ביידן מאמץ את העמדות הקיצוניות במפלגתו, והכל כדי לנצח את הבחירות
ראש הממשלה נתניהו אמר ביום ראשון השבוע כי "שום לחץ בינלאומי לא יעצור אותנו מלממש את כל מטרות המלחמה: חיסול החמאס, שחרור כל חטופינו ולהבטיח שעזה לא תהווה עוד איום נגד ישראל". העובדה שניתן לפרש דברים אלו כקריאת תגר מול הנשיא ביידן, אומרת הכל על השינוי במדיניות האמריקנית כלפי ישראל.
הבדיחה הרווחת במסדרונות הממשלה גורסת כי לאחר שביידן התגייס לעזרת ישראל ב-7.10, כעת נראה שהוא מתמקד ב"פתרון שתי המדינות": מישיגן ונבדה. בירושלים שמו לב היטב לכך שביידן כבר לא מדבר כלל על הבסת חמאס. במקום זאת, הוא משתלח בישראל במסווה של השתלחות בראש ממשלתה.
הריקוד הזה הוא דרכו של ביידן להתחנף לשמאל האנטי-ישראלי מבלי להרחיק את מרבית מצביעיו הסבורים כי אסור להפנות עורף לישראל בעת מלחמה. אם הנרי קיסינג'ר אמר פעם כי לישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים, כעת הישראלים אומרים דבר דומה על אמריקה. איך עוד ניתן להסביר את "הקו האדום" שהציב ביידן לגבי פעולה צבאית ברפיח, המעוז האחרון של חמאס?
נתניהו המשיך ואמר כי "אי אפשר להגיד שאתה תומך במטרת ישראל לחיסול חמאס ואז להתנגד בכל פעם שישראל פועלת כדי להשיג את המטרה הזו". הותרת שלטון חמאס על כנו ברפיח משמעותה הפסד ישראלי במלחמה, והחלפת חמאס בפת"ח משמעותה הפסד השלום. זהו הקונצנזוס הישראלי ללא קשר לזהות ראש הממשלה.
גורמים בישראל אומרים בניגוד לבכירי הצבא האמריקני אשר מבינים את הצורך בכיבוש רפיח, אנשי ביידן לא מצליחים להפנים את העובדה הזו. היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן אמר ביום שני כי "עמדתנו היא שאסור לאפשר לחמאס מקלט, לא ברפיח ולא בשום מקום אחר, אך מבצע צבאי שם יהיה טעות". עמדה זו שוב מתעלמת מכך שכל פתרון אמריקני לעזה יכשל כל עוד גדודי חמאס ממשיכים להתקיים. לא יהיה שום תהליך מדיני כל עוד חמאס יכול לפעול בחופשיות נגד יריביו הפלסטינים.
כדי להמשיך ולגנות את ישראל ביידן מקפיד לזרוק את המספר של 30 אלף קורבנות עזתים, אך משום מה הוא מתעלם מקביעת ישראל לפיה יותר מ-13 אלף מתוכם היו אנשי חמאס. שיעור היחס בין אזרחים למחבלים הרוגים בעזה דווקא מצביע על איפוק ודיוק ישראלי, אך כנראה שזה לא מה שמצביעי ביידן במישיגן רוצים לשמוע.
הערכת המודיעין האמריקנית שהתפרסמה בשבוע שעבר והטילה ספק במנהיגותו של נתניהו בזמן מלחמה הייתה צעד יוצא דופן. זו הדרך בה ארה"ב התייחסה בעבר למדינות אויב רודניות, בוודאי שלא לידידות דמוקרטיות. ביידן גם הביע תמיכה בהצהרת הסנאטור צ'אק שומר אשר טען כי על הישראלים להפטר מראש ממשלתם. אחרים במפלגה הדמוקרטית רק מגבירים את הטון הזה.
חמורים לא פחות מכך הם האיומים המודלפים אודות עיכוב משלוחי נשק אמריקנים, ומאמציהם המוצנעים יותר ופחות של אנשי ביידן לגרום למדינות אחרות להפסיק את ייצוא הנשק לישראל. המחסור בחימוש הוא חשש ממשי, אך הוא מתגמד מול תחושת האיום הקיומי של ישראלים רבים שאינם סבורים כי יש להמתין לאור ירוק מוושינגטון (שספק אם יגיע) בכל הקשור לרפיח. ישראל מייצרת כיום תחמושת רבה בעצמה, והוכיחה כבר שתילחם על חייה אם יהיה צורך בכך.
נתניהו מצדו אינו רואה בארה"ב קופסה שחורה ואטומה שמשגרת צווים נשיאותיים בלתי-מעורערים. הוא יודע כי ניתן להשפיע על דעת הקהל האמריקנית ולהגביל את כוחו של הנשיא. אם ביידן סבור כי הוא מחזיק בכל הקלפים במשחק הזה, במיוחד לאור הבחירות המתקרבות לנשיאות, הרי שיש בידו טעות.
ומעל לכל המריבה הזו מרחפת הבנה גוברת בישראל כי יתכן שלא ניתן לסמוך על ארה"ב לנצח. כפי שעמית סגל כתב ב'ידיעות אחרונות' בסוף השבוע, גם אם האגף הרדיקלי לא ישתלט על המפלגה [הדמוקרטית], הוא כבר כוח קבוע שאי אפשר יהיה להתעלם ממנו". ישנם ישראלים רבים המקווים לעליה מחודשת של ממשל טראמפ, אך קיים גם חשש. עד כה הרפובליקנים שהיו מוכנים לנטוש את אוקראינה עדיין תומכים בישראל, אך האם זה תמיד יהיה כך?
נכון להיום נראה כי ארה"ב אינה מוכנה לסייע לאוקראינה להימנע מהפסד, כפי שאינה מוכנה לסייע לישראל להבטיח ניצחון. העולם כולו צופה ורובו גם יודע – המפתח למזרח התיכון אינו טמון בשאלה האם ישראל יכולה להגיע לפשרה עם הפלסטינים, אלא בשאלה האם היא יכולה לסמוך על תמיכה אמריקנית מלאה בדרך לניצחון על הטרור שמקורו באיראן.
גרסה מלאה של הטור התפרסמה ב-Wall Street Journal. אנו מודים למערכת על האישור לתרגמו ולפרסמו.
הדמוחארטים בארהב מעולם לא היו בעד ישראל!!!
למרות הפנטזיות הקרתניות של ישראלים בורים.
ב1948, בכירי מחלקת המדינה הדמוחארטים התנגדו בתוקף להצביע בעד הקמת מדינת היהודים באו"ם.
ב1978, הדמוחארטים של קרטר דחפו את ישראל לאבד את ההישג של כיבוש סיני.
ב1993, הדמוחארטים של קלינטון דחפו את ישראל להביא את מחבלי אש"ף מטוניס – לאחר שגורשו לשם במלחמת לבנון – והקימו את רשות הטרור הפתחיסטית.
ב2008-2016, הדמוחארטים של העבד הנרצע אובאמה דאגו לייצר הפיכות בעולם הערבי שהעלו לשלטון את תומכי איראן.
וכמובן חתרו להסכם גרעין מביש שהעמיד בסכנה קיומית את מדינת היהודים.
ב2020, הדמוחארטים של הדמנט הסנילי הסירו את הסנקציות היעילות של ממשל טראמפ מעל איראן ואיפשרו לה לחזור לקדמת הבמה בעולם הערבי.
העובדה הפשוטה היא שרוב ה'יהודים' כביכול שתומכים בדמוחארטים הם בכלל רפורמים שמבחינה הלכתית כלל אינם יהודים למרות שהם מציגים את עצמם ככאלו.
כנ"ל שלל היהודונים העכורים והעוכרים כדוגמת ברני סנדרס או השופטת רות גינסבורג שר"י.
וזה לא שהרפובליקנים יותר טובים מהם!!!
ארהב פועלת לפי אינטרסים כלכליים עולמיים ובמרחב הערבי והאירופי יש מספיק אנטישמיות מובנית וכסף כדי לייצר את ההטיה כנגד מדינת היהודים.
ראו ערך קנדה, צרפת, בלגיה, נורבגיה וכו.
כמאמר סנחריב למלך חזקיהו:
"עַתָּה עַל מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי? עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ“
מצרים ההיא זו רק דוגמא.
כיום זו ארהב.
נכון מאוד. הדמוקרטים תמיד היו נגד ישראל. חד וחלק. והם תמיד היו בעד הערבים בכל מצב ובכל תנאי. אין שום חדש תחת השמש. תמיד תמיד ישראל אויימה לעצור נצחונות צבאים לפני המלחמה או במהלכה. לא הייתה מלחמה אחת ישראלית שבה האמריקאים לא איימו עלינו לעצור. האמריקאים ככלל, ובפרט המפלגה הדמוקרטית, לא באמת "בעד" ישראל. לא באמת מעוניינים שלישראל יהיה ביטחון בגבולותיה. אני חושב שהגישה האמריקאית לישראל אומרת שני דברים: א. ישראל צריכה להיות כל חייה במצב קיומי של הראש טיפה מעל המים. ככה הכי נוח לאמריקה לראות את ישראל. מדינה שורדת, קיימת אבל בקושי. לכן הם תמיד יעניקו כוח לערבים באזור כך שישראל תהיה בעמדה של מדינה מדוכאת ומאויימת תדיר. ב. האמריקאים מאמינים שבמרחב המזרח התיכון טוב שהכוח יחולק שווה ובשווה בין כל המדינות. זאת אומרת שהאינטרס שלהם אינו שישראל תהיה מעצמה חזקה אלא תהיה מדינה חלשה ומאיימת כמו עירק, או לבנון או סעודיה.
למשה 67…..
מדינות העולם מתנהלות על פי אינטרסים. ואינטרסים בלבד!!!
רק הישראלים מעוותי המחשבה (כתוצאה מתקשורת מרקסיסטית), עדיין חושבים במונחי אוהב/לא אוהב של כיתה ב.
יחסים בינלאומיים זה רק שם יפה לשתי מדינות שמנסות ל××ין אחת את השניה😆😆😆
אבל אל דאגה….
רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר.
פורים שמח לעם ישראל
זה לא נכון שאין לדמוקרטים מדיניות חוץ.
גם הם יודעים שהאיום של המצביעים המוסלמים הוא רוח וצלצולים. כמה טיפש צריך להיות כדי להאמין שהם יסתכנו בנצחון טראמפ?
ובכל זאת, אין כל איום מהצד המתון כדי לאזן את אותם הקיצוניים! זו לא רק תעודת עניות למתוני המפלגה הדמוקרטי אלא גם לממשל שלא מנסה לארגן דבר כזה.
וחשוב להדגיש שיהיה לביידן מאוד קל להסביר למה הוא חושש יותר מבריחת קולות מתונים שיש להם פחות סיבות לחשוש מטראמפ.
המסקנה היא שהדמוקרטים מעוניינים בקן תומך חמאס אך לא רוצים להודות בזה ולכן משתמשים בקיצוניים ובבחירות כתירוץ ומנסים להסוות את הטייתם בהומניטריות ושנאת נתניהו.
תמיד ידעתי שהדמוקרטים
(מפלגה בארה"ב, מה נעשה שכמו כל נוכל סמולני – גם הנוכלים בארה"ב, גונבים מילים הנמצאות בשימוש תדיר כדי לנסות ולנכס את המילים לעצמם, מכאן הצורך בהבהרה זו) – טיפשים. אבל לאחרונה, הם ממש מתאמצים להוכיח זאת בהפגניות, לראווה ולכל העולם.
מילא, אם בגידתם בהבטחות לבטחון מדינת ישראל, היו מובילות לשקט בטהראן. לא נהדר עבורינו, עבר עבורם – מילא.
ענקיות הספנות הבינלאומיות, לדוגמא – https://www.maersk.com/news/articles/2023/12/21/announcement-of-charges-in-relation-to-red-sea-gulf-of-aden-situation-from-far-east-asia – כבר הודיעו (שוב, בפעם המי יודע כמה) שהן מפסיקות להפליג דרך ים סוף וינווטו את ספינותיהן במקום, מסביב ליבשת אפריקה.
הגידול המאסיבי בעלות כל מקורות האנרגיה (אשר למורת רוחם של משתחווי גרטה טומטומברג, מקורם עדיין בשדות הנפט והגז הטבעי של ערב הסעודית ונסיכויות המפרץ), בעלות של כל מוצרי הדמוקרטיה הידועה של שי ג'ינפינג (אשר כידוע דמוקרטית מאוד ובכלל-בכלל-בכלל לא תלויה בסחר חוץ) אבל מעל לכל –
יודעים פי כמה פחת השימוש בתעלת סואץ? יודעים כמה כלכלתה של מצרים *תלויה* במספר הספינות החוצות את תעלת סואץ???
אז, השימוש בתעלת סואץ פחת בערך ב-50% !!! כיוון ש-98% מהספנות בין אירופה לאסיה, עובר דרך נתיב מים זה ו-12% מהסחר העולמי (!), רק בשנה האחרונה, הסתכמו הכנסות המצרים מנתיב שיט זה, ב-9.4 מיליארד דולר! סכום זה הינו כ-10% מהתמ"ג המצרי והמקור הראשון של מצרים, למטבע זר.
אז אם יש מדינה, אשר בה קיים סיכון ממשי לרעב, בגלל צמאון הדם של תושבי רצועת עזה (מתי הם מעמידים לדין את רוצחי ואנסי (ימח שמם) של דאעש נוחבא? עד כאן הדיון, על בלתי מעורבים ברצ"ע ומה באמת רצונם), זה בכלל במצרים!
במקום לאפשר ניתוח כואב אך מהיר ברצועת עזה, אשר לאחר כריתת גרורות הסרטן החמאסי, היה מאפשר היתכנות לריפוי החברה העזתית מסרטן החמאס, הטיפשים ה"דמוקרטים" (בטח, אובמבה, קלינטונים ובטח עוד כמה מפעילי הט*פש הסנילי בחדר הסגלגל) יזמו לחימה ממושכת – אשר כבר לאחר כמעט חצי שנה, עדיין טרם הסתיימה והסיום עוד לא באופק.
במקום לפעול לשיחרור מיידי של חטופים (הדבר אשר באמת כואב לציבור הישראלי), בדרך של לחץ שרק מעצמת-על יכולה להפעיל ובכך להוציא את הרוח, ממפרשי מכונת המלחמה הישראלית (ברור לכולנו, שהעובדה שעדיין יש חטופים בשבי חמאס דאעש + ההכרח לנקום, את מות החטופים שהעזתים בינתיים רצחו (מתי הם מעמידים לדין, את רוצחי החטופים, תזכירו לי בבקשה סמולנים לא יקרים?) – זהו הדלק המניע את מכונת המלחמה הישראלית, ברור נכון?), הטיפשים (טיפשים זו עוד מחמאה עבורם, כיוון שמדובר בחיי אדם), הביאנו עד הלום. למצב, שהיטלר סינואר מתעתע בנו, מי מהחטופים חי ומי מהם נרצח.
ברור לכולנו, לו כל החטופים, שראינו בסרטונים האיומים מה-7.10.23, היו שבים הבית – היינו עדיין מסמנים מטרה להשמיד את דאעש חמאס, אבל לא אוטומטית ברור שהיינו היום בפאתי רפיח ונחושים להכנס ויהי מה. ברור, נכון? אם כל החטופים היו חוזרים הביתה (ויש כמה תמונות מאותו יום נורא, שממש עומדות מול עיניי ואני מתעורר איתן והולך לישון איתן – אהדה היא תמיד לאדם הפרטי, לא לציבור הכללי "תושבי הדרום" – לפיכך אני תומך באופן מלא ומשקיע את כל מרצי ומשאביי, ללא כל תמורה – נצחון על הנאצים בעזה, יהיה התמורה שלי, בניצחון צבאי מוחלט של אנשי מערכות הבטחון היקרים שלנו, על עכברי הדאעש של סינואר), אז אם כל החטופים היו חוזרים הביתה – אולי היינו היום מנהלים משא ומתן או משהו דומה, במקום לחימה אקטיבית. כי דם הנרצחים והסובלים בשבי הנורא, הם דלק מניע עד כדי כך – שגם אם היום יקחו מאיתנו (הישראלים) את כל התחמושת, מטוסים ומה שרק ניתן לקחת – אנחנו נלך לשחרר אותם עם סכיני מטבח. רק הטיפשים הדמוקרטים, "לא מבינים" זאת.
רק האידיוטים מוושינגטון, בגלל טיפשוטם המוחלטת, הגיעו אל תומכי הרוצחים והאנסים במדינות מישיגן ונבדה (ימח שמם), ע"ח כל אירופה, הסחר העולמי, האנרגיה העולמית ומצרים! אם ניתן לדבר על כשרון בטיפשות, ניכר שחברי המפלגה הדמוקרטית, פשוט מנצחים את כולם בהליכה בתחרות זו.
במקום הדברים הברורים כשמש, עסוקים הטיפשים, במימוש בקשותיהם של רוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו, כמו סנקציות על שימות שחיילי השר"צ של תמר זנדברג – מעבירים אליהם (ממי חשבתם שהם מקבלים שימות, כמו דוד חי חסדאי? הלווין של ה-CIA שצילם את השם על תיבת הדואר בכניסה לחווה?)
לא ניתן לדעת, כיצד יגיב הבוחר המאריקאי למעשיהם של מפלגת המטומטמים. תומכי החמאס שהתסננו לארה"ב, הם מיעוט – קולני ואלים (כמו כל מוסלמי "מתון" ו"שוחר שלום") – אך מיעוט. דבר אחד בטוח, הדמוקרטים מוכיחים את המשפט הוותיק – לא תמיד כדאי לשכנע טיפש, שמשהו לטובתו. כיוון שקיים סיכוי, שהוא טיפש מדי, מכדי להבין זאת.
ישראל התנהלה כאילו שאין לה אמצעי מודיעין, אין לה מטוסים, כמעט ואין לה מסוקים, יש לה שלושה-ארבעה טנקים, אין לה נגמ"שים, אין לה יותר ממאות חיילים זמינים וכל זה לאורך יום שלם, לעתים יממה, בה תושבים נחטפים, נשחטים ונשרפים. זה לא אוסף של מחדלים. זה משהו אחר.
הנחו את 8200 להפסיק לצותת לחמאס שנה לפני הטבח. לקחו את מרבית הנשקים הארוכים לכיתות הכוננות, גם ביישובים על הגדר. כשרפאל חיון, אוסף מודיעין אזרחי שכבר הציל חיים, התריע כי החמאס מתכנן כיבוש יישובים, טבח וחטופים, ציודו הוחרם תוך הסבר שהוא "נחסם מלמעלה. שלושה בלוני התצפית הענקיים מעל הרצועה הושבתו ולא תוקנו. לא התקינו את המערכת שנועדה להגן על מתקני "רואה-יורה" מפני רחפנים. מערכת המודיעין "אומגה" לא פעלה. מערכת המודיעין של השב"כ גם לא פעלה ערב החג. קצינה ב-8200 התריעה על התכנון של חמאס והמפקדים אמרו לה שהיא מדמיינת. נגדת ב-8200 עלתה על תכנית החמאס, דיווחה למפקדה, שביטל חופשה כדי לדווח לראש אמ"ן, שביטל את דבריו. הצבא שם ידו על חוברת של החמאס המפרטת את כל תכנית הכיבוש, אך הדרגים הגבוהים לא התרגשו. ההערכה המזלזלת לא השתנתה גם אחרי שאנשי חמאס דיברו בעצמם במדיה על כל התוכנית, כולל כיבוש יישובים וחטיפת אזרחים. לא התייחסו לתצפיתניות שדיווחו על תנועות חשודות בשבועות שלפני הטבח. כשהתצפיתניות המשיכו להתריע, הן אוימו שאם לא יפסיקו להציק אז הן יישפטו וגם כשהמידע הפך לקונקרטי בשטח לא השתנה דבר לא התייחסו לתצפיתנית, שדיווחה יום לפני על אנשים עם מפות, שמתכננים משהו על הגדר לא התייחסו להתראה לילית על התקדמות של חמאס לכיוון הגדר לא התייחסו להתראה נוספת, סמוך לבוקר על המשך פריסת כוחות חמאס ישיבה בארבע לפנות בוקר של צה"ל ושב"כ הסתיימה בהערכה שעומד להיות קרב וניסיון לכבוש יישובים, אך הדבר לא הועבר לידיעת האוגדה והגורמים הצבאיים בשטח.
הידיעה לא הועברה למשטרה שאבטחה את המסיבה ברעים, שהתקיימה כמה ק"מ מהגבול. לאורך גבול רצועת עזה מהצפון ועד בואכה כרם שלום, פרוס גד' טנקים 77 מחט' 7 וגד' חי"ר 13 מחט' גולני, אל מול 3000 מחבלים פושטים ב100 נקודות פריצה. ברוב המקומות לא ביצעו "כוננות עם שחר" דקות לפני המבצע, חיילי גולני הונחו להתרחק מהגדר. צה"ל לא קפץ לנקודות החדירה בגדר. שופל מפרק את הגדר בנחת ולא קורה לו כלום. שום נקודת חדירה לא הופגזה או נחסמה .
גל שני של מחבלים נכנס באין מפריע. לא הורידו באוויר ולו מצנח רחיפה אחד. לא נשלחה תגבורת של טנקים ונגמ"שים. צירי התנועה לעזה וממנה נותרו פתוחים לכל דיכפין עד אחה"צ, מאפשרים חטיפות ובזיזות באין מפריע. לא נערך שום מרדף בזמן אמת בעקבות החטופים, לא אחרי אלה שנחטפו רגלית ולא אלה שנחטפו ברכב או סתם בקלנועית. תושבי העוטף והמבלים במסיבה מעידים שעד אחה"צ לא היה חיל אוויר (פרט ל-2 מסוקי קרב שתועדו). גדוד מילואים שהוכשר לפעול במקרה של חדירה הגיע לדרום אך נאלץ להמתין 12 שעות כי לא נמצא המפתח לנשקיה.
עוז דוידיאן מחלץ את המבלים במסיבה ב-15 נגלות ארוכות, שבשטח אין לא צבא ולא משטרה. קיבוץ ניר עוז נשרף ונהרס כמעט כולו עד שננטש ע"י המרצחים, מבלי שחייל אחד הגיע . למושב צוחר לקח לצבא 27 שעות להגיע. 500 חיילים שהגיעו בערב לקיבוץ בארי עמדו מחוץ לקיבוץ במשך שעות וחיכו לפקודה. האחים קלמזון מגיעים לבארי אחה"צ ועד הבוקר למחרת מחלצים לבדם 100 איש מהבתים הבוערים.
כשנתניהו דרש לקבל את כל המסמכים שמתעדים מה קרה בשעות שקדמו להתקפה ובשעות הראשונות לה, השמאל (כולל הרועצת המשפטית) נעמד על הרגליים האחוריות. כמובן שלא תהיה וועדת חקירה עד שאחרון המסמכים וההקלטות שמעידים על מה באמת קרה שם יגרס וישרף. השמאלנים (שיימנו כמובן את עצמם) ידאגו לחקור רק את הימין והקצונה הבכירה תקבל מכה קטנה על היד. במלחמת יום כיפור הם הקריבו את דדו כדי להציל את את מקבלי ההחלטות האמיתיים. כאן יש להם את נתניהו ובעזרת ״מודיעין״ מהאמריקאים הם ידאגו לחסל אותו