מלחמת אוקראינה – שנה שלישית

מלחמת רוסיה-אוקראינה התחילה בפברואר 2022 בתקווה רוסית ל-"בליץ" לא משיקולים צבאיים "טהורים", כמו יחסי הכוחות וכיוצא בזה, אלא כי היא מלכתחילה לא תוכננה כמלחמה גדולה "אמיתית". זה היה יותר מבצע מודיעיני-פוליטי-תעמולתי מאשר מלחמה "פרופר". אחרי שנים רבות של מבצעי השפעה בפוליטיקה האוקראינית, הזרמת מיליארדי דולרים לבניית גיס חמישי ומלחמה בעצימות נמוכה במזרח אוקראינה הרוסים קיוו שאחרי מכת פתיחה עוצמתית ליצירת "הלם ומורא" ופלישה בו זמנית מכמה כיוונים המדינה האוקראינית והצבא האוקראיני שגדול רק על הנייר יקרסו, והמשימה העיקרית תהיה השתלטות מהירה על מוקדי הכוח בעזרת גיס חמישי רב וכוחות מיוחדים, דיכוי הפגנות, ציד פרטיזנים והכתבת תנאי כניעה לממשלת בובות.

אבל אוקראינה התגלתה כאגוז קשה לפיצוח והרוסים מצאו את עצמם מול צבא אוקראיני גדול באמת ולא רק על הנייר, ולזה הם לא התכוננו. ימי הצבא הסובייטי המפואר עם כמויות הטנקים האינסופיות ומערכת אדירה לפריסת דיוויזיות מילואים רבות חלפו מזמן. הצבא הרוסי המודרני הרבה יותר קטן, התבסס על יחידות "כוננות קבע" והתכונן למלחמות קצרות בסגנון המלחמה מול גאורגיה ב-2008 או למבצעים נגד גרילה כמו בצ'צ'ניה, ללא אורך נשימה אמיתי למלחמה קונבנציונלית ארוכה.

לכן תוך שבועות ספורים מתחילת המלחמה וביסוס הכיבושים של הקפיצה הראשונית, התנופה הרוסית נעצרה והפכה לכתישה: אף שהצבא האוקראיני, שעוד קודם היה גדול יותר מסך הכוחות הרוסיים בחזית שילש את עצמו בעקבות גיוס מילואים ומתנדבים ענק, הרוסים נהנו מעדיפות ברורה בחיל האוויר, טילים וארטילריה.

למרות שרוסיה לא התכוננה כראוי למלחמה גדולה, ללא עזרת המערב האוקראינים לא היו יכולים להחזיק מעמד מעבר לכמה חודשים בלבד עד שהתחמושת, בדגש על פגזים, תאזול לגמרי. לכן מתחילת המלחמה ניהלו האוקראינים מו"מ עם רוסיה בתיווך בלארוסי, ישראלי וטורקי, כשהמתווה המוצע על ידי הרוסים דיבר על הפסקת הלחימה, וויתור אוקראיני על דונבאס וקרים, נייטרליות של אוקראינה ואיסור על הצטרפותה לנאט"ו, הגבלת גודל הצבא האוקראיני וכו'.

במקביל, חיפשו האוקראינים נואשות מקורות חימוש בכל העולם. ברגע שהובטח להם באפריל 2022 סיוע מערבי במימדים גדולים שמאפשר את המשך המלחמה, האוקראינים פרשו מהמו"מ (לא לפני שהרוסים נסוגו מצפון אוקראינה כצעד "בונה אמון" ומכיוון שהשגת המטרה הצבאית של כיבוש קייב נכשלה ממילא) והחליטו להילחם עד הניצחון.

הרוסים המשיכו לכרסם באיטיות בשטחים אוקראינים קטנים עוד כמה חודשים, תוך בזבוז אדיר של פגזים, טילים ורקטות, אבל הצבא הרוסי במתכונתו אז לא יכול היה להמשיך כך. הרוסים הציבו לעצמם מטרות סובייטיות ללא האמצעים הסובייטיים. לכן הצבא האוקראיני שצבר עתודות, ביצע בספטמבר 2022 הבקעה מערכתית במחוז חרקוב מול סד"כ רוסי חסר, והרוסים נאלצו להתקפל רחוק מזרחה וצפונה ולוותר על שטחים גדולים.

כתוצאה מכך הפיקוד הרוסי העמיד לפני פוטין שתי אפשרויות: או לקפל את המלחמה לגמרי, או להילחם "כמו שצריך", אחרת אי אפשר להמשיך. לכן בספטמבר 2022 הוכרז "גיוס מילואים חלקי" של 300 אלף איש – כאשר כל היחידות בחזית עד אז מנו כ-200 אלף. הגיוס היה אלתור אחד גדול. כמו שכבר אמרנו, הצבא הרוסי מעולם לא התכונן למערכה כזאת באמת, מערכת גיוס המילואים הסובייטית פורקה מזמן, ולכן על כל צעד ושעל צצו בעיות, החל מציוד אישי חסר ועד רשימות לא מעודכנות בלשכות הגיוס.

רק חלק מהמגויסים נשלח לעבור הכשרה אמיתית למקצועות צבאיים, כשרבים נשלחו מיד לסתום חורים בחזית כמעט ללא הכשרה כלשהי. ולמרות האבדות זה הצליח, "הצפיפות האופרטיבית" של הכוחות הרוסיים בחזית גדלה והתנופה האוקראינית בצפון-מזרח נעצרה.

השלב הבא היה פינוי של ראש גשר רוסי בגדה הימנית של הדנייפר במחוז חרסון בדרום שנכבש בתחילת המלחמה: פגיעות אוקראיניות חוזרות ונשנות בגשרים מעל הדנייפר שלא אפשרו אספקה שוטפת לכוחות, ובמקביל ללחץ מהחזית שהתחיל מחודש אוגוסט הביאו את הפיקוד הרוסי לקבל "החלטות לא פשוטות", כמו שאמר גנרל סורוביקין: להסיג כוחות ולהיערך בגזרה לאורך הנהר ולא מעבר לו. הנסיגה הסתיימה בנובמבר 2022.

איראן-עיראק בערבות אוקראינה

כך מסוף שנת 2022 מלחמת רוסיה-אוקראינה קיבלה צורה של מלחמת התשה מתמשכת בדומה למלחמת איראן-עיראק. פוטין קיבל החלטה אסטרטגית לנהל "מלחמה ארוכה", ומזה נגזרו תוכניות להרחבת הצבא והתעשייה הצבאית, קו תעמולה מתאים לנסיבות והיערכות המדינה בכללותה לתנאים החדשים: משטר ארוך טווח של סנקציות מערביות שהלכו והחמירו, בניית בריתות עם אויבי המערב בדמות איראן וצפון קוריאה, התקרבות עוד יותר גדולה לסין, החמרת היחס לאויבי המשטר מבפנים וכו'.

מלחמת התשה כעיקרון אף פעם לא כדאית ומנהלים אותה רק אם אין אפשרות לנהל מלחמה באופן יותר אקטיבי, אבל לאוקראינה היא לא כדאית עוד יותר מאשר לרוסיה: התקפות טילים וכטב"מים בכל שטח המדינה, הרס תשתיות אנרגטיות ותעשייתיות, מיליוני פליטים, אבדות, הבעיה הדמוגרפית, הבעיה הכלכלית וכו'.

לכן לקראת קיץ 2023 אוקראינה שמה את יהבה על מתקפת הכרעה בדרום במטרה לשבור את המגמה השלילית הזאת: פריצה לים אזוב הייתה משנה את כל קו החזית ואת כל התמונה האסטרטגית, כולל איום ישיר על קרים, מה שהיה מאפשר חזרה לשולחן המשא ומתן, הפעם מעמדת כוח. אבל למרות כל ההכנות האוקראיניות, בניית עוצבות חדשות וצבירת אמל"ח מערבי, המתקפה נכשלה.

הרוסים הכפילו את הסד"כ הכללי שלהם בחזית עד 400 אלף איש, בנו מערכי הגנה מדורגים "מקיר לקיר" לתפארת כולל מכשולים רבים נגד טנקים, שדות מוקשים צפופים וכוחות להתקפות נגד מהירות, ובעיקר גילו כושר עמידה תחת אש ורציפות פיקוד ושליטה – שני הדברים שאבדו להם בזמן ההתקפה האוקראינית במחוז חרקוב ב-2022 והביאו אז לקריסת החזית – הישג שלא שוחזר.

מהצד האוקראיני תרמו לכישלון המתקפה חוסר ניסיון של המפקדים בהפעלת מסגרות גדולות במשימה מורכבת מאין כמוה של הבקעה מערכתית מול הגנה סדורה שנבנתה חצי שנה "לפי הספר". נוספו לכך, חוסר במיומנות של הכוחות, ובמיוחד של חיילי העוצבות החדשות, שחלקם עברו הכשרה בכמה מדינות בחו"ל במפוזר ולפי תוכניות שונות ולא עברו אימוני הקמה משותפים ליישור קו, מחסור באמצעים מסויימים כגון כלים הנדסיים, ואי הסכמה בפיקוד העליון על אופן חלוקה והפעלת הכוחות: כוחות גדולים למשל הופנו למזרח להגנה שהתבררה כחסרת תוחלת על בחמוט, ולאחר מכן להתקפות נגד באותה גזרה, במקום להטיל אותם למתקפה המכרעת בדרום.

אם בדיוק לפני שנה כולם חיכו למתקפת הקיץ האוקראינית, היוזמה האסטרטגית עברה צד ועכשיו כולם מחכים למתקפת הקיץ הרוסית. הרוסים מנהלים כבר מספר חודשים התקפות במספר גזרות אופרטיביות והשיגו הצלחות בגזרות אבדייבקה, בחמוט ודונצק, כאשר ההתקדמות המשמעותית ביותר בזמן האחרון הייתה בגזרת אוצ'רטינו. אולם הצלחות אלה עדיין לא במימדים ולא בקצב כזה שמאפשר לקבוע שמלחמת ההתשה תמה והפכה למלחמת תנועה. הרוסים מנסים לפתח הצלחות טקטיות לרמה אופרטיבית, אבל המרחק לשינוי אופי המלחמה הכולל עדיין רב.

ההמשך תלוי בשאלה איך תיראה מתקפת הקיץ הרוסית ומה היא תשיג. ראשית, כמות הכוחות: תוכנית בניין הכוח הרשמית לשנת 2024 מדברת על שתי ארמיות, 16 דיוויזיות ו-14 חטיבות. כמה מכל זה הרוסים יספיקו להקים בפועל ובאיזה קצב? עד הקיץ כנראה יספיקו לבנות חלק קטן מהיעד, אבל גם אם מבחינת כוח אדם העניין קצת יותר פשוט, מצב האמל"ח מסובך יותר. אפילו בעוצבות הקיימות אחוז רק"מ בפועל הוא סביב 50-60% מהתקן, ובעוצבות החדשות המצב לא יהיה טוב יותר.

שנית, ניצול הכוחות: מדברים עכשיו הרבה על האפשרות של מתקפה על חרקוב, העיר השנייה בגודלה באוקראינה, אבל בשביל משימות התקפה רציניות בגזרה זו יש להגדיל את הכוחות הרוסיים במחוז בלגורוד בערך פי שלושה עד כדי 100 אלף איש, כולל פריסה של כל התשתית הלוגיסטית. בינתיים אין סימנים לתגבור בסדר גודל כזה, ועם כוחות פחותים המקסימום שאפשר יהיה לעשות בגזרת חרקוב זה פעולות מוגבלות של ריתוק, הטעיה והטרדה יחד עם המשך התקפות אוויר וטילים, והפעלת לחץ פסיכולוגי.

אם הרוסים ממש ירצו לעשות את זה, הם יכולים לתגבר כוחות למען התקפה על חרקוב, אבל כעיקרון הדבר הבטוח והמבטיח ביותר עבורם הוא חיזוק מאמצים התקפיים בגזרות שכבר פעילות, במקום לפתוח גזרות נוספות. זה יאפשר להרחיב ולפתח הצלחות שכבר הושגו, ויותר פשוט מבחינת פיקוד ושליטה ותמיכה לוגיסטית. הציפור שביד בדמות קופיאנסק, סברסק, קונסטנטינובקה, טורצק, קורחובו  טובה יותר משתי הציפורים של חרקוב על העץ, והמטרה הפוליטית של כיבוש דונבאס כולו לא ירדה מסדר היום.

גיוס ושכר

כדי להתמודד עם המתקפה הרוסית אוקראינה חייבת לפתור שתי בעיות מפתח: חוסר באמל"ח, וחוסר בכוח אדם. ההחלטה של הקונגרס האמריקני להמשיך בהעברת סיוע שחיכו לו חצי שנה, אמורה תוך זמן קצר לתת פיתרון חלקי לבעיה הראשונה, ומשלוחי התחמושת הראשונים כנראה יגיעו לחזית כבר במאי, כשלקראת סוף החודש מבטיחים גם את הפגזים הראשונים מתוך "היוזמה הצ'כית" לקניית פגזים בחו"ל.

אבל את בעיית כוח האדם אוקראינה צריכה לפתור לבד. אחרי דחיות של חצי שנה בגלל חוסר פופולריות של המהלך, הפרלמנט האוקראיני העביר סוף סוף חוק גיוס חדש. אבל בינתיים אין לדעת מתי ובאיזו כמות המגוייסים החדשים יגיעו לחזית. לכן השבועות והחודשים הקרובים יהיו קריטיים: הרוסים רוצים להספיק לתפוס כמה שאפשר לפני שמשלוחי הנשק החדשים מהמערב יתחילו להשפיע לטובת האוקראינים.

בכלל גיוס במובן הצר והרחב של המילה, הן של אנשים, והן של הכלכלה, התעשייה הצבאית וכד' הוא המבחן העליון למדינה, ושם הכל תלוי בקצב, ואוקראינה לא עומדת בקצב. רוסיה פועלת מהבחינה הזאת בצורה יותר מהירה ויעילה, ואם זה יימשך כך, זה לא מבשר טובות לאוקראינה. גם המערב מאחר ומתמהמה בתחום זה, במיוחד בהרחבה של הייצור הצבאי, והאוקראינים מרבים להתלונן על כך, כולל ההצהרות האחרונות של שר החוץ קולבה, אבל בסוף, זו המלחמה של אוקראינה והמבחן של אוקראינה. למרות כל הסיוע האדיר שלו, שרק בזכותו אוקראינה לא קרסה ב-2022 ונלחמת עד עכשיו, המערב עדיין לא רואה את המלחמה כ"מלחמה שלו".

אם נשווה את מאמצי הגיוס של רוסיה ואוקראינה, אז היתרון ההיסטורי של רוסיה בכוח אדם נותן את אותותיו. סה"כ הכוחות הרוסיים בחזית הם כרגע יותר מחצי מיליון איש, ולמרות שהצבא האוקראיני מונה יותר ממיליון איש, רק כשליש ממנו נמצאים בחזית, בין היתר בגלל הצורך להחזיק כוחות גדולים בגבולות אחרים כמו הגבול עם בלארוס או עם טרנסניסטריה (מחוז מולדובני בדלני פרו-רוסי).

מאגר הגיוס הרוסי גדול מהאוקראיני בערך פי ארבע או חמש, יותר מ-20 מיליון איש ברוסיה מול מקסימום חמישה מיליון במקרה הטוב באוקראינה, כשלפי ההערכות גם מתוך אותם חמישה מיליון, ניתן בפועל לגייס רק מיליון וחצי. אוקראינה סגרה את הגבולות לכל הגברים בגיל הגיוס מיד בתחילת המלחמה, ואחרי גל המתנדבים הגדול של שנת 2022 רוב החיילים מאז מגויסים בפקודה ולא כולם ששים להתגייס.

השכר דווקא טוב: חייל אוקראיני בחזית מקבל 3,000 דולר בחודש ועם תוספות וותק יכול להגיע אף ל-4,700 דולר בקירוב, כאשר השכר הממוצע באוקראינה והשכר של חייל עורפי הוא כ-500 דולר בלבד, ועדיין זה לא מספיק כדי למלא שורות רק במתנדבים. אנשי לשכות הגיוס תופסים גברים ברחוב בכוח ומסיעים לצבא, וקיים שוק שחור נרחב לקניית פטור מגיוס או אישור יציאה מהארץ, ומחירי השוחד רק עולים. בעיה נוספת של האוקראינים היא שהחוק התיר עד לא מזמן לגייס למלחמה רק מגיל 27 ומעלה, כי בני 18 עד 27 חייבים בשירות סדיר שלא מתבצע בזמן המלחמה.

לכן נוצר מצב אבסורדי שדווקא את המבוגרים עד גיל 60 מגייסים, ואת הצעירים לא, כך שהגיל הממוצע של החייל האוקראיני הוא כ-43 שנים, וזה משפיע ישירות על כושר הלחימה, במיוחד בחיל הרגלים. רק לאחרונה הפרלמנט הוריד את גיל הגיוס ל-25 – מהלך מאוד לא פופולרי בקרב האמהות שפוגע אלקטורלית בנשיא זלנסקי. אבל בחזית חסרים חיילים והצבא דרש עוד חצי מיליון איש, אז מורידים את הגיל, מעלים את הרף לקבלת פטור רפואי, ומתחילים לדבר גם על גיוס נשים לא רק בהתנדבות. מספר האבדות סודי, ומה שמתפרסם רשמית מגמתי מאוד, אבל סה"כ הרוגים ופצועים מהווים כמה מאות אלפים והיד עוד נטויה.

מבחינת הגיל החייל הרוסי הממוצע לא שונה בהרבה מהאוקראיני, אבל מסיבות אחרות: רוסיה לא סגרה את הגבול למרות הבריחה ההמונית בעקבות גיוס מילואים חלקי ב 2022 – כמה מאות אלפים ברחו מאפשרות של גיוס בכפייה, בעיקר "הניידים": אנשי הייטק, מקצועות חופשיים, מתנגדי המשטר וכד', ולעומתם מיליוני "נייחים", אנשים פשוטים, תושבי עיירות וכפרים שלא ראו חו"ל מימיהם ולא יברחו לשם בחיים, נשארו ברוסיה ומהווים מאגר גיוס מספיק לבינתיים. חיילי חובה סדירים לא נשלחים לחזית, ומאז גיוס המילואים של 2022 הצבא הרוסי בחזית מסתפק במתנדבים שחותמים על שירות קבע לפי החוזה, עם משכורת של כ-2,000 דולר בחודש ומענק חתימה שיחד עם כל התוספות המחוזיות, העירוניות וכו' מגיע עד ל-10,000 דולר ואף יותר – כאשר השכר הממוצע ברוסיה הוא כ-800 דולר בחודש.

להרבה גברים רוסים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, גיוס למלחמה הוא הזדמנות להרוויח סכומים שאין שום סיכוי שירוויחו באזרחות. כך שלמרות הסכנה להיפצע או להיהרג יש הרבה מתנדבים, גם כן בעיקר לא הצעירים, אלא גברים שכבר השתפשפו בחיים הקשים, כולל אחוז ניכר של אסירים לשעבר, שלא מצפים לעתיד ורוד.

מי שהפך לנכה בעקבות פציעה מקבל יותר מ-30,000 דולר, ומשפחתו של הרוג מקבלת יותר מ-50,000 דולר – סכום ענק עבור רוסים רבים. בנוסף לאלה שבאים בגלל הכסף יש גם צעירים ומבוגרים שבאים מסיבות פטריוטיות, כך שבינתיים יש מספיק מתנדבים. מצד שני עליה מתמדת בשכר והמענקים המוצעים מצביעה על כך שגם המאגר הזה הוא לא אינסופי. אם וכאשר המצב בחזית ידרוש גיוס מילואים נוסף בפקודה, אולי יהיה גל גיוס שני, אבל כרגע מסתדרים רק עם אלה שרוצים לבוא, וזה בניגוד מוחלט למצב באוקראינה. גם ברוסיה מספר האבדות בהרוגים ופצועים יחד מסתכם בכמה מאות אלפים, וכאן בא לידי ביטוי היתרון לגודל. היתרון הרוסי ההיסטורי תמיד היה במסות שאפשר להטיל לקרב, וגם עכשיו רוסיה מנסה לנצלו.

הייצור הצבאי

מבחינת הייצור הצבאי רוסיה עוקפת את אוקראינה בסיבוב. שתי המדינות באו לא מוכנות למלחמה קונבנציונלית ארוכה בהיקף מלא, אבל הבסיס התעשייתי-צבאי של רוסיה מלכתחילה היה יותר מפותח, וגם המאמצים הרוסיים לעלות את הטורים תוך כדי המלחמה יותר מוצלחים. לאוקראינה יש קושי אובייקטיבי לתפקד תחת הפצצות, וקצב הייצור הצבאי, פתיחת מפעלים חדשים והרחבה ופיזור של הקיימים הוא בלתי מספיק, ונשמעת על כך ביקורת רבה.

פירוק ובזבוז רב שנים של תעשיה צבאית אדירה וצבא ענק שאוקראינה קיבלה בירושה מברית המועצות, אי הסקת מסקנות נדרשות מאז כיבוש קרים על ידי רוסיה ותחילת המלחמה במזרח ב-2014,  וזלזול כללי בשאלות הביטחון הביאו לכך שאוקראינה התחילה את המלחמה ממקום מאוד נמוך. תוך כדי המלחמה חוסר החלטיות, הסתמכות יתר על המערב, שחיתות וחוסר יעילות מפריעים בכל תחום ותחום. השחיתות חוגגת גם ברוסיה, אבל שם שוב יש יתרון לגודל, וגם למודל האוטוריטרי של המדינה שמקל על ריכוז וגיוס משאבים בפקודה מלמעלה.

כתוצאה מכל זה רוסיה נסמכת במלחמה בעיקר על ייצור עצמי, ועל תוספות כמו כטב"מים איראניים, פגזים צפון-קוריאניים וחלקים אלקטרוניים ואחרים הנחוצים לייצור טילים וכטב"מים חדשים שזורמים מהמערב דרך רשת חברות קש שהרוסים בנו בסגנון האיראני לעקיפת סנקציות. נכון שקשה לבדוק את רמת האמינות של כל הדיווחים הרוסיים על הגדלת ייצור הטנקים "פי 3.5", תומ"תים "פי 10", פגזים "פי 6", רק"מ קל "פי 3" וכו, גם בגלל הסודיות וגם בגלל התעמולה, אבל רואים בשטח שכן יש הגדלת ייצור משמעותית וכל התחזיות על קריסת התעשייה הצבאית והכלכלה הרוסית בגלל הסנקציות התגלו כאופטימיות מדי.

אוקראינה לעומת זה מספקת את חלק הארי של הצרכים הצבאיים שלה באמצעות הסיוע המערבי, ורק חלק קטן מייצרת בעצמה מה שלא מספיק ולא יהיה מספיק בטווח הנראה לעין. בשנה האחרונה אמנם חל שיפור, אבל רק כדי לסבר את האוזן, בשנה הראשונה למלחמה התעשייה הצבאית האוקראינית ייצרה פחות מרגמות ופצמ"רים משייצרה התעשייה הצבאית הישראלית בתש"ח. לא כולם שם חושבים שזו מלחמה על החיים והמוות, והתוצאות בהתאם.

מתוך ההתפתחויות החיוביות עבור אוקראינה בתקופה האחרונה אפשר לציין את הרחבת התקיפות נגד התשתיות ברוסיה, אבל אלו עדיין לא הגיעו לממדים של השפעה אסטרטגית. גנרל זאלוז'ני הגדיר עוד בספטמבר 2022 את חוסר הסימטריה בטווח אמצעי התקיפה כסיבה לכך שרוסיה מנהלת את המלחמה כפי שהיא מנהלת: "היעדר עונש".

ולמרות שסימטריה אמיתית בהשגת המטרות היא בלתי אפשרית מסיבות גיאוגרפיות, הגדלת הטווח ומספר התקיפות הוגדרו כמאמץ אסטרטגי בעדיפות עליונה כבר אז. ועכשיו אנו רואים ניסיונות אוקראיניים בלתי פוסקים לפתח את המאמץ הזה, גם בתקיפות נגד מטרות צבאיות, במיוחד בחצי האי קרים, על ידי טילים וכטב"מים, וגם נגד תעשיית הנפט ותשתיות אחרות בעומק רוסיה על ידי כטב"מים ארוכי טווח.

אפרוחים סופרים בסתיו

נסכם: בסך הכול אוקראינה נכנסת לשנת המלחמה השלישית במצב רוח די מדוכדך. התקוות הגדולות שתלו במתקפת הקיץ של 2023 התבדו, המלחמה מתארכת, מפקד הצבא הפופולרי זאלוז'ני הודח יחד עם עוד תריסר גנרלים, במה שנתפס כמהלך פוליטי בעיקר וכקידום של גנרלים הנאמנים אישית לנשיא זלנסקי. זלנסקי עצמו נמצא במצב פוליטי מסובך, כי הקדנציה הרגילה שלו נגמרה ואי אפשר לערוך בחירות חדשות בתקופה של מצב חירום ואבדות מצטברות ובינתיים אין אור בקצה המנהרה.

מצד שני גם אם מתקפת הקיץ הרוסית תצליח, רוב הסיכויים שההישגים יהיו מוגבלים יחסית, ובטווח הזמן המיידי לא צפויה קריסת חזית רבתי. כך שלקראת סוף 2024, עם היוודע תוצאות הבחירות בארה"ב, ייתכן ניסיון נוסף להגיע להפסקת אש, או בלחץ המערב, או מהחלטה של שני הצדדים שבשלו התנאים לכך, במובן החיובי או השלילי. בסוף השנה הראשונה והשנה השנייה למלחמה ניסיונות כאלה לא צלחו והמלחמה המשיכה לעוד סיבוב ועוד סיבוב, מה שיכול לקרות גם הפעם. אבל בכל מקרה סוף השנה עוד רחוק, עכשיו רק האביב וקרבות רבים עוד יתחוללו בחזית רוסיה-אוקראינה.