לצאת מהמבוכה ולנצח

מה קרה למדינת ישראל במאה העשרים ואחת? מה קרה למדינה הצעירה שבשנת 1948, בבדידות מזהרת, בעוני ובחוסר ציוד, נלחמה מול שבעה צבאות, הביסה והרחיבה גבולות, שילחה מאות אלפי פליטים, חיסלה כמאתיים וחמישים כפרי אויב ובנתה על חורבותיהם מאות יישובי יהודים. מדינה אשר הסתערה על מדינת אויב רק בגלל שרכשה ציוד מתקדם מהסובייטים.

מדינה שבשנת 1967 תקפה את אויביה בלי להמתין לספיגת מכה ראשונה. מדינה  שלפני חמישים שנה הדפה התקפת פתע מסיבית בשתי חזיתות, והכריעה את התוקפים בתוך תשעה עשר יום בבדידות מזהרת, ללא סיוע של שום כוח זר וללא התנצלות. מדינה שניצלה בזכות מסירות נפש אדירה ואמונה בצדקת הדרך של צעיריה הלוחמים. כיצד קרה שאותה מדינה בדור הזה נפרצו גבולותיה בחמת זעם של פוגרומיסטים והיא עומדת נדהמת, מתנצלת, מגמגמת, מגישה אספקה בהיקפים מטורפים לרוצחיה, נכנעת לאינטרסים של כוחות זרים.

בדור השני המדינה יצרה בעצמה ובכוונה תחילה תלות מוחלטת באומה זרה שלה אינטרסים זרים. ממש כמו אבותינו בגטאות הפזורים בעולם שלא טעמו טעם ריבונות ונאלצו לבקש חסות שלטונות זרים. כיצד נתדרדר המפעל הציוני לשפל כזה?

הגענו למצב שאנו מדינה שלה "הצבא החזק במזרח התיכון", מדינה המתפארת בהיותה "מדינת סטרטאפ" מובילה, מדינה שבה התל"ג לנפש עולה על זה של מעצמות אירופאיות גדולות, מדינה עם צבא טכנולוגי וחיל אוויר מפואר, ויכולות עצומות. והנה היא עומדת במערכה מול כוחות שעוסקים במלחמת התשה עוצמתית שמטרתם המוצהרת, הגלויה והמוכחת היא אחת: להשמיד, להרוג ולאבד את הריבונות היהודית בכל ארץ ישראל והניצחון מתמהמה.

מולנו אויב שלא ינוח עד שיהפוך את היהודים לפליטים, חסרי זכויות, מושפלים ונרדפים בארצם ואנו מנהלים עימו משא ומתן על עסקאות? מה קרה לדור הנוכחי שיכולותיו הפיסיות גדולות לאין שיעור מיכולותיו של דור אבותיו שלחמו בתנאים קשים בהרבה ושאפו לניצחון וניצחו, ואילו עתה אנו עומדים משתאים ולנו מנהיגות וצבא שלרשותם אמצעים אדירים, אך הם נראים כמי שהניצחון נמחק מן הלקסיקון שלהם. צבאנו דומה לשמשון הגיבור בעל השרירים האדירים שמחלפותיו גזוזות והוא רפה מעש.

בשמחת תורה הפיקוד הצבאי לא תפקד, הצבא היה משותק ושריריו רפויים. במקום להסתער מיד על האויב כפי שעשינו במלחמות הדור הראשון, פעלנו ברפיון, תחת ניהול זר של נותן החסות הזר שמכרנו את נשמתנו לחסותו והכנסנו את סוכניו לתוך מוקד ניהול המלחמה. ניהול המלחמה נותן רושם שהתעלמנו מכך שזו מלחמה של להיות או לא להיות.

במקום לצור על האויב ולהכניעו, סיפקנו לו את כל צרכו כולל אספקה המזינה את כוחו הצבאי. במקום להבין שאנו נקבל גינוי מכל העולם בין אם נלחם בעוז ובין אם נילחם בהיסוס, מסרנו את גורלנו בידי החששות מבית הדין הזר ובידי האינטרסים הזרים של נותן החסות הזר. במקום להתייחס לכך שהאויב שבר את הכלים, שאנו בנקודה סינגולרית, שבה יש לצאת לדרך שונה, במקום לנהוג כמו המנהיגות של הדור הראשון ובמלחמת בזק ליצור הכרעה תודעתית של האויב, אנו מתנהלים כאילו מדובר בביטחון שוטף בהמשך לארבעים שנות טרור, ולא היא.

במקום ליצור מנהיגות משותפת של כל קבוצות הציבור היהודי בישראל כפי שהיה למשל לקראת מלחמת ששת הימים, יצרנו מראית עין של מנהיגות מבוססת "אחדות" שיסודה בהחרמת נציגות של חלק חשוב מאוד בציבור היהודי. זה זיוף שמכשיל את המערכה. איה שותפות הגורל והאחריות?  איה היכולת לשים בצד מחלוקות ולתת כתף משותפת?

במקום להודיע לבית הדין הבינלאומי בהאג, שבעבר סירבנו להכיר בו ולא הצטרפנו אליו, שהמדינה היהודית הריבונית לא תציית לשום הלכה שתצא מבית המדרש שלא הוכיח שאינו אנטישמי, הרכנו ראש ושלחנו לשם שליח ששיתף פעולה עם שונאינו.

במקום להודיע שכל זמן שהחטופים לא זוכים לביקור של הצלב האדום איש לא יבקר את רוצחינו הכלואים, אנו נכנעים ונוהגים כאשה מוכה. במקום להסתער על האויב ולהכניעו תחת לחץ עצמתי של אש ומצור עד שישוחררו החטופים והגופות, בין אם  על ידי האויב או עד שצבאנו יגיע אליהם, אנחנו מדשדשים בעסקנות שבה האויב וסוכניו הזרים מהתלים בנו השכם והערב. כך נוהגת מדינה ריבונית? אפילו במחשכי הגלות נהגה המנהיגות היהודית להימנע ממסחר בחיי אדם ולדחות סחטנות, על ידי הימנעות מעסקאות. בניגוד לאבותינו אנו בני החירות,  ירדנו ממדרגת אבותינו ואנו נכנעים למי שהבטחנו להשמידם.

במקום להימנע מהתחייבות לציית לסמכויות של כפייה על ידי ארגון הבריאות הבינלאומי, שהוא מוצב חוץ של האו"ם, שלו היסטוריה מוכחת של אנטי ישראליות, אנו מכניסים צווארנו לגיליוטינה מוכחת של פגיעה בריבונות. איזה אווילות שוררת במשרדי הממשלה שפקידיה לא מבינים שמדינה יהודית היא קרבן פוטנציאלי לכל כוח זר בעל סמכות כפייה? הרי ההיגיון ההיסטורי והאחריות הלאומית מחייבים להודיע שאנו כבר איננו גטו מסכן, ואנו ננהג בריבונות שלא תינתן למשיסה של סוכנים זרים. עלינו להודיע שלא נצטרף לאשרור סמכויות כפיה לכל ארגון בינלאומי זר.

וכך ארוכה רשימת החידלון הישראלי בדור השני, ותקצר היריעה מלמנות כל תופעות הכשל הלאומי. זאת בניגוד לדור הקודם שהוכיח שאפשר אחרת. מי גזז את מחלפות שמשון בשערי עזה? מי שגזז את המחלפות הוא מי שיצר את אשליית "היהודי החדש". היהודי המנוכר למסורותיו, להיסטוריה שלו, לאדמת המולדת, ולייעוד הלאומי הייחודי, מי שהתמכר מרצון לתלות מוחלטת בדוד סם עד כדי אבדן יכולות צבאיות, מי שוויתר על עצמה צבאית, קיצץ את זרוע היבשה והחדיר את תרבות הפרוגרס לתוך הצבא והחלישו, מי שחלם להיות "ככל העמים וככל המדינות" והחליש את המדינה הריבונית, מי שלחם נגד היהודיות של המדינה ועשה הכל למחוק את הייחודיות של הריבונות המחודשת של עם ישראל ההיסטורי וכשל ביצירת בסיס חלופי.

ללא בסיס אידיאולוגי יהודי כל המפעל הציוני הוא שמשון גזוז שיער העומד בשערי עזה ללא יכולת הכרעה, אבל גם בלי יכולת להתפלל לחסדי שמיים להפלת שערי עזה. שמשון הגזוז בחר להיות ככל העמים וחזר לגורל אבותיו יושבי הגטאות, וזהו היפוך הציונות מכל וכל. זהו הכשל של אבות "היהודי החדש" אשר יצרו תספורת שבה השילו משמשון הישראלי את מסורותיו העוצמתיות, שמהן נבטה הציונות, ולא השכילו להלבישו בתחליף בר קיימא.

אלו שלא השכילו להוביל תהליך התפתחות בדרך האבולוציה ובחרו ברבולוציה, דבר המנוגד לטבע החיים ואשר מעולם לא הוביל למבנים מדינתיים בני קיימא. כך נחשף המפעל הציוני העצמתי להשפעות זרות ללא יכולת לשמור על עצמיותו ובהמשך על ריבונותו. הדור הראשון היה שמשון בעל מחלפות, הדור השני, דור אוסלו, גזז את מחלפותיו ועתה הגענו לדור השלישי הדור המחדש את מחלפותיו.

דור זה צומח מלטה אולם עלינו להחליף את המנהיגות הנבחרת אשר תאפשר לדור השלישי ליישם מדיניות ריבונית. לשם כך עלינו לשרש את תרבות החידלון וההכלה שפשתה במנגנוני המדינה ולהשריש תרבות חדש, תרבות של שמשון המממש את יכולותיו.

תרבות החידלון וההכלה מקובעת באמצעות המנגנונים הפקידותיים, הביטחוניים והמשפטיים הלא נבחרים המנטרלים את ההתחדשות הלאומית בציבור. לכן חובה על הציבור לפעול באחריות למען העתיד. הפעולה הראשונה היא לבחור אך ורק נבחרי ציבור שיתחייבו להחליף את השלד של המנגנונים האלה ולחדשם כמשרתי ציבור ולא משורתי ציבור. נבחרי ציבור שיהיו נחושים דיים, ללא חרדת עיתונאים, לדאוג ליישום מדיניות לאומית של הדרג הנבחר הן על ידי פיטורי פקידים וקצינים והן על ידי הצבת גבולות לצייתנות לבית משפט המתערב בעניינים ערכיים, ביטחוניים ומדיניים, הם אלה שנחוצים לנו כדי לחזור לאיזונים של הדור הראשון.

#לא_נופלים_מדור_תשח

רס"ב יובל ניר, לוחם בגדוד הסיור של חטיבת הצנחנים 646, נשוי ואב לחמישה, בן 43 מכפר עציון:

יובל ניר כלל לא אמור היה להתגייס. רגישות לעקיצות דבורים שאובחנה אצלו בילדות, חסמה אפשרות של גיוס.

אבל לפני הצו הראשון התגנב בחשאי למרפאת הקיבוץ, גנב מתיקו האישי את… pic.twitter.com/BPyYjuh3Gh

— הקרן למנהיגות ציונית (@Zionist_leading) March 19, 2024

בדור הראשון גבולות הסמכות של רשויות השלטון היו ברורים ובן גוריון ידע לכפות את מדיניותו ואף להתעלם מצווי בית המשפט בעת הצורך. הכלי המרכזי בידי נבחרי הציבור הוא הפיקוח על הפעלת תקציב המדינה, פיקוח הדוק על כל סעיף וסעיף.

לא אלמן ישראל, וככל גוף חי, ככל אורגניזם חי, גם עם ישראל יכול להתאושש ולהכריע כאן ועכשיו. כל שעליו לעשות הוא לחזור להיות עם ישראל בייחודיותו, במסורותיו על כל גווניהן, ולהתחדש ככל גוף חי שיש לו DNA שלם. הגיע הזמן לסלק את הפיקוד העליון של הצבא אשר כשל ביום שמחת תורה, להפקיד את צבאנו בידי מפקדים לוחמים בעלי שליחות, אמונה ותודעת ניצחון. הגדודים והחטיבות הם כבר בני דור חדש, גיבורים ונחושים לנצח. עלינו להפקיד בראשם מנהיגות שמונעת בכוח אמונה בעתיד הריבונות ובכוח ההיסטוריה והמסורת הגדולה של לוחמי עמנו מאז יהושע בן נון ועד מאיר הר ציון.