בבוסניה משכתבים את השואה בעזרת יהודים

יום הזיכרון הבינלאומי לשואה המצוין ב-27 בינואר אוזכר השנה בבוסניה והרצגובינה באופן מעורר תמיהה. בעיר סרברניצה, בה כוחות סרביים רצחו בשלהי מלחמת האזרחים כ-8,000 מוסלמים, באירוע שהוגדר על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי ובית הדין הבינלאומי לצדק כרצח עם, הוקמה יוזמה מוסלמית-יהודית לשלום ולזיכרון.

הוגי היוזמה הם המופתי הראשי של בוסניה והרצגובינה חוסיין קוואזוביץ׳, ועורך הדין היהודי מניו-יורק מנחם רוזנזאפט, בעבר מבכירי הקונגרס היהודי העולמי. מסמך היסוד של היוזמה הבין-דתית נפתח כך:

בעולם שבו הדי השואה ורצח העם הבוסני בסרברניצה עדיין מהדהדים, משתתפי יוזמת השלום והזיכרון בסרברניצה מתאספים כדי לסלול דרך לפיוס, כבוד הדדי ובניית שלום פעילה. דרכנו מונחית ע״י עקרונות הדיאלוג הנמשך בינינו גם בזמנים הקשים ביותר, מגדלור של מחויבותנו המשותפת לעתיד שבו הבנה ודו-קיום יגברו על שנאה, פחד ומלחמה"

בהמשך מפורטים עקרונות הדיאלוג: מחויבות לזיכרון קורבנות מעשי רצח עם בעבר והנצחתם תוך השוואה בין השואה לטבח בסרברניצה; דחיית כל סוגי האנטישמיות, האסלאמופוביה ושאר דעות קדומות; מחויבות להגנה על החיים וגינוי אובדן חיים בכל המלחמות והעימותים ופעילות למען תמיכה ומעורבות חיצונית במטרה להגן על חפים מפשע ונזקקים "גם בעימותים עכשווים ועתידיים", עמידה על חופש הביטוי תוך שמירת הכבוד ההדדי וקיום ערוצי הידברות ושיתוף פעולה גם בזמני משבר.

"קשורים זה לזה בהיסטוריה שלנו ומונעים על ידי אחריות משותפת לעולם שבו חילוקי דעות הופכים לגשרי לימוד וכל החיים הם אוצר שיש להעריכו", מסיימים מנסחי המסמך, "מי ייתן וההצהרה הזו תהיה האור המנחה שלנו, הבטחה לדורות העתידיים ועדות לכוחם של שיתוף פעולה וכבוד הדדי בבניית עולם של שלום בר קיימא והרמוניה".

מחויבות של המופתי הראשי של בוסניה והרצגובינה למאבק באנטישמיות, בימים בהם האנטישמיות חוגגת בקרב אוכלוסיית הרוב המוסלמי במדינה תחת מעטה הזדהות עם סבל המוסלמים בעזה, ועוד כזו המתפרסמת באורח פומבי ביום השואה הבינלאומי אינה דבר שיש להמעיט בערכו.

עם זאת, המסמך המשותף מעורר בעייתיות גם בשל ההשוואה בין השואה לטבח סרברניצה כבסיס ליוזמת הדיאלוג, וגם בשל ההשוואה בין האנטישמית לאסלאמופוביה ודעות קדומות אחרות, מבלי שנעשית כל אבחנה נדרשת. השואה לא הייתה עוד פשע מלחמה במלחמת אזרחים בה כל הצדדים ביצעו פשעים, כפי שקרה במלחמת האזרחים בבוסניה והרצגובינה, אלא רצח עם שיטתי של יהודים באשר הם. בסרברניצה נרצחו בעיקר גברים בהקשר מלחמת אזרחים. הגרמנים ובעלי בריתם רצחו כל יהודי שנפל לידיהם, ללא הבדלי גיל ומין.

אנטישמיות היא שנאת היהודים על בסיס גזעני פסודו-אקדמאי. אסלאמופוביה היא פחד מהאסלאם. כמה מוסלמים נרצחו בגלל אסלאמופוביה, לא במסגרת מלחמות אזרחים ועימותים לאומיים? וכמה יהודים נרצחו בגלל האנטישמיות? ועל איזו "היסטוריה מחברת" מדבר המסמך בהקשר השואה?

המוסלמים הבוסנים לחמו לצד הגרמנים במלחמת העולם השנייה. גם האלבנים עשו זאת אך בניגוד למוסלמים הצילו יהודים מהשמדה, בעוד שהבוסנים המוסלמים, ברובם, תרמו את חלקם לשואה, בין היתר בהשראת המופתי של ירושלים חאג׳ אמין אל-חוסייני. מצילי יהודים היו בודדים. רוב יהדות בוסניה נרצחה במחנות ההשמדה. מיותר לציין שלא יהודים טבחו במוסלמים בסרברניצה.

מסמך נוסף המצביע על מגמת שכתוב ההיסטוריה של המוסלמים בבוסניה, תוך קבלת הכשר לכך מגורם יהודי, היא הודעה שפורסמה בסוף אוקטובר לאחר מפגש בין יו"ר 'מועצת אנשי הרוח הבוסניים', אמיר זלטאר, לבין אחד מבכירי הקהילה היהודית הקטנה, ולדימיר אנדרלה, העומד בראש מרכז התרבות היהודי בסרייבו.

המפגש שנערך על רקע מתח גובר בין מוסלמים ליהודים בצל מלחמת 'חרבות ברזל' אמנם נועד להוריד את רף ההסלמה, אך היה לכך מחיר כפול.

ראשית, זלטאר קרא לעם הבוסני לעשות אבחנה ברורה בין "הממסד הצבאי-פוליטי של מדינת ישראל" לבין כלל העם היהודי. לא צוינה כל הסתייגות מצדו של אנדרלה, שבראיונות לתקשורת נוהג להשתלח ללא רסן בישראל. את מלחמת 'חרבות ברזל' כינה "מלחמה לא מתורבתת". הוא קרא להפסקת אש מיידית בעזה והשווה בין המצב ברצועה למלחמת האזרחים בבוסניה:

אנחנו מתייחסים למלחמה זו באופן אמוציונלי מאחר שגם אנחנו היינו תחת כיבוש וכל אחד מאתנו יודע מה האנשים הללו בעזה עוברים. לא ניתן להישאר קר-דם לנוכח מראות אלו, חייבים להגיב ולגלות רגשות"

המחיר השני היה שכתוב ההיסטוריה. זלטאר המוסלמי הצהיר כי בוסנים ויהודים "חולקים גורל משותף מזה למעלה מ-500 שנה", ואף הוסיף: "בתקופות שונות הם היו חשופים לגירוש, הרג שיטתי ולבסוף לשואה ולרצח עם. בכל הזמנים הסוערים הללו, מעולם הם [הבוסנים והיהודים, א.ב.] מעולם לא היו בעימות ובעוינות. נהפוך הוא, בוסנים רבים הצילו משפחות יהודיות במהלך מלחמת העולם השנייה".

זלטאר אמנם יצא להגנת יהודי בוסניה מפני התקפות אנטישמיות, הבליט את חלקם של אישים וארגונים יהודיים בתמיכה בבוסנים במהלך מלחמת האזרחים בשנות ה-90 וגינה הרג אזרחים על ידי "כל הצדדים" בעימות בעזה – עמדות שאינן מובנות מאליהן אך הן מתגמדות לעומת קביעתו הבאה:

היום מתפתח בעזה תסריט דומה לזה שהיינו עדים לו בסרייבו ובבוסניה והרצגובינה, כך שאיש לא צריך להיות מופתע מכך שהיום העולם הדמוקרטי עומד לצד הפלשתינאים מהם נשללה הזכות למדינה שהובטחה להם על ידי האו"ם לפני יותר משבעה עשורים. מוטעה ומגוחך להשתמש במונח אנטישמיות בהקשר של גינוי הפעילות הצבאית של מדינת ישראל נגד העם הפלסטיני בפלסטין כמו גם להשתמש במונח "טרור אסלאמי" בהקשר של דת האסלאם והטרור. למעשי הטרור של קבוצות צבאיות ופרא-צבאיות, שבהם נהרגים ילדים, נשים וזקנים אין כל קשר לאסלאם, דבר הברור לכל אדם בר דעת ומשכיל"

גם כאן לא צוינה כל הסתייגות מצדו של ראש מרכז התרבות היהודית.

הקהילה היהודית בבוסניה והרצגובינה היא כיום מהקטנות באירופה. כ-10,000 מתוך 14 אלף יהודי בוסניה נרצחו בשואה ורבים מהניצולים עלו לישראל. מספר היהודים במדינה מוערך בין 300 ל-1,100 (כולל צאצאים למשפחות מעורבות וזכאי עליה לישראל).

קהילות יהודיות במדינות מוסלמיות נאלצות בדרך כלל ליישר קו עם מדיניות המשטרים כלפי ישראל. זה מצב שניתן להבינו כאשר מדובר במדינות עוינות לישראל שאינן דמוקרטיות. אך זה מצב בלתי מתקבל כאשר מדובר במדינה דמוקרטית החברה בקהילה הבינלאומית ומועמדת להצטרפות לאיחוד האירופי. רוב הקהילה היהודית בסרייבו משתפת פעולה עם הקו האנטי-ישראלי של הממסד המוסלמי-בוסני ועם שכתוב ההיסטוריה. על כך אין לעבור בשתיקה.