מתנועה מפוארת של ארבעים מנדטים, נשארה תנועה מרירה ועוינת
בשנת 1992 מפלגת העבודה ניצחה בענק, עם 44 מנדטים. מקום ראשון וניצחון מוחץ. שלושים שנה אחר כך, בבחירות 2022, מפלגת העבודה הצליחה רק בקושי לגרור את עצמה אל מעל אחוז החסימה, עם ארבעה מנדטים, וחתמה את רשימת המפלגות שנבחרו לכנסת (הליכוד אגב, עמד גם אז על 32 מנדטים). בשלושים שנה בלבד, איבדה מפלגת העבודה ארבעים מנדטים, ואת זהותה.
מאז אותו לילה מאושר של "אני אוביל, אני אנווט", הובילה העבודה את תהליך אוסלו, חוותה את רצח רבין, שממנו כנראה לא התאוששה מעולם, ניצחה שוב, בפעם האחרונה בתולדותיה עם אהוד ברק, ומאז רק התדרדרה מדחי אל דחי. לא צריך לקרוא עמודות מנדטים בשביל זה. מספיק רק להשוות בין מנהיג המפלגה אז, שאמר ש"האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה" והמנהיג החדש שרוצה לסגור את ערוץ 14. מספיק רק לראות איך המפלגה שפעם הובילה את ההתיישבות בארץ ישראל כמעשה ציוני, סירבה לחתום על החלטה משותפת נגד בית הדין בהאג, והתנגדה לחוק הלאום.
הגסיסה האיטית והמרירה של מפלגת העבודה קשה לצפייה עוד יותר כשרואים את המורשת האדירה של תנועת העבודה, מורשת של למעלה ממאה שנה, שמתחילות כבר בוועידת האגודות של פועלי ציון בשנת 1901 במינסק. משנת 1919 היא הייתה לכוח עולה, ומשנת 1933 היא שלטה למשך עשורים בתנועה הציונית, וכמובן, היא התנועה שהובילה את הקמת המדינה. בן גוריון, מנהיג מפא"י כופף את ההיסטוריה כולה.
מאז שנת 2001, מפלגת העבודה החלה את גסיסתה האיטית והמרירה, באופן פואטי עם מכירת משכנה המיתולוגי ברחוב הירקון 110, שהוסב לבית דירות בורגני. את היריבות של פרס ורבין החליפה מחלוקת תמידית רווית מאבקים. את אידיאולוגיית הביטחון שלה נטשה המפלגה לטובת נישואים קתוליים לרעיון אוסלו, כשגם כאשר היה ברור שהציבור לא תומך עוד בדרך הזאת, בחרה המפלגה בשנת 2003 את עמרם מצנע מהאגף השמאלי. לאחר המפץ במרכז הפוליטי, מפלגת העבודה התייתרה למעשה, והוחלפה שוב ושוב כחלופה השלטונית על ידי מפלגות המרכז השונות, ובבחירות 2019 כבר קרסה למספר חד ספרתי, ובשנת 2020 היו לה שלושה מנדטים בלבד, ברשימה משותפת. בבחירות שלאחר מכן, בני גנץ גילח ממנה מלא בוחרים וותיקים.
שלושים שנה הפכו מפלגת שלטון שהקימה מדינה, למפלגת לוויין. ועם הלווייניות, באה הקיצוניות. אומרים כל הזמן שז'בוטינסקי לא היה נבחר בליכוד של היום, אבל ספק אם בוז'י הרצוג, שהנהיג את העבודה לפני פחות מעשור, היה נבחר בה כיום, לא כל שכן שמעון פרס, פואד בן אליעזר, עמיר פרץ, חיים רמון, או יצחק רבין. על מנהיגיה המיתולוגיים של המפלגה, בן גוריון, ברל כצנלסון, גולדה מאיר, אין כמובן מה לדבר, הם היו מוגדרים כימין קיצוני.
לוי אשכול, היו"ר הראשון של מפלגת העבודה בגלגולה הנוכחי, היה מוקע על ידי מפלגת העבודה של יאיר גולן. אשכול, שהעלה את עצמות ז'בוטינסקי, החל במפגשי העדכון עם ראש האופוזיציה בגין, ובאקט חסר תקדים הופיע בועידה הארצית של תנועת החרות בשנת 1966, רחוק כמרחק מזרח ממערב מיאיר גולן, האיש רוצה לסגור ערוצי תקשורת שלא לרוחו, ואת נעמה לזימי, שרדפה את פורום קהלת.
פעמים רבות הוספדה מפלגת העבודה. כל פעם אמרו "היא מתה, זה סופי". בשנות האינתיפדה השנייה, כשפרס עזב לקדימה, כשברק הוביל אותה ל-13 מנדטים ואז נטש אותה, כשנעקפה על ידי יש עתיד, כשלא הצליחה בבחירות 2015, וכשהונהגה על ידי אבי גבאי, זה נאמר חדשות לבקרים. תחת עמיר פרץ מלאך המוות כבר היה ממש בפתח. אבל נראה שעכשיו אפשר לומר באופן בטוח שהמפלגה הגיעה לסופה. גולן, שמוביל קו תוקפני וקיצוני, הבטיח כבר מההתחלה שיפרק את המפלגה ואת מרצ, כדי לאחד אותן עם תנועות המחאה השונות. אפילו את קמפיין הבחירות שלו הוא כבר ניהל עם שם המפלגה העתידי, "הדמוקרטים", שם שלא היה ריק ממנו לאור המצב בשטח.
מפלגת העבודה 2024 היא אפילו לא צל חיוור של התנועה המפוארת שהייתה פעם. מתנועה ציונית, דמוקרטית ואידיאולוגית, נשאר רק לוגו של מותג חבוט, והרבה ארס.
גולדה הביאה 57 מנדטים ב-1969. להבין שהמפלגה נפלה מאיגרא רמא לוואחד בירתא עמיקתא.
היפוך סיבה ותוצאה במאמר: מפלגת העבודה קרסה והפכה לוויינית בגלל שהובילה אידיאולוגיה קיצונית ולא להיפך, בטח שלא בגלל רצח רבין. המפלגה נוסדה מראש על סתירה פנימית בין סוציאליזם אוניברסלי במהותו לבין לאומיות שאינה מחוברת לשורשים. סתירה זו התקיימה מתחת לפני השטח ולא התפרצה כל עוד לא נדרשנו לבירור עצמי, של מי אנו ולאן אנו הולכים. רק לאחר העשורים של הקמת המדינה והתבססותה, לאחר תום המשימות הדחופות, הסתירה הפנימית באה לידי ביטוי והחריבה את המפלגה.
לאילון :
כל סתירה פנימית, כמו בין סוציאליזם ללאומיות, סביר כי תתפרץ מתישהו בנסיבות כאלו או אחרות. נכון שדווקא בשנות ה-1990 האוסלואידיות ועד סוף העשור שאחרי כן מפלגת העבודה, לשמותיה השונים, לא הייתה כל כך סוציאליסטית. *אבל* מה שעורר אצלה את תהליך ההתרחקות ההדרגתי שלה מהציונות היה קודם כל סיום שלטונה הרציף ב-1977. התבוסה בבחירות של אותה שנה – אחרי 29 שנות שלטון ועוד לפחות עשור וחצי של הגמוניה לפני כן במדינה שבדרך – החלה לעורר אצלה מחשבות שונות….
יש עוד נקודה שכדאי להתיחס אליה, כדי שהימין יוכל ללמוד לקח לגבי עצמו – אם זה לא מאוחר מדי…:
נכון שמפלגת העבודה התדרדרה משיא של 56 מנדטים אי אז בימים לארבעה מנדטים כיום. אז, אתה לכאורה צודק בדבריך שהמפלגה נחרבה. אבל מבחינה *אידיאולוגית* היא לא נחרבה.
גם, למשל, "השמינייה" של שנות ה-1980 שהחלה להכניס למפלגה רעיונות של השמאל היותר עמוק לא חתרה תחת המפלגה – אפילו אם בודאי רבים ממצביעיה באותה תקופה וייתכן גם שרבים מחברי הכנסת מטעמה ראו אז בצער את תהליכי ההשמאלה העוברים עליה (הנה, אני לא עושה הכללות ולא מחפש להשמיץ באופן גורף).
לטענה שלי יש שתי סיבות :
1) ברמת המטרות או התכנים, מאז ומתמיד שכנו משמאל למפלגת העבודה מפלגות ותנועות שבמקרה הטוב היו עם רגל אחת מחוץ לציונות, או של "ציונות על תנאי" וכמובן היו גם תמיד עוד יותר שמאלה תנועות ומפלגות אנטי ציוניות. או אז, "השמינייה" סה"כ תרמה את חלקה לתהליך תזוזת העבודה יותר שמאלה. אבל בהחלט *תוך הישארות בגוש*. בקיצור, גם הללו האחרונים היו בעלי "גאוות יחידה". מי שלא הבין את המשפט האחרון יוכל להעזר בסעיף הבא.
2) ברמת האמצעים, אף אחד מאותה "שמינייה" לא פעל להחלשת המשילות של השמאל. וגם לא אף אחד אחר בתולדות המפלגה. זאת בניגוד לח"כים לשעבר מטעם הליכוד כמו מרידור ולין, אשר פעלו למעשה – בכוונה תחילה או בדיעבד – להחלשת משילות הימין אל מול מערכת המשפט. אין ולא הייתה להם תופעה מקבילה בשמאל.
זו גם הסיבה וגם התוצאה.
אין מחסור בדוגמאות היסטוריות למפלגות שקרסו עקב חוסר יכולת לחבר את ערכיהן למציאות הנוכחית באותו רגע(כפי שהדגמת עם העבודה) והפכו לוויניות וכתוצאה מזה אימצו מספר אסטרטגיות התאבדותיות כגון הקצנה והחלפה מהירה מדי של יושבי ראש וכתוצאה מזה לא הצליחו לחזור לעצמן ובסוף קרסו. ראה לדוגמה המפד״ל/הבית היהודי, מרץ וקדימה.
ימני
56 מנדטים
המושג 'מפלגת העבודה' זה רק סימן מסחרי שבעקבות הדמים המרובים של אוסלו איבד את ערכו האלקטורלי בעיני הציבור…
ולכן השמאל, שזיהה היטב את ירידת הערך, המציא מושג חדש כדי לתעתע בציבור:
'מפלגת מרכז'.
הדרך השלישית, כחול לבן, המחנה הממלכתי, יש עתיד וכו….
הכל זו כסות לאותם מתאבדים שיעיים אוסלואידים שמנסים לרמות את הציבור.
לא פלא שרוב המנדטים שהצביעו למותג ההוא מצביעים כיום למותגים העבשים האחרים.
בסופו של דבר זה עניין של שיווק…
איך אפשר לשווק רעל מסוכן(הזיות שלום סטייל אוסלו) לצרכנים בורים ונבערים.
ובצד השמאלי של המפה זה ממש קל לשווק סיסמאות ריקות מתוכן
סיכום יפה אך יש לי שתי הערות:
א.אם אתה מתחיל לספור מימי לוי אשכול(כלומר מתקופת המערך ולא מאז שרבים שינה את השם ל׳העבודה׳) אז מדוע אתה מזכיר בהתחלה את 44 המנדטים של רבין ולא את ה56 של גולדה?
ב.הכותב מזכיר שכבר הספידו את המפלגה הזו כמה פעמים וטוען שהפעם זה כנראה באמת אך לא ממש מנמק למה. התאחדות עם מרץ ליצירת ׳הדמוקרטים׳ אינו מוות פוליטי כמו שכחול-לבן לא מתה בהקמת המחנה הציוני, מה שגם שאפשר להתאחד טכנית ולהתפצל מיד אחרי הבחירות.
אל תזלזלו ביאיר גולן הרודן בפוטנציה. הספונסרים וצבא הפרסומאים של הקפלניסטים ימתגו אותו בתור מושיע לאומי יפה בלורית. הוא ניחן בכישרון רטורי, נראה צעיר לגילו, מציע פתרונות פשוטים ופופוליסטיים שינעמו לאוזניהם של פתאים רבים.
אם יקים גוש של מפלגות השמאל סטייל 'ישראל אחת' בימי אהוד ברק, נצחונו מובטח. וגם אובדנה של מדינת היהודים.
אחרי ה7 באוקטובר אם הוא ימשיך לשווק רעיונות הזויים הוא לא יעבור את אחוז החסימה עם בלורית בלי בלורית, חתיכת בנאדם נאלח שרק רעל יוצא לו מהפה
השמוצניקים אולי בנו את המדינה אבל היום הם עושים מאמצים גדולים, להרוס אותה.
זה תהליך. זה לא קרה ביום אחד . מי שחושב כך טועה. זה התחיל כבר בסיזון. בחוץ מחירות ומק"י. ובפנקס האדום. ואולי כבר מניל"י
א. שכחת את ״תתי אדם״ (לגבי מתיישבי חומש), סכין בגב האומה״ (לגבי ערוץ 14) ואת הקריאה לעשות חינוך מחדש לבני הציונות הדתית על ידי הצבא – הכל אמירות של מזהה התהליכים, הפאשיסט, יאיר גולן.
ב. אין מרכז פוליטי בישראל. מפלגות שהולכות אוטומטית-אידיאולוגית עם השמאל (ממשלות חירום לא נחשבות) – הוא שמאל. קרי, לפיד וגנץ הם שמאל. תמיד היו, תמיד יהיו.
יפה לה למפלגת האבודה מסמר חלוד אחרון כמו יאיר גולן
הציבור לא טיפש. יום אחרי שנבחר יאיר גולן, איחוד מרץ העבודה מקבל בסקרים 8-10 מנדטים, וכידוע זה עוד ירד. וכל עליה במנדטים היא עח גנץ לפיד. זא בתוך המחנה. גם אם איזנקוט וקפלניסטים יחברו אליהם, בספק אם יתרוממו עוד.
רוב מכריע של הציבור השפוי מבין היטב את ההפקרות של לקרוא לסרבנות ולמצור על הכנסת, בזמן מלחמה.
קפלן זה מיעוט צעקני, מגובה תקשורת, ולא יותר
השם "מפלגמ העבודה" הוא רק ניצול ציני, אין לה שום קשר אפילו עם מפלגת העבודה של ברק או של רבין. ובן גוריון בודאי מתהפך בקברו וגורם לרעידת אדמה בשדה בוקר.