קרב ההגנה המוצלח במוצאי שבת הוא לא ניצחון במלחמה. ההיסטוריה מלמדת שדרך ארוכה עוד לפנינו
אין ספק שההישג הצבאי-טכנולוגי של ישראל שבלמה בהצלחה רבה את התקפת הטילים האיראנית ראויה לכבוד והערכה רבה. ויש כמובן להודות גם לסיוע הצבאות הזרים בפעולה זו.
כובעי מוסר מראשי ומונף לכיוון ההגנה האווירית הישראלית וחיל האוויר כאות תודה וחיזוק לפעולתם המדויקת שהגנה על חיי ישראלים רבים ומיצבה את ישראל ביתרון נוסף במלחמה הקשה והארוכה הנוכחית. אני כותב זאת ללא גרם של ציניות. זה הישג טקטי חשוב ללא ספק. אך האם זהו הישג אסטרטגי? זו שאלה שצריך לדון בה. אין לי תשובה ברורה.
מצד אחד ישראל הגנה על עצמה מאחת מהזרועות האסטרטגיות החשובות שיש לאויב האיראני. יכולת שהאויב השקיע בה ממון רב הסתיימה במופע מרהיב של צניחה חופשית של צינורות מעופפים ברחבי המזרח התיכון. לא מה שהאיראנים חשבו. אז על פניו מדובר על הישג אסטרטגי, האם כך?
אני עדיין סבור שמבצע ההגנה האווירית של מוצאי שבת האחרון הוא הישג טקטי נהדר עם משמעויות אסטרטגיות חשובות אך הוא אינו הישג אסטרטגי.
אם נשווה את ההישג הטכנולוגי–צבאי של יום שבת למבצעים אחרים מהעבר המפואר של מערכת הביטחון הישראלית ניווכח שלא ניתן להשוות פעולה הגנתית כזו, מפוארת ומדויקת ככל שתהיה למבצעים כמו הפצצת הכור בעיראק ב-1981 או הפצצת הכור הסורי ב-2007.
כשצה"ל הפציץ את הכורים הללו הוא השמיד יכולות אסטרטגיות משמעותיות שהאויב היה בעיצומן של פיתוחן. ישראל במוצאי שבת לא פגעה שום יכולת אסטרטגית איראנית. ישראל לא עצרה או השמידה את פרויקט הטילים האיראני, וזה לא אומר שאין לה את היכולת לעשות זאת. ככל הנראה ולפי המידע שהתפרסם, לישראל יש את היכולות לעצור או לפגוע משמעותית ביכולות הבליסטיות האיראניות אבל מסיבות כאלו או אחרות, ישראל לא השתמשה בהן עדיין, לא במוצאי שבת ולא ביום ראשון שאחריו.
אבל זה לא ההבדל היחיד בסיפור. הרי ישראל ביצעה לא מעט פעולות צבאיות מדהימות אחרות בעברה שלא פגעו ביכולות האסטרטגיות של האויב אבל בהחלט פגעו במורל שלו ובשיטת הלחימה שהוא השתמש בה במלחמות כנגדה.
במבצע אנטבה לדוגמה, שבו ישראל שלחה כוח צבאי למדינה אפריקאית רחוקה בכדי להציל ישראלים ויהודים שנחטפו בטיסה מצרפת לישראל. במבצע תכלית כוח קומנדו שנשלח לתוניס באמצע שנות ה-80 בכדי לחסל את הארכי-טרוריסט אבו ג'יהאד, במבצע זעם האל חיסלה ישראל את רוצחי הספורטאים באולימפיאדת מינכן והביאה לחיסול קיומו של 'ספטמבר השחור' כארגון טרור פעיל, סדרת פעולות שנמשכה על פני שנים, וכמובן חטיפת השייח עובייד והמחבל מוסטפא דיראני בכדי להשיג מידע על רון ארד ולשמש כקלף מיקוח. אפילו חיסול מפקדי כוח קודס שגרר את ההתקפה האיראנית על ישראל יהיה ברשימה הזו, ועוד רשימת פעולות רבות ומדהימות אחרות.
כל הפעולות והמבצעים הללו שציינתי לא פגעו באסטרטגיה של האויב אך הם ללא ספק פגעו ביכולת הלחימה של האויב באופן קצר או ארוך טווח. האויב היה צריך לשנות תפיסה, והוא כמובן חווה פגיעה באנשיו ובייחוד בבכיריו.
האם ניתן לומר את אותו דבר על המבצע ההגנתי במוצאי שבת? להערכתי לא. ישראל הגנה ביעילות רבה על נכסיה אבל עצרה התקפת טילים מאסיבית, האויב האיראני ככל הנראה יחשב ויתחקר את תוצאות ההתקפה שיזם, וינסה להסיק מסכנות אופרטיביות מכישלון ההתקפה שלו.
אבל הזרוע הזו של האויב לא נפגעה, הוא רק צריך להמשיך בה ולשכלל אותה. הוא עדיין ישתמש בטילים מכל הסוגים ואפילו יותר. מעבר לכך, כל המבצעים האחרים שהזכרתי למעלה היו מבצעים התקפיים שחשפו יוזמה , מקוריות, תעוזה רבה והתקפיות עם רוח קרב גדולה.
המבצע ההגנתי של יום שבת, עם כל הטכנולוגיה והיכולות המדהימות שהוא הראה, הפגין הרבה מקוריות אבל לא יוזמה ולא הרבה תעוזה וכמובן שלא התקפה. והדברים לא נכתבים בזלזול במפקדים ובחיילים והטייסים שהשתתפו במבצע הזה. להפך, כבוד רב והערכה רבה לאנשים שנותנים את חייהם לביטחון והגנת המולדת.
ולא כל מבצע או פעולה צבאית צריכים תעוזה ואגרסיביות עוצמתית. הגנה היא חלק חשוב בתכנון הצבאי ויש לעשותו ולבנותו בחכמה ויעילות. אז עם כל הכבוד להישג ההגנתי המדהים, לא צריך לנפנף בו יותר ממה שהוא. הישג הגנתי מדהים.
עצם העניין שמהללים ומשבחים הישג הגנתי כזה כמבצע אדיר של צה"ל, שנרמז שעומד בשורה אחת עם השמדת הכור העיראקי ב-1981 יכול ליצור תפיסה בעייתית שלא הייתי רוצה לחשוב שהיא קיימת בפיקוד צה"ל או בהנהגת מערכת הביטחון. אין מקום כלל להשוות ולהתייחס לדברים באותה צורה ויחס.
ואם כבר צריך להשוות ולמצוא מקבילה היסטורית אז הקרב על בריטניה מתאים הרבה יותר. במבט-על זה אולי האירוע ההיסטורי שניתן להשוותו לעצירת מתקפת הטילים. כמובן שיש אינסוף הבדלים ברקע ובפרטים של שני אירועים אלו, אך הקרב על בריטניה שבו קומץ טייסים משובחים עצר ופגע קשות בלופטוואפה עד כדי כך שגרינג החליט לעצור את המתקפה כדי לא לכלות משאבים נוספים, למקומות אחרים במלחמה.
הלופטוואפה חווה פגיעה ביותר מ-50% מכלי התקיפה שלו במערכה זו, והמורל של הטייסים הגרמנים נפגע קשות. חיל האוויר הגרמני לא הצליח להשתקם למה שהוא היה לפני הקרב על בריטניה. אך עם זאת ההפצצות על בריטניה נמשכו במהלך כל המלחמה, וחלקן בוצעו על ידי רקטות, החידוש הגרמני מאותה מלחמה.
בריטניה הקריבה חיים יקרים של טייסים ואלפי אזרחים בחודשים הללו שבהם השמיים באי הבריטי לא הפסיקו לזמזם ולאיים על הממלכה. ובריטניה יצאה מנצחת ומעודדת כאשר יצאה כשידה על העליונה מהקרב המתיש הזה.
הקרב על בריטניה , מרהיב וחשוב ככל שיהיה, לא ניצח את המלחמה אפילו כשפגע משמעותית בחיל האוויר הגרמני ומנע את הפגיעה האסטרטגית, הצבאית והאזרחית שהגרמנים התכוונו לבצע. חיילים בריטים, רוסים ואמריקאים רבים אחרים עדיין היו צריכים להכניע את גרמניה צבאית בלב שטחה ולהביסה.
ואצלנו? מוצאי שבת וראשון? האם הצלחנו לפגוע משמעותית בזרוע הטילים האיראנית מהווה זרוע קריטית עבור איראן להילחם ישירות עם ישראל? ככל הנראה לא זה המצב.
אז עם כל הכבוד, תודה והערכה למשתתפי קרב ההגנה החשוב הזה אבל בוא נדייק ונשמור על פרופורציה.
הצלחה לא כזו גדולה, כבר הודו שבסיס נבטים ספג פגיעה מ 5 טילים בליסטיים, כשאמרו שמחציתם התפרקו מעצמם בדרך, נפגע שם מטוס תובלה שלא אמור היה להפגע אילו היה מאוחסן בדיר תת קרקעי, ונאמר שגם בסיס נוסף נפגע. בהחלט לא 99% הצלחה, והאיראניים ילמדו ממה שהצליח להם ולא ממה שנכשל להם.
ראיתי פרשן צבאי שמצביע על סרטוני הפגיעה בבסיס נבטים ומזהה פגיעה של טיל היפרסוני, כלומר, ההגנה הישראלית לא עובדת עבור טילים היפרסוניים.
כל כך הרבה כשלים.
א.בסיס נפגע זה לא אומר משהו רציני. התפרסמה תמונה מאחת הפגיעות שמראה שכל מה שנוצר זה מכתש קטן בחול.
ב.אז נוצר נזק למטוס קטן, מי אמר שזה נזק רציני או קשה לתיקון?
ג.מעט פגיעות זה כן 99% הצלחה לנו!
ד.טיל היפרסוני אחד חדר (מתוך מי יודע כמה טילים היפרסונים ששוגרו) זה לא מוכיח בהכרח חולשה לסוג כזה של טילים.
ה.טענו שהיו כמה פגיעות. זה שאחת מהם היא טיל היפרסוני זה רק אחת והשאר יכולים להיות טילים אחרים. איך ניתן להסיק מזה מסקנות כאלו?
אני מתפלל שאני טועה אבל הזה ברור לי שבראש מערכות הבטחון עומדים אנשים שלא רוצים, או שלא חושבים שזה נחוץ לנצח. כל ההילולה על "הגנת ברזל" זה כיסוי לחוסר רצון להכריע את האויב – הבעיה שכל דרדק מבין שאם לא תכריע את האויב, בסוף שום "מגן" לא יעזור. ואני מפחד שבראש המערכות עומדים אנשים שרוצים את זה, אי אפשר כל הזמן לדבר על "תבוסתנות" ו"חידלון" – אלה לא אידיוטים וכנראה שיש כוונה. בגידה.
אם דן צודק, מדינת ישראל איבדה כנראה את היתרון האיכותי על אויביה ואולי לא יכולה לנצח. יכול להיות שגם ארה״ב הגיעה למצב הזה.
לאנונימי, תגובה מס 1:
בשביל לכבוש את רפיח ולגדוע את ההברחות מציר פילדלפי לא צריך "יתרון איכותי", צריך הגיון של ילד בן 5. אז נניח שיש איזשהו אילוץ שאני לא מודע לו כי זה רק יודעים בצמרת. נניח. אבל זה יכול להיות פעם, אולי פעמיים. אבל ב56 השנים האחרונות, צמרת המדינה באופן עקבי מתעקשת לא לנצח. לא ייתכן שבכל ההזדמנויות לנצח (למשל לכבוש את קהיר ו/או דמשק ב-1973) יש או היה איזה אילוץ.
הטענה שלי שבצמרת של צה"ל, כוחות הבטחון, השרות הציבורי, מערכת המשפט – יש אנשים שרוצים במפלת המדינה – בטווח הארוך, לא מייד, אבל בהחלט הם לא מאמינים בצסקת דרכנו ובטווח הקצר הדוקטרינה שלהם היא לחבל בשיטת ה"שביתה האיטלקית" – כלומר, עושים עצמם דואגים למדינה אבל בפועל גוררים רגליים במקרה הטוב ולוקחים החלטות אסטרטגיות קטסטרופליות במקרה הרע (למשל – הרמטכלים האחרונים שקיצצו בסד"כ הטנקים וכוחות הקרקע, וכו').
אי אפשר לפטור את כל ה"טעויות" האלה במשך עשורים בנאיביות, חידלון, עצלנות וכו'.
מסכים עם אשר פט.
וחשוב לחדד את שורש העניין-השמאל מבוסס על משיחיסטים שמאמינים שהם גילו את האור (הנאורות) ותפקידם ׳לתקן עולם במלכות הפרוגרס׳.
ברגע שאתה מאמץ גישה כזו פנאטית ברור שהיא מכשירה את כל האמצעים כגון רדיפה אישית, סתימת פיות, ביטול הדמוקרטיה והעצמאות הלאומית ואפילו סיכון חיי מיליוני ישראלים ועתיד המדינה. מה זו מדינה אחת מול טובת כל האנושות בכל הזמנים העתידיים?
זה לא שהם רוצים בחורבן המדינה, זה שיש דברים שיותר חשובים להם מהמדינה ומחיי אדם.
אפשר להשוות את זה לראשי החמאס שמוכנים לסכן את כל המדינה שלהם(רצועת עזה) ובלבד שהם יפעלו לקידום האג׳נדה האיסלמיסטית-שיעית-אנטי ציוניות שלהם.
ההתקפה הרצחנית של מאות טילים אירניים על ישראל משמעותה כישלון וההתרסקות ההרתעה הישראלית מול איראן.
חלק מהסיבות לכישלון המפואר הזה נעוץ בעובדה כי ארה״ב מכרה אותנו – היא ניהלה בגלוי שיחות עם איראן לגבי הצורך במכה מתונה על ישראל, שלא תצריך את ארה״ב להגיב בתקיפה משותפת עם ישראל, תוך קריצת עין, שארה״ב תמנע מישראל תגובה בשטח איראן.
חלק חשוב בהרתעה הישראלית היה הברית האסטרטגית עם ישראל. ברכע שארה״ב קירננה אותנו ובגדה בנו, הבינו האירנים שזו ההזדמנות לתקוף את ישראל בלי לשלם מחיר משמעותי.
הלחץ האמריקאי על ההנהגה הישראלית, כולל לחץ ישיר של בלינקן על גנץ, אכן נושא פרי, והסבירות שישראל תתקוף אפילו תקיפה לא משמעותית באיראן היא נמוכה.
תקיפה ישראלית שולית באיראן, קודם כל אינה משרתת את ההרתעה הישראלית, ולעומת זאת תתחיל סבב של מהלומות מול איראן, שהוא נוגד את האינטרס הישראלי.
כשם שאריה פצוע מסוכן יותר, כך גם אם רק נפצע קלות את איראן, הדבר יהיה מסוכן הרבה יותר, מאשר מתן סדרת מכות קשות, במשך מספר ימים, אשר ינטרל את איראן מהיכולת להגיב למתקפה ישראלית
אין כאן קיצורי דרך ואין הדבר דומה למבצע חיסול הכור העירקי בתמוז
עם טילי הגנ״א לא מרתיעים.
עם יכולת תקיפה אימתנית מרתיעים גם מרתיעים.
ארה״ב מחשיבה את איראן כמי שכבר עברה את הסף הגרעיני וכבעלת יכולות גרעיניות כבר עכשיו (ראו דבריו של תא״ל קופווסר בנושא).
אם כך, ישראל צריכה להיערך ליכולת תקיפה גרעינית אימתנית, אשר תרתיע גם את האייתלות הקיצוניים ביותר.
ישראל חייבת לנצל את השנתיים הקרובות בהן איראן עוד מעזה לעבור למדיניות גרעינית גלויה, ולאיים בה על ישראל ומדינות המפרץ, ולהצטייד בהרבה יותר יכולות מתן מכה שניה – הרבה יותר צוללות, הרבה יותר טילים בליסטיים והרבה יותר מטוסי הפצצה.
אסור לישראל לנכנס למלחמת התשה עם איראן, ואם ישראל רוצה להכות באיראן בתגובה להתקפת הטילים עליה, ישראל חייבת לתכנן מבצע הפצצה של מספר ימים ואפילו שבועות, שבמסגרתו תושמד היכולת של איראן להגיב ולהכות חזרה בישראל. מבצע הפצצה זה צריך להיות מלווה באיום גרעיני, לפיו כל טיל בליסטי או טיל שיוט שהינו בעל יכולת נשיאה של ראש נפץ גרעיני, אשר ישוגר או מאיראן או ממדינות הפרוקסי שלה, יענה בתקיפה גרעינית הן על איראן והן על מדינת הפרוקסי
הוא לא טפל בסרבנות והפך את הצבא לקייטנה. הוא חזק על חרדים. גם אם זה צודק, עכשיו במלחמת קיום לא נכון. הוא לא זורק את רזי ברקאי וגם לא את הפרופסור למרק וקרעפלך מהצבא.
האם גלנט הוא בנט. משקר את בוחריו וקופץ ממפלגה למפלגה.
עוצמת האש של ישראל היא ברובה נשענת על חיל האוויר. הגנרלים שכנעו את עצמם שאפשר להכריע מלחמות רק מהאוויר וצמצמו את צבא היבשה. הם הגדילו לעצמם את הפנסיות אבל סגרו אוגדות מילואים וחטיבות שריון וקיצצו בערך בחצי מכוח הארטילריה של צה”ל. הם גם דיללו את הימ”חים. להפציץ באירן עדיף מטוסים, למרות שיש גם אפשרויות אחרות. מאידך מצריים צוברת טנקים וראינו, שרק מול עזה בלבד היה חסר טנקים. הטנק יכול גם לקבל מטרות ממטוס ללא טיס. הטנק אינו תלוי במסלולי המראה. הטנק ברובו כחול לבן. הכשרת לחיילי שריון עולה פחות מהכשרת טייסים. בעוד שאת המטוסים מאיישים בעקר אנשי שמאל, ראה סיפורו של שי קלח, שנאמנים בראש ובראשונה לממשל הדמוקרטי בארה"ב, את הטנקים מאיישים כל עמך ישראל. יש סיפורי גבורה ממעט הטנקים שהיו בעוטף בשמחת תורה, בעוד שחיל אוויר סרב להגיע במשך שעות (בבקשה, אני מתחננת. הורגים אותי": התחקיר וסיפורי הגבורה מהטבח ברעים) גלנט אידיוט שימושי, אשר עזר לראשי החונטה המורדת להיראות כאילו הם מאז ומעולם נשמעים לדרג המדיני, ובפועל הם המשיכו לא להישמע גם לשר הביטחון ואף זלזלו בו, רץ לוועדות לאשר מיד עסקת נשק. הוא ניסה לכפות קניה מזורזת של 50 מטוסים במיליארדים ונבלם.
שוב ושוב ושוב, האנשים השפויים (באמת, ללא סרקזם) מהימין לא רק שרואים את העצים ולא את היער, אלא מתעקשים לנתח את פעילות הזחל שעל העלים במקום להבין את שורשי היער.
ישראל נמצאת באסימטריה אסטרטגית נוראית. ראשית, אנחנו מוקפים במיליארד ויותר אנשים מהם להערכתי, תשעה מתוך עשרה חולמים להשתתף בטבח יהודים (כמו ב7.10),ותשעה מתוך הנותרים לא יגנו טבח דומה (1% של צדיקים, ואני לארג').
שנית, העולם כולו רוצה שנעלם. פובליציסט צעיר מהשמאל אבל בעל כבוד עצמי כתב סוף אוקטובר את המאמר הבא (בסרקזם):
Why don't the Jews just let themselves be killed?"
שלישית, יש בישראל גייס חמישי גלוי של מוסלמים שברובם המוחלט (גם אם לא 100%) מייחלים להשמדת המדינה וחלק גדול יישתתף בזה מעשית ברגע שיידע שלא ייפגע.
אבל כל הבעיות לעיל בטלות בשישים לעומת בעית ה"בגידה הרכה" של אנשים במוקדי כוח בישראל. אנשים כמו יאיר גולן, עמוס ידלין, נדב ארגמן ואחרים בצמרת הצהירו שמדינת ישראל היא נאצית או אפרטהייד וכו' – אנשים כאלה בהחלט יכולים לגרור רגליים איפה שהליכה היא גזר דין מוות למדינה. יש בינינו בוגדים מהסוג המסוכן ביותר – בוגדים שמוכנים למות ולסכן בשחיטה גם את משפחותיהם כדי שהמדינה תיפול. כי איך אפשר להסביר בגידה שטומנת בחובה התאבדות יחד עם ילדיך ונכדיך?
תזת ה"בגידה הרכה" מסבירה למה האנשים בצמרת לעולם "יטעו" לכיוון אחד – כיוון של החלשת צה"ל, החלשת הרוב היהודי ובימים אלה – ניענוע הסירה על שפת תהום.