על בית המשפט. הטעות היא שהתרגלנו לקונספט של רוצים להרוג אותנו ואנחנו מחפשים כסומא את המניע. הפירמידות הן רמז בפרשה. הם רוצים לשעבד אותנו בשביל בירה ובצל. זאת האמת.
הרעיון של טרנספר הוא לא מעשי כי אף אחד לא יסכים לקבל אותם (מתוך שנאת ישראל, מתוך הבנה כמה מסוכן להכניס אליו את העזתים או שניהם) וארה״ב אפילו לא מנסה להסתיר את כעסה על הרעיון.
ההתמקדות של ישראלים רבים ברעיון הזה מונע דיון שבאמת מכוון להציע פתרונות מעשיים אבל פחות אידיאלים.
ברמה המעשית, אני מסכים עם כותב המאמר אבל מוסיף הגירה מרצון בזרימה חלשה. כלומר ישראל צריכה להציע עסקה לכל תושב הרצועה שרוצה לעזוב ומוכן לחתום על התחייבות לוותר על כל הזכויות, אם יש לו ולא לחזור לעולם. כשהעסקה היא אוטובוס עם מקום למזוודות מעזה לנתב״ג וכרטיס טיסה לכל מקום שיש אליו טיסה מנתב״ג על חשבוננו.
מה הם יעשו במדינה שהם יגיעו אליה ואיך הם יתקבלו זה כבר לא הבעיה שלנו.
כך נצמצם יותר את הבעיה ומהצד, העובדה שישראל מסייעת לפליטים תעזור לנו בעולם.
כמובן, גם חשוב לצמצם את שטח הרצועה (אני הייתי לוקח שטחים במזרח הרצועה, הן בצפונה והו בדרומה, מסיבות בטחוניות) על מנת להראות שההפסד שלהם אינו זמני וכך ליצור הרתעה אמיתית.
התגובות למאמר מחכימות בהרבה מן המאמר עצמו. חבל שאין אופציה של לייקים.
תוכנית מורגנטאו ומורגנטאו עצמו, סוכלו בידי
הפקידות הבכירה במחלקת המדינה האמריקנית
שכבר אז הייתה אנטישמית.
המתנה לבחירות בארה"ב בעוד 10 חודשים, המשך הרס עזה בקצב הנוכחי
——————————————————-
א) יש להמשיך את הרס רצועת עזה בקצב הנוכחי. העולם התרגל למלחמה באוקראינה, לרמה נוכחית של הלחימה בעזה וגם למלחמה הלא נגמרת בין דעא"ש לעלאווים במה שהיה סוריה ורוסיה.
ב) בעוד כ- 10 חודשים בחירות בארה"ב, עם אפשרות סבירה לעלייה של הרפובליקנים. הגברת היילי (אחת המועמדים) הצהירה בגלוי שעל העזתיים לגלות. לכל אדם שפוי על הגלובוס ברור שאם לאחר הטיהור האתני בחבל עזה ב- 2006 שגרם לטבח ברמה של שואה ב- 4 השעות הראשונות בעוטף ישראל בחג שמחת תורה – הפתרון היחיד הוא רק הגלייה של העזתיים כולם.
ג) יש להמשיך להרוס את רצועת עזה, את כל בתי החולים, בתי המגורים, מוסדות, תשתית חשמל, מים, ביוב בכל מקום שהוא לא רפיח. המטרה להגיע לבחירות בארה"ב כאשר מכל מקום בעוטף ישראל על כל 45 קילומטרים של הגבול כל המביט מעברה יראה רק ים וחורבות בגובה הקרקע.
ד) החרבת רצועת עזה, לא יאפשר לעזתים לחזור לשום מקום. ע"פ הערכות בצפון הרצועה יש 200,000 עזתים. איפה הם? כנראה בבתים שישנם שלא נפגעו או נפגעו חלקית.
ה) הרס של מחנות המרכז, צפון הרצועה, חאן יונס – יגרום לכולם להגר לדרום. כל מי שלא יהגר יש לראות בו לוחם חמא"ס\ג'יהאד\פתח או סייען ולכן יש להרוג כל אחד שיהיה שם בירי מרחוק ולהותיר את גופתו למאכל העורבים והחזירים.
ו) יש להרוס את מה שיש מעל הקרקע אבל גם מה שמתחת לקרקע, הרס המבנים יאפשר לחסום פתחים שאנחנו עדיין לא מכירים. כל פתח שמעליו טונות של פסולת בניין לא יאפשר יציאה. מנהרות שאנחנו לא מכירים אבל שתהינה חסומות – כל מי שנמצא שם ימות לאחר שיגמרו המים והמזון ובעיקר אוויר בעומק.
ז) חובה להגיע למצב סביב החורף הבא בו 1.2 מיליון עזתיים סמוכים לגבול מצרים. מצפון להם צבא ישראלי בפריסה ברוחב של 5 ק"מ קו מגע בלבד (קרי, ניתן להחזיק את הקו עם חטיבה אחת ממוכנת + כוחות עלית בעתודה ועוד חטיבת מג"ב אחת בקו המגע. מצפון לקוחות צה"ל אין שום דבר, לא מבנה, לא עץ, לא אדם. כל מי שיגיח יהרג כי יהיה בחזקת מחבל.
ח) להפיץ לאחר מכן ברשתות הערביות כי כל מי שיש לו ויזה או כרטיס טיסה לאנשהו, יכול לצאת בחסות ישראל הוא ומשפחתו לצאת לנמל תעופה בישראל ולצאת לעולם הגדול. בטוחני, שמאות אלפים יצאו מרצונם החופשי בדרך הזאת.
ט) לכשיצאו 500,000 עזתים בתוך כמה שנים וזה יהיה בעיקר הצעירים, העשירים, החזקים ישארו סביב אזור רפיח כ- 500,000 נוספים שישוכנו ברצועה של ק"מ X 5 ק"מ במחנות ארעיים. מצפון להם צבא ישראל עם קו מגע של 5 ק"מ וללא יציאה לים.
י) בתוך כמה שנים לאחר שהעולם יעסוק בדברים אחרים, יגיע הזמן לפנות את ההריסות תוך הקמה של מתקן להכנת מלט מפסולת בניין ומפעל למחזור ברזל שתמכר לחו"ל. את הקרקע של רצועת עזה שהערבים הרסו יצטרכו לטהר, לבנות עיר עברית של 200,000 יהודים מצפון לצבא הישראלי שישב מצפון לשארית האחרונה של המוסלמים ברצועה.
יא) את שם העיר יש לקרוא קטיף, שמות השדרות בה מצפון לדרום צריכים להקרא ע"פ שמות הישובים היהודיים טרם הטיהור האתני ביהודים שביצע אריאל שרון בלחץ המערכת המשפטית (למי שלא זוכר, עומק העקירה כעומק החקירה).
יב) לגרום לעזתיים שעוד נמצאים להגר, לא תינתן להם עבודה אלא מזון ומים ואם המצרים רוצים שיכניסו להם חשמל והוצאת ביוב לטיהור במצרים.
יג) כמה שנים לאחר מכן, להקים מחדש את העיר עזה כעיר עברים בצפון הרצועה ולשקם את הנמל כך שלאורכו תהיה טיילת, מסעדות דגים, פארקים רחבי ידיים,…. בעיר עזה סביב ביה"כ העתיק לבנות פארק ענק ויפהפה.
יד) האג, בג"ץ, או"ם – לא חשוב מה יגידו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים. למי שלא הבין, להבנתי, את בג"ץ שמתי יחד עם הגויים – למי שצריך הסבר למה שישאל בתגובה.
תוכנית מוצלחת אבל יש לי 2 השגות:
א.כרגע רצוי להפנות פליטים לצפון הרצועה על מנת לצמצם את המגן האנושי בדרום הרצועה (כולל רפיח ופילדלפי) שם ישנם עדיין אזורים שלא בשליטתנו ובהם עדיין יש נשק, ריכוזי טרור וחטופים.
בנוסף, שליטה ובנייה עברית בדרום הרצועה מהווה חיץ נגד הברחות ממצרים ולכן חשובה יותר מבצפון הרצועה.
ב. לצד הנצחת ישובי גוש קטיף, יש גם להנציח את הישובים שנפגעו ב7.10.
ל ימני (1),
ככל שהקו ארוך יותר ומכמה כוונים קשה יותר להגן עליו.
תנועה מצפון החרב דרומה תוך הותרה של תצפית על הקרקע ומטוסי זיק מעל כשאין כל מסתור תאפשר לאבטח את השטח עם כח אפסי.
אותו הדבר בהמשך בחורבות מחנות המרכז וחאן יונס.
המטרה להגיע לקו מגע של 5 קילומטר רוחב.
אספקה ממצרים של נשק?
הנתיב בשלב מסויים ישמש ליציאה של העזתיים אל העולם.
בהיבט של תועלת, ישראל המאוד צפופה ומאוכלסת בעיקר מחיפה על רצועת החוף עד אשקלון זקוקה מאוד לאותם 40 קמ של רצועת חוף כהמשך לגידול באוכלוסיה והתעשיה והשירותים.
עד הטבח בתרפ"ט היתה נוכחות יהודית רצופה בעיר עזה ומדרום לה. יש לדחוק מעזה את המוסלמים ולהתיישב בה. חצי מיליון יהודים בין אשקלון לקו המגע יגרום לכל העולם ואישתו להבין שזו המציאות.
מי שיעז לגעת ביהודי ולבצע שואה, היהודים ישמידו אותו, יגלו אותו ויחריבו את עריו עד היסוד.
כמעט 80 שנים אמרנו לעולם לא עוד. בוצעה בנו שואה כעת זמן הנקם.
כפי שהגדיר זאת יפה ונכון אליהו יוסיאן, החמא"ס הוא לא האויב, עזה היא האויב.
תגובה מדהימה ורעיונות מקוריים ומדהימים. צריך לשים אותה בתור כתבה בפני עצמה.
אני מתכוון להעתיק אותה לאתרים אחרים ברשותך.
ל (3),
תודה
1. הכל טוב ויפה על הנייר. בפועל, המלחמה נגמרה. אמריקה נתנה הוראה ואנחנו מבצעים. עסקה כוללת מתרקמת ובתוך כשבועיים עד חודש היא תצא לפועל. תאריך היעד לחזרת המפונים הוא 15.2.
2. הפתרון הנכון מבחינת ישראל היא כיבוש, גרוש וסיפוח. אבל לצערי באקלים הנוכחי זה לא מעשי.
3. צריך להמתין לעליית טראמפ ואולי לטעות של אירן שתתגרה יותר מדי באמריקאים ותגרום להם לשנות כיוון לגביה.
4. בכל מקרה, אין לישראל ללא תמיכה עולמית, אפשרות להביס את החמאס ולחסל כל לוחם וכל פיר וכל מנהרה. זה בלתי אפשרי. וחייבים להפנים את זה.
היה מעניין לקרוא וסה"כ מסכים. חייב לומר שהמלחמה בעזה היא מלחמה ארוכה יותר מול הפלסטינים ואיראן.
צריך לדאוג לגבולות בטוחים לעמנו כי הסכמים לבד או הרתעה לא יבטיחו את עתידנו