בג"ץ ממציא לעצמו סמכויות בהתבסס על תקדימים מופרכים שיצר בעצמו ופסקי דין מפותלים ומופרכים לא פחות. מתוך הפודקסט 'אידיוטים שימושיים'
קטע מתוך הפרק החדש בפודקסט 'אידיוטים שימושיים' עם עקיבא ביגמן. הצטרפו עכשיו כמנויים ותמכו בתקשורת עצמאית.
***
רבות כבר דובר על פסק הדין בנושא עילת הסבירות, פסק דין מופרך בכל כך הרבה רמות שקשה לחשוב אפילו איפה להתחיל. אין זה המקום לחזור על כל הטענות המוצדקות נגדו , אך בכל זאת חשוב לציין כמה הערות.
קודם כל נתחיל באורך. מחילה מכבוד השופטים אבל פסק דין בן יותר מ-700 עמודים זה דבר לא הגיוני ולא סביר. כל שופט חושב שהוא ממציא את הגלגל, עושה לעצמו סקירת ספרות, סיכום רקע חוקתי פלוס ביוגרפיה אישית של אהרן ברק, ועל הדרך מצטט באריכות כל מה שבא לו, ועוד בפורמט של עמודות צרות שמאפשר לציטוטים לנפח את מספר העמודים. חצי יער גשם נכרת בשביל הדבר הזה, ואחר כך הם עוד יפסקו לנו על הגנת הסביבה ושמירת הטבע.
טיעונים חזקים לא זקוקים להרבה מלל. אם צריך לפרוס ארבע דוקטרינות אפשריות מהן אתה גוזר סמכות, כנראה שאין לך סמכות לעשות את מה שאתה מתכנן לעשות. אם מותר לי על פי חוק לבצע פעולה, או אם מוטלת על רשות משטרית סמכות מסוימת, זה אמור להסתיים ב"כתוב בסעיף זה וזה שיש לי את הסמכות. שלום ותודה". כאן כמובן אין לשופטים סמכות והם צריכים להמציא אותה. לכתוב פשוט "ככה בא לי" זה דבר שאפילו כתבי משפט מתודרכים לא יצליחו להסביר. אז מה עושים? מורחים. הבעיה היא שאנחנו לא מדברים על מבחן בגרות בהבעה אלא על יסודות המבנה המשטרי של המדינה.
ועוד משהו על האורך: זה דבר שרק שופטי דור הטיקטוק יכולים לעשות. מי שצריך להקליד או לכתוב עם עט לא היה מאריך ככה. אבל כשאפשר לחפש במאגרים ממוחשבים ולהעתיק ולהדביק טקסטים, הם יכולים לעשות מה שבא להם. מהפכת המחשוב עדיין לא מאפשרת לאזרחים פשוטים לקבל גישה נורמלית למידע ממשלתי או תיקים חשובים, אבל היא מאפשרת לשופטים לייצר ערימות ניירת בלתי נגמרות.
במובן הזה יש כאן שחיתות אינטלקטואלית ברמה בסיסית. בכל ז'אנר אחר קיימות הגבלות על הפורמט. מאמר אקדמי לא יחרוג מ-10,000 מילים בדרך כלל, כולל ביבליוגרפיה. טור עיתונאי ינוע בין 300 ל-700 מילים ולז'אנרים אחרים יש כללים אחרים. זה לא במקרה. הם נועדו לחייב את המחבר לעמוד בסטנדרט מסוים, לברור עיקר מתפל, לחדד את הטיעון ולבנות לוגיקה מהודקת. זה לא אומר שכל מאמר אקדמי הוא פאר היצירה אבל לפחות יש שם נורמות מסוימות.
גם בתחום הזה לשופטים אין שום נורמות. טיעון אינו טיעון, הוכחה אינה הוכחה, מתודה היא לא מתודה. מנקודה א' לנקודה ב' אפשר למתוח מאה קווים שונים ואף אחד לא יכול להגיד מילה. פסקי הדין של בג"ץ, בעיקר בנושאים חוקתיים, הם לא יצירה שיפוטית או מדעית אלא משהו שלקוח מז'אנר אומנותי, פרוזה או אפילו שירה טרחנית. אולי עדיף שבמקום עמודות צרות וסוגריים מעיקים, היו כותבים חצאי שורות מנוקדות. לפחות היינו מבינים איזה סוג של טקסט אנחנו קוראים.
ועכשיו לתוכן. אתמקד בפסק הדין של חיות כי אחרת באמת לא נסיים פה, וגם לי יש סבלנות מוגבלת למלל פסאודו-חוקתי. הטיעון המרכזי של הנשיאה הפורשת גורס כי ראוי שתהיה ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד, ולכן אנחנו נעשה את זה. בגלל שהיא חושבת שהמערכת לא מאוזנת מסיבות שונות, וצריך שיהיה מישהו שיאזן, היא לוקחת לעצמה את הסמכות.
שאלת הסמכות אצל חיות לא נגזרת מסעיף בחוק או מהסמכה אחרת, אלא מהצורך שיש לדעתה בסמכות כזו. אחרי שהסבירה שיש צורך, היא מחפשת איך להצדיק את נטילת הסמכות, ואת זה היא כבר עושה באמצעות לקט דוקטרינות ותיאוריות מופשטות. זה לא רק לירות את החץ ואז לסמן את המטרה, זה להמציא סוג חדש של מטרה מבלי לנסות אפילו לירות משהו.
כך כותבת חיות:
השיטה הישראלית הינה מקרה קצה מובהק שבו ההליך הפשוט לאימוץ נורמות חוקתיות, מעניק לרוב פוליטי מזדמן את האפשרות לשנות מן היסוד, בקלות ובתוך זמן קצר, את המבנה החוקתי ואת הזהות הלאומית של המדינה"
בגלל אופי השיטה ובגלל שאין לנו חוקה שמסדירה כיצד מתקנים אותה, צריך מנגנון שמסדיר מה אפשר לתקן ומה לא. זה הטיעון הבסיסי. יש בעיה, ומי יתקן אותה? השופטים כמובן:
על כן, יש הצדקה לקיים בישראל ביקורת שיפוטית מהותית על חוקי היסוד בהיעדר כל ערובות אחרות שמקנה הליך נוקשה דוגמת זה הקיים במדינות אחרות, לחקיקת נורמות חוקתיות"
עוד "הצדקה" מהסוג הזה, שבעיני היא בכלל לא הצדקה, קובעת כי החברה שלנו עלולה חס וחלילה להשתנות, ואנחנו צריכים למנוע את זה:
התארכות השלמת המפעל החוקתי והימשכותו על פני עשרות שנים, מגבירות את החשש מפני היחלשות אפשרית של הנראטיב המכונן שמגדיר את קיומנו ועמד בבסיס הקמת המדינה ואולי, חלילה, אף התנתקות ממנו"
הדורות מתחלפים, ומה שחשבנו פעם או מה שאנחנו חושבים היום על מה שחשבו פעם כבר לא משכנע את הציבור הרחב. כדי למנוע מההמון הברברי לשנות את אופי המדינה, חייבים לקבע אותו. ואיך עושים את זה? בתי המשפט.
וכאן מגיע השלב הבא בטיעון, דבר שהתחיל אהרן ברק בפסק דין המזרחי – להעמיס משמעויות ערכיות מופרכות על אותו רגע מכונן, ובעיקר על מגילת העצמאות. השופטים לוקחים את מגילת העצמאות, טקסט שמשמעותו פוליטית ומדינית בעיקרה, והופכים אותה להצהרת עקרונות חוקתיים בעלת תוקף משפטי.
הבעיה שמגילת העצמאות מעולם לא נועדה לעשות משהו כזה, אפילו להיפך. היו ויכוחים אדירים על כל הסוגיות הערכיות והעקרוניות במגילת העצמאות, ובן-גוריון בכוונה נמנע מלהכריע בהן כדי ליצור קונצנזוס רחב.
אבל מעבר לעניין ההיסטורי, הטענה העקרונית מופרכת. מדינת ישראל משתנה. החברה משתנה והצרכים שלה משתנים. המחשבה שאפשר לקבע עולם ערכי מסוים באמצעות טקסט משפטי פשוט חסרת הגיון. גם אם מה שחיות חושבת על הקמת המדינה היה נכון, והוא לא, הרי מאז שנות ה-50 קלטנו גלי עלייה עצומים, התחלפו הדורות והשתנתה המדינה.
המקום בו מבררים סוגיות כאלו הוא בפוליטיקה, בכנסת. אלא ששם השמאל מפסיד, ובשל החרם המטופש על הליכוד הוא גם לא מצליח להגיע לעמדות השפעה. לכן הם פונים לבתי המשפט. זה הבסיס לכל מהלך המשפטיזציה בשלושים השנים האחרונות, והוא מגיע לשיאו בניסיון לכפות חוקה באמצעות התרפקות על עבר מדומיין.
הם חוששים מעליית החרדים והכהניזם בחסות ממשלות הימין הליכודי. אלו שתי התופעות הפוליטיות החדשות שעמדו ברקע המהפכה החוקתית בזמנו. ובמקום להיכנס לזירה הפוליטית, לשכנע, לשנות, ליצור בריתות עם הימין הליברלי ולנסות להשפיע על תהליכים חברתיים, הם בורחים לבתי המשפט. עכשיו הם גם רוצים שבתי המשפט יסיימו מה שהכנסת לא הצליחה ויביאו להם חוקה. מה שאסתר חיות מכנה "הצדקות" הם בקושי תירוצים. יש לנו שמאל פריבילגי ומפונק, שאין לו בעיה להשמיד את המדינה בשביל לא להתפשר פוליטית.
אם מישהו חושב שלחוקה שהתקבלה שלא בהסכמה יהיה איזה תוקף, הוא חי בסרט מטורף. וזה עוד לפני שדיברנו על כך שגם פסק הדין הסבירות אפילו לא התקבל בהסכמה בין השופטים עצמם. יש כאן רוב מקרי ונקודתי של שמונה מול שבעה שופטים, ואפילו בתור תקדים חוקתי זה רעוע וקלוש.
בתור מי שמנסה לכפות נורמות שהיא חושבת שהן ראויות באמצעות פסקי דין הייתי מצפה מחיות לפחות שתקבל על עצמה עוד נורמה ראויה, שמופיעה אגב כמעט בכל טיוטת חוקה בישראל: רוב מיוחד בבית המשפט לביטול חוקים, קל וחומר של חוקי יסוד. אם הגענו לאותו מקרה קיצוני בו הכנסת מחוקקת חוקים פאשיסטיים שמשנים את אופי המשטר, צריך שלפחות רוב מוחלט משופטי העליון יהיו משוכנעים שזה המצב. אבל חיות אפילו לא הצליחה לשכנע את רוב העמיתים שלה. עד כדי כך השמאל ויתר על הפוליטיקה השכנועית.
ברמת ההצדקות העקרוניות, אין כאן לא התחלה לא אמצע ולא סוף. זו פרוזה ילדותית של שמאלנים שאיבדו אחיזה במציאות.
ועכשיו למתודולוגיה. היית מצפה שבדיון גורלי כל כך לעתיד האומה תהיה איזושהי מתודולוגיה, איזה שהם כללים לניהול הדיון. שיהיו עמדות מוצא מוסכמות מהן אפשר להתחיל לגזור. אין פה שום דבר כזה.
שאלת הסמכות היא השאלה החשובה בדיונים כאלו, אך אצל חיות היא משנית, מטופלת בצורה כל כך רשלנית וחובבנית שזה פשוט מביך. חיות מודה שאין בישראל תשתית רצינית לדוקטרינה של תיקון חוקתי שאינו חוקתי:
בישראל, חוקי היסוד אינם מתייחסים מפורשות לשאלת הסמכות לערוך ביקורת שיפוטית מהותית על חוקי היסוד. כמו כן, אין בחוקה המתגבשת פסקת נצחיות או "מבנה בסיסי" שלם שניתן להצביע עליו כיום, והדבר מקשה על אימוץ דוקטרינה מקיפה של תיקון חוקתי שאינו חוקתי"
אבל זה לא באמת מקשה, נכון? פשוט מצדיק עוד קצת ניירת ומריחות כדי שלא נשים לב להמצאות. היא ממשיכה ומסבירה כי ישראל יש מסורת משפטית של ביקורת על חוקי יסוד: "דוקטרינה זו נדונה לא אחת בפני הרכבים מורחבים של בית משפט זה ואומצה שוב ושוב על ידי מרבית שופטי ההרכב" אז מהי הדוקטרינה הזו ועל אלו שופטים מדובר?
המקרה הראשון הוא דיון משנת 2011 על התקציב הדו-שנתי, בו השופטים דחו את העתירה אך קבעו כי עקרונית יכול להיות חוק יסוד שאינו חוקתי. כאן נטמן הזרע ומשם והלאה מוזכרים רק פסקי דין בהם אסתר חיות עצמה ישבה בדין, והיא מצטטת את עצמה בלי סוף.
בשנת 2017 ניתן פסק דין נוסף בעניין התקציב הדו-שנתי, ובו שוב טענו השופטים שיכול להתקיים להיות חוק יסוד שאינו חוקתי. ב-2021 בעניין תקציב המדינה שוב אמרו השופטים את אותו הדבר, אבל דחו את העתירה. כך גם בעתירה נגד חוק הלאום משנת 2021, עתירה נגד ממשלת החילופים מאותה שנה ועתירה נגד מינוי דרעי לשר אשתקד. שש עתירות, כולן מהעשור האחרון, מהוות את המסורת החוקתית בנושא הזה. בחמש מתוכן אסתר חיות היא חלק מההרכב, ועל כן היא מצטטת עצמה בלי הכרה.
צמד המילים "חוות דעתי" מופיע 62 פעמים בפסק הדין של חיות, כאזכור לדברים שהיא כתבה בפסקי הדין האלו, יותר ממה שהוא מופיע אצל כל שופט אחר. כל הדוקטרינה והמסורת המשפטית הזו היא משהו שחיות עצמה המציאה לפני ארבע שנים, וכעת היא מצטטת את עצמה בתור ראיה שזה חלק ממערכת המשפט שלנו מאז ומתמיד. זה כאילו שאני אצטט את עצמי מהטוויטר בתור הוכחה למשהו באיזה דיון. בשום דיסציפלינה אחרת לא היינו מקבלים צורת טיעון כזו כלגיטימית. אבל לשופטים מותר הכל.
ועוד הערה מתודולוגית. חיות מזכירה את המחקרים של פרופ' יניב רוזנאי שריכז את כל המדינות שבהן יש מגבלות על תיקונים חוקתיים, והיא כותבת כך:
מחקר שנערך בעניין זה מצא כי בכ-40% מהחוקות בעולם קיימות מגבלות מפורשות על תיקון החוקה. מגבלות אלה מעוגנות ב"פסקאות נצחיוּת" הקבועות בחוקה עצמה, והן אוסרות על שינוי או תיקון של חלקים מסוימים בה"
חיות מודה אמנם שמדובר במקרים בהם קיים עיגון מפורש בחוקה לקביעות האלו, ולכן זה לא רלוונטי ממש לדיון בישראל. אבל היא מזכירה את זה בתור טיעון אווירה, שנועד לומר שזו נורמה מקובלת ברחבי העולם ולכן ראוי לאמץ אותה גם כאן, גם אם אין לבית המשפט סמכות מפורשת לעשות זאת. כל הדיון מתעלם משאלת הסמכות.
גם זה טיעון קלוש. מתוך אותן מדינות הנכללות ב-40 האחוזים, כמעט כולן מדינות עולם שלישי ורבות מהן בלל לא דמוקרטיות. רשימה חלקית: תוניסיה, רומניה, אוקראינה, קוסובו, מולדובה, טורקיה, פקיסטן, מלזיה, בנגלדש, סין, טאיוואן, תאילנד, סרי לנקה, סינגפור, קניה וטנזניה. בחיי שאני לא צוחק. אלו כלולות בארבעים האחוזים המהוללים אותם חיות מצטטת כהשראה למחטף.
בחלק מהמקרים פסקת הנצחיות היא אנטי-דמוקרטית בעליל וקובעת למשל את האופי האסלאמי או הקומוניסטי של המדינה. למעשה, במדינות דמוקרטיות מערביות היא בקושי מופיעה, בעיקר במדינות פוסט-פשיסטיות כמו גרמניה ואיטליה. אין שום דבר בסקירה של רוזנאי שהופך את התיאוריה הזו למשכנעת. או שאסתר חיות לא טרחה לקרוא את המחקרים לעומק, או שמבחינתה אנחנו באמת מדינת עולם שלישי. בכל אופן, אחרי פסק הדין ברור שאנחנו בקושי דמוקרטיה.
התחושה הנותרת לאחר קריאת פסק דין זה ועוד רבים אחרים היא של חיים בתוך מעגל סגור, מערכת שאין לנו כאזרחים שום השפעה עליה. השופטים מצטטים את עצמם, יוצרים תקדימים עצמיים ואפילו חקיקה שנועדה לשנות זאת במפורש נכשלת.
הרפורמה המשפטית הצהירה שהעניין העיקרי הוא לאזן או להחזיר לאחור חלק מהמהפכה החוקתית של אהרן ברק. זה הסיפור שמצוי במחלוקת ציבורית מאז שנות ה-90. מה עושים השופטים? מצטטים את אהרן ברק בתור ראיה לתיזות על מבנה החוקה ומשתמשים בו כדי לפסול את החקיקה. אין שום אפשרות לנצח את המערכת.
חיות ממציאה הגיגים ב-2017, וב-2023 הם הופכים לתקדים חוקתי מחייב. ברק מתעלל במורשת בן-גוריון, וזה הופך לחלק מהחוקה. ואנחנו, הציבור, לא יכולים לעשות דבר. לא לשכנע, לא לחוקק, לא לשנות. כל צעד ייתקל בחומה בצורה של מערכת שעושה מה שהיא רוצה איך שהיא רוצה. ארתור קסטלר כינה תופעה כזו בשם "אפלה בצהריים". זו התחושה הקשה גם פה כיום.
חחח
'בית המשפט' בהאג דומה שתי טיפות מים ל'בית משפט ידוע' בירושלים
הנקרא בית משפט 'עליון' ?!?!.?
ועוד שלחנו נציג זדוני משלנו להאג?
נתניהו רוה"מ 25 שנים לסירוגין
———————————–
א) בשמחת תורה לפני כמה חודשים גילינו כי הצבא לא נערך להגנה על גבולות ישראל. חיל האוויר השאיר מעט טייסים בכוננות והעביר את הבסיסים להדממה. צבא היבשה העמיד כמה פלוגות חי"ר לא מלאות בגבול עזה + טנק או שניים בלבד מאויישים אל מול גבול של 45 ק"מ ועשרות אלפי לוחמי אויב במרחק 100-1000 מטר מישובי ובסיסי צה"ל. משך חצי יום הצבא בקושי הגיב למתרחש. אותו צבא שראשיו ממנים את עצמם מתוך המח"טים והאוגדונרים שהם ממנים וכך קבלנו מצב בו רב הצבא הישראלי בסדיר ועוד יותר מכך במילואים הוא בתפיסת עולם ימנית אבל ראשיו כולם נראים ונשמעים כמו בני גנץ וגדי איזנקוט שהקטינו את צבא היבשה למימדים שלא אפשרו להגן על הגבולות ומשהו נאלץ לקחת סיכון מחושב שהתממש בשמחת תורה. אותה צמרת צבאית ומשטרית בניגוד גמור לאמור בחוק יסוד הצבא ובחוק יסוד פקודת המשטרה הבהירו לנתניהו והממשלה שאין לו צבא ואין לו משטרה והם יצייתו ליועמש"ית ובג"ץ ולא לשר הממונה עליהם. נתניהו לא הצליח לפטר שר בטחון שגיבה את המרד במטכ"ל כנגד הממשלה.
לא נשכח את העתירות בעניין הגדר ואיך להתייחס לפרעות של האויב הערבי שמגיע למרחק בו ניתן להוציא אקדח ולירות בראשו של צלף צה"ל. ביהמ"ש סירס את ההגנה של הצבא בגבול עזה. זה לא רק הפסיקות אלא גם התשובות של הפקידות לעתירות והפעולות בשטח – להגיע למרחק ירי באקדח בראשו של צלף – זה "האמא של האימפוטנטיות". החרפה הצבאית יחד עם 0 מרחב הגנה בעומק הרצועה כפי שיצרו בג"ץ והעתירות בעניין הביאו עלינו שואה בשמת תורה לפני כ- 3 חודשים. להבנתי, בסבירות גבוהה ניתן לאמר שידי בג"ץ בהתנהלותם אחראיים למה שקרה בשמחת תורה. בסיום המלחמה יהיו תחקירים, חלק מבעלי התפקידים יתחלפו, האם משהו בצמרת ביהמ"ש העליון והמחוזי הולכים להיות מודחים על חלקם במחדל? כולנו יודעים את התשובה.
ב) נתניהו לא פיטר את היועמ"שית לכשהקים ממשלה עם 64 מנדטים ימין על מלא.לו היה מפטר את היועמ"שית ביומו הראשון כרוה"מ והיועמ"ש בתורו שולח היתה מהיום למחר (בהתראה של 30 יום עם עזיבה מיידית) את צמרת משרד המשפטים וממנה את אנשיו. אנשי ליכוד מרכזיים חלקם בקול רם קראו לפיטורים של היועמ"שית. העניינים האישיים של נתניהו והמשפטים המתנהלים כנגדו לא מעניינים. ברור לכולם ש- 2 מתוך 3 שופטיו הם יוצאי פרקליטות. וממש לא מעניין את מצביעי הקואליציה אם מחזיקים את רוה"מ נתניהו במקום רגיש במשפט שעוד ימשך כמה שנים ויעלה מי יודע כמה נוסף על ה- 1,000 השוטרים ועשרות פרקליטים שעבדו על התיקים הללו משך כנראה עשור ויותר. רק העלות הישירה היתה מאפשרת להחליפם ב- 5,000 שוטרי מג"ב סדיר וקבע משך 10 שנים. איך מדינת ישראל היתה נראית אם במקום 1,000 שוטרי צווארון לבן ועשרות פרקליטי צמרת בשמחת תורה היו לה עוד 5,000 שוטרים חלקם במרחב דרום עם M4 ו- 5 מחסניות לכל אחד בשמחת תורה? הצמרת המשטרתית השתמשה במשאבים המועטים על מנת לשים 1,000 שוטרים ומשרד המשפטים עשרות פרקליטים על מנת ללוות את התיקים הללו ולא לשים את המשאבים על כוחות מג"ב, יס"מ או ימ"מ.
ג) אותו פיקוד צבאי ע"פ המפורסם לא יידע את רוה"מ כי משהו הולך לקרות מול רצועת עזה. גם אם סברו שבסה"כ הולכים לכבוש ישוב ישראלי ולהניף עליו את דגל החמא"ס ולקחת רק 25 חטופים ולהרוג 200 איש, אישה וילד התרחיש הזה מספיק חמור על מנת שרוה"מ יהיה מיודע למצב ואולי יוריד הנחיות לביצוע. אבל הפקידים הרי הורגלו שהם עובדים אצל היועמ"ש ובטח אצל בג"ץ (הרי הם מבינים איפה הסמכות כשאלוף פיקוד מזומן לביהמ"ש להסביר כיצד באמצע מלחמה שטילים עפים על ישראל כיצד הוא שומר על "זכויות אדם" – קרי ביהמ"ש בחוצפה מנהל את המדיניות הישראלית) אבל לא ע"פ המוגדר בחוק יסוד הצבא או פקודת המשטרה.
ד) חוקי יסוד זה לחלשים. יש את החוק ויש את מהות החוק ואת מהות החוק המשתנה יפסוק ביהמ"ש. ביהמ"ש יחזיר מלבנון 415 מראשי החמא"ס בניגוד לפעולת הממשלה. ביהמ"ש יזיז גדרות הפרדה שלכולם ברור שהם גבול של ישראל כלפי המזרח. ביהמ"ש יקבל עתירות חוזרות של אותם גופים שעותרים ומשנים מדיניות ממשלתית. גם כשהעתירה נדחית היא לא גוררת בהוצאות (או כלשון פס"ד "בנסיבות העניין") – מעניין מהו אותו עניין שבשתיקה שכסף אירופי וקטארי שממן את אותם עמותות שלו היו נערכות בחירות אוליהיו גורפות 2-3 מנדטים.
ה) 25 שנים נתניהו לא טיפל בפקידות המשפטית עד שמצא את עצמו במשפטים שאחרים בעניינים דומים אפילו לא נחקרו.
ו) לאחר פיצוץ פרשת בראון-חברון, רוה"מ נתניהו העביר את מנוי היועמ"שית לאהרון ברק ושיכפוליו האידאולוגיים. כעת כל יועמ"ש שרוצה בכח הלא מוגבל ובאפס האחריות למעשיו כפי שיש לביהמ"ש בישראל יודע כי מי שמינה אותו זה לא הממשלה אלא "הוועדה" והוא נאמן לקליקה החברתית שהוא נמנה עליה וברור בדיוק באיזה צד מרוחה החמאה.
ז) הפתרון הוא פשוט, דרוש כאן רוה"מ עם רב בכנסת שפשוט ביומו הראשון בתפקיד, יפטר את היועמ"ש ואת צמרת משרד המשפטים. יעביר חוק שהממשלה יחד עם הכנסת יהיו הוועדה להדחת ובחירת שופטים. ישנה את החוק שדרושים רק 5 שופטי עליון. הוועדה להדחת שופטים ומנוים תדיח 10 שופטים ותבחר את מי היא מדיחה.
ח) כפי שציינת בצדק, ישראל משתנה, מגילת העצמאות, זכרונות משנות ה- 50 הם רק כסות למה שבאמת מתרחש בישראל. מר"ץ לא עברה את אחוז החסימה אבל מה ההסתברות שאם היינו מציצים לשופטים בקלפי היינו רואים כי מתוך 15 שופטים 12 פתקי מר"ץ וחד"ש?
ט) הימין הולך ומתחזק דמוגרפית, רב היחידות הלוחמות הם מהימין, כאשר 10% מהאוכלוסיה היהודית חייה ביו"ש אבל 40% מהנופלים בעזה באים משם.
י) אבל מה כל זה שווה כאשר יש דמוקרטיה של בחירות וממשלה שלא מוסמכים לקבל שום החלטות אבל לשאת ב- 100% מהתוצאות אל מול "דמוקרטיה מהותית" – מצב בו אוליגרכיה לא דמוקרטית שעולם הערכים ה"ליבראלי" לא עבר את אחוז החסימה בבחירות אבל הם מהווים את צמרת הפרקליטות, בתי המשפט השונים ובמיוחד העליון והפקידות הבכירה במשרדי הממשלה?
יא) להבנתי, ישראל דמוקרטית כשם שאירן דמוקרטית. בשתי המדינות יש פרלמנט, בחירות וממשלה. בשתי המדינות גוף קטן בגלימות שחורות יכול בכל רגע נתון להפקיע כל החלטה של נבחר צבור או פקיד ולא לשאת באחריות לשום החלטה שתתקבל. בניגוד לישראל, הסמכות הזאת מוקנית בחוקה האיראנית ולישראל אין חוקה וטוב שכך, לאחר שראינו מה אהרון ברק עשה עם חוק יסוד שנחקק ברב של 32 מול 23 בזמן ממשלת מעבר תוך ששר המשפטים ויו"ר וועדת חוקה מרמים את ח"כ (ע"ע האהבלים הלכו הביתה והעברנו את זה) – מה אהרון ברק היה עושה עם חוקה.
יב) לסיכום, גילינו שישראל לא דמוקרטית, גילינו שהממשלה לא מחליטה כלום, גילינו שיש לנו רוה"מ שנהנה להיות פרזנטור ולטייל בעולם ולפגוש ראשי מדינות ולנאום בקונגרס ובאו"ם – אין לנו רוה"מ שאם יש מרד של הצבא והמשטרה ישלח הביתה מהיום להיום את אותם קצינים. אין לנו רוה"מ שישלח הביתה יועמ"ש לעומתי שמינתה הממשלה הקודמת. יש לנו רוה"מ שמוכן לקבל רמטכ"ל שממנה גנץ בזמן ממשלת מעבר כשברור לכולם ששום דבר לא היה קורה אם הרמטכ"ל הקיים היה ממשיך עוד כמה שבועות עד הקמת ממשלה חדשה. אבל כך זה כשממשלת הימין או לפחות מתיימרת 30 שנה להיות ממשלת ימין לא באמת מושלת.
יג) לפני כשלושה חודשים בשמחת תורה אויב נאצי ניסה לבצע בנו שואה, 1,200 בקירוב מבני עמינו נרצחו באכזריות בתוך כשעתיים. נשים נאסנו ולאחר מכן נרצחו. תינוקות יהודיים הוכנסו לתנור חם בעודם בחיים. למעלה מ- 200 נלקחו בשבי. אחד מאנשי זק"א שעבד בעוטף באיסוף הגוויות סיפר כי כשנכנס לבית מצא אישה שהמח נשפך מהגולגולת באלימות ערבית אבל על המקרר היתה מדבקה של "שלום עכשיו".
יד) ביהמ"ש להבנתי אחראי בפסיקותיו (והעתירות שהוביל להסכמות (ע"י רמז של השופטים לנציגי הממשלה) ללא פס"ד) בעשרות השנים האחרונות על המצב שהביאנו עד הלום.
טו) הצבור הישראלי בניגוד לאליטה המושלת בתקשורת ובמשפט הוא לא רופס ולא תבוסתן – הצבור לא בחר במר"ץ אבל המדיניות שלה ושל שכמותיה ניהלו את ישראל ב- 30-40 השנים האחרונות מבלי לנצח בבחירות רק באמצעות בחירה של פקידים ע"י פקידים. לחלק מאותם פקידים קוראים שופטים. כולנו זוכרים את הצטוט בעיתונות מפי אהרון ברק על שר משפטים שידע את מקומו.
טז) אם לא נחליף את הפקידות, נגזר עלינו לעמוד מול אפשרות נוספת לשואה. מי יודע אם הפעם זה יגמר רק ב- 1,500 הרוגים ומעלה מ- 100 חטופים כפי שיש כעת. עם מדיניות תבוסתנית אי אפשר לחיות במזרח התיכון ואת זה הבינה ההנהגה שמשלה בישראל עד שנות ה- 80. זה אנשי הישוב הישן והעולם מאירופה והמזרח שראו את הרצחנות הערבית בשנות המנדט ואת האנטישמיות באירופה ובמזרח. רק שהתחלף הדור וילידי ה- 1950-60 מושלים בישראל ומובילים אותה לאבדון. לא אכפת לי מה הטראומות שאהרון ברק הילד חווה במלחמת העולם השנייה – לא ממנים נכה על הצבור. אהרון ברק ושיכפוליו האידאולוגים לא נבחרו בידי הצבור ולא בידי נבחרי הצבור אלא בידי עצמם ובפעולותיהם מובילים את ישראל לשואה שדוגמית ממנה קבלנו בשמחת תורה לפני כשלושה חודשים.
שבת שלום.
מסכים לכל מה שכתבת. אלא שכשניסו לשנות היה מי שהשתמש בזה למרד נגד הממשלה בפעולות אלימות או לא חוקיות בדרך אחרת והגופים הממונים על האכיפה פעלו דווקא נגד התומכים ברפורמה ואיפשרו את הכאוס, כל זה בתמיכת תקשורת שעויינת את נתניהו והימין.
ניתוח מצוין.
"אפלה בצהריים" זו הגדרה מעודנת של המצב החוקתי שנולד פה מהבל פיהם של חיות ושל דומיה
בשמחת תורה נרצחו, נאנסו, נשרפו ונכרתו איברים מיהודים בעודם חיים … האם תהיה ועדת חקירה או ועדת טיוח. הרבי מליבוביץ' אמר שצריך מדינה יהודית. בפועל מיעוט אשכנזי מנסה להמשיך שלטון רודני בכל מחיר. את חליוה צריך להעניש בחומרה והצפייה שיהיה עד המדינה הראשונה בפרשת הגופות הצפות בירקון, מתבקשת. אבל לא היה צבא במשך שעות וגם לא חיל אוויר. את התעלמות חליוה מהמודיעין שהובא לידיעתו, אפשר לראות כקונספציה של איש טיפש שלא התאים לתפקיד. חמשת ראשי אמ"ן האחרונים באו מבחוץ. וזה קונספירציה, כי לא שמים רופא עור במקום מנתח מוח. זה נעשה כדי לתת לערבים לנצח ואז הם יעשו שלום. את השיתוק של צה"ל, מתוך הרבה הסקטים של אורי מילשטיין, ניתן להסביר רק ע"י קונספירציה, ואני מקיש שהיא נגד ראש ממשלה מכהן שנבחר כחוק ולאחר שמשפט דרייפוס נכשל, בלבד. למרות השקרים של ערוצי התבהלה, היה שם כוח צבאי שלא פעל. נועם אמיר ידע על כך מתחילת המלחמה, אבל היה צו איסור פרסום לזמן רב, לדעתי, כי רמת החיילות בכוח ההוא הייתה נמוכה, חלק מהקצינים ברח, אולי הצבא הפרוגרסיבי הציב שם גדוד מעורב בנים בנות… וגם אם היה כוח חמאס שפעל מתוך הארץ וגם אם היה בעיית תקשורת בצבא, זה לא מסביר את שיתוק הצבא לשעות רבות. מה יהיה? אורי מספר על קרב על ירושלים שנכשל והרבה החיילים נטבחו. עד טבח שמחת תורה, השמאל לא הרשה להגיד שערבים ביצעו שם טבח. בן גוריון ברר מי היה המפקד בזמן שחייליו נטבחו. נאמר לו שזה רבין והוא בכלל הלך לישון בזמן שחייליו נטבחו. למה הוא לא נזרק מהצבא ולהפך נהיה רמטכ"ל, שהתמוטט ערב מלחמת ששת הימים, שר ביטחון וראש ממשלה. מסתבר שרבין היה יחיד שהסכים לגרש ערבים ללא פקודה בכתב מבן גוריון וכן הסכים לרצוח יהודים באלטלנה עם התותח הקדוש. לכן בן גוריון היה חייב לו ולא זרק אותו. הדיקטטורים יעשו הכל, כפי שבני גנץ, אמר שלא תהיה חקירה על הצבא. הם כולם רוקדים שם אורה ומחזיקים אחד את השני במקום רגיש ואנחנו קוברים את טובי בנינו. וחזרתי לרבי, ראש לבני ישראל, הם נאמנים למפלגה ולשלטון ומנעמיו ושוכחים מבורא עולם ומעם ישראל.
חלק ארי של אשכנזים לא תומך ב"מיעוט האשכנזי" שהזכרת, אז אתה יכול להוריד אות המלה המסיתה "אשכנזי" ולהחליף אותה ב"יהדותופובי", קרי שונאי יהדות
אנונימי צודק.
כדאי גם להוסיף שאותו ״מיעוט אשכנזי״ שפישל בצמרת מערכת הבטחון לאורך שנים כולל גם את אהרן חליוה(שפיני עצמו הזכיר…), עמיר פרץ, דן חלוץ, גבי אשכנזי ועוד כמה לא אשכנזים במיוחד(ויש עוד הרבה ׳אשכנזים׳ שכאלה במערכות אחרות).
" … השיטה הישראלית הינה מקרה קצה מובהק שבו ההליך הפשוט לאימוץ נורמות חוקתיות, מעניק לרוב פוליטי מזדמן את האפשרות לשנות מן היסוד, בקלות ובתוך זמן קצר, את המבנה החוקתי ואת הזהות הלאומית של המדינה …"
זהו טיעון מטופש כ"כ, אשר רק דיקטטור ממונה למשך חייו, חושב כך. כיצד? מה מבטיח ש"רוב פוליטי" לא ישנה "מן היסוד, בקלות ובתוך זמן קצר, את המבנה החוקתי ואת הזהות הלאומית של המדינה"?
התשובה אלמנטרית – בחירות!
כיצד. מכיוון שבלב הדמוקרטיה נמצאת העובדה, שהיום אתה בקואליציה ומחר אתה באופוזיציה (אם אתה בכלל ברשות הנבחרת). אדם נורמלי ולא סרטן שיש לו גרורות גם ברשות הנבחרת וגם במערכת המשפט – לא יחוקק חוק לפיו "כל מתנגדיו לכלא", בדיוק כיוון שמחר חוק כזה יחוקק כנגדו.
רק דיקטטור שיש לו/ה מינוי לכל החיים, אין לו שום אחריות לתוצאות מעשיו, גם לא לישירות שבהם ואין לאזרחי ישראל שום דרך להעביר ביקורת על צאר המשפט – "לא מסוגל" לראות עובדה פשוטה זו. הפתגם "כל הפוסל במומו פוסל" נכון ל"פסיקתה" של חיות שבעתיים. זה לא רוב אלא בעצם חיות אומרת, לו הייתי יכולה, הייתי פועלת לשנות מן היסוד, בקלות ובתוך זמן קצר, את המבנה החוקתי ואת הזהות הלאומית של המדינה ולכן וודאי כך היו עושים כל שאר האנשים.
וכיוון שזהו אכן אחד מטיעונייה הראשונים, כל מגדל הקלפים של ראש החונטה אשר השתלטה על מע' המשפט הישראלית – אכן נופל.
לא מדויק.
בדמוקרטיה רוב מקרי דווקא כן יכול לשנות את השיטה אבל רק דיקטטור מסוגל לחשוב שזו בעיה.
הרי מי ערב לכך שהשיטה הקיימת היא מושלמת ולא דורשת שיפורים? מי מבטיח לך שהעולם לא ישתנה לאורך כמה דורות ומה שהיה נכון בזמן מסוים לא יהיה נכון בזמן מאוחר יותר?
רק דיקטטור מסוגל לחשוב שיש לו כזאת בעלות על האמת והמוסר. דמוקרט דווקא מעוניין ביכולת לדון ולשפר ולכן דווקא יתנגד לאובססית משפטני השמאל עם הרעיון של חוקה.
אנחנו מסכימים.
אסביר: גם בטענתה של חיות וגם בדבריי, אין הכוונה לכל שינוי *אלא* לשינוי קיצוני, העוקר את השיטה מהיסוד ומעניק לרוב דיקטטורה.
כדברי חיות "האפשרות לשנות מן היסוד, בקלות ובתוך זמן קצר, את המבנה החוקתי ואת הזהות הלאומית של המדינה" והדוגמא שנתתי: " … חוק לפיו "כל מתנגדיו לכלא"
תסתכל על זה כך: חיות וודאי איננה מתנגדת לחוקי יסוד המנוסחים בלשון עמומה – לא שהמחוקק הישראלי שכח שמשפטית מדוברת מנסה להפוך שפה אנושית למתמטיקה אלא כאשר חוק מדבר על מושגמים עמומים כמו "כבוד" ו"חירויות", הוא בפועל מעביר את השיקול הערכי האם חיי רוצחי נשותנו שווים יותר מחיי לוחמינו, לחונטה בלתי נבחרת הממנה את עצמה ועם זה לחיות, אין כמובן כל בעיה.
זה תואם בדיוק את דעתה, כי היא ושכפוליה בעליון הבעלים של המילה האחרונה בכל דיון ציבורי ערכי. זה בסדר מאוד.
שים לב (אני יודע שאתה שם) על איזו חקיקה יוצא קצפה (זה לעיל). חקיקה לפיה פשוטי העם, החשוכים והבורים האלה, לא צריכים את אישורה להחלטותיהם. הרי זה בהכרח יגורם לכך שהם ילכו מיד לצוד ילדים נוצרים לשם הכנת מצות.
עם שינויים אבולוציוניים, אשר וודאי יכולים גם להטיב, אין כל בעיה. לא אליהם הכוונה. הכוונה לשינויים בהם רוב מזדמן (עצם הכינוי הזה, של השכפול של אהרון ברק הזאת, מעליב – היא לא יודעת שמהות הדמוקרטיה היא בחירות ולכן מדי כמה בחירות הרכב הקואליציה משתנה? מזדמן? אז זה OK אם אני אקרא לה ולשכמותה, דיקטטור שאין לאזרחי ישראל שום דרך להחליף ולה יש גוש חוסם בוועדה לבחירת שופטים למנוע בחירה לעליון, ממי שחושב שונה ממנה?) אז כוונה לשינויים בהם רוב מזדמן, מחליט החלטות דיקטטוריות ומכך הבחירות אכן מגנות –
כי רק מי שיודע, שתפקידו אינו מובטח ותלוי בשכנוע אזרחי ישראל ולכן מחר הוא יכול להתחלף ולהיות באופוזיציה, לא יתחיל להשתמש בתפקידו ברגע זה ככלי נשק – כי מחר (כאשר יתחלף), הנשק יופנה נגדו.
מעניין מה זה אומר, על מי שמקובעת בתפקידה לנצח נצחים עד סוף ימיה כמו האפיפיור, כמו חיות?
כמו שכתבת: אנחנו מסכימים.
תודה על ההבהרה. ובאופן כללי: זו הזדמנות לומר לך תודה על הניתוחים המחכימים שאתה מפרסם פה. אני נהנה ממך מאוד.
תודה
היכן בפסק דין מזרחי התייחס ברק להכרזת העצמאות, ונתן לה מעמד מעבר למה שנתן לה המחוקק?
כתבת שישראל אחרי פסק הדין היא 'בקושי דמוקרטיה'.
האם אין ריבונות מוחלטת לבית המשפט? מה דמוקרטי במצב בו הריבונות לא בידי העם? האין כאן הגדרה מדויקת לאוליגרכיה?
יש.
בתיקון מינימליסטי ביותר: לבית המשפט *לבדו*, אין אין ריבונות מוחלטת.
לבית המשפט *ישירות*, אין כפתגם הידוע לא ארנק ולא חרב. אך זו כמובן בכלל לא בעיה, כאשר לוקחים בחשבון את ההגדרה המדויקת/המלאה של אוליגרכיה (שלטון המעטים): היא צורת ממשל שבה רוב הכוח הפוליטי מצוי אצל חלק קטן מהאוכלוסייה (שהוא לרוב החזק ביותר גם במובנים אחרים – כלכלית או צבאית).
אז אין שום חובה להגביל מלאכותית את הדיון ל-15 גלימות בלבד, מבלי לכלול כל מיני משנה למנכ"ל בנק הפועלים, בעלי "ביג", שטראוס, פוקס ועוד כמה וכמובן – לפחות כמה מפקדי מחוזות של משטרת ישראל (דרגת ניצב) ואי אילו אלופים בצה"ל, שרואים גרמניה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, בכל מקום שהם מביטים בו. ככה, ב"שלוף".
זו תזה נפוצה מאוד שרוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו, מנסים למכור למי שהפרופוגנדה הפשוטה לא עובדת עליו והוא צריך "עבודה" ברמה גבוהה יותר קצת מותאמת אישית. גם לפוטין יש פרופוגנדיסטים בכל מיני רמות – יש כאלה שצועקים "אמא רוסיה בסכנה" ויש כאלה שמצטטים את אריסטו, סוקרטס ודוסטויבסקי. פרופוגנדה היא תמיד בכמה רמות כי לכל קבוצת אוכלוסיה, צריך גישה מעט שונה.
אז זו התזה הנפוצה, שרוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו, מנסים למכור למי שהפרופוגנדה הפשוטה לא עובדת עליו, לפיה תפרידו מלאכותית בין 15 גלימות לבין עמי אשד.
'צמד המילים "חוות דעתי" מופיע 62 פעמים בפסק הדין של חיות'.
על כגון דא אומרים: היא רוצה לקיים את מאמר חז"ל 'האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם'.
אם פסק הדין הזה יביא לכך שמספיק מהעם יתפכח לגבי בג״ץ אז היא באמת תביא גאולה לעולם…
כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דעבודת כוכבים דשריא