הקונגרס האמריקני יוצא למאבק חוצה מפלגות נגד טיק-טוק, ובצדק: מדובר באפליקציה מוטה והרסנית הפוגעת בשיטתיות בישראל ובמערב
החמישה במרץ 2024 היה עוד יום שגרתי, כך יש להניח, במשרדי טיק-טוק הפרוסים ברחבי העולם. מכונות הקפה רשרשו לקראת פגישות הבוקר, העובדים פתחו את היום בסמול-טוק. עבודה. במטה החברה המחולק בין קליפורניה לסינגפור עוד לא ידעו שהלבה רותחת תחת רגליהם והר געש עומד להתפרץ. בשעות הצהריים בחוף המזרחי ניתן האות.
קבוצת מחוקקים משתי המפלגות בקונגרס האמריקאי הציגו חוק חדש שיחייב את חברת האם שמחזיקה בטיק-טוק למכור את האפליקציה הפופולרית, ולא – טיק-טוק תיחסם בארה״ב תוך מספר חודשים. עיתונאים ששוחחתי איתם באותו יום ומסקרים מקרוב את הרשתות החברתיות טענו שאין להם עניין לסקר את החוק הזה. ״החוקים האלה עולים ונופלים שוב ושוב. ניסיון מעניין, אבל כל הניסיונות בעבר כשלו. אין פה סיפור״. אמר לי אחד מהם. אבל הפעם זה היה שונה.
אמריקה
טיק-טוק עצמה נתפסה לא מוכנה. סוללת הלוביסטים, עורכי הדין, ואנשי היח״צ שהיא שוכרת בכסף רב ומפוזרים ברחבי ארה״ב ומחוצה לה, לא זיהו את הסימנים המעידים ולא הבינו את גודל השעה. הם לא ידעו שהמחוקקים עבדו צמוד-צמוד לגורמי הביטחון הלאומי בממשל האמריקאי וניסחו חוק עם היתכנות גבוהה ומנגנוני הגנה משפטיים. הם לא ידעו שאותם מחוקקים עשו עבודה פוליטית מקצועית ויסודית מאחורי הקלעים ווידאו שיש לחוק תמיכה אדירה, ונדירה, מקיר אחד של בית המחוקקים לקיר השני.
כשהחוק הגיע לדיון ראשון בועדה הרלוונטית בקונגרס, טיק-טוק החליטו להילחם באמצעות קהילת הגולשים. הם הפעילו פופ-אפ שקפץ עם הפעלת האפליקציה למשתמשים בארה״ב וביקש מהם לצלצל לחבר הקונגרס מהמחוז שלהם ולמחות על החוק נגד טיק-טוק. כפתור גדול ניצב במרכז המסך ולחיצה עליו הובילה לטלפון ללשכת הפוליטיקאי. המרכזיות בוושינגטון קרסו וטיק-טוק השיגה את האפקט ההפוך: מחוקקים שהיו על הגדר החליטו להצביע בעד החוק. ההצבעה בועדה הסתכמה ב-50-0 לטובת החוק ומשם במסלול מהיר, החוק הוצמד לחבילות הסיוע לאוקראינה, ישראל וטאיוואן ואושר בקונגרס, בסנאט ונחתם ע״י הנשיא ביידן.
מלבד עבודה פוליטית שקטה ומקצועית שנעשתה מאחורי הקלעים, הרבה חתיכות של הפאזל התחברו בחודשים האחרונים והרכיבו תמונה לפיה, לדעת המחוקק האמריקאי, טיק-טוק מהווה לכאורה סכנה לביטחון הלאומי של ארה״ב. נקודת המפנה הגדולה הייתה השבעה באוקטובר. מיד לאחר פרוץ המלחמה החל שיח בישראל ובארה״ב לפיו טיק-טוק מלא בתכנים אנטי-ישראליים המשרתים את תעמולה חמאס, כביכול, בעוד תכנים פרו-ישראליים נחסמים או מוגבלים.
רצף של מחקרים שפורסמו בתקשורת העולמית ביססו את הטענה הזו. מחקר של חברת SimilarWeb הוכיח שיש יותר צפיות בסרטוני טיק-טוק עם האשטאגים פרו-פלסטיניים, מאשר כל הכניסות לכל אתרי החדשות בכל הנושאים גם יחד. במגזין 'פורוורד' ממש קשרו בין הנטייה נגד ישראל של צעירים בארה״ב לבין השימוש בטיק-טוק. בין השאר בגלל שעל כל סרטון עם האשטאג פרו–ישראלי יש כ– 54 סרטונים אנטי–ישראליים.
רבים מהם נדחפים לארה״ב ממדינות מוסלמיות כמו אינדונזיה, מלזיה ופקיסטן (למרות שבעיקרון טיק-טוק מתעדפת תכנים מקומיים). הוול סטריט ג׳ורנל פתח חשבונות פיקטיביים חדשים והגדיר אותם כחשבונות של ילדים בני 13. תוך זמן קצר מאוד הם הוצפו בתכנים מהמלחמה בעזה, עם הטיה חמורה נגד ישראל.
לבסוף, המחקר החשוב ביותר ובעל ההשפעה הגדולה ביותר, הוא מחקר שפורסם בניו יורק טיימס והתבסס על דאטה של טיק-טוק עצמה. המחקר בחן קורלציה בין כמות תכנים בנושאים שונים בטיק-טוק לבין אינסטגרם. ככלל, המחקר הראה שבנושאים ״רגילים״ כמו לדוגמה טיילור סוויפט, או ספורט, יש בערך פי 2 תכנים באינסטגרם מאשר בטיק-טוק. היחס הזה די קבוע.
כשמגיעים לתכנים עם רגישות לממשל הסיני, כך נטען, היחס משתנה באופן רדיקלי ומעיד לכאורה, על התנהגות ״לא טבעית״ של פלטפורמת טיק-טוק. לפתע נושאים כמו כיכר טיאננמן או האויגרים, כמעט ולא נוכחים בטיק-טוק. כך גם תכנים פרו-אוקראינים וכמובן תכנים פרו-ישראליים. לאחר שהמחקר הזה ודומיו פורסמו, טיק-טוק החליטה לחסום את הגישה לדאטה הרלוונטית ששימשה את החוקרים, מה שהדליק נורות אדומות של חשדות כבדים בוושינגטון.
למה התפטרתי
הצטברות המידע הזה קיבלה לפתע תוקף חדש, עם ההתפטרות שלי מטיק-טוק. בעודי עובד בחברה, כתבתי להנהלה הבכירה ביותר מסמך פנימי שהצביע על הטיה אנטישמית ואנטי ישראלית חמורה, כפי שאני פירשתי זאת, במדיניות התוכן של טיק-טוק. הצבעתי, לדוגמה, על כך שקמפיינים של פלסטינים, עם תמונות קשות מתוך הלחימה בעזה וילדים רעבים בתוך ההריסות, מקבלים אישור לרוץ, לעתים בתקציב גבוה ולהשפיע על דעת הקהל בארה״ב ובאירופה, בעוד מודעות של משפחות החטופים שנועדו להעלות מודעות לחטופים ולא כללו מראות קשים כלל – נפסלו באופן קטגורי.
בנוסף, חשפתי רשת של עובדים שהשתמשו ברשת הפנימית של טיק-טוק על מנת לקדם BDS, תמיכה בטרוריסטים פלסטינים מורשעים ותמיכה במיליציות פרו-איראניות כגון החות׳ים. העובדים הללו, רובם ככולם, היו בתפקידים רגישים ויכלו להשפיע על התכנים בפלטפורמה. המסמך הפנימי שכתבתי דלף לפוקס ניוז ומאותו רגע הרגשתי שבמקום שהחברה תחקור את ההטיה הפנימית והעובדים תומכי הטרור, אני נמצא תחת עיניים בוחנות וחוקרות של החברה.
ההתפטרות שלי הגיעה לשימוע שנערך לטיק-טוק בסנאט האמריקאי והציתה מחדש את השאלה האם טיק-טוק היא כלי השפעה שנמצא בידיים שקשה לסמוך עליהן. יש לציין, שמעולם לא ראיתי אישית את האלגוריתם או מעורבות ישירה של ממשלת סין בתכנים או בהתנהלות החברה, אבל בהחלט החוויה האישית שלי מצביעה על טאטוא סדרתי מתחת לשטיח של הטענות להטיה בתכנים ולמדיניות לא הוגנת. בנוסף ובמקביל, החששות של המחוקק האמריקאי מזליגת מידע רגיש על משתמשים אמריקאים לידיים זרות, צפו מחדש עם פרסום דבריהם של עובדים מהחברה שטענו שהתבקשו להעביר מידע של משתמשים אמריקאים לידי חברת האם הסינית, בניגוד לדבריו של מנכ״ל טיק-טוק בשימוע בקונגרס תחת שבועה.
האמריקאים החליטו שטיק-טוק היא סכנה לביטחון הלאומי שלהם והעבירו את החוק. תגובות של החברה לתקשורת לפיהן לא היה ולא נברא, הכל גיבוב סילופים ושקרים, לא עזרו. גם לא ההופעות של מנכ״ל החברה בבית הנבחרים. למעשה, ברוב המקרים, התנהלות החברה העלתה עוד יותר את חמת הזעם ואת החשדות של המחוקקים והתקשורת האמריקאית. עד כדי כך שאפילו הדיון החשוב בשאלת הגבלת חופש הביטוי והטלת מגבלות על השוק החופשי, נדחק לאור החשש הגדול לביטחון הלאומי ולשלומם של המשתמשים.
ישראל.
בישראל אין רגולציה עדכנית לרשתות חברתיות בכלל. זה עשוי להפתיע סמי-ליברטריאנים כמותי, אבל דווקא היעדר הרגולציה העדכנית מקשה לא אחת על החברות הללו. בהיעדר רגולציה שקובעת כללי משחק מוסכמים והגיוניים לגבי פרסום מתחת לגיל 18, למשל, החברות נאלצות ללכת לקצה ולחסום לחלוטין את ענף הפרסום הזה כדי שלא להיכנס לדילמות משפטיות בעייתיות. רגולציה עדכנית שמבינה את רוחות הזמן היא לעתים קרובות הדרך הסבירה של המחוקק להגן על אינטרסים ציבוריים וגם על האינטרסים של העסקים עצמם.
טיק-טוק היא לא סתם אפליקציה בידורית. פעם היא אולי נחשבה פלטפורמה של חתולים וילדים רוקדים. היום טיק-טוק היא ערוץ עיקרי לצריכת חדשות בישראל ובעולם, בוודאי מתחת לגיל 30. היא מעצבת דעת קהל ושינתה מקצה לקצה את הדרך בה מורים מתקשרים עם תלמידים, את האופן בו מתוכננים ונכתבים שירי פופ, ואת עולם הקולינריה. לא מן הנמנע שיש קורלציה בין אינפלציית התכנים האנטי-ישראליים בטיק-טוק לבין האווירה הציבורית בקמפוסים ודעת הקהל בקרב צעירים לגבי ישראל ולגבי נושאים אחרים.
דווקא בישראל טרם נפתח דיון ציבורי אמיתי באשר לטיק-טוק ככלי בעל עצמה ולרשתות החברתיות בכלל. דיונים בכנסת לעתים קרובות חשפו חוסר מקצועיות משווע של המחוקקים ואת העובדה שרבים מהם אפילו לא התכוננו לדיונים כראוי. זה לא אמור להפתיע, פעמים רבות המחוקק הישראלי מגיע לדיונים גורליים בהרבה ללא הכנה מקצועית מינימלית והיכרות עם הנושא. ועדיין, הפער בין החשיבות של הדיון הרגולטורי בעניין טיק-טוק בארה״ב – שם זהו נושא שפותח מהדורות ובין הנושאים הבודדים שהצליחו הקונגרס והסנאט להסכים עליהם, לבין המקום הזניח לו זוכה הנושא בישראל – הוא פער מרהיב.
תודה ל @RavivDrucker שהזמין אותי לשוחח על ההטייה האנטי-ישראלית שאני חוויתי בטיקטוק. זאת כבר מזמן לא רשת של חתולים רוקדים. טיקטוק הפכה לאחד ממקורות צריכת החדשות המובילים בעולם. היא מעצבת דעת קהל. אני מקווה שהנושאים החשובים שחשפתי בימים האחרונים יעזרו לתקן את מה שנדרש 🇮🇱 pic.twitter.com/epPNFi7AdS
— Barak Herscowitz (@BarakHer) April 8, 2024
הפער מתחדד עוד יותר לאור ההבנה שהמלחמה בעזה הייתה קטליזטור עיקרי, נקודת מפנה של ממש, בשיח הפוליטי לגבי הרשתות החברתיות וטיק-טוק בארה״ב וכעת גם באירופה. לפני שחוסמים רשתות חברתיות, אפשר לדבר על פתרונות רגולטוריים אחרים. למשל, לאלץ אותן לחשוף דאטה, מידע שאיננו האלגוריתם, שיאפשר לחוקרים ולמחוקקים לעקוב אחרי התכנים. כך נוכל לראות האם יש התנהגויות חשודות של תכנים המעידות על התערבות ומכאן לניסיונות להנדס דעת קהל מבלי שהמשתמש מודע לכך? האם נדחפים למדינה מסוימת תכנים ממדינה אחרת בניסיונות להשפיע על הפוליטיקה או על השיח הציבורי? האם מופעלות רשתות משתמשים פיקטיביות כדי להעצים באפן מלאכותי נושאים מקטבים? דוגמה נוספת לפתרונות רגולטוריים לסכנות שעומדות על הפרק היא יצירת סטנדרט אימות שיאלץ פרופילים לעבור אימות אמין לזהות שלהם לפני שהם יכולים להגיע עם התכנים שלהם לוויראליות גבוהה וחשיפה לקהל של מאות אלפים או מיליוני משתמשים.
לא בטוח שישראל הקטנה היא זו שיכולה לשאת על כתפיה שינויים רגולטוריים מרחיקי לכת, אבל בהחלט ראוי שהיא תדון ברשתות החברתיות ופלטפורמות התוכן הדיגיטליות בכובד ראש ותתהה האם יש למדינה מקום להתגונן מפני השפעות חיצוניות מזיקות.
הכותב היה בכיר בחברת טיק-טוק והתפטר על רקע הטענות לאנטישמיות והטיה אנטי-ישראלית בפלטפורמה. בנוסף, ניהל את ההסברה של ממשלת ישראל במגיפת הקורונה והיה יועץ לרה״מ נפתלי בנט.
נקווה שמעבר של חוק שכזה בארה"ב יוביל לך שמדינות נוספות, ביניהן ישראל, ילכו בעקבותיה.
מצד שני, ראינו כמה היה קשה וארוך לפוליטיקאים שלנו לסגור את הסניף המקומי של ערוץ טלוויזיה שגם הוכח אנטי-ישראלי וי לו פחות תמיכה מתוכנו.
ב-9 למרץ 1513,
נבחר הקרדינל ג'ובאני די לורנצו דה מדיצ'י, לתפקיד האפיפיור. הוא שינה את שמו ללאו העשירי.
בשנת 1513 הכנסייה הקתולית היית בשיא כוחה. כמעט כל תושבי אירופה, ממלכים וגנרלים עד פשוטי העם (שברובם, לא ידוע קרוא וכתוב) האמינו שרק הכנסיה יכולה להבטיח גורל טוב בעולם הבא. הכנסיה שלטה בצורה עקיפה על כל חצרות המלכות באירופה, כרתה בריתות צבאיים ויזמה מסעות צלב ושלטה בפועל, בהמוני פשוטי העם.
בחשכת ימי הביניים, לא היה דבר אשר לא היה בכוחה של הכנסייה הקתולית.
אך ג'ובאני, או בשמו החדש – לאו, התעניין בכל העניינים הגשמיים האלה, ככה-ככה. הוא כמובן, פעל למנות לקרובים לו לתפקידי מפתח או תפקידים מכניסים. כרת לא מעט בריתות צבאיים ופוליטיים והשפיע פה ושם, על החלטות אצולה, מלכים ומדינות. אך אהבתו האמיתית, תמיד היית אומנות.
הוא אהב מוסיקה, ציור וכמעט כל דבר, שניתן לקרוא לו בשנים ההן והיום, אומנות. פרויקט שהיה לו אינטרס מיוחד בו, היית בנייתה מחדש של בזיליקת פטרוס הקדוש. למטרה זו ולמטרות דומות אחרות, גייס לאו כספים ללא כל נקיפות מצפון. בתקופתו אמנים כמו רפאל, קישטו בציוריהם את חדרי הותיקן.
למטרות אלה ובמיוחד לבנייתה מחדש של בזיליקת פטרוס הקדוש, נדרשו סכומי כסף אדירים, שאפילו באמצעים הנוכחיים (דאז), היה קשה לגייס. אך לאו לא היה טיפוס שיתן לעניינים פשוטים כמו מחסור בכסף, לעמוד בדרכו לשיאי האומנות. ע"מ לממן את תאבונו, הן האומנותי והן הכספי, יזם האפיפיור לאו העשירי מהלך, שעתיד להפוך להיות היסטורי – מכירת שטרי מחילה (indulgences).
נניח, חיית את חייך בחטא. לא תמיד היית נוצרי טוב ומדי פעם, עשית לא בדיוק את מה שהכומר אמר לך לעשות. לפני האפיפיור לאו העשירי, כל מה שנותר לך לקוות, זה שהאל יסלח לך על מעשיך הרעים. עתה, תמורת תשלום סמלי לאנשי המכירות של לאו העשירי, יכלת לקנות כמעט גן עדן בעולם הבא. מאנשי מכירות שמו ג'והן טצל, יכלת לקנות שטרי מחילה אפילו על חטאים, שטרם עשית.
ב-31 באוקטובר 1517, תלה נזיר לא ידוע בשם מרטין לותר, מסה הכתובה בלטינית על דלתות כנסיית הטירה בוויטנברג ועותקי המסמך הופצו בגרמנית. במסמך יש 95 טיעונים נגד המנהג הקתולי של מכירת שטרות המחילה. על כן, נקרא המסמך ההסיטורי, 95 התזות.
מרטין לותר שלח העתק לבישוף אלברכט מברנדנבורג. הבישוף, שהיה בעצמו אחד מיוזמי מכירת שטרי מחילה לא מצא בהם שום דבר מיוחד, אך קידם את המכתב לרומא. ב-3 השנים הבאות, מינה לאו תאולוגיקנים שנים מהוותיקן, ע"מ להשיב ללותר.לאחר כמה הלוך ושוב, השיב לותר שאין בכתובים שום סמכות לאפיפיור למכור שטרי מחחילה. יתרה מכך, לדבריו של לותר "האפיפיור אונס את הכתובים" והוא "אינו מעליהם".
בשלב זה, הבינו לאו והותיקן, שנדרשת גישה תקיפה הרבה יותר, ע"מ להשתלט על לותר. ביוני שנת 1520, הזהיר לאו את לותר באמצעות בולה אפיפיורית, שהוא (לותר) מסתכן בנידוי מהנצרות (נסו לנחש מה היה גורל ההכופרים, באירופה של ימי הביניים). תגובתו של לותר תפסה מיד את תשומת לב הותיקן – בדצמבר באותה שנה, שרף לותר בראש חוצות את הבולה האפיפורית ואף הגדיל לעשות כשהשליך לתוך המדורה את ספר הקאנון של הכנסייה הקתולית.
בנוסף לבולה אפיפיורית, שלח לאו נציגי כנסייה רשמיים לגרמניה, ע"מ לדון במעצרו של לותר. השליחים חזרו עם חדשות מדאיגות – תוך מספר שנים, מאז שפרסם את 95 תזות, הפך לותר לכוכב-על (סלבריטי, בשפה של ימינו) בכל רחבי גרמניה. בכל מקום בו שהו נציגי הכנסייה, הם נתקלו בהתפרעות, הוכגחו ואף אויימו באלימות. בחלונה של כל חנות רחוב, היית תמונתו של לותר עם הילה מעל ראשו.
את ביקורם בגרמניה, סיכמו נציגי הכנסיה ללאו, כך – תשעה עשיריות מכל הגרמנים צועקים "יחי מרתין לותר" והעשירית הנותרת, צועקים "מוות לרומא".
בעקבות האירועים האחרונים, הופצו והודפסו ספריו של לותר בגרמנית בכל רחבי גרמניה, כשעימם מופצים תחריטי עץ סאטיריים נגד הכנסייה הקתולית.
עתה היה ברור לכנסייה הקתולית ולעומדים בראשה, שזהו קרב לחיים ולמוות. ב-2 לינואר 1521, נודה לותר מהכנסיה הקתולית ונקרא לעמוד לפני משפט הכנסייה. קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ושאר האצולה המשתתפים, ניסו לשכנע את לותר לחזור בו מכתביו אך אלה לא צלחו. מפורסם משפט אחד של לותר מבית משפט זה, "Here I stand. I can do no other". בלית ברירה, נועדו השופטים בימים הבאים לגורלו של לותר. לשם התחלה, הם החליטו לעצור אותו ואף התירו את רציחתו.
אך לפני שכל דבר מ"גזר דינם" קרה, לותר נחטף בדרכו חזרה לביתו במה שנראה ככנופיית שודדים. אלה היו בפועל תומכיו, אשר הובילו אותו בחשאיות לבטחונה של טירת וארטבורג. שם הוא גר תחת שם בדוי. תוך שהוא מרבה לפרסם כתביו. השפעתו על על הנצרות, בפרט בגרמניה אך ממש לא רק – רק הלכה וגדלה.
עד אמצע המאה, שליטיהן של פרוסיה, דנמרק, שוודיה, ליבוניה, אסטוניה ונסיכויות גרמניות רבות אימצו את הדת החדשה, פירקו את ההיררכיות הקתוליות הרשמיות והקימו כנסיות פרוטסטנטיות, לעיתים בהסכמה ותכופות בכפייה. אדמות המנזרים וחלק גדול מאוצרות הכמורה הופקעו, ולותר התווה את הדרך לרבים כשהכריז על נדריו כבטלים ונשא לאישה נזירה לשעבר, קתרינה פון בורה, ב-1525
לאו העשירי מת ב-1 בדצמבר 1521. הכנסיה אשר יורשו, אדריאנוס השישי, ירש, היית אחרת לחלוטין. מדינות רבות המירו את דתן לאורך השנים הבאות לנצרות פרוטסטנטית.
האחיזה הכמעט מוחלטת שלאו העשירי ירש, לא היית עוד.
עכשיו, אתם וודאי שואלים את עצמכם, מהו הקשר המדויק בין שיעור היסטורי מרתק זה, למאמר לו אני מגיב? אינטואיטיבית, נראה שיש קשר כלשהו, אך אם אנו נרצה לשים את האצבע במדויק, על מה נניח אותה?
אלמנטרי:
מה שלא רבים מכירים זה שלמעשה, רעיונותיו של מרטין לותר, לא היו חדשים – הכוונה, הוא בעצמו למד אותם מאחרים, מקודמיו הרעיוניים! בין הבולטים ביותר, נמנה את יאן הוס ובוודאי, את ג'ון ויקליף. רעיונותיו של האחרון, מילאו חלק ניכר מתוך 95 התזות.
אז מה בדיוק היה ההבדל בינם לבין מרטין לותר. מדוע עבודתם של קודמיו, הובילה אותם לגרדום (גם יאן הוס וגם ג'ון ויקליף, הוצאו להורג בידי הכנסייה! לא ממשלה, כנסייה) ועבודתו של מרטין לותר לא רק שלא הובילה למותו, אלא אף מוטטה את הגוף החזק ביותר בימי הביניים?
התשובה אלמנטרית (טוב, כמובן עבור מי שלמד היסטוריה ולא היסטוגרמה דמוקרטית של נביליזם פמניסטי ולא זקוק לאישור משוקן, ע"מ לחשוב עצמאית) – מהפכת הדפוס!
עד אמצע המאה ה-15, ספרים, מנשרים וכל מה שרצית להפיץ, הועתק למעשה, בעבודת יד. לא צריך תואר 10 באומנות הכתיבה עפ"י דר' לפיד, כדי להבין כמה זמן היה מושקע, רק בהכנתו של עותק יחיד.
התהליך המסורבל הבטיח, שהלכה למעשה – היו אלה בעלי האמצעים לשלם לכותבים ו/או לרכוש ולקרוא (בל נשכח, שרוב רובה של אירופה בימי הביניים, להוציא את האצולה, לא ידוע קרוא וכתוב) את כתביהם, *** שלטו בפועל *** בזרימת האינפורמציה בכל שכבות החברה.
וכאן, אנחנו מגיעים אל הליבה של תגובתי: היית זו השיטה החדשה של הפצת האינפורמציה, אשר הבטיחה (בפועל) את הצלחת הרפורמה של מרטין לותר!
מאז שפורסמו תחילה בשנת 1517 ועד 1525 בלבד, הבטיח מכבש דפוס של יוהנס גוטנברג (אבי מהפכת הדפוס), קצת מעל חצי מיליון עותקים של 95 התזות!!! אשר נקראו כמובן (כפי שאתם מבינים עתה) בשקיקה, בכל רחבי גרמניה ומשם זלגו כנראה, גם לשאר אירופה. מספרים דמיוניים כמובן, אם חושבים על יצירת העתקים ביד.
הרבה יותר מ-95 התזות פרסם מרטין לותר. תרגום התנ"ך של לותר (לגרמנית), אפשר להמוני העם להכריע בעצמם, האם דברי הוותיקן באמת נשענים על כתבי הקודש.
זה לא שטרם עידן מרטין לותר, לא תורגמו כתבי הקודש לגרמנית. טרם עידן לותר, היו כ-1,000 העתקים בלבד של כתבי הקודש (חלקם שלמים וחלק חלקיים). מתוכם היו אף כ-18 עותקים שלמים, שהודפסו בשיטות הקודמות. אך שיטות אלה לא היו יעילות וכפי שאתם מבינים, מספרים אלה נמוכים מאוד, שלא נדבר על עלותו של כל עותק.
מהפכת הדפוס, הבטיחה שמרטין לותר, יוכל לנקום את מות קודמיו (לא שזו היית מטרתו, אלה מילים שלי). כפי שכתבתי, הכנסיה אשר יורשו של לאו העשירי, אדריאנוס השישי, ירש, היית אחרת לחלוטין. האחיזה הכמעט מוחלטת שלאו העשירי ירש, לא היית עוד.
וכאן אנו מגיעים אל ימינו אנו. רבים טועים לחשוב, שמהפיכת טכנולוגיות המידע, אותה אנו חווים מאז סופה של המאה הקודמת ותחילתה של זו, יצרה מישור חדש לגמרי, בו יכולות להתרחש מלחמות.
המהפיכה יצרה מישור זה, ללא ספק, זו לא הטעות. הטעות היא בכך, שמישור זה נגמר במה שידוע בציבור הכללי כסייבר.
אין ספק, התלות (המבורכת, אני לא מציג זאת כטעות) במערכות מחשב, אכן חושפת חברה מודרנית לסכנה של פגיעה במערכות אלה. פגיעה בתשתיות קריטיות, כמו לדוגמא חברת חשמל, אכן יכולה להשבית מדינות שלימות. אינני ממעיט בסיכון זה. לא זו הכוונה.
הכוונה, היא למישור המידע הזורם בחברה!
בעבר, אם רצית לרתום אנשים לחשיבה, לפיה כל בעליה גוון עור X אשמים בפגיעה ____ (השלם לבד ב-מה), לכל היותר – יכלת להוציא ספר, אותו היו קונים לכל היותר, חסידיו השוטים של ז'אק דרידה (אבי העובר היום על ארה"ב בפרט ומדינות המערב, בפרט).
למדינה, לחברה, לכל קונסטרוקציה חברתית, היית השליטה הבלעדית, על האינפורמציה הנכנסת לתוכה. תכנים בוטים, אלימים ואסורים לפי כל מדד חברתי אחר – היו או אסורים או תחת מגבלות בחוק (לדוגמא, מכירתם אפשרית למי שגילו מעל 18 בלבד). רציתה לפרסם כיצד להכין מטענים כדי להיות חלק מ-Weather Underground? צפה לביקור מה-FBI (כן, היו שנים טרם חדירת המרקסיזם לארה"ב, בהן סוכנות זו באמת אכפה את החוק). מדינות באופן כללי, לא רואות בעין יפה פרסום אלימות, נשק וחומרי חבלה.
וכאן, אנו מגיעים לטיק טוק.
אפליקציה זו מהווה ללא ספק, כלי מלחמה כנגד המערב (לא תודעה, ליתר דיוק – לא רק תודעה, אני לא חושב שיש שם למה שכתבתי מעלה אך אני בטוח שאתם בינים עתה את כוונתי).
כיצד אני יודע? האם יש לי סוכנים במפלגה הקומוניסטית של סין? אז גם התשובה פה אלמנטרית וידועה לכולם מזה זמן רב מאוד: הגרסה הסינית של האפליקציה, שונה מאוד מזו המופצת במערב! הגרסה הסינית אסורה עד גיל מסוים, מוגבלת לצריכה מסוימת ביום והתכנים המוגשים בה נחלקים בין מדעי/לימודים לבין פטריוטיזם סיני (האחרון במיעוט). זה רק בגרסה ה"מערבית", תמצאו ילדות רוקדות בבקיני בשביל לייקים, "מה אני עושה במקום להכין שעורי בית/לעבוד" ו"כמה אני מדוכא".
ב-2 הגרסאות אגב, לא תמצאו אזכורים של כיכר טיאנאנמן. דווקא כאן, למרבה הפלא, נעצרים לימודי ההיסטוריה של סין.
השוני בין הגרסאות, מביא למסקנה לוגית אפשרית אחת – התוצאה הרצויה, שונה. התוצאה הרצויה בסין – חברה משכילה ומלוכדת יותר. תוצאה רצויה במערב – חברה רדודה ביותר ומחולקת ביותר.
אין שם להגנה על מישור זה אך זו הטעות הנוכחית של המערב. להיפך, חברות מערביות משתתפות בלחימה זו באופן פעיל – תרומתם של יוטוב, טוייטר ועוד כל מיני, למלחמתם של המרקסיסטים בתרבות המערב, חמורה לא פחות. יתרה מכך, הם נלחמים מתוך הבית.
תהיה זו טעות, לא להגן על מישור זה. אין תשובה אחת פשוטה, כיצד הגנה זו צריכה להראות במדינה, בה
חופש הביטוי הוא אחד מערכי היסוד. לקח שנים רבות מאוד, עד שפיתחנו את האמצעים לאזן את כלל ההיבטים, בהמצאתו של יוהנס גוטנברג. פותחו מערכי חוקים חדשים, האנושות למדה שלא תמיד ולא כל מה שכתוב, אמת. פותחו מנגנונים חדשים, כמו אתיקה עיתונאית (זוכרים, פעם היה דבר כזה?) וכדומה.
לחלופין, יש כאלה שיגידו, שגם לאחר כל הזמן שעבר (מכבש דפוס שודרג ע"י יוהנס גוטנברג באמצע המאה ה-15). במיוחד ביום הזה, בו כולנו מרכינים ראש לזכר 6 ניליון הנספים בשואה הנוראה – אכן קל לראות, כמה נזק יכול לעשות ספר אחד, שכתב צייר גרמני לא יוצלח, שעה שהוא מרצה את מאסרו על ניסיון פוטש, אותו ניסה לארגן במרתף אלכוהוליסטים, על "מאבקו".
לסיכום, כל שיטה חדשה להפצת אינפורמציה, טומנת בחובה סיכון אדיר לחברה. דוגמתו של מרטין לותר, ממחישה זאת היטב. זו כמובן דוגמא, של שימוש בכח זה לטובה. הכנסייה הקתולית של ימי הביניים, היית גוף חשוך, איום ונורא לפי כל קנה מידה. הרבה מעבר למכירת שטרות מחילה. זה היה החטא המועט ביותר שלהם. כתביו של פרידריך ניטשה, מסכמים זאת היטב. במיוחד ב"כה אמר זרתוסטרא".
זאת לא היית המהפיכה היחידה, במרכזה נוכל למצוא את מהפכת הדפוס. גם במרכזה של מהפיכת הדמים של הבולשביקים ברשותו של ערפד צמא דם נוסף, לנין – נוכל למצוא את כתביהם של 2 עילגים נוספים – קרל מרקס ופרידריך אנגלס. אז אולי באמת לא מצאנו עדיין, את האיזון הנכון למהפיכה שהתרחשה לפני כמעט 700 שנים. לכל הפחות, בפני המקרים הקיצוניים שבשימוש בכוחה.
יש סיבה, מדוע כל דיקטטור גם במאה הזו, מפעיל כל אמצעי שניתן, ע"מ למנוע הפצת מידע חופשי במדינתו ו/או לשלוט במה נתיניו יודעים/יכולים לקרוא. יש סיבה, מדוע קצבים כמו פוטלר מוצאים קורבנות לצמאון הדם שלהם. הנלחמים בשמו באוקראינה, סוריה, סודן ועוד כמה מדינות ביבשת אפריקה – אינם רובוטים, בהם הוא טען תוכנה. הסינים (לא הרחק מידידיהם מדמוקרטיית צפון קוריאה, שמתם לב שכל דיקטטור רוכש לעצמו שם "שדמוקרטיה?") מנסים לחסום אפילו שיטות עתיקות (בנונחים של 2024) כמו תחנות רדיו (Firedrake הסיני, רק כדוגמא אחת).
אפליקציית טיקטוק היא התקפה מפורשת על החברה המערבית. אופיו של המישור בו היא תוקפת, נעדר מעצם טבעו, מ-בהירות של כוונות התוקף.
זו הסיבה, מדוע חברות מערביות – בהן חופש הביטוי הוא אחד מערכי היסוד – מתקשות בשלב זה, להתמודד עם התקפה זו. וודאי, כאשר היא מקבלת סיוע מבית (יודעים לאלה מרחקים יוטוב הולכת בחודשים האחרונים, במלחמתה בחוסמי פרסומות? מה האיום הנשקף לחברת האם, אלפאבית מחקיקת ה-antitrust? כמה מהשירותים המעניקים לכל "גאון" עם טלפון סיני, שרתים להפצת תכני וידאו בשיטות המתקדמות ביותר לכל העולם, רווחיים? תבדקו לדוגמא (יוטוב, בכלל מבנה החברות של גוגל, זה קצת יותר קשה) האם וולט רווחית, אפשר גם "שוברי שוק" אחרים של המרקסיסטים מעמק ה"סיליקון", כמו אובר). אך שאלת המרקסיסטים מבית (להבדיל מאלה מסין), היא שאלה נפרדת. קשורה, אך נפרדת מטיקטוק.
כנגד טיקטוק, יש להפעיל את כל האמצעים החוקיים הנוכחיים וכמובן, לחשוב גם על חדשים. כנגד פלטפורמות נוספות, להפצת משנתם של המרקסיסטים (רוצחי ישראלים עבור פרסים מאוסלו, בגרסתם ישראלית) גם.
את התוצאה של היעדר הגנה במישור זה, ניתן לראות בקלות בכל אפליקציה הקרובה לסלולארי שלכם. החקיקה המדוברת במאמר, היא פעולה מבורכת.
מה זה עוזר שהם ימכרו את האפליקציה ?
ההטיה עדיין יכולה להתקיים אם אין תקנות מסודרות.