מן הראוי היה שברק יימנע ממתן רוח גבית לשוחרי רעתנו, במיוחד בתביעה נטולת בסיס משפטי
אני מבקש להאיר כמה נקודות על חוות דעתו של השופט מטעם ישראל, פרופ' אהרן ברק, בבמסגרת הדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג בתביעה אותה הגישה דרום אפריקה בגין פשעים של "רצח עם" אותם מבצעת ישראל, לטענת התביעה, במלחמתה בעזה. לדעתי, מדובר בחוות דעת חשובה ונכונה בעיקרה מבחינת ההנמקה המופיעה בה, אך שגויה ומצערת מבחינת השורה התחתונה שלה.
בשלב זה, בית הדין מסר את החלטתו רק בנוגע לצווים זמניים אותם ביקשה דרום אפריקה, כאשר ההכרעה בתביעה גופא תיארך עוד זמן ותדרוש דיונים ארוכים. עם זאת, על מנת לזכות ולו בסעדים זמניים, צריכה הייתה התובעת להראות כי קיים בסיס סביר כלשהו (Plausibility) לטענותיה בדבר רצח עם.
לדעת בית הדין, בסיס לכאורי כזה אכן הוכח, בהתבסס בין היתר על מספר התבטאויות מפי אנשי ציבור ישראליים (בהחלטה הוזכרו שלושה – הנשיא הרצוג והשרים גלנט וכ"ץ), ועל נתונים שמסרו גופים מטעם האו"ם (כגון אונר"א, ארגון הבריאות של האו"ם ומועצת זכויות האדם) אודות מספר הנפגעים האזרחיים בעזה והמצב ההומניטרי השורר בה.
על בסיס תשתית ראייתית ראשונית זו, החליט בית הדין הבינלאומי לתת מספר צווים זמניים נגד ישראל, ובהם צו לנקוט בכל האמצעים למניעת ביצוע פשעים של רצח עם, להעמיד לדין ולהעניש מי שמסית לרצח עם, לדאוג לתשתיות בסיסיות ולסיוע הומניטרי לתושבי עזה, להקפיד על שמירת ראיות רלוונטיות, ולהגיש לבית הדין בתוך שלושים יום דו"ח המפרט על פעולותיה בהקשרים האלה.
השופט ברק הסתייג מרוב הקביעות העובדתיות של בית הדין, ומרוב הסעדים הזמניים שנקבעו, אך הצטרף בהסכמה לסעד הזמני הנוגע להעמדה לדין של מסיתים, ולצו הזמני הנוגע לסיוע ההומניטרי.
על פי ברק, אין כל בסיס, ולו לכאורי, לטענה לפיה ישראל מבצעת פשעים של רצח עם בעזה. ברק מבהיר היטב, כבר בפתח חוות דעתו, כי עצם העובדה שישראל היא הנאשמת כאן בביצוע רצח עם, היא היפוך מוחלט של היוצרות, ובלשונו – ניסיון להאשים את הבל בפשעיו של קין.
ברק קובע כי הנתונים אותם מסרו גופי האו"ם, שאמינותם מפוקפקת ממילא, אינם מעידים על כוונה לרצח עם וכך גם ההתבטאויות האקראיות אותן מצטט בית הדין. לעומת זאת, לדברי ברק בית הדין מתעלם מאמירות חוזרות ונשנות לפיהן ישראל מחויבת לדין הבינלאומי, ומהראיות הרבות המעידות על כך שצה"ל עושה מאמצים ניכרים לצמצם פגיעה באוכלוסייה אזרחית.
אלו אמירות משמעותיות הממחישות את חשיבות נוכחותו ברק בהרכב השופטים – הוא מפרט את האמת העובדתית הפשוטה, ומציע אלטרנטיבה לנרטיב השקרי אותו מציג בית הדין בהחלטתו. וגם אם ברק נשאר בסופו של דבר בדעת מיעוט כמעט מזהרת, עדיין חוות דעתו משמיעה קול ברור החושף את הצביעות ואת הכשלים הלוגיים החמורים המאפיינים את דעת הרוב בבית הדין.
ועתה לחלק המצער. למרות כל דבריו, ולמרות מסקנתו החד-משמעית לפיה אין בסיס לתביעה על בסיס האמנה למניעת רצח עם, עדיין מצא ברק לנכון להצטרף לדעת הרוב ביחס לחלק מהצווים הזמניים. ברק מנמק את הצטרפותו לצו בנוגע להעמדה לדין של מסיתים בתקוותו שהדבר יביא לצמצום השיח המסית, ואת הצטרפותו לצו בדבר הסיוע ההומניטרי, בדאגתו למצב ההומניטרי הקשה בעזה.
לטעמי מדובר בטעות משפטית וציבורית כאחד. מבחינה משפטית, אם לתביעה העיקרית עצמה אין כל בסיס כפי שברק עצמו קובע, אז אין כל הגיון במתן סעדים זמניים כלשהם. עתירה שערורייתית וחסרת בסיס שכזו ראוי היה פשוט לדחות על קרבה ועל כרעיה.
וברמה הציבורית – בהתחשב בכך שהמעמד בהאג, יותר משהוא משפט הוא חלק ממסע תעמולה אנטי-ישראלי, המעיד יותר מכל על התנוונות מוסרית של המשפט הבינלאומי והמוסדות הבינלאומיים שהפכו להיות כלי שרת בידי אג'נדה אנטישמית, מן הראוי היה שברק יימנע ממתן רוח גבית לשוחרי רעתנו, במיוחד, כאמור, כאשר ההחלטה עצמה נטולת בסיס משפטי והצדקה משפטית.
בסופו של דבר, את הנמקתו המשכנעת של ברק המפריכה את עמדת הרוב בבית הדין מעטים יקראו ומעטים עוד יותר יזכרו. לא כך לגבי הצטרפותו לסעדים הזמניים. חבל.
ד"ר יעקב בן-שמש הוא מרצה בכיר למשפט ציבורי בקריה האקדמית אונו
לברק וממשיכי דרכו יש מסורת ארוכה שכותבים איזו התפייטות לפי הרוח השורה עליהם בתור נימוקים, ואז בלי כמעט שום קשר פוסקים את ההוראה המתאימה להם פוליטית ואידאולוגית. ההתנהגות שלו הפעם לא שונה במיוחד.
עוד הדגמה ללמה ברק ותלמידיו הם לא רק לא ראויים אלא גם מסוכנים.
אנשים כאלה נאמנים לעולם ערכים שרירותי באופן פנאטי, נטול ביקורת וקודם לכל דבר אחר.
אנשים כאלה מוכנים לגרום נזק עצום ואף להרוס את המדינה ובלבד שלא לערער בפסיק על עולם הערכים שלאורו הם חונכו. לו לפחות הם היו כנים לגבי זה.
השופטת האוגנדית עשתה עבודה טובה. היא דחתה את התביעה על על חלקיה תוך התבססות על המשפט הבינלאומי והנמקה יבשה ונכונה. אהרון ברק טעה. פשוט אכזבה גדולה. הרושם הוא שהוא שם את עצמו לפני המדינה שלנו לפני הכבוד הלאומי שלנו ולפני השליחות שלקח על עצמו. התגלה כאיש רודף כבוד מתרפס בפני מבקשי רעתנו והמנסה להיכנס למועדון שלא מעוניין בו.
המשפט הבינלאומי אמור חהיות מעל אינטרסים של מדינה כזאת או אחרת. סליחה באמת שאהרון ברק נימק את החלטותיו על םי מצםון אנטשי ולא על פי רצון הימין הפופוליסטי. אין מקום לאידאולוגיה בין גלגלי הצדק. פסיקתו של אהרון ברק הוציאה את ישראל יותר מוסרית
זה היה נכון אם בהאג היו מעל אינטרסים אנטישמיים. נימוקי ברק לא היו על פי מצפון אנושי אלא על פי מצפון אנטישמי וודאי לא מוסרי. ראינו מה גרם ה"מצפון האנושי" של ברק וחבר מרעיו בבגצ
מה זה ״יותר מוסרי״? מה הקריטריון לזה?
אתה מניח מוסר מסוים ומתיר בשמו ליצור נזק, מה ההגיון בזה?
ואל תדבר על ׳מצפון אנושי׳ כי גם לי יש אחד כזה והוא הוביל אותי למסקנות אחרות.
וזה לא שאין מקום לאידיאולוגיה בתוך הצדק כי צדק הוא בעצמו אידיאולוגיה.
ההתעקשות של ברק להניח באופן שרירותי שמה שהוא חושב הוא יותר מוסרי ולא להגדיר יותר מוסרי לפי שיקולים של תועלת ונזק לכלל הוא עצם הבעיה ואת זה לא הסברת.
היטלר נימק את החלטותיו ע"י שיוויון.
אין ספק כי שיוויון זהו ערך נעלה, שעל כולנו לשאוף אליו. תבדוק את דבריי – זה מופיע בנאומיו, אינספור פעמים. עכשיו אתה תרצה לטעון כי "סליחה באמת שהיטלר נימק את החלטותיו על םי מצםון אנטשי לא על פי רצון הימין הפופוליסטי"?
זה שהיטלר התכוון ל-Völkisch equality (המונח ההיסטורי המקובל, להיבט זה בתורת הגזע הנאצית), משנה לך?
מה??? פתאום המילה שיוויון לבדה לא מספיק??? פתאום זה כבר חשוב, ל-מה בדיוק הכוונה??? ולא רק סיסמאות עם מילים פומפוזיות??? באמת??
אז בקיצור, די! עייפנו מהמשחק הסמולני הנכלולי של גניבת מילים והענקת משמעות אחרת לגמרי למילים אלה. לך למכור למי שזקוק לאישור משוקן, ע"מ לחשוב עצמאית, שנימוקיו של ברק קשורים לא ע"י הפיכת שמעות המילים בלבד, ל"מצפון" או מילה פומפוזית אחרת, שהחלטת לגנוב.
מצפון – זה כאשר מי שתקפו אותו, יכול להגן על עצמו.
אך כאשר אתה לוקח חלק במסע דה-לגיטמציה משפטי ע"מ למנוע ממי שתקפו אותו, להגן על עצמו (ע"י הפניית חלק ממשאביו לזירה המשפטית, ע"י הורדת המורל באמצעות החדרת מחשבה שזה מסוכן להגן על עצמך [=להיות לוחם בצה"ל] כי מחר אתה עלול מצוא עצמך לפני בית דין בינלאומי, ע"י הפצת שקרים ברורים במסווה של כתבי בי דין), זה קשור למצפון – באמת, רק כאשר אתה זקוק לאידאולוגיה ע"מ להחליט האם העובדות המונחות לפניך נכונות או לא.
ואם אתה באמת מתקשה (אתה לא אבל אני אעזור לך בכל מקרה, ע"מ שלא תשקר שהדברים שאני עומד לכתוב "לא ברורים לך"): רצועת עזה נמצאת בעליונות אווירית מוחלטת של חיל האוויר. אם היית לישראל כל כוונה לבצע את מה שחבריך בדרום אפריקה ממציאים, רצועת עזה היית כבר ב-8.10 אי חורבות.
ולא היינו מאבדים 557 חיילים (יהי זכרם ברוך).
בקיצור, מסור למפעיליך שעלינו על השקרים הסמולנים הרגילים וישראלים מתחילים לפתח חסינות טבעית לסיסמאות פרופגנדה סמולנית עם מילים פומפוזיות.
נב. ולראיה שאני צודק – בחרת לחתום את בליל המילים שלך ב"פסיקתו של אהרון ברק הוציאה את ישראל יותר מוסרית". כלומר גם לשיטתך שלך עצמך (אפילו), לא המעשים בשטח חשובים (ע"מ שנהיה מוסריים) אלא דף נייר עם סיסמאות עליו. מ.ש.ל.
ברק מאמין שרוב הבעיות שיש לנו עם הערבים הן באשמתנו, בגלל קיצוניות, משיחיות ורצון לכבוש על עמים אחרים. זו התפיסה המעוותת שלו, שהדברים קורים בגללנו. לכן, הוא מנסה תמיד "לרסן" אותנו כדי להסיר כביכול אשמה מאתנו.
מה שעצוב הוא לדמיין כיצד משפחות הנרצחים של הטבח, ומשפחות החטופים, ומשפחות חללי צה"ל שנפלו בקרב, קבלו את פסקו של אהרון ברק.. כל אלא שסובלים באמת.. מוסיפים על סבלם ואומרים להם שכל מה שסבלו הוא מגיע להם, כי יש חשש לרצח עם.
הבפנים של האדם תמיד נראה על פרצופו.
הרוע של האדם תמיד ניבע מפרצופו.
האדם הזה שהוא לדברי פרופ' פוזנר דיקטטור ופירט משפטי מחליא – הוא גם מראה מחליא עבור כל יהודי ציוני אוהב עמו וארצו.
מהרסים ומחריבים רבים ככתוב במקורותינו.
מי שמנהל היום את המדינה זה לא הכנסת, זה לא הממשלה, זה 15 שופטי בג"צ שלא נתונים כמובן מכוח עצמאות המשפט לשום פיקוח כלשהו ויכולים לעשות ככל העולה על רוחם וכך הם עושים, תוך יישום השקפתם הפוליטית, כי גם את זאת צריך לשוב ולזכור – בג"צ איננו בשום פנים ואופן בית משפט פוליטי. לא ולא! בג"צ הוא גוף פוליטי שפועל בשדה המשפט כדי להגשים את מטרותיו הפוליטיות. את זאת יש לזכור ואת זאת יש לרסק.
http://103fm.maariv.co.il/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=GHDJGF&c41t4nzVQ=KL
שופט עליון בארה"ב: "כשאני רוצה לוודא שביהמ"ש שלנו לא כל כך רע אני מסתכל על בג"ץ"
כך אמר לאחרונה שופט העליון בארה"ב, אנתוני סקלייה.
סקלייה מסביר כי תפקידו של בית המשפט אינו לראות דרך החוק את מה שהוא חושב שנכון, אלא לראות מה החוק אומר שנכון.
הוא מבקר בהקשר הזה את בית המשפט בו הוא חבר, אך אומר כי אם הוא רוצה לראות שבית המשפט העליון האמריקני לא כזה רע בהסתכלות הזו, הוא מעיין בפסקי הדין של בית המשפט העליון הישראלי.
העמדה הזו של השופט אנתוני סקלייה היא חשובה בפני עצמה, נראה כי גם בקרב העליון האמריקני יש חולקים על תפיסתו המתנגדת נחרצות לאקטביזם השיפוטי, ומחלוקות בהקשר הזה בין שופטים הן דבר טבעי.
רק כאן, בבית המשפט העליון שלנו לא מצאנו שופט שרואה את האקטביזם השיפוטי כבעיה. היה ניתן לצפות שבית משפט שמייצג ציבור במדינה כל כך רב גונית יכיל בתוכו גם שופטים בעלי דעות כמו סקולה. אך אין כזה אצלנו.
כשמישהו יגיד ששופטי בג"ץ מייצגים את הציבור וערכיו, והעליון לא עשוי עור אחד, תיזכרו שאצלנו נעדרים שופטים בעלי דעה כל כך לגיטימית כמו סקלייה.
https://www.facebook.com/Meshilut/photos/a.498627813589596.1073741829.306539462798433/836223659830008/?type=3
בג"ץ שוב מתערב בשיקולי
ביטחון של ממשלה שמגובה
ע"י השב'כ.הסמכות נלקחה ע"י הבג"ץ האחריות הציבורית
של הדרג הנבחר.אין
מציאות כזאת בשום שיטת
משפט בעולם.עוד הוכחה ,למי שהיה זקוק, שבג"ץ ביצע השתלטות עוינת על הדמוקרטיה וושם עצמו מעל הריבון.
חיים רמון
@ramonhaim
ניסיתי התחלתי ובגלל זה תפרו לי תיק פלילי על מעשה לא ראוי שעשיתי מבחינה ציבורית אבל הוא לא היה פלילי בשום פנים ואופן/
נותר לנו רק להקיא.
שפל עמוק: הציבור לא מאמין למערכת המשפט
על פי סקר שנערך באוניברסיטת חיפה, 7% בלבד מהציבור בישראל נותן אמון רב במערכת המשפט, לעומת 30% שכמעט אינם מאמינים בכל מרכיביה מביהמ"ש ועד היועמ"ש (חדשות)
סקר שנערך באוניברסיטת חיפה ונתוניו המלאים יפורסמו בכנס חיפה 2021 למשפט שייערך מחר (חמישי), מלמד שאמון הציבור הישראלי במערכת המשפט נמצא בשפל חמור, הרמה הנמוכה ביותר שלו מאז 2008, אז החלו הנתונים להיאסף במדד מסודר, כך לפי הדיווח של טובה צימוקי ב'ידיעות אחרונות'.
המדד בוחן את תפיסות הציבור בסולם של בין 1 ל־6: 2-1 – אמון נמוך מאוד עד נמוך; 4-3 – אמון בינוני; 6-5 – אמון גבוה עד גבוה מאוד. על פי הנתונים, 30% מהציבור מביעים אמון נמוך מאוד עד נמוך במערכת המשפט בישראל, לעומת 7% בלבד שהביעו בה אמון גבוה עד גבוה מאוד.
מדובר בירידה לעומת המדגם הקודם שנערך בשנת 2019, וירידה משמעותית מרמת האמון הציבורי שמערכת המשפט קיבלה בשנת 2016 אז הציון היה 3.25 מול 2.67 כיום.
52% מהציבור הביעו אמון נמוך מאוד עד נמוך בבית המשפט העליון, רק 25% הביעו בו אמון גבוה או גבוה מאוד. ביועץ המשפטי לממשלה הביעו 61.5% מהציבור רמות אמון נמוכות מאוד עד נמוכות, ורק 6% הביעו בו אמון גבוה או גבוה מאוד.
גם הפרקליטות סופגת ביקורת עזה מהציבור, 62.5% הביעו בה אמון נמוך מאוד עד נמוך, לעומת 5% בלבד שהביעו בה אמון גבוה או גבוה מאוד.
https://www.kikar.co.il/404564.html
פשוט בושה וחרפה על מעשה זה.
איפה משפטנים אחרים שיכלו לייצג אותנו?
בושה
אין גבול לטפשות שלו ושל הנוהים אחריו.
מתי הוכיח חוכמה כלשהי?
סתם ערמומי ונכלולי.