כך הפכו הקמפוסים בארה"ב לחממת טרור

אלפי סטודנטים צעירים באוניברסיטאות ומוסדות אחרים הצטרפו לאחרונה להפגנות ומחאות נגד ישראל, נגד ארה"ב ונגד יהודים. חלקם אפילו יהודים בעצמם, שחברו לתנועה מוסלמית ואנטי-ציונית הנדחפת בידי פעילים קיצוניים אנטי-אמריקנים המתנגדים לזכותה של ישראל להתקיים.

על חלק מן השלטים נכתבו סיסמאות כמו "פרו-פלסטין", "הפסקת אש עכשיו" ו"שימו קץ למשבר ההומניטרי בעזה". אך הצהרות נחמדות כאלו מסתירות אג'נדה זדונית בהרבה – סופה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, סופה של אמריקה כמעצמה עולמית מובילה, וסופה של הדמוקרטיה וכלכלת השוק החופשי. אפילו אם תושג בעזה הפסקת אש חד-צדדית, יחד עם סיוע הומניטרי מסיבי לתושבי הרצועה, רבים מאותם מפגינים ימשיכו להפגין משום שעזה עבורם היא רק תירוץ לקידום רעיון גדול יותר: השמדת ישראל ואמריקה.

במהלך אחת ההפגנות שנערכו לאחרונה בניו-יורק נשמעו קריאות לחזור על טבח ה-7.10 "עוד אלף פעמים"; אחרים קראו "אנחנו חמאס", "מוות לאמריקה", "שרפו את תל-אביב", "לכי לעזאזל ישראל" ו"יהודים בחזרה לפולין". גם הקריאה ל"פלסטין חופשית מהנהר ועד לים" מעלה שאלות. חופשית ממי? חופשית מיהודים. המטרה היא להפוך את ישראל לנקייה מהם.

לעולם לא תראו בהפגנה כזו שלט הקורא למשל לפתרון שתי המדינות או לשלום בין ישראל לפלסטינים. אלו אינן המטרות. מה שהמפגינים דורשים הוא סיום כל נוכחות יהודית במזרח התיכון. בהתאם, "מוות לאמריקה" משמעותו קץ ההשפעה האמריקנית והשפעת ערכי המערב.

רבים מהשלטים האחרים קוראים ל"מהפכה". אלו אינן קריאות נגד ישראל בהכרח, אלא נגד אמריקה, נגד יהודי אמריקה ונגד כל דמוקרטיה מערבית אחרת. המלחמה בעזה, בה פתח חמאס ב-7.10, רק מספקת את התירוץ העכשווי לאנרכיסטים, מהפכנים למיניהם ושונאי אמריקה להתארגן ולגייס מפגינים צעירים, רובם אינם כלל מודעים בשם מה הם צועדים או נגד מי הם מוחים.

מה שהם כן יודעים זה שרבים מהמרצים שלהם תומכים באג'נדה קיצונית. למשל פרופ' ג'וזף מסד מאוניברסיטת קולומביה, אשר שיבח את אירועי ה-7.10 שכללו אונס, כריתת אברים, חטיפה ורצח של יותר מ-1,200 ישראלים.

מרצים אחרים באוניברסיטאות רבות מעודדים את הסטודנטים לקחת חלק בהפגנות אלימות ומלאות שנאה, מראות המזכירים את שנות ה-60 העליזות, אז למשל סטודנטים שחורים בדרום נאלצו להגיע לכיתה בליווי שומרים חמושים, וקמפוסים בצפון הצמיחו טרוריסטים של ממש.

🚨VIDEO: A REAL interview we had at NYU:

QUESTION: "Why are you protesting?"

PROTESTER #1: "I don't know. I'm pretty sure there's something about Israel [turns to other person] Why are we protesting?"

PROTESTER #2: "I wish I was more educated."

PROTESTER #1: "I'm not either." pic.twitter.com/8aB2ZoTCCk

— Rudy W. Giuliani (@RudyGiuliani) April 24, 2024

בחלקן הגדול, אותן קבוצות מפגינים וסטודנטים מורכבות מארבעה גורמים עיקריים: ערבים ומוסלמים שונאי ישראל ואמריקה, המזהים הזדמנות לזרז את חיסול המדינה היהודית והחלפתה בח'ליפות אסלאמית קיצונית; הקבוצה השנייה מורכבת מרדיקלים ותיקים, אנרכיסטים, קומוניסטים ושונאי אמריקה המזהים הזדמנות לחתור שוב תחת הדמוקרטיה במערב;

הקבוצה השלישית כוללת "מארגנים" וארגונים מומחים בשמאל הנמצאים בכוננות מתמדת לגיוס כספים וניהול לוגיסטיקה עבור הפגנות מתוכננות היטב; והרביעית מאגדת בתוכה את האידיוטים השימושיים האופייניים, שנקראים לדגל התורן על ידי המרצים והמארגנים.

כאמור, מרבית הצעירים משתתפי ההפגנות מחזיקים בידע מועט עד לא קיים בנושאים שעל הפרק. הם פשוט רוצים לקחת חלק באופנת המחאה הנוכחית בקמפוסים שנראית פופולרית בקרב חבריהם. הקבוצה האחרונה היא גם המטרידה ביותר, משום שרבים מחבריה הם אנשים טובים המתומרנים בנתיב מסוכן בידי כוחות גדולים מהם. קבוצה זו אפילו מסוכנת יותר משלוש האחרות, משום שרבים מחבריה מגיעים מרקע אמיד ומקושר ועשויים בעתיד להפוך למנהיגים. שאר הקבוצות כוללות בעיקר אנשי שוליים.

העובדה שמדובר בקבוצת אנשים צעירה יחסית לא הופכת אותה לפחות מסוכנת. אנשים צעירים ושאפתנים ניתנים בדרך כלל להנעה בקלות רבה יותר וניתן להשפיע עליהם בשלל דרכים שונות.

חלק מאותם סטודנטים רדיקלים שואפים ללמוד מקצועות כמו משפטים, רפואה, הנדסה, תקשורת ומנהל עסקים. אך בחלק מהסקטורים האלו לא רואים בעין יפה עמדות כמו תמיכה בחמאס, אנטישמיות או מהפכנות אנטי-אמריקנית.

זו כנראה הסיבה שרבים מהמפגינים כיום חובשים מסכות להסתיר זהותם ואת פעילותם מפני מעסיקים פוטנציאליים. שוק העבודה אמור להיות פתוח לכל הדעות, אך בעולם האמיתי ישנן השלכות לביטוי חלק מהדעות, עובדה שחלק מהסטודנטים יאלצו ללמוד בדרך הקשה.

בעולם האמיתי אכן אמורות להיות השלכות לפעולות כמו איומים, הטרדה, חסימת גישה והתקפות פיזיות. פעולות כאלו אינן חוסות תחת הגנת התיקון הראשון לחוקה, ובוודאי שלא תחת כללי המשמעת באוניברסיטה או במקום העבודה.

גם לקורבנות הפעולות הפליליות האלו ישנן זכויות. רשויות החוק מחויבות להגן עליהם ולהבטיח את זכויותיהם. כרגע נראה כי מרבית האוניברסיטאות נכשלות, לא רק בהגנה על סטודנטים יהודים, אלא גם בהסברה לשאר הסטודנטים לגבי ההתנהלות המקובלת במוסד אקדמי המכבד את עצמו.

אלן דרשוביץ הוא פרופסור אמריטוס בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד. גרסה מלאה של הטור התפרסמה לראשונה באתר מכון גייטסטון.