איך תיראה איראן אחרי ראיסי

ביום ראשון בשבוע שעבר, נשיא איראן איברהים ראיסי, הידוע בכינוי "הקצב מטהרן", מצא את מותו מהתרסקות מסוק לצד שר החוץ האיראני ובכירים נוספים. התקרית היממה את המדינה והעלתה שאלות דחופות לגבי השלכותיה המידיות והרחוקות יותר, באיראן ובמזרח התיכון כולו. הוואקום המנהיגותי הפתאומי יצר גם השערות רבות לגבי יורשו של ראיסי בכס הנשיאות, ובסופו של דבר גם לגבי זהות המנהיג העליון הבא.

המערכת הפוליטית האיראנית מורכבת ומסובכת, מה שהופך את ההשערות בעניין למורכבות לא פחות. הנשיא מופקד על ניהול הממשלה ומנגנוניה, בעוד הארגון רב-הכוח של משמרות המהפכה שולט בחברות הממשלתיות וברוב ענפי הכלכלה. המנהיג העליון אמור להיות הפוסק האחרון בהכרעות חשובות ומשמש גם כמתווך בין שלל האינטרסים השונים של רשויות המדינה.

ראיסי היה חניכו ובן חסותו של עלי ח'אמנאי, ורבים ראו בו מועמד אפשרי לתפקיד המנהיג העליון לאחר מותו של ח'אמנאי בן ה-85. יחד עם זאת, טיפוח ראיסי כיורש היה עלול להתברר כבעייתי לאור היותו נשיא מאוד לא פופולרי ומי שמואשם במשבר הכלכלי המתמשך באיראן.

ועדיין, מותו בטרם עת של ראיסי מציב בפני המשטר את המשימה הלא נעימה של מציאת נשיא חדש באמצעות בחירות שיערכו בתוך חמישים יום. גם כאן לא אמורות להיות הפתעות מיוחדות, משום שתהליך הבחירות באיראן רוקן מזמן מכל משמעות בידי 'מועצת שומרי החוקה' בראשות ח'אמנאי, הגוף הקובע מראש את רשימת הרשאים להתמודד בבחירות.

לאחר תום חמשת ימי האבל על מות ראיסי, מספר מועמדים צפויים להכריז על כוונותיהם. אלו כוללים למשל את מוחמד ח'אתמי, מחמוד אחמדיניג'אד וחסן רוחאני (כולם נשיאים לשעבר); מוחמד זריף (שר החוץ לשעבר); מוחמד מוח'בר (סגן הנשיא); עלי לאריג'ני (לשעבר יו"ר הפרלמנט); עלי שׁמח'אני (לשעבר מזכיר המועצה לביטחון לאומי); סעיד ג'אלילי (מחברי צוות שיחות הגרעין) ומוחמד באקר קאליבאף (יו"ר הפרלמנט הנוכחי).

ככל הנראה, מועצת שומרי החוקה תפסול על סף את מועמדותם של ח'אתמי, אחמדיניג'אד, רוחאני וזריף, כפי שעשתה במקרים קודמים. עלי שמח'אני סובל ממוניטין מוכתם בשל האשמות בשחיתות משפחתית ומעילה בכספים, ופוטר ממועצת הביטחון הלאומי בשל קשריו לכאורה עם עלירזא אכבארי, סגן שר ההגנה שהואשם בריגול והוצא להורג. לג'אלילי וקאליבאף סיכוי סביר להיות מאושרים בידי המועצה.

אם לשפוט לפי מערכות הבחירות הקודמות, גם הפעם רשימת המועמדים אינה צפויה לעורר התרגשות בקרב המצביעים או תקווה לשינוי. הבחירות הקרובות עלולות אף למשוך אפילו פחות מצביעים מאשר אלו האחרונות ב-2021, אז שיעור ההצבעה עמד על 48%. בסיבוב השני של הבחירות לפרלמנט בטהרן שנערכו בראשית החודש, נרשמו שמונה אחוזי הצבעה בלבד.

מותו של ראיסי יצר גם חלל ב"וועדת השלושה" האמונה על בחירת המנהיג העליון הבא, שגם אותו יצטרך למלא ח'אמנאי. בניגוד לתפקיד הנשיא המסורס, בחירת מנהיג עליון היא קריטית לעתידה של המהפכה האסלאמית. ברור לכל כי ח'אמנאי יעשה מאמץ כדי לשמר את מורשתו הקנאית, ככל הנראה באמצעות קידום בנו מוג'תבא. נכון להיום תפקידו הרשמי של מוג'תבא מוגדר כאיש דת מדרג נמוך ומורה לקוראן במוסדות שונים. בפועל הוא שולט במנגנון הביון של משמרות המהפכה ובמיליציית הבסיג' הנחשבת לאחד ממוקדי הכוח השלטוני.

תאוריה אופנתית בקרב פרשנים במערב מניחה כי ח'אמנאי מתנגד בעצם להקמת "שושלת מונרכית" בכך שימנה את בנו ליורשו. לא ברור על מה הנחה זו מתבססת מכיוון שבאיראן עצמה היא לא ממש מוכרת. למעשה, התקשורת האיראנית נוהגת לכנות את מוג'תבא בתואר הדתי הנעלה "אייתוללה", ודי ברור כי הוא זכה לקידום הזה כחלק מתוכנית להפוך את בחירתו לתפקיד המנהיג העליון, הדורש מן המועמד להחזיק בדרגה הדתית הגבוהה ביותר, לאפשרות מקובלת.

יחד עם זאת, עתידו של מוג'תבא ח'אמנאי כיורש אביו אינו מובטח לחלוטין, והבעיה הגדולה ביותר גם עבורו היא המחסור בפופולריות בקרב העם. בין היתר, מוג'תבא הואשם בדיכוי האכזרי שביצעו אנשי הבסיג' במהלך גלי המחאות של 2009 ו-2019, בהן הסיסמה "מוות למוג'תבא" נשמעה לעתים קרובות.

מוג'תבא גם צפוי לעמוד בפני התנגדות נמרצת מצד מנהיגים צעירים יותר המזוהים עם הרוב השמרני בפרלמנט. בניגוד לדור המבוגר יותר שראה בהכלה מסוימת של המערב אמצעי זהירות נדרש, הדור הצעיר נראה מחויב לחלוטין לחזון האייתוללה ח'ומייני, מייסד המהפכה, אודות מזרח תיכון נקי מ"השטן הקטן" ישראל ו"השטן הגדול" ארה"ב. לפי דיווחים שונים, המועמד המועדף על האגף השמרני הוא אחמד ח'אתמי, שמרן קיצוני וחבר במועצת שומרי החוקה.

עבור אלו המקווים לראות באיראן שינוי מתון, התסריט הנוכחי אינו נראה מעודד. בטווח הקצר, איראן צפויה להמשיך במדיניות הקיימת של שימוש בשליחי טרור אזוריים תוך התקרבות למטרת ההשגה של נשק גרעיני. בטווח הארוך יותר, המשטר עשוי להפוך תוקפני וקנאי עוד יותר, במקרה בו האגף השמרני יצליח לקדם מועמד מטעמו לכס המנהיג העליון.

הטור התפרסם באתר נשיונל רוויו. אנו מודים על הרשות לתרגמו