במיוחד לקוראי ומנויי 'מידה', פרק מספרו האוטוביוגרפי של יעקב אחימאיר, הסוקר את חייו המקצועיים כעיתונאי ואת ילדותו בצל אביו
כאשר שבנו מוושינגטון בראשית שנות השבעים, השתלבתי שוב בעבודת הטלוויזיה שמנהלה באותה עת היה ארנון צוקרמן.
בשנים אלה סיקרה חטיבת החדשות תחת שרביטו של צוקרמן אירועים היסטוריים בתולדות המדינה: מלחמת יום כיפור, המהפך השלטוני של שנת 1977, ביקורו ההיסטורי של סאדאת בישראל ועוד. בתור מנהל, קירב אליו צוקרמן כמה מאנשי הטלוויזיה הבכירים והמנוסים, כגון מוטי קירשנבאום ודן שילון שהיה יועץ קרוב לצוקרמן וניהל את חטיבת החדשות ביד רמה ובמקצועיות.
תקרית אחת שהיה מעורב בה, הוכיחה את עצמאותו ואת אי־תלותו של שילון בשררה. לקראת יום העצמאות 1977, הוזמן הרמטכ"ל מוטה גור לריאיון חגיגי, ונחמן שי שהיה אז הכתב הצבאי ואנוכי, שובצנו למראיינים. לפני הקלטת הריאיון הגיעו לאולפן שתי חיילות והודיעו לפתע כי עליהן לקבל ולהעביר לדובר צה"ל תמליל של הריאיון לפני שידורו. למנהל החטיבה דן שילון הובהר בשליחות הרמטכ"ל, כי התוכנית תשודר רק לאחר בחינת התמליל על ידי שר הביטחון שמעון פרס. שילון אמר לרמטכ"ל בתגובה כי אינו כפוף לשר הביטחון, ולפיכך לא ימסור תמליל. הרמטכ"ל זעם: "האם לשם כך הגעתי מתל אביב?" מנהל החטיבה עמד על שלו, ונוכח עמדתו הנחרצת עזב הרמטכ"ל את הבניין והריאיון החגיגי לא יצא אל הפועל.
לדעתי, עימות כזה היום לא היה מתקיים כלל. דרישה כזו הייתה נענית בחיוב לו הוצגה כתנאי לקיום הריאיון. איני מכיר עיתונאי בעמדה בכירה שהיה נוהג כפי שנהג שילון, ואני גם מודה שאם הייתי במעמדו, לא הייתי מעז לנהוג כמותו והייתי נעתר לדרישה למסור תמליל.
כך החלה להתפתח עצמאותה של הטלוויזיה מהשלטון – וכך היא גם נגדעה.
"גבירותיי ורבותיי, מהפך": כשהדיחו את מנהל הטלוויזיה
הפוליטיזציה של הטלוויזיה הגיעה לשיאה בדרך שהסתיימה בה כהונתו של ארנון צוקרמן, מנהל הטלוויזיה. צוקרמן שמונה לתפקיד כשהמערך עדיין היה בשלטון, לא הגיע לניהול הטלוויזיה עקב ניסיון קודם בתחום התקשורת. הוא רכש השכלה גבוהה בתחום הכלכלי, עבד במשרד האוצר ומשם עבר לניהול הטלוויזיה. לתפקיד מונה בשנת 1973, ומאז שנכנס בשערי רשות השידור הייתה הדרך לתוכני השידורים נעולה בפני פוליטיקאים.
בתפקיד המנהל, היה צוקרמן חשוף לביקורת חריפה גם מאנשי שמאל שהסתייגו מתוכנית הסָטירה 'ניקוי ראש' בהפקתו של מוטי קירשנבאום. התוכנית, כדרכה של סטירה, הצליפה בחריפות בעיקר בשלטון. זכורה לי תוכנית שבמרכזה עמדה דמותו של יצחק רבין, ראש הממשלה באותה תקופה, ובה עוצבה דמותו בקרטון בסגנון נלעג, בוטה ואף משפיל.
גם התקרית עם הרמטכ"ל מוטה גור שסיפרתי עליה הייתה בתקופתו של צוקרמן, והוא גיבה לחלוטין את החלטתו של שילון. יתרונו בתור מנהל היה בנכונותו לשקול עצות ורעיונות של אחרים, ובשל כך אהדו עובדי הטלוויזיה את מנהלם. לעומת זאת, היו חיכוכים בלתי פוסקים בינו ובין אנשי 'הליכוד' שכיהנו ב'מליאת רשות השידור' – הגוף הציבורי שמונה לפקח על עבודת הרשות.
בעקבות ניצחון הליכוד בבחירות בשנת 1977 – אותו כינה ידידי חיים יבין בשם הקולע "המהפך" – ובעקבות כניסתו הצפויה של מנחם בגין ללשכת ראש הממשלה, פשטה רוח נכאים במסדרונות בניין הטלוויזיה, ונפלו פניהם של עובדים רבים לאחר שנודע על ניצחון הימין בבחירות. חששם של העובדים היה מפני 'טיהור' שעלול לבצע השלטון החדש ברשות השידור במטרה לצמצם פעילות עיתונאית של מי שדעותיו הפוכות לדעותיו. היו אף מי שסברו שעקב המהפך אתמנה למנהל מחלקת החדשות בטלוויזיה, בכל זאת, הרי נודעתי בתור 'ימני'. גם לאוזניי הגיעה השמועה כאילו מעתה אתמנה ל"נציגו של השלטון החדש" בערוץ הטלוויזיה.
ואכן, ימים אחדים לאחר הבחירות, ניגש אליי באחד ממסדרונות הכנסת שמחה ארליך, חבר כנסת מטעם 'הליכוד', ושאל אותי: "נו, מנחם [בגין] כבר פנה אליך?" ארליך רמז כי אני מסומן למלא תפקיד כלשהו בצוות השלטון החדש. לשמחתי התברר כי אלה היו שמועות בלבד: איש לא פנה אליי, וכמובן שאני לא פניתי כדי להתמנות לתפקיד כלשהו. לידידים אמרתי שהתפקיד היחיד שהייתי מוכן למלא הוא יועץ בשגרירות ישראל בוושינגטון, המקשר בין השגרירות ובין הקונגרס. אהבתי את סיקור הקונגרס ואת הפעילות הפוליטית והמדינית שהתרחשה בגבעת הקפיטול.
באותם ימים חשתי עד כמה אני יוצא דופן מבחינה פוליטית במערכת החדשות. לא חששתי מ'טיהור', וגם לא הייתי מבאי ביתו של מנחם בגין. ידעתי כי עליזה ומנחם בגין הנהיגו בימי שבת אחר הצוהריים 'בית פתוח' שקיבל פני אורחים, וידעתי גם שהוריי לא הוזמנו אליו. מה הייתי: שמאלני? ימני? היו כאלה שתייגו אותי ככזה והיו כאלה שתייגו אותי כאחר. ואומנם מסכת טיהורים לא הייתה, אך מנהל הטלוויזיה הודח.
העובדים שכאמור אהדו את צוקרמן וגם חששו מפני החלפתם ב'נאמני שלטון', הפגינו נגד כוונת מליאת הוועד המנהל להדיח את צוקרמן. השתתפתי בהפגנה, ואני זוכר את שלטי המחאה שהנפנו מול המשרד שהתקיימה בו הישיבה של מליאת רשות השידור שדנה בעניין. ביולי 1979, שנתיים לאחר הבחירות, פוטר צוקרמן. עמיתיי הוותיקים זוכרים עד היום לטובה את תקופתו, ואני סבור כי הוא היה המנהל המוצלח ביותר של הערוץ.
נוסף לארנון צוקרמן, חיבבתי מאוד את צחי שמעוני המנוח שערך והגיש במשך שנים את 'החידון המוסיקלי' ששודר ברדיו בבוקר שבת. שמעוני היה בן תרבות ולא הייתה בו כוחניות, נהפוך הוא, הוא היה אדם נוח לבריות. שמעוני התאכזב מסירובי לבקשותיו להתמנות למנהל חטיבת החדשות, ולא הועילו הפצרותיו הרבות.
"בעיני הימין הוא שמאל נתעב, ובעיני השמאל – ריאקציונר ימני"
בקרב מנהלי הטלוויזיה ומנכ"לי רשות השידור, היו גם מי שלא נהגו כמצופה מנושאי משרות בכירות. לעיתים הם פעלו מתוך רצון להפגין את עליונותם על פנינו, העובדים מן השורה, לעיתים קיבלו החלטות מתוך יצר של נקמנות קטנונית. הסיבה להתנהגויות אלה הייתה המינוי שלא תמיד ניתן להם בזכות כישוריהם הניהוליים בלבד, אלא התאפשר בשל כיוון הרוח הפוליטית שנשבה באותו זמן.
במשך כל התקופה מאז ששבנו ארצה מוושינגטון, חשתי כי היה לי סיכוי טוב להיבחר, בהתאם למכרז כמובן, לתפקיד מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה, אבל תמיד העדפתי להמשיך ולבצע תפקידי תוכן עיתונאיים ולא לעסוק בניהול עובדים, משום שלא הייתי בטוח שאצליח בתפקיד.
מנהלי הטלוויזיה באו והלכו. כמעט כל אחד מהם הציע לקדם אותי, בדרך כלל לניהול חטיבת החדשות. את הסירוב להצעה השהיתי למשך יום־יומיים, כי אומנם המענה השלילי כבר היה מוכן מראש ותוקפו היה לכל תפקיד בכיר שיוצע לי, אך מטעמי נימוס ומראית עין העדפתי לענות למציע בנימוס ובכבוד: "תן לי לחשוב על כך," ויותר לא המשכתי להתלבט. כעבור ימים אחדים השבתי בשלילה.
במשך כל התקופה מאז ששבנו ארצה מוושינגטון, חשתי כי היה לי סיכוי טוב להיבחר, בהתאם למכרז כמובן, לתפקיד מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה, אבל תמיד העדפתי להמשיך ולבצע תפקידי תוכן עיתונאיים ולא לעסוק בניהול עובדים, משום שלא הייתי בטוח שאצליח בתפקיד. ובכל זאת, במקרה אחד שקלתי להיענות להצעה בחיוב.
וכך זה היה: בשנת 1986 עמדה על הפרק שאלת מינוי עורך חדש למהדורת 'מבט', לאחר שמיכאל קרפין עמד לסיים את תפקידו. עורך 'מבט' היה תפקיד חשוב, משום שהייתה זו מהדורת החדשות היחידה בעברית ששודרה בטלוויזיה. למרות הפצרות רבות סירבתי לקבל את המינוי, אבל ברגע של חולשת דעת נתתי לממונים להבין כי אשקול מחדש את עמדתי. די היה בשמועה זו כדי להניע את ראש הממשלה שמעון פרס ואת שר החינוך יצחק נבון להתערב כדי לעצור את המינוי. נבון טען שאני "מנוע מלמלא את התפקיד," משום שיוסי אחי הוא יועצו של ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר.
הדיווחים על בחישת השניים בסיכול המינוי, גרמו לרעייתי אורה להודיע בפומבי כי היא מנתקת את קשריה עם מפלגת העבודה שהיא הייתה מחבריה. במכתב גלוי ששלחה לפרס ונבון מחתה על יחסם השלילי אליי, וכה כתבה:
האין כישוריו המקצועיים (של יעקב. י"א) מספיקים? האין גישתו העל־מפלגתית מובטחת? לא, חלילה, שהרי כבר עמד בעבר בראש מערכת 'מבט' ומי שרדף אותו אז עד חורמה היה דווקא 'הליכוד'. בעיני הימין הוא נחשב לשמאל נתעב, ובעיני השמאל הוא מוחזק כריאקציונר ימני. אם כן, מה פסול נמצא בו? יש לו אח, והאח, שומו שמיים, הוא יועץ תקשורת, אחד מתוך שלושה, לראש הליכוד […] כך אנו מגלים שראש הממשלה (פרס) בעל התדמית השקולה, הסובלנית וההגונה, והנשיא לשעבר (נבון) המתהדר בממלכתיות וברוחב דעת, אינם שונים מן הקטנים שבעסקנוני המפלגות… בחרתי לנתק את עצמי ממפלגת העבודה ומן הנורמות הפסולות שהיא חזרה לייצג.
לעורך 'מבט' לא התמניתי, אבל בשנים הרבות שבניין הטלוויזיה היה בהן לביתי השני – ולעיתים גם הראשון – הוטלו עליי משימות רבות וחשובות. את המכתב הזה לא אשכח: היה זה רגע אחד מיני רבים של גילוי נוגע ללב, של מסירות ואהבה, מצידה של אורה.
במיוחד לקוראי 'מידה' הנחה מיוחדת ברכישת הספר בקוד קופון MIDA15
מנצל את הכתבה כדי לומר שוב תודה רבה ליעקב אחימאיר הנכבד….
כחייל, לקחת אותי טרמפ מאיזור השפלה לירושלים בשעת לילה מאוחרת, אחרי חצות, כאשר אף אחד אחר לא עצר.
מודה ומתוודה שהתרגשתי לזהות אותך באותו לילה אבל הייתי נבוך מכדי להתחיל בשיחה…
ועל זה אני מצטער עד היום הזה.
יכלה להיות נסיעה סופר מעניינת.
תודה רבה לך❤💚💜💛
איש טוב. אבל כתיבה של יאכנע.
סליחה יוסי