מי שדורשים עסקה "עכשיו" ו"בכל מחיר" כנראה לא מבינים את המשמעות – כניעה לחמאס
מאז פרוץ המלחמה מתנהל בישראל דיון על עסקת חטופים מול החמאס, בטענה ששחרור החטופים הוא יעד מרכזי של המלחמה ולכן יש לקבל עסקה "בכל מחיר". בדרך כלל "בכל מחיר" בהקשר של עסקאות מסוג זה נוגע לכמות ואיכות המחבלים המשוחררים תמורת השבויים הישראלים. אלא שהפעם מדובר במשהו שונה לחלוטין, שהופך את השיח סביב העסקה, את ההפגנות בעדה ואפילו את טיעוני הנגד לפשוט לא רלוונטיים.
בישראל מתקיים דיון ציבורי כבר שנים על עסקאות שבויים מול ארגוני טרור. כאשר מדובר בצבא סדיר ובעסקה סטנדרטית של חילופי שבויים, היא כוללת בדרך כלל השבה של כלל השבויים משני הצדדים במסגרת הפסקת אש. כשמדובר בארגוני טרור סחטניים זה סיפור אחר, ויש הרבה סיבות להתנגד לזה. אלו עסקאות שנעשות ביחסים של מאות מחבלים מול ישראלי אחד הן מחזקות את ארגוני הטרור הן ציבורית והן מעשית ומעודדות אותם להמשיך לחטוף אזרחים ולוחמים.
אלו הטענות הקלאסיות בנושא. זה מה שאומרים בימין במשך שנים רבות, עוד מאז עסקת ג'יבריל, שליט ועוד. וזה גם טיעונים שעלו פה מתחילת המלחמה גם נגד העסקה הראשונה.
טיעוני הנגד של מצדדי העסקה הם שחיי אזרח או חייל ישראלי שווים הרבה יותר מחייהם של מחבלים, בכל יחס שהוא, וכי תמיד צה"ל החזק "ידע להתמודד" עם ארגוני הטרור גם אחרי התמריצים שהם יקבלו מהעסקה. זה הוויכוח הרגיל.
אפשר להמשיך לדבר על זה, ואני מאלו הסבורים שעסקאות עם ארגוני טרור הם אסון לאומי, אבל בהקשר המלחמה בעזה מדובר בכלל בדיון אחר.
במקרה הזה החמאס לא רוצה לקיים עסקת חטופים "רגילה". גם לא בתנאי הסחטנות שנעשו לבושתנו מקובלים במו"מ עם טרוריסטים. זו לא עסקה של חטופים תמורת מחבלים, אלא משהו אחר לחלוטין. החמאס דורש שורה של דרישות מעבר לשחרור מחבלים במספרים חסרי תקדים: הוא דורש נסיגת כוחות צה"ל מהרצועה, פינוי ציר נצרים, החזרת האוכלוסייה לצפון הרצועה, הגדלת הסיוע ההומניטרי שנכנס לרצועה תחת שליטתו ועוד ועוד תנאים ודרישות (שרק חלקן התפרסמו). משמעותן הכוללת של הדרישות הללו היא הפסקת המלחמה באופן מלא והענקת ניצחון לחמאס.
למעשה, בתנאים האלו זו לא עסקת חטופים בכלל. לעסקת חטופים "רגילה" הרי ישראל הסכימה כבר מזמן, אפילו במפתחות מופקרים של עשרות ומאות מחבלים עם דם על הידיים תמורת כל חטוף ישראלי. עוד מההפוגה הראשונה ישראל כבר הייתה מוכנה לוותר על כל הקווים האדומים הקלאסיים שלה בנושא הזה, ואפילו יותר. כבר אז ישראל הסכימה להיכנע לשורה של דרישות מבצעיות של החמאס החורגות מעצם שחרור המחבלים: הייתה הפוגה ארוכה, היו איסורים על טיסות, הייתה העברת אספקה. זו הסיבה שרבים התנגדו לעסקה כבר אז. כולל אני.
מה שעומד על הפרק כיום הוא לא עסקת שבויים וחטופים אלא עסקת כניעה. חמאס ממנף את נשק החטופים שבידו כדי לסחוט מישראל נסיגה מוחלטת והפסקה דה פקטו של המבצעים. זה הסיפור. הסכמה לדבר כזה תהיה תקדים היסטורי נוסף: לא רק שישראל מוכנה לשחרר המוני מחבלים כבדים תמורת שבוייה, אלא שניתן לגרום לה כך לעצור מבצעים צבאיים אסטרטגיים ולהפקיר אינטרסים לאומיים.
מה שעומד על הפרק הוא לא חיזוק הטרור והתמריץ לחטיפה הבאה, כבכל עסקה, אלא עתיד המדינה במובן הפשוט ביותר: קבלת תנאי החמאס פירושו שיקום יכולותיו, המשך הירי, המשך חפירת המנהרות וחזרה מהירה מאוד למציאות שלפני המלחמה. המשמעות הפשוטה היא החרבת עוטף עזה. חד וחלק.
כולם רוצים לראות את השבויים בבית, ורבים אפילו מוכנים לקבל עסקת "חטופים תמורת אסירים" בכל מחיר. אבל החמאס דורש כניעה. ואת זה אסור לתת לו.
בשלב הבא הם כנראה ידרשו נסיגה ישראלית ומסירת שטחים בריבונות ישראלית לידם.
אתה מסית וטיפש
זה דווקא לא מופרך. באחת ההצעות הקודמות של החמאס הם דרשו גם ויתורים לגבי הר הבית אז מי יודע איפה הגבול מבחינתם או אם גבול בכלל קיים.
ימני
ל"משתמש אנונימי' 2, הוא לא מסית ולא טיפש. חמאס בהחלט מסוגל לדרוש דרישות כאלה. כל הסימנים מעידים שחמאס אינו ארגון רציונלי וגם שהם מבינים את המנטליות הישראלית הרבה פחות טוב ממה שאנשים בארץ מאמינים, וזאת מאחר שהם מאמינים בנראטיב המומצא שלהם שאנחנו כמו הצלבנים ולא עם שחזר למולדתו ולפיכך שמספיק לחץ ורצח יגרום לנו לעזוב את האדמה ו"לחזור לאירופה".
אז תציעו משהו אחר…המלחמה נגמרה, אז לחץ צבאי אין. מה אתם מצפים ממשפחות החטופים לעשות? לחזור לשגרה?
המלחמה לא נגמרה. אנחנו בתקופה יותר חלשה היות וכרגע אין אפשרות להיכנס לרפיח (בגלל דאגת ארה״ב להומניטריות ובגלל הרמדאן) מה שאומר שאין צורך בכוחות בהיקף מלא אך זה לא אומר שלא מתקדמים ושלא ממשיכים לרסק את תשתיות החמאס(=לחץ צבאי) ועל הדרך מצליחים מדי פעם לקחת להם קלפי מיקוח(אתמול החזירו גופה).
זה גם נותן זמן לחלק מהכוחות לנוח לקראת השלבים הבאים של המלחמה.
ברגע שהרמדאן יגמר והאי המלאכותי יהיה בנוי ו/או נצליח לסיים לנקות כמה שטחים, מה שיאפשר פינוי בהשגחה של אוכלוסייה אזרחית מרפיח צפונה-באותו הרגע נוכל להיכנס לרפיח.
בינתיים אין לחמאס שקט ונהיה להם יותר ויותר קשה לחזור לשלטון ביום שאחרי ללא סיוע חיצוני. שלא לדבר על כל כח האדם (כולל בכירים) והתשתיות שהם מאבדים ויאלצו לבנות מחדש-וזה בהחלט הרבה לחץ.
כיבוש, גירוש והתיישבות. זה ניצחון. זאת האפשרות הכי טובה.
אבסורד!
ואם הלחימה היית נמשכת, לא היית כותב שהלחימה מסכנת את החטופים? יש דבר שמדינת ישראל היית עושה, שלא היית יכול להציג את האיפכא מסתברא???
מה אנחנו מצפים? טוב ששאלת.
כיוון שאנו עוסקים בעתיד, אנו מדברים על אמונה. לא אמונה במובן הדתי (מה נעשה שהשפה האנושית רב-גוונית ולכל מילה יש המון משמעויות ולכן אני מחדד) אלא האמונה שמעשה X, יביא לתוצאה Y לדוגמא, אם תשקיע בלימודים (X), תשיג ציונים גבוהים יותר (Y) – האם Y כבר קרה? טרם. כל מעשה מתבסס על אמונה בתוצאה מסוימת, כיוון שבהגדרה, התוצאה טרם התרחשה.
אז כולם כאן, כולל כותבי ומגיבי האתר, רוצים בהשבתם המהירה של החטופים, בריאים ושלמים לביתם ולמשפחתם.
ואם האמונה שלך, שרק אתה מעניק ציונים – מי רוצה בהשבת החטופים ומי לא, אז תמסור למפעיליך, שעלינו (אזרחי ישראל) על השגרה שלך.
שחרור החטופים בכל מחיר, אבל את המחיר צריך לגבות מחיי האויב
הכל נכון ואני מסכים עם כל הנקודות למעט נקודה אחת: "אלו הטענות הקלאסיות בנושא. זה מה שאומרים בימין במשך שנים רבות, עוד מאז עסקת ג'יבריל, שליט ועוד. " – סליחה? מי עשה את עסקת שליט? ואני לא בא בטענות לאבא של גלעד שמבחינתו אפשר לסיים את הפרויקט הציוני ולחזור לגלות תמורה הבן (כל אבא סביר היה מרגיש ככה). אני בא בטענות למר "ימין חזק" שמספר סיפורים שכופפו לו את היד ואילצו אותו ללכת לעסקה הנוראית הזאת. שפעם אחת בחייו יקח אחריות על משהו לעזאזל.
מי שמנהל היום את המדינה זה לא הימין. כשהימין בשלטון הדבר היחיד שהוא יכול לעשות זה למנוע מסירת שטחים ולנסות לקדם פרוייקטים לאומיים מסויימים כמו הגז אבל גם אלו יתקדמו בקצב שמוכתב על ידי בג״ץ עם עשרות עתירות מוזמנות של ארגונים שממומנים על ידי מדינות זרות.
במחאות האחרונות ראינו שהם שולטים גם בצבא ומוכנים לעשות הפיכה צבאית שקטה מה שכנראה קרה בימים ובשעות שקדמו לשביעי באוקטובר. מי שמממן את ההפגנות שלהם רוצה להפיל את נתניהו מכיוון שהוא המחסום האחרון בפני הפיכתה הסופית של ישראל לרפובליקת בננות של גנרלים ועורכי דין מושחתים. הידעת שמיד אחרי הקמתה של הממשלה הקודמת אישתו של לפיד קיבלה, הפלא ופלא, עסקאות תרגום לספרים שלה ולאף אחד בתקשורת השמאלנית זה לא נראה מוזר? מדובר בהתנהלות של מדינת עולם שלישי פר אקסלנס.
נתניהו יקח אחריות (לעזאזל) והלפידים והגנצים יקבלו את המדינה ויחלקו את השלל ביניהם מהחטיפים שהאמריקאים יזרקו לעברם. זה מה שיקרה!
אבסורד!
כלומר, אתה מנסה להסיק אפילו לא מעצם קיום עסקאות האסירים בעבר, אלא איזו קואליציה היית בתקופה ההיא בישראל – כיצד נכון לא נכון לנהל משא ומתן על השבת החטופים?
אתה בטוח שאתה משווה בננות עם בננות?
ראשית, אני מאוד מקווה (פשוט, אפשר להסיק מדבריך אחרת) שגם בעיניך, הערכת הציבור הישראלי חיי אדם גבוהה יותר, מאשר בחמאס דאעש – היא יתרון מוסרי עצום! וכלל לא, עוד מנוף עבור ה*טלר הנייה.
מדוע זה חשוב וכיצד זה קשור? כי בסוף תהיה עסקה, ישתחרר בה מספר לא מבוטל ממי שלא צריכים ללכת על כדור הארץ. אך זהו כאמור, לא חסרון – זהו יתרון עצום. זה רק אם אתה קניבל צמא דם מחמאס דאעש, העדפת חיי אדם כערך עליון – זהו חיסרון ומנוף לחץ. מדוע? כי לצד כל אובדן החיים הנורא, כל חברה, בה ערך חיי האדם עליון – היא חברה מתקדמת. איך נראית חבורת קניבלים נאצים תומכי דאעש צמאי דם – תסתכלו על רצועת עזה.
שנית, אתה בטוח שקיבלת את המסרים העדכניים להפיץ להמוני עמך ישראל? כי לנו, עמך ישראל, נראה שמי שלא העירו אותו בליל 6 לאוקטובר, כי לא רצו לשמוע את דעתו או כל סיבה שלא תהי – אשם רק במסרים שקיבלת להפצה.
הידיים שלא עובדות, תמיד מאשימות את הראש.
המשפט האחרון שלך, מסגיר את כל כוונותיך – תחזור לשוקן/אהוד ברק/שאר מפעיליך, לקבל סיסמאות חדשות. כי דף המסרים הנוכחי שלך נראה כך:
____ ____ __ ____ __ נתניהו ____ __ נתניהו _____ ____ __ _____ _ ______ _ __ נתניהו ___ __ ____ נתניהו _____ __ ___ ____ ________ נתניהו ____ ________ ____ _ _____ ___ נתניהו ______ _ ______ נתניהו ________ __ __ ___ נתניהו _____ __ ____ נתניהו
נתניהו אינו חסיד אומות עולם ואפשר לנהל דיון ("לעזאזל" היא מילת נימוק, רק בפמפלט של שוקן) על מידת האחריות שלו לכל דבר אבל להאשים אותו בכשל ישיר של הצבא, שקוף יותר מועדות השקיפות של סתיו שפיר.
גם עסקת אסירים היא פסולה. המשמעות היא שיש גזע אחד עליון בארץ (ערבי) שיש לו חסינות חוקית לעשות כל פשע שבא לו לגזע הנחות (היהודי), והחמאס יקבע את אורך העונש ותנאיו (זו גם דרישה שלהם אגב). ואל תגידו 'חד-פעמי' – הם שומרים אצלם שכפ"צים אז זה לעתיד, ובכלל בפעם הרביעית שזה קורה זה כבר ברור שזה לא חד-פעמי.
אני לא מצפה שמשפחות החטופים יבינו את האינטרס של האומה את מי שאני מאשים זה את אותם גנרלים בדימוס שמוכנים לשרוף הכל בשביל לשמור על ההגמוניה שלהם בשבילהם גורל החטופים יוקרב על מזבח האגו שלהם .
הם התחילו בסרבנות והרס הצבא המשיכו לרופאים להרס הכלכלה להרס היחסים עם בעלות בריתנו ועכשיו הם מוכנים לאלימות מבוקרת שתתחלף למלחמת אחים וכל זאת בזמן מלחמה.
כדי לעצור את ההדרדרות לסופה של מדינת ישראל על ההנהגה לשבור את הכלים במלחמה כוללת ( תקיפת חיזבאללה בכל מקרה צריך לעשות זאת) ברגע שישראל מקבלת את המשוואה של פינוי תושבים מאזורי גבול כי אירגון טרור מטפטף קטוישות ולא מגיבה בעוצמה בלתי מידתית אין למדינה כזאת אפשרות לשרוד במזרח התיכון
מאמר מדויק. אכן, ה"מפגינים" פשוט מתאמצים להדגים כמה הם ט*פשים או פעילי חמאס.
מדוע?
על מנת להדגים את הסיבה שאני עומד לכתוב וע"מ שהיא לא תהפוך לסיסמא יבשה, אלא תוכלו להרגיש כיצד היא באה לידי ביטוי במציאות של משא ומתן, אתחיל מדוגמא היסטורית קצרה שממחישה אותה:
יום אחד, במהלך שנת 1912, מנהל מסע הבחירות של הנשיא לעתיד, פרנקלין דלאנו רוזוולט, גילה טעות ענקית שהם עשו. במחסניו שכבו כ-3 מיליון (!) חוברות פרסום למועמד שלהם לנשיאות. החוברות כללו כמובן, את צילומו של פרנקלין דלאנו רוזוולט. היית רק בעיה אחת קטנה. מנהלי הקמפיין, שכחו לבקש את אישורו של הצלם, שבצילומיו השתמשו, להשתמש בעבודתו לטובת הקמפיין הפרסומי.
החלופות שעמדו בפני מנהלי הקמפיין, לא היו משהו. מצד אחד, להשמיד את החוברות ולהדפיס משהו אחר במקומן, היה גוזל זמן יקר, מעניק יתרון לקמפיין הנגדי ושלא נדבר, על ההפסד הכספי. רישוי בשלב מאוחר זה, מעניק כמובן לצלם מנופים בלתי נגמרים, להוצאת כל סכום שרק ירצה, על שימוש בעבודתו.
שימוש ללא רשות היה אולי אפילו יותר גרוע – חוקי קניין רוחני דאז בארה"ב, אפשרו לצלם, במקרה של שימוש בעבודתו ללא רשות מפורשת, לדרוש כדולר 1 עבור כל צילום. 3 מיליון חוברות = 3 מיליון דולר (ע"מ להמחיש את גודל הסכום, 3 מיליון דולר ב-1912, שווים כ-95 מיליארד (!) דולר ב-2024). אף קמפיין לא יכול לעמוד בסכומים כאלה.
כתרגיל לקורא המתעניין – עצרו לקרוא בשלב זה וחשבו, כיצד אתם הייתם יכולים להציל את המצב? מה הייתם עושים? רק אחרי שתתחייבו על הצעה, המשיכו.
מי שהציל את המצב, היה מנהל הקמפיין – אשר ללא השתהות, שלח לצלם מברק בנוסח הבא: "הזדמנות מצוינת לפרסום כלל ארצי. כמה תהיה מוכן לשלם עבור כך? השב מיד!"
הצלם השיב: "מעוניין מאוד. אך יכול לשלם רק 250 דולר עבור ההזדמנות". נשאיר לקורא המתעניין, לבדוק האם הצעת הצלם, התקבלה ע"י מנהלי מסע הפרסום של 1912.
את המקרה הנ"ל, מלמדים פעמים רבות בקורסים לניהול משא ומתן, מאז שזוג חוקרים נחמדים, Deepak Malhotra ו- Max Bazerman הזכירו אותו לעולם, בספרם המצוין והמאוד מומלץ לקריאה "Negotiation Genius", גם אם עבודתכם השוטפת, אינה כוללת ניהול מו"מ.
הספר מתבסס למעשה, על קורס לניהול משא ומתן ב-Harvard Business School (אותו מלמד ד"א, אחד מכותבי הספר) ולפיכך, הספר מתודי מאוד, מלא בדוגמאות היסטוריות ותרגילים (מתבסס כאמור על קורס אקדמי), באמצעותם הקורא יכול להיווכח בעצמו ביעילות/אמיתות הדברים המובאים ומתבסס על תיאוריה מוכחת (ולא עוד קורס "ניהול" משא ומתן, מלא בעצות ואנקודות, בהם אחד לא קשור לשני).
אבל – לא צריך תואר 10 בניהול משא ומתן, ע"מ להבחין בכלל הבא: חשוב גם על אפשרויות הצד השני *במקרה בו לא תהיה עסקה*!
נכון, הקמפיין של רוזוולט, לא יכל להרשות לעצמו לשלם סכומים דמיוניים עבור הטעות שעשה (כזכור, 95 מיליארד בדולרים של 2024) אך גם הצלם היה נשאר ללא הזמדנות לפרסום כלל ארצי (National, בארה"ב). הזמדנות שהוא כאמור, היה אף מוכן לשלם עבורה. זה מה שקורא, כאשר חושבים לא רק על "מה אני עושה ללא עסקה?" אלא גם "מה החמאס (ימח שמם וזכרם) עושה ללא עסקה?"
אז מה באמת, חמאס עושים ללא עסקה?
מה אתם חושבים? שהם חרבו את רצועת עזה, גרמו לכל בכיר (מי שם בכיר יותר ומי פחות), לחלוק מחילה ואוכל עם עכברושים, סגר מלא על רצועת עזה עד סוף היקום (כן כן, קטרים ישלמו להם על כמה פיתות – בדיוק חלומו של כל תושב עזה), הרס כל עתיד אפשרי – תמורת כלום? חובבי סאדו מאזו הם כולם שם, בחמאס?
אוקי, נניח שאין עסקה. נניח שהקניבלים צמאי הדם, רצחו את כל החטופים שלנו. מה עכשיו?
אז עכשיו, מבלי שיש לחמאס דאעש שום מנופי לחץ על ישראל (במקרה וכל החטופים מתים, אפילו בכי באל-חזירה, לא יעזור לקניבלים), יפתחו שערי הגהינום על רצועת עזה ועל החמאס, בפרט.
תושבי הרצועה, יכולים לשכוח מאישורי עבודה בישראל, לנצח נצחים. 4 פיתות מקטאר לשנה, זה המקסימום שהם יצטרכו להסתפק בו, מאות שנים קדימה. פיתוח רצועת עזה, יראה כמו מדבר סהרה – חול ושבטים נודדים בין באר לבאר. החותים יחזרו לרכב על גמלים (אם ישארו שם גמלים ו/או חותים) ובעיקר, כל הנהגת חמאס, ללא קשר האם ידעה או לא ידעה על ה-7 לאוקטובר, תסתתר עד סוף ימי חייה, כי מי שלא יסתתר טוב בין עכברושים – יפגוש את מחמוד אל-מבחוח.
זה? זה? זה, מה שלדעתכם, סמולנים לא יקרים, איסמעיל הנייה רוצה?
אפילו במוחו של המעוות של ה*טלר של ימינו, צריך הישג כלשהו ושום הישג לא יבוא, ללא עסקה. זו האלטרנטיבה, של ה*טלר הנייה – ללא עסקה.
אתם בטוחים, סמולנים לא יקרים, שזה מה שה*טלר הנייה רוצה?
עכשיו, נשאר כמובן להתווכח על תנאי העסקה בבאזאר הים-תיכוני, אבל קודם כל – לכל רפי השכל מסמול, גם ה*טלר הנייה צריך (שימו לב, צריך לא – רוצה) עסקה, לא פחות מאיתנו.
ולא רק שהוא צריך עסקה, אלא הוא גם צריך את החטופים בחיים. מדוע? כי תשאלו את ה*טלר הנייה, כמה הוא קיבל עבור גופות הדר גולדין ואורון שאול! אתם (סמולנים לא יקרים), יכולים לנסות למכור לנו (אזרחי ישראל), שה*טלר הנייה חובב סאדו מאזו, אבל ט*פש הוא לא וגם זכרון לא רע, יש לו.
הוא יודע נהדר, כמה הוא יקבל עבור גופות וכמה מדינות ישראל תחריב (במידה ואכן ירצח את כולם) על מנת שיוכל לפגוש את מחמוד אל-מבחוח. במהרה אמן.
עכשיו, אתם וודאי שואלים את עצמכם – אוקי, אז איך זה שעדיין אין עסקה? אם זה כזה פשוט (שום דבר ממה שכתבתי איננו פשוט, אבל מנסיוני הדל, נוכלי הסמול תמיד הופכים את דברי הלא מסכימים איתם, לכשל לוגי מסוג "איש הקש"), אז איך זה שעדיין אין עסקה? אוקי, ביומיים הראשונים ללחימה – ברור – אבל חצי שנה לאחר מכן?
אז על מנת לענות על שאלה זו, הייתי רוצה להציג קונספט נוסף בניהול משא ומתן. אני יכול כמובן, לכתוב תשובה זו כבר עכשיו – אך לדעתי, הנימוק לה יהיה חלש בהרבה ללא הבנה בקונספט הבא.
אז הקונספט הנחוץ לנו עכשיו, נקרא – פרדוקס הסחטן וגילה/הביא אותו להכרת העולם, לא אחר מאשר זוכה פרס הנובל, ישראל אומן.
אחד המשחקים הנחקרים בתורת המשחקים, שייך לסוג (מה שנקרא כ) משחקי אולטימטום. בהם 2 שחקנים (המציע והעונה, התפקידים כבר יתבהרו), צריכים לחלק ביניהם סכום כסף שגורם אחר במשחק, נותן להם. מילת המפתח במשחק היא – בהסכמה. נניח השחקנים צריכים לחלק ביניהם 10 שקל. המציע, מציע לשחקן השני, כיצד לחלק (50/50, 60/40 וכך הלאה). רק במידה והשחקן העונה *מקבל* את ההצעה, שניהם מקבלים את החלק היחסי שלהם. אם העונה השיב בשלילה – שניהם נותרים ללא כלום.
את המשחק הזה, חקר פרופ' ישראל אומן והיית זו התנהגות של אחד השחקנים, אשר הביאה לו את פרס נובל.
אשתמש בהסברו המצוין של דר' חיים שפירא, ע"מ להסביר את הרעיון (מקור: https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000697451):
"הניסוי, "משחק האולטימטום" שמו, מתנהל כך; שני שחקנים, נקרא להם בוריס ומוריס, מוכנסים לחדר סגור. בוריס (השחקן המציע) מקבל סכום מסוים, נאמר 1,000 שקלים, והוראה לחלוק אותם כאוות נפשו עם מוריס (השחקן המגיב)
…
הפתרון המתמטי של המשחק פשוט להפליא, אך אינו מצטיין בחוכמה יתרה; אם בוריס רוצה להביא למקסימום את הרווח האישי שלו הוא אמור, לכאורה, להציע למוריס שקל בודד. אם מוריס הוא הומו אקונומיקוס-סטטיסטיקוס, כלומר חובב מתמטיקה ורציונליסט מושבע, הוא אמור לשאול את עצמו רק שאלה אחת: "מה עדיף, שקל או כלום?". וכיוון שכבר בגן לימדו אותו ש-1 גדול מ-0, הוא יחליט לקחת את השקל ולהותיר את בוריס עם 999 שקלים.
רק שיש בעיה קטנה, והיא שכנראה לא כך יסתיים הסיפור. מוריס, סביר להניח, אינו רציונליסט קיצוני ואינו נטול רגשות אנושיים בסיסיים כמו כעס, צדק, שמחה לאיד וקנאה. סביר יותר להניח שהוא ייעלב מההצעה עד עמקי נשמתו. "מה פתאום שקל, אם בוריס קיבל 999", הוא יחשוב. "למה לא לחלק את הסכום באופן שווה?"
פרדוקס הסחטן
משחק האולטימטום אינו משחק סימטרי – יש שחקן אחד שמציע ושחקן אחר שמגיב. חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2005, פרופ' ישראל אומן, מציג גרסה סימטרית למשחק, גרסה שהתפרסמה באתרים רבים ברשת (חפשו לפי blackmailer paradox).
להלן גרסתי לגרסתו.
אבנר ובוריס נכנסים לחדר קטן ואפלולי. איש גבה קומה, המרכיב משקפי שמש כהים, מציב תיק ג'יימס בונד על מרכז השולחן, ומודיע בקול סמכותי: "יש בפנים מיליון דולרים שיהיו שלכם בתנאי אחד – אתם חייבים להגיע להסכמה כיצד לחלק את הכסף. לא תסכימו? המזוודה חוזרת אליי".
אמר האיש את דברו ויצא מן החדר.
אבנר מחכך את ידיו ופונה בשמחה גלויה לבוריס באלה המילים: "איזה איש מצחיק. הוא נראה קשוח אבל הוא כנראה לא נורא חכם. איזה משא ומתן? על מה יש בכלל להתדיין? זהו המשחק הפשוט, הטיפשי והרווחי ביותר בעולם. נחלק חצי-חצי ונלך לחגוג".
"משחק טיפשי?", עונה בוריס בקול שלא מבשר טובות. "אולי עבורך. עבורי זה משחק מרתק, והנה הצעתי: אני אקח 900 אלף, אתה תיקח 100 אלף, ובזאת נסיים את העניין. זו הצעתי האחרונה, ואם תסרב אני מוכן גם שהעסקה לא תצא אל הפועל".
"אתה צוחק, נכון?", דאגה נשמעת בקולו של אבנר.
"שכחת ששמי הוא בוריס איזעצבנבקוב, אני יליד גרוזני בירת צ'צ'ניה, וכידוע אין הצ'צ'נים נוהגים לצחוק. חסרה לנו הפונקציה הזו".
"מה קרה לך?", אבנר כבר ממש נלחץ. "זה משחק שני שחקנים סימטרי ובעל מידע מלא. אין שום סיבה בעולם שתקבל יותר ממני. זה ממש לא הוגן ולא הגיוני".
"אתה חופר לי, ואני עלול לחטוף מיגרנה", בוריס איזעצבנבקוב היה קרוב להתעצבן. "אם לא תפסיק מיד, אוריד את הצעתי ל-50 אלף".
אבנר הבין שהמצב אבוד והסכים להצעה …"
את הסברו המצוין, חותר דר' שפירא, בשאלה – להיות רציונלי מול שחקן אי רציונלי? וזו השאלה בה אנו עוסקים כאן. אך ברשותכם, בואו נפרוט טיפה את השאלה – מה *באמת* אנחנו לומדים מעבודתו של ישראל אומן/ההסבר לעיל? אם ננסח את התשובה לשאלתו של דר' חיים שפירא, מה היא תהיה? ד' שפירא עונה כמובן, על השאלה במאמרו לעיל (מוזמנים לקרוא), אך בחרתי לנסח את התשובה כך, שתתאים לשאלה עליה אני פועל לענות:
אי רציונאליות בפרדוקס הסחטן מתבטאת בכך, שאחד השחקנים (במשחקו המקורי של פרופ' אומן, זו המציע) מוכן גם שלא תהיה עסקה!
אם נדרדר לסלנג של תורת המשחקים, ברגע ששחקן אחד מוכן שלא תהיה עסקה (אי רציונאלי) והשני לא מוכן שלא תהיה עסקה (רציונאלי), כי *כל* סכום שיקבל, יגדיל את ארנקו – המשחק מפסיק להיות סימטרי ומעניק יתרון אסטרטגי עצום, לשחקן הלא רציונאלי – אבל אנחנו לא רוצים להאריך תשובה זו, נכון? 🙂
אז כיצד זה קשור לשאלה בה אנו עוסקים כעת – מדוע טרם יש עסקה? כיצד ננסח זאת במדויק? פרדוקס הסחטן, מרגיש אינטואיטיבת כקשור לעניינינו, אך כיצד במדויק? אפה בדיוק נשים את האצבע?
אז ראשית אדגיש, שאיננו עוסקים בפרדוקס הסחטן ישירות/כפשוטו. מדוע? כי כפי שכתבתי למעלה, אפילו ה*טלר הנייה צריך (לא רוצה, צריך) שתהיה עסקה. אז איך זה מתיישב עם כל ההסבר המלומד? אם איננו עוסקים בשחקן אי רציונאלי שמוכן גם שלא תהיה עסקה, אז לשם מה הבאתי את כל המלל למעלה?
אז את התשובה אנחנו נמצא גם בעבודתו של פרופ' אומן. מה שחסר בהסבר הפשטני לעיל, זהו מימד הזמן! בסלנג של תורת המשחקים – משחקים חוזרים (לשם ההגינות, אציין שדר' שפריא ציין הבל זה בקישור לעיל).
אז מה בדיוק אני מנסה לומר? אלמנטרי: החמאס *משתמש בטקטיקה* של השחקן הלא רציונאלי/הסחטן, ע"מ לסחוט את המקסימום שניתן (קרי הסחטן, יסחוט באמצעות "שלא תהיה עסקה", עד שישיג ויתור מקסימלי) כי אם יהיה זה מו"מ על גופות בלבד, ה*טלר הנייה יודע שוא יקבל רק פגישה עם מחמוד אל-מבחוח. אמן במהרה.
אך כיצד הוא ידע, שהוא השיג את המקסימום? מה, יש לו מקורות בכל צמרת מערכת הבטחון והממשלה?
אז עם כל ה"חיבה" שלי למי שאפשרו את ה-7.10.2023 (יום שיזכר לדראון עולם וזו לא בדיוק מחמאה, לתושבי עזה ה"מסכנים") והיום מנהלים קמפיין, לפיו – מי שהם לא העירו בלילה של ה-6 לאוקטובר, כי כנראה, לא רצו לשמוע את דעתו (או תהיה הסיבה אשר תהי) – כביכול, אשם. אז עם כל ה"חיבה", לא – אין לה*טלר הנייה אחיזה בצמרת הממשל בישראל. לדעתי האישית, כמובן.
אז,כיצד הוא ידע, שהוא השיג את המקסימום? וזו הנקודה, בה אנו חוזרים ל"מחמאות" שחילקתי ל"מפגינים" בתחילת דבריי. כל עוד יש הפגנות ויש קריאות בצד הישראלי – ה*טלר הנייה יכול להסיק, שהוא יכול להוציא עוד קצת מישראל. לא כי המפגינים הם אנשי חמאס ישירות – לא. לא לכך כוונתי.
אלא בט*פשותם – הם מוצאים היתכנות למילוי הדרישה התורנית של מתועבי חמאס דאעש ובט*פשוטתם, מספרים על כך לחמאס! כלומר, ככל שיפחתו ההפגנות ו/או ההסכמה עם דרישותיהם בציבור הישראלי (אפילו ה*טלר הנייה יודע, על הגופות בירקון של אהוד ברק) – כך יבין ה*טלר הנייה וסביבתו, שהמקסימום הגיע.
עד אז – פרדוקס הסחטן כטקטיקה, עובד נהדר. וודאי בתמיכת התשקורת הישראלית, אשר ראשיה המדברים, תמיד ינהלו דיון "מושכל" (לא כמונו כאן באתר, כמובן, טריליון רמות מעלינו – זו היית פינת ליטוף האגו היומית, של נרקיסיסט נוכל סמולני, אשר תמיד בטוח שהוא מבים בכל דבר יותר טוב מעמך ישראל, הצופים/הבבונים/הביביסטים האלה) למה עדיין ניתן לקיים כל מה שחאמס דעש מבקשים. אבל התשקורת בכלל-בכלל לא בתיבת תהודה, כולם שם באמת ימנים והם לטובת מדינת והחברה בישראל. ודאי ודאי.
אז המאמר מדויק. עליו אני אוסיף, שהעבודה כי אנו (הישראלים) מערכים חיי אדם יותר מרוב תושבי רצועת עזה (אנחנו העמדנו את אלאור אזריה, עם כל המחלקות הציבורית לדין וההמשך ידוע לקוראי האתר – היכן צדיקי סדום, כלומר רצועת עזה?) זהו לא חסרון. זהו יתרון מוסרי עצום!!! אנחנו נבכה על מתינו ונתאבל על כל החיים שנהרסו ועל התמונות האיומות. אך כאשר נקום מהשבעה, החזיר הנייה, יפגוש לא רק אל אל-מבחוח. לא תהיה תקומה לדאעש עזה. ככל שיותר רוצחים ישתחררו וככל שיותר "מסכני" רצועת עזה, ממפיס ושאר תומכי חמאס דאעש בעולם יצהלו – כך שחור יותר, עתידם של דאעש עזה. הם הביאו לכך, במו ידיהם.
ועד אז, עד שהפרק השחור הנוכחי יסתיים (אל תדאגו, יהיו עוד פרקים שמחים יותר) – לא צריך לסייע לאויב הנאצי. גם אם אתם חושבים שאתם שיא הטוב. הדרך לגהינום, רצופה בכוונות טובות. גם אם אתם ישראלים. חשבו אינספור פעמים, האם מעשיכם תורמים להחזרת החטופים ונצחון על דאעש עזה, או משבשים אותם. באופן פרטי, מקווה שהכנסתי קצת שכל, למי שטובת החטופים באמת בלבו.
ביחד ננצח. רק, ביחד.
ואנחנו משבט ישראל ,,, שבט יהודה שאוהבים כל כך את אדמת הקודש הזאת
,,,, על נהרות בבל שם ישבנו ובכינו בזוכרנו את ציון,,,,
בוכים על אדמת הקודש של אברהם אבא שלנו
יצחק ויעקב
ללא שום אינטרס ללא שום סייג
אהבה נקייה
וואו! מעניין ומדויק
אתה צודק לגבי המפגינים שמעלים את המחיר. אם כי אין סיכוי שזה יעניין אותם כי המשפחות פה מנוצלות לטובת עוד הפגנות להפלת הממשלה, כפי שתכנן אהוד ברק (יש קליפ ביוטיוב בו אפשר לראות שהוא העלה את האסטרטגיה הזו כאשר המטרה היא הפלת הממשלה ולא השבת החטופים). אבל בדיון האסטרטגי עצמו אתה שוכח עובדה חשובה אחת: זה אינו מו"ם בין ישראל לבין חמאס, אלא בין ישראל לבין שאר העולם, כולל "בת בריתנו הגדולה ביותר".
הזמן לגמרי עובד לטובת חמאס ולכן הוא לא צריך עיסקה. מה שהוא צריך זה להמשיך לדאוג שהמצב ההומניטרי בעזה ימשיך להיות לא טוב ובשאיפה אף יחמיר (בשביל זה הוא גונב חלק נכבד מהסיוע ובתור בונוס גם מוכר אותו אח"כ לעזתים במחירים מופקעים) כדי שהעולם יכפה על ישראל כניעה ללא תנאי, גם ללא השבת החטופים. למעשה בני הערובה האמיתיים של חמאס במו"מ הזה הם תושבי עזה. מאחר שאין לנו בני ברית וכל שאר העולם בצד של חמאס אנחנו אלה שזקוקים לעיסקה כל עוד אפשר להשיג משהו כי האלטרנטיבה האחרת היא כניעה ללא תנאי, אולי בתוספת הכרה חד-צדדית של "בנות בריתנו" במדינה פלשתינאית, כלומר כפיית מדינת טרור על ישראל כפרס על הטבח בעידוד (אם לא ביוזמת) חלק מהשמאל הישראלי שזה כבר מזמן ה"פתרון" שלו (הקמת מדינה פלשתינאית גם ללא הסכם שלום).
האויב המוסלמי הוא כיום הגורם המתוחכם והערמומי ביותר בתחום מלחמת התודעה כאשר המערב והשמאל הישראלי טומטמו לחלוטין בידי אידאולוגיית ה"פרוגרס" והפכו לקורבן הנוח והחלש ביותר בהיסטוריה למלחמת תודעה. זה חוסר הסימטריה האמיתי. המוסלמים מול המערב זה משחק שחמט בין אלוף העולם לבין ילד בגנון.
בני סלע (האנס המתועב) גם סובל בכלא, יש דרישה לשחררו?
להסתכל על דבר אחד, בעולם רב-מימדי – מוביל בד"כ למסקנה שגויה, מישהי. רק אם נתעלם ממעשיו האיומים של בני סלע – הם מסיבה כלשהי, יפסיקו להתקיים בעולמינו – נוכל להגיע ל"מסקנה" שיש לשחררו כי "הוא סובל". למזל כולנו (כחברה), רוב האנשים לא מסתכלים *רק* על מדד יחיד – סבלו של בני סלע כרגע. הם לא שוכחים וכוללים בחישוביהם, גם את מעשיו האיומים מגיעים לפיכך למסקנה, שעונשו הנוכחי הוא עוד עדין איתו.
בנות בריתנו מסתכלות גם על המצב ההומניטרי בעזה, זה נכון. הם מסתכלים *רק* על המצב ההומניטרי בעזה?
החמאס שבה גם את תושבי רצועת עזה, זה נכון. כולם בעולם שכחו ואף אחד לא זוכר את החטופים הישראלים, לא פועל לשחררם ולא מגדיר את מעשה כל תושבי עזה (גם מי שיושב ושותק שם, שותף לפשע באופן מלא – גם לפי החוק הפלילי/הבינלאומי) כפשע מלחמה מחריד (חטיפה, הסתרת פרטים ואיום על חייהם הם פשע כנגד האנושות (!!!), על פי הגדרת חוקת רומא של בית הדין הפלילי הבין לאומי (!) – אמנה בין לאומית הכוללת את עקרונות היסוד לפיהם פועל בית הדין הפלילי הבין לאומי בהאג), בטוחה?
זה לא שהפרטים האלה לחוד אינם נכונים. הפער הוא האם הם השיקול היחיד שלנו או מישהו שאנו מדברים עליהם. נכון, אם נחשוב *רק* על סבל תושבי עזה, נפעל לאלץ את ישראל. אלה שצהלו, למראה גופתה המופשטת של שני לוק (יהי זכרה ברוך). כל זה והתמונות/החדשות האיומות, פשוט פרח, מזכרונם של רוב תושבי כדה"א? כולם ניזונים ומקבלים אותם כדברי אלוהים חיים, רק מהנביחות של חסן נסארללה?
תביני, זה לא שהדברים שרשמת, אינם נכונים. הם פשוט לא היחידים, במישורים הרלוונטיים.
כך כדוגמא לאופן חשיבה, אשר לוקח דבר בודד ומתמרכז עליו בלבד: מפעיליו של ביידן, פחדו נורא מהקומץ השולי אך מאוד צעקני (תיבת תהודה של התשקורת, כבר אמרנו?) של חובבי הרוצחים והאנסים של החמאס דאעש, מבין בוחרי המפלגה הדמוקרטית בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית במדינת מישיגן. הראשים המדברים בטמבלויזיה, הבטיחו לביידן כמעט יום הדין עם הבורא, בגלל תמיכתו בישראל.
בסוף, הוא ב-81.1% (!!!) מהקולות.
רק 13.2% (פי 6 פחות!) מהמצביעים במישיגן, נמנים על ה-"uncommitted", אשר הכריזו על התנגדותם למדינת ישראל, לקוסמוס וליקום. בין המתנגדים-למתנגדים, ניתן למנות את מושלת מישיגן עצמה, את Democratic Majority for Israel – לא שכולם שם חסידי ישראל כפי שאנחנו מבינים זאת, אך ניצחון של 81.1% "לא הולך ברגל".
כל הסיפורים על "נקמה בביידן", היו ונשארו ביוטוב. כל קשר לעולם האמיתי- התבררו כעורבא פרח.
המדדים שכתבת, אכן חשובים אך כאשר כוללים מדדים רלוונטיים נוספים, במישורים המתאימים, המסקנה משמעותית פחות שחורה מזו שרשמת. "סבלם" של תושבי עזה, יפסק ברגע בו ישחררו את החטופים – פשע כנגד האנושות, כן כמו במשפטי נירנברג. וכל אדם בעולם מסכים לכך ולא רגע לפני. כיצד אני יודע? כי אנסים ורוצחים הם מיעוט. הם אם הם צועקים מהטמבלויזיה על סאלאם עולמי ואשמת המערב שהיאהוד עדיין נושמים.
אם אני הייתי מנהל משא ומתן הייתי מציע שישחררו מיד את כל החטופים תמורת כל המחבלים שכלואים בישראל. ומפסיק את הלחימה תמורת פירוז עזה, יהודה ושומרון ודרום לבנון עד לליטני.
אין אפשרות לפירוז כי אין מי שיאכוף את זה כמו שאין מי שאכף את פירוק חיזבאללה מנשקו. האו'ם, ארה"ב וכל שאר המבטיחים ונותני הערבויות מעולם לא מילאו את תפקידם ואם ישראל תיכנס לפעולה נחטוף מכל העולם כמו היום.
יופי. יופי של ניתוח
וכל הניתוח הזה….שים אותו רגע בצד
אחותך בשבי
מה אתה עושה?
מדינת ישראל הסכימה להפסקות אש עם ארגון הטרור חמאס לאורך עשרים ושלוש השנים האחרונות
כולל הפקרת חיילים, הדר גולדין ואורון שאול, במלחמת צוק איתן.
ההתנהלות של הפוליטיקאים כאן הביאה אותנו למצב בו אנחנו נמצאים היום.
הפוליטיקאים צריכים להחזיר את כל החטופים
זאת אשמתם שהם שם עדיין.
חיסול החמאס לא היה יעד ובעקבות השביעי לאוקטובר הפוליטיקאים כאן פתאום הפכו את חיסול החמאס ליעד המרכזי.
חיי האזרחים חשובים יותר מחיי המחבלים
אנחנו לא צריכים להחזיק במחבלים כאן, אנחנו לא בית מלון למחבלים.
מדינת ישראל יכולה לחסל את המחבלים גם אחרי שהם ישוחררו מהכלא.
המחבלים שישוחררו לא מסכנים את ביטחון המדינה.
המדיניות של הפוליטיקאים כאן, כן .