תשובת המדינה לבג"צ חושפת את המספרים המלאים של הסיוע שמעבירה ישראל לאזורים בשליטת חמאס, בלי עסקה ובלי תנאים
נתונים שפרסמה המדינה בתשובה לעתירה לבג"ץ של ארגון 'גישה' חושפים את היקף הסיוע ההומניטרי שנכנס בחודשים האחרונים לרצועת עזה. על פי הנתונים היקף הסיוע בשבועות האחרונים מזנק ומגיע כבר לשיעורים גבוהים יותר מאלו שנכנסו לרצועה בתקופה המקבילה בשנה שעברה, לפני שפרצה המלחמה.
נכון ליום 12.4 נכנסו לרצועת עז לא פחות מ-22,763 משאיות בהיקף של כ-428,710 טון, על פי הפירוט הבא: 14,349 משאיות המכילות מזון; 1,809 משאיות המכילות ציוד רפואי; 1,496 משאיות המכילות מים, 3,475 משאיות המכילות ציוד למחסות; ו 1,634- משאיות המכילות ציוד מעורב.
בנוסף על פי נתוני המדינה נכנסים לרצועת עזה 170,000 ליטר דלק פעם ביומיים, ויש כניסה של כארבע מכליות גז בישול מדי יום, כך מזה מספר חודשים.
מתוך המספרים הללו חלק קטן יחסית עולה לצפון הרצועה, אך גם זה משתנה במהירות. בשבוע הראשון של מרץ נכנסו 104 משאיות לצפון הרצועה, בשבוע האחרון של מרץ המספר גדל ל-125 משאיות, ובשבוע השני של אפריל כבר יותר מהכפיל את עצמו ועומד כעת על 332 משאיות שחצו את מסדרון נצרים אל תוך צפון הרצועה.
מניתוח הנתונים עולה כי שיעור המשאיות הנכנסות כעת הוא הגבוה ביותר בכל הזמנים. בשבועות הראשונים להעברת סיוע לרצועת עזה בשלבי פתיחת המלחמה נכנסו מאות בודדות של משאיות לרצועה, דבר שהשתנה בהפוגה הראשונה (24.11 עד ה-30.11) אז נכנסו לרצועה לא פחות מ-1,118 משאיות. עם המשך המתקפה המספר ירד להיקפים של 500-800 משאיות בשבוע, אך בשבועות האחרונים הוא התייצב על סדרי גודל של 1,250 משאיות בשבוע.
אולם עם סיומו של חודש מרץ, על רקע ההכנות למתקפה ברפיח, חלה נסיקה בנתוני הסיוע. בשבוע הראשון של אפריל הועברו כבר 1,327 משאיות, יותר ממה שעבר במהלך ההפוגה ההומניטרית; ובשבוע שלאחר מכן, זה שהסתיים כעת, עברו כבר 1,886 משאיות. מדובר במספרים בלתי נתפסים, הרבה יותר מהיקפי הסיוע שהועברו לרצועה במסגרת הסכם ההפוגה הראשון.
היקפי הסיוע הללו גדולים אף מהסיוע שעבר לרצועה לפני פריצת המלחמה:
באפריל 2023 נכנסו לרצועה 3,561 משאיות, במאי 2023 נכנסו 4,793; לעומת זאת, במרץ 2024 כבר נכנסו קרוב ל-5,000 משאיות; ובאפריל 2024 מעל ל-6,000 משאיות – כמעט פי 2 מהנתון המקביל בשנה שעברה! סביר להניח שבמאי נראה עלייה נוספת. אלו מספרים מדהימים בכל קנה מידה.
עוד עולה מתשובת המדינה כי שיעור ניכר מהסיוע העובר לרצועה נופל בידיו של חמאס: "ארגון הטרור חמאס ממשיך להשתלט על חלק מהסיוע ההומניטארי הנכנס לרצועת עזה, לצרכיו, ומונע ממנו להגיע במלואו לתושבי רצועת עזה".
לפי המדינה החמאס נהנה ממונופול מוחלט על הסיוע: "ארגונים בין-לאומיים ברצועה נדרשים לתאם את הפעילות שלהם עם ארגון חמאס, אשר שולט על נתיבי השיירות ונקודות החלוקה. הדבר מקנה לחמאס השפעה משמעותית על שרשרת ההפצה של הסיוע ההומניטארי".
החמאס אף משתמש בכוחו כדי למנוע "תחרות" על השליטה בסיוע: "ישנם אף דיווחים, כי ארגון הטרור חמאס איים על קבוצות של פלסטינים פן ישתפו פעולה עם ישראל באבטחת שיירות הסיוע, ואף דווח כי פגע בהם בפועל".
המסקנות ברורות: החמאס, כבר כיום, בלי הפוגה, בלי עסקה ובלי שום הסכמות מקבל יותר אספקה הומניטרית מאשר שקיבל אי פעם – גם בימי השקט שלפני פריצת המלחמה. חשוב לזכור שלפני ההפוגה בנובמבר, היקפי הסיוע הצטמצמו באופן דרמטי ועמדו על מאות בודדות של משאיות בשבוע. העסקה ההיא עם חמאס כללה אז הגברת הסיוע תמורת השבת חלק מהחטופים. אולם כיום הוא מקבל את הגברת הסיוע גם בלי להיענות לשום דרישה או בקשה.
מה הפלא שבמשא ומתן המתנהל כיום דרישותיו של החמאס חורגות הרבה מעבר לשחרור אסירים והעברת אספקה, וכוללות גם את הפסקת הלחימה ו"הסרת המצור" על עזה?
בקיצור, במצב כזה האינטרס הברור של העזתים הוא – לא להפסיק את המלחמה…
ראשית אומר את מה שצריך להאמר, עקיבא ביגמן הוא עיתונאי ברמה אחרת. קצר ולעניין, מקצועי, ועובדתי.
כל כתבה או תחקיר של הבן אדם זה זהב.
ועכשיו לגופו של עניין, ובנימה הרבה הרבה פחות חיובית. חברה, זה לא מלחמה. זה משהו חדש, איזשהו פטנט ישראלי, שאין לו מקבילה היסטורית. אני לא בקיא גדול בתולדות האנושות, אבל מישהו יכול להצביע לי בבקשה על אירוע דומה ב-2000 השנים האחרונות? דומה לא רק באופיו (המופקר) אלא גם בקנה המידה שלו? כי לי קשה למצוא מקבילה היסטורית לטירוף הזה בראשי.
יש ניסוי מחשבתי שאני אוהב לקרוא לו "מבחן מלחמת העצמאות": מישהו יכול לטעון ברצינות שאת מלחמת העצמאות היה אפשר לנצח אם היינו מעבירים לאויב הערבי סיוע של 22,763 משאיות בהיקף של כ-428,710 טון? מישהו יכול לטעון ברצינות שהפסד במלחמת העצמאות כתוצאה ישירה של ההתנהגות המופקרת הזאת לא היה נגמר בשואה שנייה? לא משהו קרוב לשואה או בריח של שואה (כמו מה שכבר עברנו השנה), אלא שואה של ממש.
אני יודע שאפשר לעלות טיעונים לא רציניים נגד הניסוי המחשבתי הזה, אבל האם יש טיעונים רציניים לדבר?
באיזה זכות מותר לנו בכלל לעשות דבר שכזה? באיזה זכות מותר לנו בכלל לתדלק את האויב הערבי, את רוצחי ההמונים האלה, באופן כל כך מופקר? אין לנו זכות כזאת. מדובר בפשע מתועב וארור. ובאופן בלתי נמנע, אנחנו, כעם ומדינה, ניתן את הדין על כך. ואז נתלונן, ונתקרבן.
אין לנו שום זכות מוסרית לעשות את זה. אין לנו שום זכות מוסרית להמשיך ולתדלק את מכונת הרצח הערבית.
צ'רצ'יל כידוע לא סיפק 'סיוע הומניטרי' לגרמניה הנאצית. אפילו צ'מברליין לא ירד לדרגת שפל כזאת שאליה ירדה 'ממשלת' נתניהו שהיא בעצם חצי ממשלת בובות של הדמוחארטים האמריקאים, תומכי ומגיני החמאס. לא ייתכן 'ניצחון מוחלט' על החמאס במצב שבו ישראל יורה עליו ביד ימין ומאכילה ומתחזקת אותו ביד שמאל. ואגב, המספרים המובאים כאן לא כוללים את שיירות האספקה והציוד שזורמים לחמאס במנהרות של ציר פילדלפי, מבלי שישראל תנקוף אצבע לניתוק נתיב האספקה והנשק העיקרי של הטרור הערבי.
אין מה להתפלא-מעולם לא היתה לנו מדינה שנאלצה לנהל מלחמה תחת תלות באחרים ולחץ בין-לאומי עוין אפילו מצד ה׳חברות׳ שלה.
בודאי שלפני המלחמה היה פחות סיוע. העולם רואה שפגענו קשות בתשתיות אז הוא שולח יותר סיוע.
גם ברור שלקראת הכניסה לרפיח הגדילו את הסיוע מישראל-מן הסתם אחת הדרישות של ביידן היתה לוודא שסגירת מעבר רפיח לא תצמצם את כמות הסיוע שנכנסת. ועדיין עדיף שאנחנו נשלוט בסיוע ונוודא שאין שם נשק.
דבר נוסף, אם הגדלת הסיוע לצפון הרצועה בשבועות האחרונים באה על חשבון רפיח אז זו דרך מעולה להגדיל את המוטיבציה של תושבי רפיח לעזוב ולאפשר לנו להיכנס, לחפש חטופים ולפרק תשתיות טרור.
המסקנה המתבקשת היא שבתוך תנאים בינ״ל בלתי אפשריים עלינו לנהל את המלחמה גם אם זה באופן שהוא הרבה פחות מאידיאלי. בינתיים, אנחנו מנצחים ומתקדמים כל הזמן אז כנראה שאפשר לספוג את המחיר.
וחשוב להבין שדווקא העובדה שהם לא ממהרים להיכנע ולחתום על עסקה משחקת לטובתנו כי היא מאפשרת להמשיך לנצח ולהשיג הישגים.
זכרו-״אל תהיה צודק, תהיה חכם!״