הגעתם של נבחרי הציבור לבתי העלמין היא חובתם, ולא פריבילגיה. מי שדורש מהם לא לבוא דורש מהם להתנער מאחריות
כבר כמה שנים שמדינת ישראל מורגלת לאירוע הבלתי נעים הבא: מגיע אירוע זיכרון ממלכתי, לזכר אדם או אירוע, נבחר ציבור או כמה נבחרי ציבור באים, עולים לנאום כמתבקש מתפקידם, ומהקהל מישהו מתחיל לצעוק. האירוע תמיד פוליטי, הקריאות פוליטיות, והסיקור כמובן בהתאם. זה ככה כבר קרוב לשלוש שנים, והגיע הזמן שזה יסתיים.
בשנים האחרונות אנו עדים לשתי תופעות סותרות של עיסוק בפוליטיקה ושכול. לצד ההרגל הבזוי של ביזוי נבחרי הציבור בטקסים, ישנו דיון אמיתי על עצם ההשתתפות של נבחרי ציבור באירועי הזיכרון, תחת הכותרת "מוציאים את הפוליטיקה". למרבה הצער, הדיון הזה, שמסקנתו ברורה מראש, נחטף בשנתיים האחרונות לטובת סנטימנט של "להוציא את הפוליטיקאים", ובמיוחד את הפוליטיקאים של הצד השני מבתי העלמין.
הסנטימנט הזה מצטרף לנוהג המכוער שנכנס לחיינו כחלק מההתנגדות לרפורמה המשפטית, במסגרתו נרדפו חברי הקואליציה הנוכחית לכל מקום שאליו הלכו, וגורשו מכל מקום שבו נראו. מאז השבעה באוקטובר במיוחד הצליחו תומכי הפרקטיקה המכוערת הזאת לצבור תאוצה, תחת הכסות של זעם ציבורי על המחדל.
כבר מאוקטובר התחילו דיונים שקראו לחברי הכנסת (ובין השורות לחברי הקואליציה ספציפית) שלא לפקוד את בתי העלמין. כל פוסט או קריאה נגד הגעת חברי כנסת, כולם אגב פונים לחברי הקואליציה, זכו להד במרץ על ידי התקשורת שלא תפסח על שום הזדמנות לייצר לעצמה רייטינג וזמן אוויר לפאנלים חמורי סבר, אבל הגדילו לעשות אלה שמתנים את הגעת נבחרי הציבור לבתי העלמין בכך שיגידו טקסט שרצוי למתנים. כאילו לא מספיק שעושים להם את המוות על עצם ההגעה, עכשיו גם אומרים להם מה להגיד.
מפקדו לשעבר של ניר ברקת: "אל תגיע לטקס יום הזיכרון, הפקרתם אותנו" | פרסום ראשון, @yoavetiel pic.twitter.com/hcGmwI9vv5
— וואלה (@WallaNews) May 11, 2024
כך שאם כבר, דווקא הקריאה לנבחרי הציבור שלא לבוא לבתי העלמין, תחת הכותרת של "תגלו אחריות" ו"להוציא את הפוליטיקה מהשכול" היא היא זאת שמכניסה את הפוליטיקה לבית העלמין, ומהווה למעשה קריאה לנבחרי הציבור להתנער מאחריות.
כי תאהבו את שמחה רוטמן, תשנאו את נעמה לזימי, תהיו אפתיים לקיומו של ירון לוי, בסוף בואם לבתי העלמין הוא לא פריבילגיה, ובטח שלא טובה, אלא חובה לכל דבר. הם נציגי המדינה ששלחה את הבנים להגן ולמות, הם נציגי המדינה שמתחייבת בכל יום להחזיר את כולם הביתה, והם באים כי דווקא אי-הנוכחות שלהם היא ביטוי לזריקת אחריות והפקרה.
נבחרי הציבור לא באים בשביל לנאום, הם באים בשביל הנופלים. הם באים כי ככה הם מבהירים שיש להם אחריות. גם אם מדובר בנופלים שנקברו רק אתמול או בנופלים שמסרו את הנפש בתש"ח. בסוף, כשהם באים, הם אומרים שיש אחריות בשם המדינה, ולא בשם ממשלה כזאת או אחרת. אפשר להתווכח על השאלה מה ראוי שיגידו,
בסוף, הקריאה "להוציא את הפוליטיקה מבתי העלמין" היא פוליטית בעצמה. היא פוליטית כי היא מבטלת את תפקידם של נבחרי הציבור כנציגי המדינה בכלל ולא ממשלה ספציפית בפרט, והיא פוליטית כי היא תמיד נאמרת ביחס לנבחרי ציבור מהצד השני. אבל האנשים שקוראים להוציא את הפוליטיקה מהשכול צריכים לזכור שעליהם לכבד את הנופלים לא פחות משעל נבחרי הציבור, ואם מישהו לא מסוגל להקפיא את הפוליטיקה שלו גם בבית עלמין ביום הזיכרון, עדיף אם כבר שהוא לא יבוא. בניגוד לנבחר ציבור, הוא לא בתפקיד. אז תנו לזכור, בבקשה.
אמת ונכון. אך יש נקודה נוספת: חשוב לציין שלכל חלל ישנם 2 ימי זכרון: יום פרטי ביום נפילתו(או בי׳ טבת, במקרה והתאריך לא ידוע) ויום לאבל הלאומי בד׳ אייר. מי שמנסה להכתיב למדינה ולמנהיגיה הנבחרים איך לציין את היום הזה למעשה לעקוף את הדמוקרטיה. יש לכם תאריכים פרטיים משלכם להתאבל איש איש על מתו, עכשיו זה אירוע לאומי ולכן שייך לנבחרים הרבה יותר מלמשפחות.
אני מסכים עם דבריך, אם כי יש לי הסתייגות מסוימת.
אף אחד לא יכול להכריח נבחר ציבור לבוא דוקא לטקס שנערך בבית עלמין מסוים. אין שום חובה על ראש הממשלה, או השרים, או חברי הכנסת מהקואליציה, לבוא דוקא לטקס בהר הרצל.
לו הייתי נבחר ציבור מהימין, הייתי הולך לטקס שייערך דוקא בבית עלמין שבו הציבור מכבד את המעמד.
ברור שהשמאלנים יצרחו שאני לא מכבד את היום הזה, ואני עושה איפה ואיפה, וכו' וכו'. אבל אם הייתי מגיע להר הרצל, היו מקללים אותי. בין כך ובין כך השמאלנים היו מבזים את יום הזיכרון, אז לפחות לא הייתי משמש להם למטרה מול העיניים.
למרבה הצער, יש במדינת ישראל יותר מדי בתי עלמין עם חלקות צבאיות, ורבים מהם בישובים שבהם מכבדים את היום ולא מבזים ומתנגחים בנבחרי הציבור. היהודים בישובים הללו, שמוסרים נפשם בכל יום ובכל שעה עבור עם ישראל, דוקא ביום הזיכרון היהודים הללו לא מכובדים מספיק ע"י נבחרי הציבור
לזה שהגיב לימני…
למיטב ידיעתי, שרים וחכ"ים נשלחים למגוון בתי עלמין ברחבי הארץ בטקסי הבוקר ביום הזכרון.
בהר הרצל יש מספר אישים שנוכחותם מתחייבת מכללי הטקס הדיפלומטי.
וכמובן שלא בכל בית עלמין ניתן לקיים סידורי אבטחה ראויים לאישים מאובטחים.
בשנה שעברה תקפו את השר בן גביר בבית העלמין הצבאי בבאר שבע דווקא….
ועוד משפט בנושא:
המבזים מחפשים להיכן הולכים החכים והשרים במטרה לטרגט אותם ולייצר שואו….
אותה שיטה שהשמאל מפעיל מולם במסעדות, טיסות ואפילו בחול.
מבחינתם בית עלמין איננו מקום מקודש אלא בסהכ עוד הזדמנות לייצר כותרת מפלגת בערוצי התעמולה
א.תודה לsimon say שענה היטב, מסכים עם כל מילה.
בנוסף אני רוצה לשאול את הבחור שכתב לי: האם אתה מכיר בית קברות אחד בו נעשה סקר בין כל בני המשפחות והחברים של החללים הקברים בשטחו? ומה לגבי פעילים שאינם באמת בני משפחת השכול, האם גם מהם צריך להזהר? ואיך?
והשאלה גדולה עוד יותר לגבי הר הרצל בו קבורים אלפים רבים מטובי בני ובנות העם.
הדרישה שלך היא לא ישימה.
ושוב, למשפחות יש תאריך משלהן ומי שלא מסוגל לכבד את האירוע הממלכתי על כל מה שזה כולל-הוא שלא חייב להגיע ולא הפוליטיקאי שמחויב מעצם ממלכתיות האירוע.
אבהיר את כוונתי
שמאלנים חולי נפש תמיד יהיו. לפחות עד ביאת המשיח. אם נבחר ציבור יגיע לבית עלמין כדי לכבד את זכר הנופלים, ימנים או שמאלנים, דתיים או לא, עירוניים או תושבי קהילות כפריות, ותיקים או עולים חדשים, השמאלנים תמיד יצרחו על הנבחרי ציבור ויבזו את המעמד. אם נבחר ציבור לא יגיע לבית עלמין שבו יש מבזי המעמד אלא יגיע לבית עלמין בישוב שבו מכבדים את המעמד ללא קשר להגדרות הנ"ל, אזי מבזי המעמד (שממילא לא נמצאים במקום כזה, למשל בלא מעט מישובי יו"ש) יזעקו שנבחרי הציבור מתעלמים מהעם / מבזים את כבוד הנופלים / מעדיפים פולטיטקה על פני כיבוד הנופלים, או כל שטות אחרת. אבל זה יהיה ברמה של "קול קורא במדבר" (כלומר אף אחד לא יתייחס אליהם). כך שבין כך ובין כך, החולי נפש מהשמאל יצעקו ויבזו את המעמד ואת זכר הנופלים. אבל בישוב שבו מכבדים את המעמד, נבחר ציבור שיגיע אליו יכבד גם הוא את המעמד ואת זכר הנופלים, וזו למעשה אמורה להיות מטרת בואו היחידה.
יש למרבה הצער לא מעט בתי עלמין בלא מעט ישובים, עירוניים או כפריים, שבהם הציבור – משפחות הנופלים בפרט והציבור הכללי בכלל, מכבדים את זכר הנופלים ואת מי שבא לחלוק כבוד לנופלים. את המחלוקת הם משאירים מחוץ לבית העלמין ומחוץ ליום הזה.
לבית עלמין כזה נבחרי ציבור יכולים וצריכים להגיע ולכבד את הנופלים ומשפחותיהם.
אבל כל עוד יש חולי נפש שמטרתם ביום הזה ובמקום הזה היא אך ורק לפגוע בנבחרי ציבור, מילולית ואולי אף פיזית, לממשלת ישראל (באמצעות מוסדות אכיפת החוק) יש את האפשרות לטפל באותם חולי נפש ביד קשה. יד קשה ביותר. אין זה המקום לפרט מה ניתן וצריך לעשות כנגד השמאלנים חולי הנפש כאשר הם מבזים את זכר הנופלים. רק אציין שלכמעט כל משרד ממשלתי יש את היכולת לפעול, בתחומי הפעילות של המשרד, ביד קשה כנגד השמאלנים חולי הנפש וכנגד שולחיהם.
אבל כל עוד חברי ממשלת ישראל, ובמיוחד זה העומד בראשה, לא אוכפים את החוק על מי שפוגעים בעם ישראל, ומטפלים בהם ביד קשה (ובשולחיהם), הרי שנבחרי הציבור שמגיעים לבתי העלמין עושים זאת במודע, ואולי אף בכוונה תחילה כדי לעורר פרובוקציות מצד שמאלנים חולי נפש, ובזה הם עצמם, נבחרי הציבור, שותפים לביזוי היום, המעמד וזכר הנופלים.
ביהדות יש ענין מדהים, לדעתי האישית הוא היפה ביותר – תיקון המידות. יהודי שעסוק בתיקון מידותיו האישיות, ולומד מרבותינו כיצד לנהוג כדי שהציבור לא ייפגע, גם אם זה פוגע בו עצמו (עד גבול מסוים), הרי הקרבן שהוא מקריב באותה עת הינו קרבן נעלה.
רבים מן הנופלים, ורובנו למדו את זה מדברי הנופלים במערכה הנוכחית, מעוניינים בשלום בית בעם ישראל. ההיפך מזה גורם להם צער. אם נבחר ציבור יודע שבואו למקום מסוים בזמן מסוים יגרום לביזוי המקום והזמן, והנוכחים (בחיי חיותם, או כנשמות שעזבו את הגוף), אותו נבחר ציבור יכול לבחור בין ניכוש העשבים השוטים לפני בואו ובזמן נוכחותו, או פשוט להיות במקום אחר שבו לא יהיה בזיון כאמור. אבל כבודם של הנופלים, רצונם בשלום בית בעם ישראל, וכבוד המשפחות, צריך להיות חשוב יותר בעיני נבחרי הציבור מאשר כבודם שלהם עצמם ונוכחותם במקום ובזמן שבו הם, וכפועל יוצא – הנופלים ומשפחותיהם, מבוזים בפומבי ע"י חולי נפש.
לסיכום – לדעתי האישית מטרת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, היא לכבד אותם ואת משפחותיהם על קרבנם לטובת כלל ישראל. יום הזיכרון אינו יום פרטי של משפחות הנופלים ומוקירי זכרם, אלא יום שכולו עבור עם ישראל, כדי שיזכור היטב ויכבד את הקרבנות שהועלו כדי שכלל העם יוכל לשכון בארץ ישראל. ביום הזיכרון אין מטרה לכבד את נבחרי הציבור. לכן עדיף שנבחרי הציבור יהיו זהירים כדי שהם עצמם לא יהיו שותפים, בשוגג או במזיד, לביזוי הנופלים והיום. הזהירות יכולה להתבטא בהשתתפות בטקס בבית עלמין שמכבד את היום ואת הנופלים, או בנקיטת יד קשה ביותר כנגד שמאלנים שכל תכליתם היא להזיק לעם ישראל. כל עוד האפשרות השניה אינה ממומשת, נבחרי הציבור צריכים לנהוג לפי האפשרות הראשונה.
עוד דוגמה להתבהמות השמאל ופריקת עול וערכים בכל התחומי החיים.
הארת והדגשת נקודה חשובה מאוד בציבוריות הישראלית..
אבל היא לא התחילה לפני כ3 שנים.
זה חלק ממאבק שהתחיל בסביבות סוף שנות ה80 ותודלק ביתר שאת בידי ערוץ 2 על שלל גלגוליו לאורך השנים.
המאבק לצייר את הפוליטיקאים כאנשים מאוסים שרק טובתם האישית לנגד עיניהם ומולם את פקידוני החונטא ש'כל כוונת היא לשם שמים' והם 'הסמכות המקצועית'.
כמובן שזה מאבק של הצד השמאלי שקרא היטב את המפה הפוליטית ויחסי הכוחות והבין שלעולם לא יצליח להיבחר לשלטון ללא ערימת כזבים ונוכלויות שונות.
מכונת התעמולה התקשורתית של השמאל הביאה עלינו עשורים שלמים של ממשלות וקואליציות בלתי אפשריות באמצעות אותה הכפשה מתמשכת וירידה דרסטית באחוזי ההצבעה.
לזה צריך להוסיף את הרידוד המחשבתי שנכפה על הציבור עם שלל השעשועונים חסרי השחר או תוכניות הריאליטי מוכות התעתוע….
הכל לשם המטרה העליונה של הנדסת תודעה כמיטב המורשת של הקומראדים לנין את טרוצקי.
אבל לדעתי, הכיוון השתנה מאז פתיחת משפטי נתניהו וחשיפת מעללי כנופיית 'שלטון החוק'….
ב7.10 גם מערכת הבטחון (הצבא שיש לו מדינה) איבדה לחלוטין את רוב הקרדיט הציבורי שהוענק לה לחינם במשך השנים(וזה אחד הדברים הכי הרסניים שקרו למדינת ישראל מאז ומעולם – הוענקה להם חסינות ציבורית דה פקטו על כל מעלליהם בשם האדרת המדים והערצת הדרגות בכותפת).
בחודשים האחרונים הציבור גם מתעורר מההזיות הילדותיות לגבי ארהב ומבין הרבה יותר טוב את המילה: אינטרסים.
כך שבסופו של דבר לא אלמן ישראל….
מעבר לכל הנימוקים היפים-
לבקש מפוליטיקאים לא לבוא לבתי העלמין מחשש לפרובוקטורים בקהל זה כמו לבקש מנשים לא לבא מחשש למטרידים מינית.
אתה שוכח לציין שהמתנגדים לנאומי פוליטיקאים הם בני משפחות שכולות, למודי טקסים ושבעים מהציניות שבנאומים. או שאולי לא שכחת? אולי השמטת כי זה לא משרת את האג׳נדה שלך?
אז הנה אני, שמאלנית מגונה (ע״י כותבי התגובות וכנראה רבים מהקוראים) מסכימה איתך שעצם קיומו של הטקס הוא אירוע פוליטי. כך ממשיכה התעשייה המניפולטיבית של לאומנות שמייצרת עוד ועוד שכול.
הרי בשורה התחתונה אתם מזדהים ואולי אפילו מזילים דמעה ביום הזיכרון, וחוגגים למחרת. בשבילנו כל יום הוא יום הזיכרון.
לרבים מבני המשפחות השכולות היום הזה חשוב, כהזדמנות למפגש עם משפחה מורחבת, חברים וקהילה.
אל תקחו לנו את היום הזה ותנצלו אותו כבמה לנאומים פוליטיים. זה אירוע שמטרתו אינה לקושש מנדטים. בואו לכבד, הניחו זר, חבקו את מי שמעוניין והשאירו לנו את ההתייחדות עם יקירינו אהובינו בלי להכתים אותה באינטרסים שלכם.