מאז הטבח ב-7.10, אנשי תקשורת רבים ברצועה נחשפו כמקושרים לאירגוני טרור או תומכים בטרור
מבקרי "התקשורת" נוטים להתייחס אליה כסוג של ישות אמורפית. אך חשוב לזכור כי התקשורת מורכבת מיחידים, אשר כל אחד אחד מסוגל להשפיע על אופן הסיקור ולעיתים קרובות לעשות זאת על בסיס הטיות אידיאולוגיות אישיות. ההטיה הקיימת הזו בקרב עיתונאים היא בעייתית בפני עצמה, והופכת למטרידה במיוחד כאשר הם מגלים אהדה למחבלים.
בכל הנוגע לסיקור המלחמה בין ישראל וחמאס, עיתונאים מקומיים בעזה סייעו לעצב את הנרטיבים הנצרכים בידי צופים וקוראים ברחבי העולם.
רק לאחרונה, עיתונאים מעזה הפיצו את השקר המתועב לפיו חיילים ישראלים מבצעים מעשי אונס נרחבים בפלסטינים בבית החולים שיפא. הדיווח הזה היה שערורייתי כל כך עד שהוא פגע בפועל בחמאס, כאשר עזתים רבים נמלטו לדרום הרצועה במקום לשמש כמגנים אנושיים, וארגון הטרור עצמו נאלץ להכריז כי מדובר בשקר.
אחד מהדוחפים העיקריים של שקר האונס היה חוסאם שבאת, עיתונאי עצמאי לכאורה המשמש בפועל כחבר במועצת הנוער של בית חאנון המשויכת לחמאס. לצד דיווחים שקריים, שבאת נוהג לבטא בפומבי את הערצתו למנהיג חמאס איסמעיל הניה ומציין כי מטרתו היא "לחשוף את פשעי הכיבוש הציוני". לא בדיוק משקיף אובייקטיבי, והוא ממש לא לבד.
🧵 Over the last 24 hours, Hamas propaganda has gone into overdrive about supposed rapes inside Shifa Hospital.
The chief purveyors of this lie have been Al Jazeera and Hossam Shabat, who is often referred to as one of the few remaining journalists in North Gaza pic.twitter.com/Nohz5Ilzni
— Eitan Fischberger (@EFischberger) March 24, 2024
מאז הטבח אותו ביצעו מחבלי חמאס ב-7.10, עיתונאים רבים בעזה נחשפו בפומבי כמקושרים לאירגוני טרור. כך למשל צה"ל גילה כי כתב אל-ג'זירה איסמעיל אבו עומאר, שנפצע בתקיפה אווירית בפברואר, שימש במקביל גם כסגן מפקד פלוגה בגדוד המזרחי של חמאס בחאן יונס.
אפילו ללא אישור צה"לי לעובדות, ההטיה הבעייתית והתנהלותו הבעייתית של אבו עומאר היו ברורות מפרסומיו ברשתות החברתיות. בבוקר השבעה באוקטובר, אבו עומאר התייחס לנרצחים הישראלים בפוסט בו כתב כי "ילדינו ישחקו עם ראשיהם". בנוסף פרסם סרטונים בהם הוא נראה פורץ את גדר הביטחון בגבול באותו הבוקר, תוך שהוא בוכה דמעות של אושר.
למרות כל זאת, רבים מהעיתונאים-מחבלים בעזה זוכים לתהילה במערב. לאחר התקיפה בה נפצע אבו עומאר, ארגון בשם 'הוועד להגנה על עיתונאים' אשר מקום מושבו בניו-יורק פרסם הודעה בה הצהיר כי מדובר ב"דוגמה מחרידה נוספת למחיר האישי הכבד אותו משלמים עיתונאים בעזה בסיקור המלחמה, כדי שהעולם יוכל לדעת מה מתרחש… אנו מודאגים מאוד מן ההתקפה וקוראים לחקירה בלתי-תלויה בשאלה האם עיתונאים הותקפו בכוונה, מה שמהווה פשע מלחמה". נוסח ההודעה לא השתנה לאחר שהתברר כי אבו עמאר הוא מפקד בחמאס.
Yes, it's true, we have ANOTHER Al Jazeera "journalist" who loves terrorism. He loves it so much, in fact, that he actually participated in the October 7th massacre pic.twitter.com/BAAA9DLdDk
— Eitan Fischberger (@EFischberger) February 13, 2024
הדוגמה האחרונה לתופעת העיתונאים שנחשפו כתומכי טרור היא הינד חודרי שאפילו זכתה לכתבת פרופיל ב'ניו-יורק טיימס', בין היתר.
לאחר חיפוש קצר בחשבונות אותם היא מנהלת ברשתות החברתיות, פרסמתי בשבוע שעבר שרשור בטוויטר שהראה חלק מהתוכן הזמין באופן פומבי ומעיד על קרבתה של חודרי לארגון Euro-Med Human Rights Monitor המקושר לחמאס, והעובדה שהיא פרסמה שוב ושוב שירי הלל למחבלים ולאלימות.
התנהלות כזו אמורה להיות קו אדום מבחינת כל גוף תקשורת המשתמש בדיווחיה של חודרי מעזה, כמו גם עבור תוכנית המזון העולמית של האו"ם, עבורה חודרי עובדת כמפיקת תוכן.
שלא במפתיע, לאחר שפרסמתי את הממצאים הגלויים לגבי חודרי, נתקלתי בזעם רב מצד פעילים תומכי חמאס ברשתות, על כך שלכאורה "הצבתי מטרה" על ראשה ולכן מוטלת עליי אחריות במקרה בו חודרי תיפגע. הכל משום שפשוט פרסמתי מחדש את פרסומיה שלה.
Some of you probably recognize Hind Khoudary, one of the most prolific Gaza-based journalists since October 7th.
Ms. Khoudary's résumé is absolutely stacked. Let's dive in pic.twitter.com/YXx9PUW9IS
— Eitan Fischberger (@EFischberger) April 4, 2024
אירוע דומה התרחש כאשר מייסדת אתר Free Press בארי וייס הסבה את תשומת הלב לפרסומים מטרידים מאת רפעת אל-ערעיר, מרצה, משורר ועיתונאי עזתי, שבעבר צייץ: "האם מרבית היהודים מרושעים? ברור שכן".
וייס הפכה למטרה מצד ההמון הזועם ברשת לאחר שדיווחה על פוסט בו אל-ערעיר לעג לתינוקות ישראלים שנטבחו ב-7.10. כאשר אל-ערעיר מצא את מותו בתקיפה ישראלית, תומכי חמאס האשימו את וייס.
Here is Refaat Alareer joking about whether or not an Israeli baby, burned alive in an oven, was cooked "with or without baking powder." pic.twitter.com/MIPDMmJbq1
— Bari Weiss (@bariweiss) October 30, 2023
עיתונאים הפועלים באזורי מלחמה נושאים באחריות רבה. במצב אידיאלי הם אמורים לשמש כמקורות אובייקטיבים מהם הציבור יכול לשאוב מידע אמין ומתוכו לבסס עמדה עצמאית. אך המציאות רחוקה מאוד מכך.
בהתחשב בדוגמאות לעיל, יתכן כי הגילוי המטריד ביותר נוגע לכך שמידת הענייניות המיוחסת לעיתונאי, שבעבר נחשבה לבסיס חשוב של דיווח אמין, כיום כבר לא מהווה דאגה עבור רבים. השינוי הזה, שנחשף במלואו באופן בו התקשורת מקבלת ואפילו מהללת דיווחים מוטים במלחמה הנוכחית, מסמן מגמה בעייתית בתהליך ההתרפקות הכולל של מוסד החדשות והעברת המידע.
בעולם שהופך מקוטב יותר ויותר על ידי נרטיבים מוטים, תפקיד התקשורת הופך חשוב מאי-פעם. ובעולם כזה, בניגוד לטענות של כמה פעילי רשת קולניים, עיתונאים חייבים לעמוד במבחן אמינות מחמיר במיוחד.
איתן פישברגר הוא חוקר יחסים בינלאומיים והמזרח התיכון. עקבו אחריו בטוויטר. הטור התפרסם לראשונה באתר נשיונל ריוויו.
בצד השני כבר הבינו שהתודעה היא אחת מזירות הקרב ושהתקשורת היא נשק. ואילו אצלנו מדברים על אמינות התקשורת. לא פלא שאנו מפסידים בזירה הזו.
דיווח אמין הוא מיתוס הוליוודי של הילה של קדושה לעיתונאים עצמאיים שמסכנים את עצמם במלחמה בממסד. במציאות, העיתונות המודרנית הופיעה לפני כמאתיים שנה עם ההוזלה של טכנולוגיית הדפוס והעלייה ביודעי קרוא וכתוב. העיתונות מאז ומתמיד הצטיינה בבדיות ובהגזמות לצורך הפצת המוצר- העיתון, ובריצוי השליטים ובעלי ההון. התנכלות לשלטון או לאיש חזק אחר לוותה תמיד בסיכון של אבטלה במיקרה הטוב, ומאסר ואף מוות במיקרה הרע.
אין שום קדושה בעיתונאים, ויעידו על כך עיתונאי ישראל