על מנת למנוע את העימות הבא עם הרצועה, יש לנתק לגמרי את הקשר בין החמאס לתושבי עזה.
אם אנו רוצים שעזה תהיה אחרת ביום שאחרי, ושטרגדיות נוסח ה-7 אוקטובר לא יתרחשו בעתיד. הכרח יהיה להגיע בסיום המלחמה לכך שחלק נכבד מבין שניים ורבע מיליון התושבים המתגוררים בה, יניחו בצד את השאיפה להשמדת מדינת ישראל, ויחתרו לחיי שכנות טובה עמה.
אבל על מנת לייצר את התנאים הנדרשים לכך צריך יהיה עוד קודם לנתק אותם מחבל הטבור של חמאס, שעודו מנהל את הממסד האזרחי ואת חיי השגרה בה. בכלל זה אספקת מזון, תרופות וגז לבישול, הנכנסים לרצועה במסגרת הסיוע ההומניטרי, ואת גביית התשלום עבורם, כולל באזורים שצה"ל כבש. אלה גם אלה מאפשרים לחמאס לשלוט באזרחי חמאסטן כבעבר.
בין היתר משום שהוא עודנו מעסיק, במישרין או בעקיפין בין רבע לחצי ממנין המפרנסים בעזה. מדובר לא רק על לובשי המדים, אלא על עוד עשרות אלפי מורים, אנשי דת, גורמי אונר"א, אנשי אדמיניסטרציה בכל הרמות ובכל התפקידים, שוטרים, פקחים עירוניים, פועלי תעשיית נשק, כורי מנהרות, אנשי מערכות הבריאות, הסיעוד ומה לא. בקיצור, חמאס על שלוחותיו הוא המעסיק העיקרי ברצועה. והסמוכים על שולחנו, המקבלים ממנו אפילו בעצם הימים הללו משכורת, פנסיות, קצבאות נכים וחללים, וכיו"ב, המאפשרות להם לפרנס את משפחותיהם. כולם יוסיפו לסור למרותו, כל עוד לא ננתק את הקשר בינו לבינם.
במילים אחרות, כדי להכריע את חמאס ולפרק את הישות שהוא הקים בעזה, אין די בפירוק גדודי החמאס והשלמת כיבוש הרצועה. אלא יש הכרח לנתק את חמאסטן מחמאס. זו ולא אחרת, חייבת להיות מטרת השלב הבא במלחמה. יישומה המוצלח יאפשר לדון בתוכניות ל- 'יום שאחרי' סיום הלחימה.
התוכנית המבצעית של צה"ל לא ערוכה להגשמת מטרה זו.
תכנית אגף מבצעים בצה"ל כללה במקורה שלושה שלבים עיקריים. שנועדו להיות מיושמים לאורך 9-12 חודשי לחימה החל מ-28 באוקטובר 2024 עם תחילת המהלך הקרקעי. וכללו בשלב הראשון התקפה על המגננים החטיבתיים שבנה חמאס מעל ומתחת לקרקע; לאחר מכן, בשלב השני, חיסול חוליות הטרור שנשארו בשטחים שנכבשו, השמדת מפעלי יצור הנשק והתחמושת, משגרי הרקטות, המנהרות הטקטיות והפירים; ולבסוף, בשלב השלישי, השלמת כיבוש העיר רפיח וציר פילדלפי, טיהור סופי של השטח, השמדת המנהרות האסטרטגיות בכל מרחב הרצועה, ובין עזה למצרים, והשלמת יצירתו של מרחב חיץ בגבול העוטף.
נכון לשעות בהן נכתבים הדברים, חלק מהשלבים שנמנו לעיל מיושמים בשטחים שבהם הושגה שליטה מבצעית, וחלקם, כמו כיבוש וטיהור רפיח, עדיין לא. השאלה החשובה היא, האם השלמת התוכנית המבצעית במלואה אכן תביא להשגת מטרות המלחמה? התשובה המצערת היא: לא.
והסיבה פשוטה. כפי שכתבנו בפתיחת המאמר, אין די בכיבוש השטח והשמדת כוחו הצבאי של חמאס, על מנת להפסיק אחיזת הארגון המושרש באוכלוסייה, ומאכיל אותה מכף ידו. תמונות שוטרי חמאס במדים המסתובבים ברצועה, כולל בשטחים שנכבשו על ידי צה"ל, ומפקחים על חלוקת המזון והציוד ההומניטרי הנכנס לתושבים, מעידים על כך.
על מנת לנתק את חמאס מחמאסטן יש צורך בפירוק התשתית האזרחית של הארגון והחלפתה בידי גורם אחר. בהינתן שהגורם החיצוני היחיד המתנדב לעשות זאת, היא הרשות הפלסטינית, ובהינתן העובדה שמדינת ישראל לא תסכים להחזיר את הרשות לשלוט ברצועה, לאחר קרבן הדמים הנורא שהעלתה, מדובר באתגר לא פשוט.
כפי שרה"מ נתניהו הצהיר מספר פעמים בעבר, ישראל אינה מעוניינת בשלטון של קבע ברצועה, אלא רק בשליטה צבאית. נמצא שעל מנת להעביר את המושכות לניהול הרצועה מידי חמאס לידיים אחרות, ולמנוע את צמיחה של חמאסטן נוספת, יש הכרח לחפש פתרונות אחרים.
אחד מהם יכול להיות ממשל צבאי זמני, שיתפשט באופן הדרגתי, מאזור עזה ובנותיה עד רפיח. ויתפוס את מקום חמאס באותם חלקים שנכבשו וטוהרו בשלב ג' דלעיל. מאז מלחמת העולם השנייה רואה הקהילה הבינלאומית בממשל צבאי כורח בל-יגונה ועם זאת מהלך חוקי, שנועד להבטיח קיום חוק וסדר בשטחים שנכבשו במלחמה. ולכן היא עיגנה אותו באמנת ז'נבה הרביעית.
בפועל שרר ברצועה ממשל צבאי לאורך רוב שנות קיומה של מדינת ישראל. מצרי משנת 1949 עד 1967, וישראלי מאז 1967 עד ההתנתקות בספטמבר 2005. זה גם זה, מנעו מגורמים טרוריסטים מקומיים, ששאבו את האידאולוגיה שלהם מחסן מוחמד אל-בנא, מיסד ארגון האחים המוסלמיים במצריים, לתפוס את השלטון ברצועה, ולהפוך אותה לחמאסטן.
מכיוון שצה"ל שולט צבאית בשטח, ומסוגל לשאת באחריות לניהול החיים ברצועה ולענות על ציפיות הדרג המדיני ממנו, היה עדיף שהוא יהיה זה שייקח על עצמו את המשימה. 'תורת הלחימה' הצה"לית בנושא כתובה, והידע התיאורטי והמעשי שנצבר לאורך שנים רבות של ממשל צבאי אפקטיבי ביו"ש וברצועה, יאפשר להעמיד על הרגליים את הארגון הנדרש לשם ביצוע המשימה תוך פרק זמן סביר.
שני מכשולים עיקריים ניצבים בפני יישום הרעיון: כלכלי ובין לאומי. נתחיל בראשון. הרצועה לא הייתה מסוגלת לקיים את עצמה מבחינה כלכלית גם לפני ה-7 אוקטובר. שיעור האבטלה בה הגיע ל- 40 אחוזים. הפועל היוצא מהריבוי הטבעי יוצא הדופן, שהוביל לגידול מואץ של כוח העבודה, ללא צמיחה מקבילה של שירותי עבודה, שנפגעו בשל הגבלות על הייצוא וסנקציות, שהוטלו על הרצועה בעקבות תפיסת השלטון על ידי חמאס ב-2007. כמו גם הודות לנזק החמור להון ולתשתיות, כתוצאה מהמלחמה בישראל. בפועל נאלצה חמאסטן להתקיים מתרומות, שמימנו את רוב השירותים הציבוריים בה. בכללם חינוך, בריאות, סעד, חשמל, גז לבישול, מים ועוד.
אם נוסיף לכך את העובדה שלפני ה-7 אוקטובר חמאס היה המעסיק העיקרי ברצועה, ברור שלאחר חיסול הזרוע הצבאית והאזרחית של הארגון, והמשך האיסור על כניסת פועלים לעבודה בישראל, יתווספו למעגל האבטלה עוד מאות אלפי אנשים, שאותם צריך יהיה להאכיל ולטפל איכשהו. חישוב גס, המבוסס על אקסטרפולציה, של נתוני עלות הממשל הצבאי בשטחים שכבשה ישראל עם תום מלחמת ששת הימים, תוך התאמתם למציאות 2024 ושליטה על כשני מיליון אזרחים, מעלה כי מדובר בסכום של כ- 4 מיליארדי ש"ח לשנה. 55% מתוכו תקציב שירותים. סכום שמדינת ישראל יכולה לעמוד בו, אך הוא עתיד להתגלגל לכיסו של משלם המיסים הישראלי.
קבלת האחריות לניהול העניינים ברצועה על בסיס ממשל צבאי שתקים, תתבטא אם כן בעלויות של מיליארדים שקלים מקופת המדינה. זאת בלי להביא בחשבון את עלות אחזקת המנהלת הצבאית. שתכלול מאות אנשי קבע כולל מושלים, מפקדי נפות, קציני מטה, כוחות לוחמים ועוד….
מלבד זאת, הקהילה הבינ"ל בכלל זה ארה"ב כבר הבהירה, כי היא מתנגדת לכיבוש הרצועה, ולהקמת ממשל צבאי ביום שאחרי, ומצפה שישראל תיסוג ממנה בתום המהלך הצבאי, ותעביר אותה לרשות הפלסטינית.
על פי דיווחים בתקשורת העולמית, החלטה ישראלית לכבוש את הרצועה ולהטיל עליה ממשל צבאי, גם תגרום לרוב המדינות התורמות להפסיק את תמיכתן בחמאסטן. מה שרק יגביר את הנטל על המנהלת האזרחית שתקום. מיותר לציין כי שתי הספונסריות הפוטנציאליות לשיקום עזה, סעודיה והאמירויות, כבר הודיעו כי אין בכוונתן להכניס את היד לכיס, ללא מו״מ על הסדר קבע בין ישראל לפלסטינים והקמת מדינה פלסטינית.
הפתרון האפשרי לבעיה הסבוכה הזו, הוא, שהקבינט הישראלי יצהיר, שאם ארצות הברית והקהילה הבינ"ל מעוניינות לפתור את בעייתם ההומניטרית של שני מיליון תושבי עזה, ולמנוע את היווצרותה של פצצת זמן אנושית בדמות רעב ומגפות, עומדות בפניהן שתי ברירות. האחת – לגרום להנהגה המדינית של חמאס בקטאר, הנושאת באחריות לחיי אזרחיה ואמורה להיות מודאגת מסבלם, להכריז על כניעה ללא תנאי לצה"ל. כניעה שפירושה: שחרור כל החטופים לאלתר והעמדת סינוואר, דף ויתר עוזריהם, שהיו שותפים לתכנון וביצוע טבח ה-7 אוקטובר למשפט צבאי בישראל. בתמורה לכך יורה הקבינט לצה"ל לעזוב את הרצועה, ולהעבירה לידיים בינ"ל, שישקמו אותה, בהתאם למתווה שיוסכם מראש בין הקהילה הבינ"ל וישראל.
בהינתן שהסיכוי להשיג כניעה כזו מהנהגת חמאס שואף לאפס, יחזור ראש הממשלה על המטרות לשמן יצאה מדינת ישראל למלחמה. קרי; החזרת החטופים, והשמדת יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של חמאס, לשם יצירת מציאות, שלא תאפשר לו לחדש את שליטתו בחמאסטן. ויוסיף שכל עוד המלחמה להשגתן נמשכת, הרי שעל פי כללי המשפט הבינ"ל, לא חלה על צה"ל חובה לדאוג לאוכלוסיית האויב. בנסיבות הללו, ישראל תסכים להמשך הכנסת הסיוע ההומניטרי לעזה, על פי המתכונת שגובשה לאחר הפסקת האש הראשונה. סיוע המתבסס ברובו על תרומות – במימון קטארי ואמריקאי. וכולל בין היתר עשרות טון של סוכר, קמח ושמן הנרכשים בישראל ומועברים לרפיח. לחליפין, תודיע ישראל, כי היא תהיה מוכנה להשליט, על אותם חלקים ברצועה, שטוהרו לחלוטין ממחבלים, ממשל צבאי זמני, שישפר את תנאי חייהם של התושבים, ויפעל לשיקום הרצועה. ובלבד שתקבל לכך הסכמה בינ"ל וסיוע משוחרי טובת אזרחי חמאסטן בתבל.
אין ברירה. כדי לבצע תהליך דה-חמאסיזציה של האוכלוסייה העזתית יהיה הכרח ליטול את המושכות ברצועה מידי חמאס, המחזיק בהן, ולהעבירן לידיים אחרות. כניעה ללא תנאי של הנהגת חמאס חו"ל, והעמדת סינוואר ושותפיו לדין, יחד עם שחרור כל החטופים, יאפשרו לסלול את הדרך לכך. ממשל צבאי זמני ברצועה, עד להשגת כל מטרות המלחמה כפי שהוגדרו ע"י הקבינט, מהווה אפשרות נוספת, שגם אותה צריך לבחון, בהנחה שניתן יהיה לפחות להתגבר על ההתנגדות הבינ"ל לכך. היה ושתי האפשרויות הללו לא יסתייעו, לא תהיה לנו ברירה אלא להעביר את האוכלוסיה העזתית תהליך של חינוך מחדש, שפירושו המשך הסבל שהם חווים. תהליך שאולי ישכנע אותם להעדיף חיי שכנות עם ישראל על פני דבקות באידאולוגיה של חמאס ומכל מקום, מה שחשוב הוא שאסור לחזור על טעויות העבר, ולאפשר לשקם את הרצועה, קודם שאחיזת חמאס בחמאסטן תגיע לקיצה. מה שאירע שוב ושוב, בתום המבצעים הקודמים, ונתפס על ידי תושבי הרצועה, כפרס על תמיכתם במשטר החמאס ומלחמתו בישראל.
ואחרי שאמרנו כל זאת, צריך להודות שרוב מדינות העולם, בכללן כאלו המגדירות עצמן כידידותינו, ממריצות אותנו לנסות את האפשרות הזו. ענין המעלה בזכרון ניסוי מחשבתי במכניקת הקוונטים, הידוע בשם 'החתול של שרדינגר'. במהלכו מניחים חתול בתוך קופסא עם חומר רדיואקטיבי, ובתום פרק הזמן הקצוב לניסוי, פותחים את התיבה ומבצעים 'מדידה' של מצב החתול, על מנת לדעת אם הוא חי או מת. אחרי ה-7 באוקטובר נראה שכדאי לותר על עריכת ניסויים כאלה. וחובה לעשות כל מאמץ, על מנת לנתק את חמאס מחמסטן, אחת ולתמיד אם חפצי חיים אנחנו.
אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד הוא ד"ר להיסטוריה ופילוסופיה של הרעיונות, איש הייטק וסמנכ"ל לשעבר בחברת אמדוקס. מילא מגוון תפקידי פיקוד ומטה במערך החי"ר, ומייסד פו"ם 'אפק' להכשרה בינזרועית בצה"ל.
הרעיון טוב אבל המחבר עצמו הציף את הקשיים למימושו.
אם אני מנסה להשלים את חלקי הפאזל החסרים – לכאורה, גורם בכיר במודיעין (לכאורה בשב"כ או באמ"ן) נתן אישור פיקטיבי לקצין (אולי מ"אחים לנשק") ולא מהיום. כאשר מטרת האישור היא חדירה למעטפת ראש הממשלה והשרים הבכירים על מנת לדעת מראש ולשבש פעילות פרלמנטרית. הדברים הם לכאורה, כמובן. הבחור שהיה מספיק חד וקר רוח לחדור למקומות הכי רגישים בצה״ל במהלך שואת שמחת תורה לא כשיר לעמוד למשפט, כמו ברוסיה הסובייטית מכניסים לבית משוגעים את מי שמפריע. זה מסביר מאוד את הבטחון של אנשי המחאה וההמרדה לומר מה שרצו בלי בקרה, ואת הידיעות המקדימות שלהם על כל מקום בו יבקרו ראש הממשלה ושרי הממשלה, כל זה במטרה לקעקע פעילות ציבורית ופרלמנטרית ולהביא לקריסה מבפנים של תוצאות הבחירות. המודיעין ראה והציף אבל המנהיגות הצבאית רצתה לעשות לנתניהו כיפה אדומה. לא ייתכן שיהיה מחדל כזה עצום עם כל ה 8200 המהולל שלנו וכל יחידות המודיעין! איפה היה חיל האוויר שעות רבות לאחר פרוץ המלחמה. במשך שעות האויב רוצח, אונס, שורף אנשים בחיים, אופה תינוקות בתנור למול עייני ההורים, כורת איברים מאנשים בעודם בחיים. נלך לקראת חיל האוויר ומפקדו ונניח שחששו ממתקפה מלבנון ואירן. מומחים מעריכים שהיו 60 מטוסים בכוננות ,בשמחת תורה. מתוכם 10 היו מפעילים נוהל חניבעל (פוגעים בחוטפים ובחטופים) ומונעים את הטבח ע"י הפצצה מאסיבית על הגבול. במלחמת יום הכיפורים המזימה (קונספירציה בין דיין, קיסינג'ר וסאדאת) הייתה לתת למצרים ניצחון קטן שיעלה במעט אבדות, כדי להחזיר את הכבוד לצבא מצרים ולהגיע להסכם שלום. ב-7 באוקטובר המזימה הייתה לאפשר לחמאס הישג קטן שהתגלגל לקטסטרופה, כדי לסלק את נתניהו מן השלטון. ובשתי המלחמות המזימה יצאה משליטה בגלל ליקויים אג"מים וצבא ישראלי לא מקצועי. חוזק השרשרת נקבע על פי החולייה החלשה. אם נקרעו שתיים זה לא סביר. אם נקרעה כל השרשרת זה מראה שיש פה יותר מרשלנות.
לצערי אני די מסכים איתך
ללא סיפוח לפחות של המחצית הצפונית של הרצועה (עד אזור דיר-אל-בלח) + הרחבת הפרימטר הבטחוני המזרחי ל-1 ק"מ – לא יהיה כל שינוי ביחסם של תושבי הרצועה והנהגתם לזכותה של ישראל להתקיים. האירוע הבא (לא בהכרח ה-7.10 מספיק גם שגרת שיגורי טילים) הוא רק שאלה של זמן.
רק הבנה שלהם שהפעולות שלהם להשמדת ישראל (גם אם לא מוצלחים) תוביל לתוצאה בלתי נמנעת של איבוד שטחים יהיה סיכוי לשינוי התפיסה. זה הסיכוי היחיד שלנו ושלהם לבנות סינגפור על רצועת "רפיח – דיר-אל-בלח".
אני מסכים עקרונית אבל זה פחות ישים מהפתרון שבמאמר. אתה באמת חושב שמישהו בעולם ייתן לנו לספח חלקיק מהרצועה בשקט? על אחת כמה וכמה שלא חצי רצועה!
אגב, מה גורם לך לחשוב שצריך לספח כל כך הרבה כדי להעביר את המסר? ולמה להשאיר דווקא את החלק המסוכן ביותר-מערכת הברחת הנשק ממצרים-בידיהם?
ימני יקר,
1. א. יש תקדים של רמת הגולן. ב. העולם לא ממש בעדנו. אנחנו צריכים (אליבא דבן-גוריון) לעשות מה שטוב ליהודים ומי שלא טוב לא (אליבא דבגין) ישאר עם אף עקום.
2. רעיון של ממשל צבאי הוא רעיון רע. א. מעמיס עלינו אחריות וחיכוך עם המקומיים, ב. לא מונע התארגנות נוספת דמוית חמאס. וזה יקרה בוודאות אם לא יהיה שינוי משמעותי בתפיסה של האוכלוסייה. פתרון של ממשל צבאי לא מטפל בשנאה ובמוטיבציה להשמיד את ישראל וזה מקור כל הבעיות שלנו באזור.
אחרי כל הררי המלים הללו חסר רכיב אחד שבלעדיו התוכניות נידונות לכישלון. יש להפריד חלק ניכר מהעזתים מ… עזה. מדובר על עניין הומניטרי, יש לאפשר לאלה שמעוניינים להגר למקומות אחרים. אז כאשר עזה תכיל פחות מ 300,000 תושבים האירוע יהיה בר ניהול.
אין צורך במימון חיצוני מסעודיה קטאר אמריקה או אירופה להפך המימון מעודד חמאס ושליטה באינטרס ישראלי ממשל צבאי ידאג שהמקומיים יהיו אחראים להכנסתם וגורלם ולא גורמי חוץ שיחזיקו בעזה עוד פרוקסי טרור נגד ישראל זה נעשה כבר ראו ספרו של אלמ דוד מימון לנצח את הטרור
"היום שאחרי"
אפשרות גרועה- עזה ממשיכה להתקיים ולהשתקם עם איזושהי השגחה ישראלית – לא יצא מזה כלום , בכל מקום שיש ישמעאלים צומחים ארגוני טרור עם אידאולוגיות שונות מה הדרך הכי טובה להשמדתנו והארגון החזק ביותר סופח או רוצח את השאר ומתפנה למלחמה נגדנו בכל דרך אפשרית .
קצת יותר טוב – אין עזה הכל הרוס והתושבים מתנחלים באירופה ובארצות הברית שם אוהבים אותם.
טוב – עזה עיר ישראלית יהודית לכל דבר .
סבא של סבא שלי לא חלם שאהיה חייל ישראלי
אי אפשר לנתק חמאס מתושבי עזה כי תושבי עזה הם החמאס כמו גם תושבי יהודה ושומרון לפחות 85% מהם.
כן ניתן לנתק את תושבי עזה מעזה – וזה מה שצריך לעשות