המרד נגד גבולות פתוחים

בראשית השבוע הפכה העיר ניס בדרום צרפת לראשונה שהחלה ביישום "חוק ההגירה" החדש שאימצו הרשויות במדינה, במטרה לצמצם את תופעת ההגירה הבלתי-חוקית ולהקל על גירוש מהגרים מפרי חוק ועבריינים.

המשטרה במחוז האלפים הימיים שבירתו היא ניס הודיעה שעות ספורות לאחר פרסום החוק על הוצאת צווי גירוש נגד כחמישים זרים. "חוק ההגירה החדש הוא עבורנו מהפכה", הצהיר מפקד המשטרה המחוזית, הוג מוטו. "החוק יאפשר לנו סוף סוף לפעול באופן יעיל לגירוש אנשים מעוררי דאגה, שידעו עד כה שאנחנו לא יכולים לגעת בהם".

אשתקד גירשו הרשויות במחוז, בו מרוכזת אוכלוסיית מהגרים גדולה בשל קרבה לים התיכון ולגבול עם איטליה, רק 337 זרים, מהם 215 עבריינים מורשעים, רובם ככולם מהגרים בלתי-חוקיים. החוק החדש צפוי להגדיל משמעותית את מספר הזרים בעלי העבר הפלילי שיגורשו משטחה של צרפת.

מאחר שלממשלת מקרון אין רוב אוטומטי בבתי הנבחרים, היה עליה לגייס תמיכה בחוק בקרב מפלגות הימין שבאופוזיציה, הרפובליקנים ו'האיחוד הלאומי' (בעבר 'החזית הלאומית'). במהלך המו"מ עם האופוזיציה נוספו לחוק 59 סעיפים שנועדו להקשיח את חוקי ההגירה, השהות והאזרחות. המועצה החוקתית של צרפת, הגוף המשפטי העליון שהרכבו פוליטי, ביטל 35 סעיפים מתוכם, 40% מכלל הנוסח שגובש בידי הממשלה והאופוזיציה, וכך נותר חוק מצומק המוגדר בכל זאת "מהפכני".

הסעיפים שבוטלו עסקו בין היתר בקביעת מכסות הגירה, סעיף שחייב זרים לשהות תקופה מסוימת בצרפת בטרם יוכלו ליהנות מהטבות סעד ורווחה, הקשחת הנהלים לגבי איחוד משפחות וסעיף שהפליל מחדש שהות-בלתי חוקית על אדמת צרפת. עם זאת, הגרסה הסופית של החוק שקיבל את שמו של שר הפנים הנוכחי ג׳רלד דרמנין, מקל מאוד על גירוש זרים המהווים "איום חמור על הסדר הציבורי", גם אם שהו כבר זמן רב בצרפת או מחזיקים בקשרים אישיים ומשפחתיים במדינה.

בכלל זה, מדובר גם בזרים שהורשעו בביצוע פשעים או עבירות שהעונש המינימלי עליהן הוא שלוש עד חמש שנות מאסר, או שהיו מעורבים באלימות נגד נבחרי ציבור או אנשי כוחות הביטחון. אם הללו אינם יכולים לעזוב את צרפת בשל תנאים קשים בארצות מוצאם (קיומה של מלחמה, לדוגמא) הם יושמו במעצר בית לתקופה בת שלוש שנים.

לאימוץ החוק המורחב קדמה דרמה פוליטית בשורות הקואליציה: שרים בממשלה וכן צירים באספה הלאומית ובסנאט המזוהים עם הזרם השמאלי במפלגת הנשיא מקרון טענו כי הממשלה הלכה יותר מדי לקראת הימין, ונכנעה למעשה לדרישות מפלגת הימין הריבוני-פופוליסטי 'האיחוד הלאומי' בהנהגת משפחת לה פן. עשרות מצירי הקואליציה הצביעו נגד החוק או נמנעו בהצבעה שהתקיימה בסוף דצמבר. הנשיא מקרון, שניצב מול מרד פנימי שאיים על אימוץ החוק, הבהיר כי אם החוק יאושר רק בזכות 88 קולותיהם של צירי 'האיחוד הלאומי', הוא יעלה מחדש לדיון ולהצבעה.

בסופו של דבר החוק עבר ברוב גדול של 349 תומכים לעומת 186 מתנגדים מהשמאל, ומקרון ניצל מנראות של תלות בימין הריבוני-פופוליסטי שהייתה פוגעת בתדמיתו כ"איש מרכז". ממילא, כאמור, לאחר ההצבעה על החוק, החליטה "המועצה החוקתית" לרכך אותו באופן משמעותי, כך שכל הצדדים – ימין, מרכז ושמאל – יכולים לטעון לניצחון יחסי שישמש אותם כהישג בקמפיין לבחירות לפרלמנט האירופי ביוני הקרוב.

העברת חוק ההגירה בצרפת, גם בצורתו המרוככת, מעידה על מרכזיות הדרישה הציבורית הגוברת להגבלת הגירה ההמונית למדינות המערב. גם ממשלות ומפלגות מרכז, שבעבר תמכו במדיניות גבולות פתוחים ויצירת חברה חדשה רב-תרבותית, ניצבות היום בפני הכישלון המוחלט של ניהול מדיניות זו ותוצאותיו ההרסניות – הביטחוניות, הכלכליות והחברתיות.

אין מדובר עוד בהתנגדות להגירה המוגבלת רק למפלגות ימין ריבוני ושמרני. מפלגת השלטון הסוציאל-דמוקרטית בדנמרק בראשות מדה פרדריקסן הייתה הראשונה במערב היבשת שחשה להיכן נושבת הרוח ואימצה מדיניות הגירה נוקשה. לאחרונה הייתה זו ממשלת המרכז-שמאל בראשות הסוציאל-דמוקרטים בגרמניה שהחליטה על הקשחת חוקי ההגירה, מהלך בעל משמעות רבה מאחר שגרמניה תחת אנגלה מרקל סימלה את גישת הפתיחות לפתיחת הגבולות. כיום הרשויות אינן יכולות עוד להתמודד עם ממדי ההגירה בשל היעדר משאבים והתנגדות האוכלוסייה.

הרשויות בגרמניה עוקבות בדאגה אחר התחזקותה של מפלגת הימין הריבוני-הפופוליסטי 'אלטרנטיבה לגרמניה', הדוגלת בצמצום דרסטי של קבלת מהגרים ומבקשי מקלט, הקשחת נהלים לקבלת אשרות שהיה ואזרחות גרמנית וגירוש מהיר של מהגרים לא חוקיים וזרים בעלי עבר פלילי.

מפגש בין כמה מחברי המפלגה לנציגי ימין קיצוני, בו נידון הרעיון לגירוש המוני של מהגרים בכללם בעלי אזרחות גרמנית, אמנם הוציא לרחובות מאות אלפי גרמנים להפגנות נגד "הימין הקיצוני" והעלה מחדש לסדר היום את הרעיון להוציא את המפלגה הימנית מחוץ לחוק. אך, קשה להתעלם מהעובדה שמפלגות שמאל גרמניות מאמצות היום גישה יותר ימנית לסוגיית ההגירה.

תוצאות הבחירות שנערכו בשנה וחצי האחרונות בשבדיה, באיטליה ובהולנד המחישו היטב כי לאוכלוסיות המקומיות נמאס מההגירה ההמונית למדינותיהן והן רוצות לשים לכך קץ. הפשיעה והאלימות הנפוצות בקרב המהגרים מארצות "הדרום" וכן ייבוא מסורות דתיות ותרבותיות שונות וכפייתן על החברות המארחות מעוררות מרי אזרחי נגד תופעת הפלישה הזו.

גם בארה"ב התרחשה מרידתו של מושל טקסס הרפובליקני גרג אבוט נגד מדיניות הגבולות הפתוחים להגירה ממרכז ומדרום אמריקה, אותה אימץ ממשל ביידן. בשנת בחירות לנשיאות ולבתי הנבחרים, המרד הטקסני נותן ביטוי לאמריקנים רבים החשים כי ארצם איבדה שליטה על גבולותיה וכתוצאה מכך על הנעשה בשטחה. תחושות להן שותפים גם אירופאים רבים.