הנשיא האמריקני נטש כל עקרון עליו הצהיר בעבר והתקפל שוב מול בריונים מבית ומחוץ
הדיפלומטיה לעניים של ממשל ביידן הגיעה לשפל חדש השבוע, כאשר אפשרה למעשה קבלת החלטה אנטי-ישראלית במובהק במועצת הביטחון.
כל מראית עין של הגינות או מוסר נדחתה בנוסח ההחלטה לטובת "הפסקת אש מיידית למשך חודש הרמדאן". תפרן לא יכול להיות בררן, הסבירה השגרירה האמריקנית באו"ם את ההימנעות בהצבעה: "לא הסכמנו עם כל מילה בהחלטה ולכן למרבה הצער לא נוכל להצביע בעדה. אך כפי שאמרתי בעבר, אנחנו בהחלט תומכים בחלק מהמטרות החיוניות של ההחלטה הלא-מחייבת הזו".
מול התירוצים המפותלים, יש להבהיר היטב מדוע מדובר בהחלטה רעה. רק בשבוע שעבר הגישה ארה"ב גרסה אחרת של אותה הצעה שנפסלה בעקבות וטו רוסי וסיני. הגרסה האמריקנית ביקשה ממועצת הביטחון גיבוי עבור "מאמצים דיפלומטיים להבטיח הפסקת אש בהקשר לשחרור כל החטופים הנותרים".
כאשר אתה מבקש לבטל את הקשר בין הפסקת אש לבין שחרור החטופים, אתה למעשה מאפשר לחמאס לסגת מכל מגעים שמטרתם הבטחת שתי המטרות גם יחד. אותה שגרירה אמריקנית ממש רתחה בשבוע שעבר וטענה כי "אסור לנו לקדם כל הצעה המסכנת את המשא ומתן הקיים".
בתגובה, סגן ראש המשלחת הרוסית לאו"ם התעקש כי כולנו צריכים להרגיש בנוח עם אמירה המפקירה את החטופים למותם: "בשלב התיאום, כמעט כל חברי מועצת הביטחון הביעו עמדה לפיה הדרישה להפסקת אש מיידית אינה צריכה להיות מותנית בשחרור החטופים או בגינוי חמאס". השבוע, ממשל ביידן הביע למעשה את הסכמתו לעמדה הרוסית: לעזאזל עם גורל החטופים, שמא ביידן עלול להפסיד כמה אלפי קולות במישיגן.
ובאשר לשימוש הציני ברמדאן כתירוץ להפסקת אש, הבית הלבן צריך להתבייש על כך שהוא מאפשר זאת. הנוסח המרומז של ההחלטה מציג את המבצע הצבאי הישראלי כסוג של רדיפה דתית, או לכל הפחות ביזוי הדת. המשפט הזה לבדו עלול להצית התנגדות אלימה לעצם קיום המדינה היהודית.
האם מועצת הביטחון דרשה בחנוכה את שחרור כל החטופים? השבוע צוין פורים, וגם החג הזה עבר מבלי שהאו"ם ידרוש מחמאס לפחות את שחרור הילדים החטופים בעזה. בחודש הבא יגיע פסח, וכבר אי אפשר לחכות ולראות איזו החלטה מטופשת נוספת תנוסח לכבודו.
בכל מקרה, הסיבה בגינה ארה"ב קראה בעבר להפסקת אש "בהקדם האפשרי" נגעה לכך שהאמריקנים לא רצו להעניק לחמאס יתרון אסטרטגי מול ישראל, גם לא בטעות. זהו אינו משחק של כסאות מוזיקליים בו המשתתפים מתיישבים באקראי כאשר המנגינה נעצרת לפתע. ברגע שאתה מתעקש על הפסקת אש "מיידית" עליך לפחות לקשור זאת לשחרור החטופים. כל החלטה אחרת חותרת בפזיזות תחת העמדה הישראלית.
כעת ארה"ב נטשה למעשה כל תנאי סביר להפסקת אש, הטילה את האחריות למצב כולו על ישראל ושחררה את חמאס מכל צורך לספק דין וחשבון, שלא לדבר על מראית עין של מוסר.
יהיו לכך השלכות. בזירה האמריקנית הפנימית, ההחלטה מאשרת את היותו של נשיא ארה"ב טרף קל במיוחד. המפגינים העוקבים אחריו ומאשימים אותו בשלל פשעים נגד האנושות יראו (ובצדק) בהתפתחות האחרונה הזמנה לבעוט עוד קצת בביידן בעודו קורס לרצפה. בניסיון התמים לפייס את הפלג הבריוני בשמאל, אנשי הנשיא העניקו לו למעשה פרס ותמריץ להמשיך בבריונות.
בזירה המדינית, שאר מדינות העולם כעת יודעות שאפשר להביס את אמריקה עם מעט סבלנות. כאשר הנשיא אומר כי הוא מאמין בדבר בכל נימי נשמתו, בעולם יפרשו זאת כ"המתינו חודשיים". ההתעקשות של אנשי ביידן על כך שהנשיא נמרץ ושופע חיוניות תוחלף בוודאות עייפה מאוד.
גם הקולות המתונים הבודדים במפלגה הדמוקרטית יספגו מהלומה מורלית, כאשר הם מביטים בפעילים הקיצוניים אשר נחשבו לשוליים מצליחים לגרום אפילו לרוסים לקדם מסר משותף באו"ם, בסיוע הסכמה בשתיקה מצד ביידן.
לא כולם יושתקו בקלות כזו. הסנאטור הדמוקרטי ג'ון פטרמן, שהפך בחודשים האחרונים לקול המצפון וההיגיון במפלגה, אמר כי הוא "מזועזע מכך שארה"ב מאפשרת קבלת החלטה שאינה מגנה את חמאס". לדבריו, "האו"ם תמיד הפגין חוסר רצון לגנות את הארגון הזה של מחבלים, פחדנים ואנסים. עלינו לעמוד לצד ישראל ולהפסיק להתחנף לשוליים הפוליטיים או למצדיקי חמאס". פטרמן אמנם לא התעייף עדיין מצעקות מפגינים אבל הוא נמצא במיעוט.
לבסוף, המופע האומלל באו"ם הוכיח כי התעקשות ביידן על כך שישראל יכולה לנצח במלחמה מבלי להיכנס לרפיח, שם מתחפרים שרידי חמאס, הייתה תרגיל גרוע.
ביידן ושות' ידעו כי קבלת ההחלטה במועצת הביטחון תאלץ את נתניהו לבטל את הגעת המשלחת הישראלית לוושינגטון, שם הייתה אמורה לדון ברעיונות חלופיים למבצע ברפיח. אלא שרעיונות כאלו לא באמת קיימים. הם היו פנטזיות, הסחת דעת ובזבוז זמן. כעת ממשל ביידן יכול גם להמשיך ולמרוח את הזמן (שלו ובעיקר של ישראל) בעוד החלטות שונות ומשונות, וגם להאשים את נתניהו בביטול המשלחת.
בני-הברית של אמריקה בוודאי עוקבים בערנות אחרי המצב. העובדה שביידן בוחר תמיד בדרך הקלה עלולה בהחלט להוביל למדיניות גורפת של עצלות מוסרית שתציב את שאר העולם הדמוקרטי בפני ברירה: לעמוד בנחישות רבה יותר או להמשיך להיכנע לרוסיה, סין ואיראן.
גרסה מלאה של הטור התפרסמה באתר קומנטרי
ההתעלמות מחגי היהודים היא חרפה לאו״ם אבל אין לנו זכות להתלונן.
אנחנו בעצמנו החלטנו בהמונינו לצמצם את השמחה בחג של עצמנו(פורים) מה שלא דרשנו בחגים של אחרים(רמדאן, חג המולד, נובי גוד…).
אם אנחנו מתייחסים לחג של עצמנו כחג סוג ב׳, באיזו זכות אנחנו מתלוננים?
זאת לא הפעם הראשונה שארה"ב חוברת לציר הרשע העולמי נגד ישראל. בעקבות מבצע סיני, בימיו של שר החוץ האנטישמי הרפובליקני ג'. פ. דאלס חברה ארה"ב לרוסיה הקומוניסטית האנטישמית כדי לכפות על ישראל נסיגה מכל סיני תמורת פיסת נייר שהיתה שווה פחות מנייר טואלט. התוצאה: כעשר שנים אח"כ מלחמה כוללת בשלוש חזיתות נגד שלוש מדינות ערב בתוספת תגבורות ממדינות ערב נוספות. גם בהחלטת מועה"ב המפורסמת 242 אחרי מלחמת ששת הימים חברה ארה"ב – הפעם בשלטון הדמוחארטים – לרוסיה הקומוניסטית בדרישה מישראל לסגת מ'כיבושיה' בששת הימים. וכן הלאה וכן הלאה, הפסקת האש שנכפתה על ממשלת גולדה והסמאל במל' יום הכיפורים שמנעה את ריסוק הארמיה ה-3 ואת הניצחון על מצרים, ההחלטות נגד ישראל במל' לבנון א' ו-ב' – הכל בממשלים רפובליקניים – ועד להחלטת מועה"ב בסוף ימי אובמה, יחד עם רוסיה האנטישמית, סין הקומוניסטית וצרפת ובריטניה האנטישמיות נגד ההתנחלויות ובעד הפילסטינים. אויבי ישראל תמיד יכולים לסמוך על רוסיה, סין, צרפת וברטניה, ואילו לישראל אין על מי לסמוך במושב הליצים העליון של השמו"ם, כי ארה"ב היא משענת קנה רצוץ וברוב המקרים חוברת לאויבי ישראל – נגדנו.