המסך המפוצל של השמאל המפלג

שני אירועים שודרו בתקשורת הישראלית במהלך היממה של יום הזיכרון התשפ״ד. אירועים שהם לא חלק מהמורשת הלאומית הרשמית, אולי גם אינם חלק לגיטימי מזו שאינה רשמית. שניהם מייצגים קבוצה קיצונית מאוד וקטנה מאוד בעם ישראל. מדובר בטקס הזיכרון האלטרנטיבי ששודר בגלי צה״ל וטקס כיבוי המשואות ששודר בערוץ 12.

בתמימותי, הנחתי שהשנה לא יתקיים טקס הזיכרון האלטרנטיבי יהודי-פלסטיני. גם בכל השנים שקדמו התנגדתי לעריכתו אבל השנה, לאחר הטבח הנורא, חשבתי שהנושא לא יעלה בכלל לדיון. בלתי נתפסת בעיניי ההשוואה בין חללי צה״ל שנפלו במערכה לבין מותם של אלה שביקשו לרצוח אותם, וגם אם יש בין ההרוגים הפלסטינים כאלה אשר מוגדרים ״בלתי מעורבים״ הרי שנסיבות הפגיעה בהם שונות לחלוטין מאלה שבהן נפלו חיילי צה״ל.

למרות טענת השמאל הרווחת – זה לא אותו דבר. אני לא משווה בין כאב של אמהות ובין דמעות של אבות, אני לא אומדת צער, אני מתייחסת לעובדות: יש את אלה שביצעו את הטבח ויש את אלה שנטבחו או שיצאו להגן על עמם ועל ארצם שעברו טבח ונפלו בקרב. ולא, אין מקום בעיניי לטקס משותף כשם שב״יד ושם״ לא יערכו טקס יום שואה ויציינו גם את הנאצים שמצאו את מותם במלחמת העולם השנייה.

הגדילה לעשות תנועת השמאל ״לוחמים לשלום״ שמארגנת את טקס הזיכרון האלטרנטיבי, והיא אף מציינת את יום הנכבה משום שלדברי אנשיה ״בעקבות השבעה באוקטובר התחיל בעזה מה שנראה כמו נכבה שנייה״. התנועה מכנה את הטקס שהיא מבקשת לציין ליום הנכבה כ״אח לטקס הזיכרון המשותף״.

כדי להימנע כנראה מאנשים שיקראו קריאות מחאה, הטקס נערך דיגיטלית ולשם כך גויסו תרומות. בעמוד הפייסבוק של התנועה נכתב כי יש להכיר במה שקרה לאויב וכי ״האדם האחר הפך להיות חשוב לי ולזהות שלי״.

עמותת "לוחמים לשלום" שמארגנת את אירוע הזיכרון השנוי במחלוקת, היא תומכת זכות שיבה, וממומנת בעיקר על ידי הגרמנים. כמה נעים להם, לגרמנים להזכיר לנו, ביום הזיכרון, שאנחנו הנאצים האמיתיים, והם בכלל חסידי אומות העולם. https://t.co/IAdUmjSaOy

— Gadi Taub שומר סף (@GadiTaub1) May 7, 2019

האויבים של מדינת ישראל שמבקשים לרצוח אותנו חשובים לי רק מבחינה אחת – כיצד להסיר את האיום הזה. אין לי כל עניין להכיר בכאב על מי שפלשו לישראל, טבחו במשפחות, אנסו נערות וערפו ראשי חיילים.

בודאי שאין לי עניין לציין את מותם בטקס ישראלי ועוד כזה שמשותף למעמד הקדוש של ציון זכרם של חללי צה״ל. מנכ״ל ארגון ״לוחמים לשלום״ התראיין בשנה שעברה וסיפר כי פנה אל בית הדין בהאג כדי לקבל חוות דעת משפטית לגבי ״המשמעות המשפטית של הכיבוש הישראלי המתמשך״. בית הדין בהאג, כזכור, שוקל להגדיר את מדינת ישראל ככזו שמבצעת רצח עם.

״לוחמים לשלום״ אף פנו בשנת 2021 לנשיא ביידן כדי שיטיל סנקציות אישיות על מי שכיהן אז כשר הביטחון, בני גנץ, משום שביקש להכריז על מספר ארגונים פלסטיניים כארגוני טרור, מה שלא מנע, אגב, מגנץ להשתתף בטקס הזיכרון המשותף בעבר. גם הקרן החדשה לישראל שותפה במימון הטקס. נשיאת הקרן, רחל ליאל, ציינה זאת בדברים שכתבה וחתמה אותם במילים שמייצגות את אחת הסכנות הגדולות שאורבות לפתחנו, מדינה פלסטינית: ״אם רק נפנים שלא רק לנו מגיעה עצמאות״, כתבה, ״עוד נגיע אל יעדנו״. הרצון שמעלה ליאל מוביל אל יעדם של הפלסטינים שעומד בסתירה גמורה לקיום של מדינת ישראל ותושביה.

הטקס, כאמור, שודר בגלי צה״ל. תחנת הרדיו הרשמית של צבא ההגנה לישראל. חיילי צה״ל האזינו למעשה לטקס שכואב את מותם של מי שרצחו את חבריהם לקרב וביקשו לרצוח גם אותם. כל זאת בחסות משרד הביטחון. איזו רוח לחימה מתפתחת בקרב לוחמים שצריכים לכאוב את מותם של מבקשי נפשם? איזו תודעת ניצחון יכולה להיווצר כך?

ובערב יום העצמאות התשפ״ד, כאשר מדינת ישראל עדיין מדממת מאז שבת שמחת תורה, ממשיכה לקבור חיילים, מגייסת את כל כוחה ורוחה כדי לעמוד בלחימה העיקשת שנועדה, בין היתר, להשיב את החטופים – נערך לראשונה "טקס כיבוי משואות". על הבמה באמפי שוני עמדו לוסי אהריש וג׳קי לוי, והנחו את הטקס שרק מתוך שמו ניתן להבין עד כמה הוא אנטיתזה לניצחון, להמשכיות, ולאור שאנחנו כל כך זקוקים לו.

רבים זוכרים בוודאי כיצד שירת ״אנו נושאים לפידים״ ליוותה את טקסי המשואות בעבר. אין דבר מנוגד יותר לגחלת שחייבת להמשיך לבעור ול״יהי אור״ שמסמל גם את הבריאה, מאשר טקס כיבוי משואות שעניינו תבוסה, כישלון ומוות. אפשר להבין את השאלות שעלו בטקס, כל ישראלי שואל אותן, כל ישראלי מבקש עליהן תשובות. אבל התשובות האלה תצטרכנה להינתן אחרי ועדת החקירה הראויה שתקום, אם כי נדמה שבטקס כבר הכריעו לגבי האחריות והאשמה שנושא לשיטתם, הדרג המדיני.

"אובדן עשתונות" > זעם על ערוץ 12 בעקבות המסך המפוצל > https://t.co/r0Ejqe2dWU pic.twitter.com/SgIgaiNXM8

— חדשות בחדרי חרדים (@behadrei_bhol) May 14, 2024

כך נצבע, למעשה, טקס שאמור להיות טקס לאומי של כלל העם בצבעים פוליטיים. נדמה לי שזיהיתי בקהל גם את אנשי ״אחים לנשק״ שכל מילה לגבי כוונותיהם מיותרת. סוגיית החגיגות עלתה גם בחנוכה האחרון כשחלק מסוים בעם לא הרגיש שהוא יכול לציין את גבורת המכבים, המשיך באי רצון לציין את שמחת פורים ובסירוב לערוך ליל סדר. כולם מאורעות ניצחון קריטיים בתולדות עם ישראל, כולם מעניקים כוח במשברים העמוקים שאנחנו עוברים לאורך השנים, כולם משמרים מורשת שהיא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה שלנו אבל גם מהעתיד.

גם בימים קשים מאוד, במלחמות שידענו, בשואה תוך סיכון חיים, אף אחד לא העלה על דעתו שלא לציין או לא לחגוג. החגיגה או הציון אינם הפניית עורף לנופלים או לנספים, אינם התעלמות ממשפחותיהם, אינם ויתור על החטופים. להיפך. זה אזכור קריטי של ניצחונות של העם היהודי, של ישועה גם מאת הקב״ה כדי להרים את רוחו של העם, את רוחו של צה״ל. התכווצתי למראה כל משואה שכובתה ופחדתי מהמסר שעובר באקט המסוכן והתבוסתני הזה אל הילדים שצופים בזה.

בצעד בלתי נתפס פיצל ערוץ 12 את מסך השידורים שלו ושידר בחציו את טקס המשואות הרשמי והמרומם שקידש את זכרם של הנופלים, שהעלה על נס את גבורתם של הלוחמים ושל צוותי ההצלה ושהתפלל לשובם של החטופים באופן מכובד, ראוי ומרגש ובחציו את טקס הכיבוי שכשמו כיבה כל רגש רוממות לאומי.

כאמור, טקס הזיכרון האלטרנטיבי וטקס כיבוי המשואות מייצגים את עמדתו של מיעוט בעם ישראל וזכו לשידורים שקשה מאוד להבין מה עמד מאחורי החלטתם של האחראים להם. יש לציין כי לגבי גלי צה״ל ההחלטה צורמת הרבה יותר שכן מדובר בשידור ציבורי שממומן על ידי אזרחים שרובם המוחץ מתנגד לטקס ולעמדות המוצגות בו. התערבותו של שר התקשורת שלמה קרעי נדרשת בשני המקרים בוודאי שבזמן מלחמה שאין זה מוגזם לכנות אותה מלחמה קיומית.

עם ישראל נדרש למלוא חוזקו וכוחותיו כדי להמשיך להילחם, כדי להחלים מהפצעים, כדי לשאת את עול התמודדותם של עשרות אלפים המפונים מבתיהם וכדי להמתין בשפיות לשובם של החטופים. מי שמבקשים לכאוב את כאבם של אלה שהמיטו עלינו את האסון הנורא ומי שמבקשים לכבות את הלהבה אינם ראויים לבמת התקשורת שניתנה להם. במקום לכבות משואות – צריך היה להחשיך את המסך.