זרעי העימות הנוכחי נמצאים בתיבת הפנדורה של הסכם הגרעין אליו חתר אובמה לפני כעשור
זרעי המשבר העונתי במזרח התיכון נטמנו בהסכם הגרעין עם איראן מ-2015. אותו הסכם כבר מת מזמן, ובצדק, אך התהליך שהוביל אליו הטמין ברחבי האזור שורה של פצצות זמן גיאופוליטיות, שהאחרונה שבהן מתקתקת כעת בים האדום.
הסכם הגרעין, כך מתברר, לא היה סתם עוד כישלון של מדיניות. הוא היה תיבת פנדורה. סעיפיו הכתובים היו רק חלק מהשיקול של מנסחיהם. לאורך כל הדרך, הנשיא אובמה נאלץ להתפשר בסוגיות שונות כדי לשכנע את איראן ובעלי אינטרסים אחרים להמשיך בשיחות.
הדוגמה הידועה לשמצה הייתה כאשר אובמה חזר בו מן "הקו האדום" אותו שרטט עבור בשאר אסד, כאשר איים להפעיל כוח צבאי אמריקני במקרה של שימוש הצבא הסורי בנשק כימי נגד אזרחים. סוריה היא מדינת חסות איראנית, וכדי להימנע מלהרגיז את טהרן ממשל אובמה נאלץ לסגת, בעוד אסד טובח במאות אלפים מבני עמו במסגרת מלחמת האזרחים.
באותן שנים ממש, גם תימן שקעה במלחמת אזרחים אכזרית, שהשפעותיה עדיין מעצבות את המדיניות האמריקנית בימינו. ב-2015, המורדים החות'ים הנתמכים בידי איראן כבשו את צנעא הבירה וכפו גלות על הממשלה. המדינה נזרקה למערבולת של כאוס בעוד מרבית הקהילה הבינלאומית החלה לפעול כדי לבודד את החות'ים.
הסעודים שתמכו בממשלת תימן הרשמית חששו במיוחד מהתקדמות המורדים סמוך לגבולם הדרומי, במרחק קצר מנתיבי הסחר של הים האדום. סעודיה באותה עת נדחקה כבר לפינה בידי ממשל אובמה, ומדיניותו הכללית להגברת ההשפעה האיראנית במפרץ כחלק מהסכם הגרעין.
מתוך חשש שהמצב בתימן ידחוף את הסעודים להתנגדות גלויה להסכם הגרעין, אובמה ניסה לפייס את ריאד מבלי להרגיז שוב את טהרן. הוא תמך במצור הסעודי וסיפק סיוע לוגיסטי להתקפות בשטח תימן אך בכך נכנס למלכודת. ארה"ב כבר לא הייתה יכולה לנטוש לחלוטין את סעודיה, ומצד שני לא הייתה יכולה לעמוד בעצמה בראש המבצע נגד הטרור החות'י שמקורו באיראן. בינתיים אזרחי תימן נותרו לכודים בין מצור סעודי לבין האכזריות השטנית של המורדים.
הכישלון הסעודי להביס את החות'ים הגביר את הלחץ על הבית הלבן לשים קץ לתמיכתו במצור, וכאשר ג'ו ביידן נכנס לתפקידו זה בדיוק מה שהוא הבטיח לעשות. הנשיא הודיע על כך רשמית במרץ 2021, כאשר ממשלו הסיר את החות'ים מרשימת ארגוני הטרור. אך פעם נוספת המציאות התערבה.
כעת החות'ים מפנים את האש נגד ספינות אמריקניות, בנוסף לספינות מסחר בינלאומיות השטות בים האדום. צעדיו הקודמים של ממשל ביידן אפשרו בין היתר את המצב הזה וכעת הוא מנסה לחזור מחלק מהם. כמעט עשור לאחר שארה"ב נכנסה למלחמת האזרחים בתימן כשחקן פסיבי, כעת היא נאלצת להתערב בה ישירות ולהוביל קואליציה נגד החות'ים.
לאחר סבב התקיפות האוויריות הראשוני בשטח תימן, בבית הלבן כבר הודו כי יידרש מבצע רחב יותר כדי להחליש את היכולת של החות'ים לאיים על נתיבי השיט. עובדה זו מוסיפה עוד קיסם למדורת הפילוג בתוך המפלגה הדמוקרטית בין יונים וניצים. פעם נוספת מסתבר כי כאשר אתה מאפשר לבעיה לצמוח, היא לא נפתרת מעצמה. כאשר אתה בוחר להוביל מאחור, לרוב תאלץ לשוב לבסוף לנקודת ההתחלה.
כל ויתור אמריקני מול איראן היה טעות חמורה. כמעט עשור לאחר מכן, ארה"ב מוצאת עצמה משלמת את המחיר הכבד של הסכם הגרעין הנורא. יש כאן לקח חשוב – לא ניתן להתחמק מאחריות בתקווה שמישהו אחר יפתור עבורך את הבעיה באורח פלא. זה לא עובד בשום מקום, ובטח לא כאשר מדובר באומה שאמורה להנהיג את העולם החופשי.
גרסה מלאה של הטור התפרסמה באתר קומנטרי
הסיום שגוי. ארה״ב לא מתחמקת מאחריות אלא לוקחת אחריות אך ללא הביצים לעשות מה שצריך עם האחריות הזו.
לדוגמה ישראל מוכנה לקחת את האחריות על הטיפול בעזה כיום אפ ארה״ב לא מפסיקה להתערב ולדחוף להסכם וסיוע הומניטרי שפוגע ביכולתנו לנצח.
גם בסוריה, אסד היה יכול לסיים את המלחמה במחיקה של כפר אחד או שנים אבל ההחלטה האומללה להציב לו קו אדום הביאה למצב שהמלחמה יצאה מכלל שליטה ומי יודע כמה מתו וכמה נפגעו או ברחו.
אם ארה״ב היתה באמת רוצה לטפל בתימן לפני עשור היא היתה יכולה לתת לסעודיה להוביל את המלחמה שם כשארה״ב רק תשחק את תפקיד ספקית הכסף והנשק ותשים נושאת מטוסים או שתיים כדי להזהיר את איראן מהתערבות(ספק אם זה יעבוד כיום).
בלבנון ואיראן, אילולי הסרת הסנקציות של ביידן והסכם הגז של לפיד ספק אם היתה יכולת כלכלית להוות איום(במקרה של אירן יתכן שההפגנות מלפני שנה וחצי היו מובילות למהפכה אם לא היה מימון למשמרות המהפכה).
ואלה רק מספר דוגמאות.