שופטי בג"ץ כבר לא מסתפקים במינוי חבריהם וכעת עברו למנות את עצמם
בראשית חודש ספטמבר, במה שמרגיש כיום כמו לפני שנות אור, מערכת המשפט בישראל חוותה עוד "רעידת אדמה" אחת מני רבות. הסיבה התורנית הייתה החלטתו של השופט יוסף אלרון להתמודד לנשיאות בית המשפט העליון.
אלרון עשה זאת בניגוד לשיטת הסיניוריטי המוזרה הקובעת כי השופט הוותיק ביותר אמור להתמנות, ללא קשר לכישוריו או התאמתו לתפקיד הרם, ורק משום העובדה שכיהן כשופט בעליון זמן רב יותר מאחרים, גם כאלו שעשויים להיות מוכשרים ממנו.
על פי הנוהג הישראלי הייחודי הזה, שאינו כתוב בשום חוק, מי שאמור להתמנות כנשיא העליון בקרוב הוא השופט יצחק עמית, אך הוא עדיין זקוק לאישור הוועדה למינוי שופטים שלא התכנסה מזה זמן רב בשל סיבות שונות.
בתגובה לצעדו האמיץ של אלרון, חלקים בתקשורת יצאו לסבב תקיפות שלא היה מבייש את פעילות חיל האוויר בעזה. השופט זכה לגידופים ואיומים, האשמות באינטרסים אישיים ודילים עם פוליטיקאים, מתקפות אישיות שפלות וכותרות היסטריות – או בקיצור, הרפרטואר הרגיל של פרשנים ומשפטנים למיניהם. כל זה רק משום שהעז לחרוג לרגע מהשורה.
באותו שבוע ממש בו נפתחו על אלרון שערי הגיהינום של האולפנים, נחשפו ניגודי עניינים חמורים של השופט עמית, אשר על פי קלמן ליבסקינד דן בשורת תיקים הקשורים לאינטרסים כלכליים של חברות בהן אחיו וגיסו משמשים כבכירים. ימים לאחר מכן חשף מוטי קסטל בערוץ 14 כי עמית ערך מפגשים חשאיים עם השופט בדימוס מזוז, שבעצמו נפגש עם ראש השב"כ לשעבר דיסקין, שהופיע כאחד העותרים נגד תיקון עילת הסבירות.
מאז כאמור השתנו חיינו לחלוטין ועל הכותרות השתלטו נושאים קיומיים בהרבה, אך עבור עמית ועמיתיו כל זה לא משנה. המצב הביטחוני והצורך באחדות לא הטריד אותם במיוחד כאשר החליטו לפרסם שני פסקי דין תקדימיים ושנויים במחלוקת עזה, הראשון מבטל לראשונה תיקון לחוק יסוד והשני דוחה את יישומו של תיקון אחר. מלחמה או לא, שומר הסף לא ינום.
שופט יצירתי כעמית ודאי לא יסתפק בכך. כפי שפרסם נטעאל בנדל ב'ישראל היום', המועמד המיועד לנשיאות העליון נכח בדיון הוועדה לבחירת שופטים שהתכנסה השבוע, ובין היתר דנה במינויו שלו לתפקיד. על פי הדיווח חברי הוועדה "הובכו" כאשר עמית בחר שלא לצאת מן החדר בזמן הדיון במינוי הנשיא, ואף תרם בהמשך מדעתו על מינוי שופטים חדשים לעליון.
את העובדה שמושג ההליך התקין אינו עושה רושם על עמית (או על שופטי בג"ץ בכלל) כבר הבנו, וברור שהציבור ועמדותיו כלל לא מעניינים אותם, אבל בכל פעם מדהים לגלות עד כמה. נדגיש שוב את האבסורד: שופט מופיע בדיון הוועדה שאמורה לקבוע האם ימונה לכס הבכיר ביותר, משתתף באופן פעיל בדיון ומנסה בבירור להשפיע עליו כאחרון העסקנים. אפשר רק לדמיין את מימדי העליהום שהיה פורץ אם השופט אלרון למשל היה בוחר לנקוט בצעד חצוף וספק חוקי כזה החותר תחת כל עקרון מקובל, ועוד בזמן מלחמה, או מה היה חושב עמית על ניגוד אינטרסים כזה אצל פוליטיקאים. אך ככל שזה נוגע אליו עצמו, אין ולא יהיו שום השלכות.
העובדה לפיה שופטי ישראל ממנים את חבריהם היא חמורה ובעייתית בפני עצמה, ומהווה חלק מרכזי בעיוות האנטי-דמוקרטי שנוצר ביחסים בין הרשויות בישראל. אלא שכעת שופטים כמו עמית כבר עוברים לשלב הבא – שופטים שפשוט ממנים את עצמם, ואחר כך חושבים שהם יכולים לקבוע עבור אחרים מהם גבולות הסביר.
"הליך תקין" הוא כלל שנועד לפלבאים הימנים. הוא אינו מחייב את השליט העליון בחסדי עצמו, הוד רוממותו בג"ץ הוא אכבר.
שיטת הסניוריטי,
היא השיטה המקובלת ברוב המוחלט של חצרות המלוכה, בכל היבשות, מזה מאות ובחלק מהמקרים, אפילו אלפי שנים.
זו השיטה לבחירת מלך/ה בבריטניה, הולנד, מונקו, ספרד ועוד. בית המשפט העליון שלנו, לא שונה בכך מאף מונרכיה אחרת.
במקומות עבודה, נדרש לבחור אנשים (הן קבלה למשרה והן קידום) עפ"י הכישורים שלהם + בכל מקומות העבודה, המועמד אינו משתתף ישירות בהליך הבחירה לאחר הגשת המועמדות אך גם בהיבט זה, זהה הנורמה בעליון לכל חצרות המלוכה הקיימים והפוכה 180 מעלות מהמתרחש במקומות עבודה.
אתם מתארים לעצמכם את מוחמד בן סלמאן אאל סעוד, לא משתתף בהחלטה למנותו ליורש העצר הסעודי? אז מה ההפתעה בהשתתפות יצחק עמית, בישיבת הוועדה אשר דנה במינוי שלו לתפקיד נשיא בית המשפט?
ולגבי דיונו בשורת תיקים הקשורים לאינטרסים כלכליים של חברות בהן אחיו וגיסו משמשים כבכירים, זה בכלל מצחיק (אני ציני, במציאות, הזהות שאני עומד לכתוב במשפט הבא היא עצובה ביותר). אתם מתארים לעצמכם את מוחמד בן סלמאן אאל סעוד, לא לוקח חלק בהחלטות הקשורות לאינטרסים כלכליים של חברות בהן אחיו וגיסו משמשים כבכירים?
גם העיתונאים בערב הסעודית, מציגים את בן סלמאן כדמוקרט דגול, מתחשב בעמו ובכלל מהפכן בחסד עליון. אנחנו (הכותבים כאן באתר) צריכים בכלל להגיד תודה, שהמונרכיה מרשה לנו לכתוב את הטקסטים הקטנים שלנו כאן ואנחנו טרם סיימנו כמו ג'מאל ח'אשוקג'י. גם לוחמי הסייבר העלומים של בן סלמאן, משתמשים/השתמשו בתוכנה אשר הלוגו שלה נראה כמו סוס מעופף. כן, כן, זו שהגברת מררי לא מוצאת " …כל אינדיקציה לכך שמשטרת ישראל הדביקה באמצעות מערכת פגסוס שבידיה ללא צו שיפוטי, מכשיר טלפון של מי מבין רשימת האנשים שפורסמו בתקשורת".
בקיצור, תזהרו לבקר את חצר המלוכה שלנו או שמר דיסקין, ישלול אישור שהוא נתן לכם שדעתכם דמוקרטית. ואתם יודעים מה זה אומר …
המוסד ושמו ״בית המשפט העליון״ איבד עצמו לדעת והפך ללא רלוונטי !
המשימה הנוכחית היא להגדיר מחדש את מוסדות השלטון והמשפט בישראל (כולל כמובן היחסים ביניהם).
אין גבול לחוצפה ולעזות המצח של הדיקטטורה המשפטית, האידיוטים השימושים והגיהסטים של בג״ץ חושבים שהם מוגנים על ידי אנשי שלומם אבל יגיע היום שהם יבינו שדיקטטורים לא רואים אף אחד אלה רק את עצמם
לא מבין מה רוצה הכותב, עמית פעל מתוקף יסוד חופש העיסוק או איזה חירטוט דומה.
ובכלל לא הבנתם, אתם אנשים פשוטים, אתם קוראים לזה חבר מביא חבר, אבל עמית מהיותו אריסטוקרט אינטלקטואלי , נתן זוית נוספת ועמוקה ל"חבר מביא חבר" ועשה עמית מביא עמית.
תגובה לפנתאון
אם יורשה לי לנסות ללבן מה שנראה כטעות במאמר, אבישי גרינצייג טוען שעמית חבר קבוע בוועדה, והיה צריך לצאת בדיונים שנוגעים אליו.
גם הקביעות לוועדה נהוגה לפי הוותק, ולא סביר שעמית לא עמד בקריטריון להתמנות לוועדה.
לנצח ננצור בלבנו את מלכנו הנערץ ,השופט הדגול, שמש העמים, כוכב הצפון של האינטלקטואלים שבכל העולם,הלא הוא השופט המרומם והמפואר, יצחק עמית,ירום הודו וכבודו לעולמי עולמים. לא נשכח כיצד הסכים השופט הנכבד לרדת ממש לבוץ הקרתני והעסקני, ובמו ידיו לדאוג לאינטרסיה החיוניים של מדינת ישראל, מתוך ידיעה שיש שינסו לקחת את עיסוקו במינויו שלו כדאגה לכוחו ומעמדו (חלילה).יחי יצחק עמית לנצח!!! יחי!!!
בג״ץ וצמרת הפרקליטות מתנהלים כמו מאפיה סיציליאנית …
בסיציליה יכולים רק לחלום על היכולת של בג״ץ להשתמש בחוק ובמשטרה…