עדו נורדן, מחבר הספר 'בעל הבית' מתארח בפודקאסט 'כור ההיתוך' ומנתח עם שניאור ובר את שלטון הפקידים הישראלי, מדגים כיצד ביטלה הפקידות הבכירה את רצון הציבור במגוון תחומים וחושף סיפורים מסמרי שיער על דורסנות הפקידים בקבלת החלטות הרות גורל
עדו נורדן, מחבר הספר 'בעל הבית' מתארח בפודקאסט 'כור ההיתוך' ומנתח עם שניאור ובר את שלטון הפקידים הישראלי, מדגים כיצד ביטלה הפקידות הבכירה את רצון הציבור במגוון תחומים וחושף סיפורים מסמרי שיער על דורסנות הפקידים בקבלת החלטות הרות גורל.
במהלך השיחה, מציין נורדן כי תקופה ארוכה לפני ה-7 באוקטובר היה בידי הצבא כל המידע והמודיעין על תוכניות החמאס. "אני מביא בספר שלי מסמך מ־2016 שכתבו ראשי החמאס. המסמך מתאר לפרטים, בצורה מזעזעת, את כל מה שקרה ב־7 באוקטובר. יש שם את שמות היישובים שעליהם ישתלטו מחבלי החמאס, מצוין שהמתקפה לא תגיע מהמנהרות אלא מלמעלה, ואפילו נבחרה העונה של השנה שבה האדמה ללא גידולים אבל עדיין לא בוצית. זו רמת פירוט שאתה קורא אותה והבטן מתהפכת! הם ידעו ולא עשו כלום כי הם ראו רק בעין שמאל. הם שכנעו את עצמם שזה לא יקרה ולא היה שם אף אדם שיתווכח עם התפיסה שלהם".
נורדן מגולל סיפור מתוך הספר שמוכיח את עוצמת שליטת הפקידים בנבחרי הציבור: "בזמן ממשלת אולמרט עבדתי במשרד ראש הממשלה. מנכ"ל המשרד הקים ועדה פנימית שנקראה ועדת משילות ומטרתה הייתה לאזן מעט את מערכת היחסים בין נבחרי הציבור לפקידים. ניסינו ליצור בהסכמה תהליכים שיאפשרו קצת יותר חופש פעולה לנבחרי הציבור בקבלת ההחלטות".
במסגרת הוועדה נפגשו אנשי משרד ראש הממשלה עם בכירים לשעבר ובעלי תפקידים, אחד מהם היה שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן. "הוא אמר למנכ"ל המשרד שלנו: תחשוב טוב אם אתה רוצה להיכנס לזה, וסיפר לו את הסיפור הבא: כשהייתי שר המשפטים החלטתי שאני רוצה לעשות את מה שמקובל בכל העולם המערבי ולהפריד בין תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לתפקיד פרקליט המדינה. הבאתי את ההצעה להחלטת ממשלה. כשהגענו לדון בהחלטה הזאת, ביקש היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, את רשות הדיבור ואמר: השרים הבאים שאני מקריא את שמם מנועים מלהשתתף בדיון הזה. הם נמצאים בניגוד עניינים כי מתנהלת נגדם חקירה פלילית. מזוז הקריא רשימה של כחצי משרי הממשלה וכל מי שהוא נקב בשמו החוויר מיד. בשביל רובם זו הייתה הפעם הראשונה שהם שמעו שמתנהלת נגדם חקירה. החצי השני של השרים ששמם לא הוקרא הבינו מיד את המסר וההחלטה ירדה מסדר היום".
נורדן אומר כי "זה סיפור שממחיש היטב עד כמה האנשים האלה שיכורי כוח. היחיד באותה ישיבה שהיה בניגוד עניינים הוא היועץ המשפטי לממשלה בעצמו, שההחלטה הייתה לוקחת ממנו סמכויות. הרי פרקליט המדינה היה אמור להיות עצמאי לחלוטין ולא כפוף לפוליטיקאים, הוא פשוט היה אמור להיות משוחרר מכפיפותו ליועץ המשפטי".
במהלך השיחה, מציג נורדן סיפור נוסף שמבטא את התנהלות הפקידות הצבאית הבכירה ויחסה לנבחרי ציבור: "בשנת 2010 התקיימה ישיבת קבינט, שנקרא אז השביעייה. בסיומה נשארו בחדר ראש הממשלה, הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש המוסד. ראש הממשלה נתניהו אמר לרמטכ"ל דאז אשכנזי שיכין את הצבא לתקיפה באיראן, ואז הרמטכ"ל אמר את המשפט המדהים הבא: הצבא לא מוכן".
נורדן מבקש לחדד ולהבהיר: "אם הצבא באמת לא מוכן, זה כשל נוראי. האיום האיראני הוא האיום העיקרי על ישראל מזה עשורים. אם אתה הרמטכ"ל והצבא בפיקודך לא מוכן למערכה מול האיום הזה – אתה לכל הפחות צריך להיות מודח, כי נכשלת כישלון חרוץ. האופציה השנייה גרועה אף יותר: אם הצבא מוכן אבל הרמטכ"ל לא רוצה להפעיל אותו וכופה את מדיניותו על ראש הממשלה – זה כבר מתקרב להפיכה צבאית".
נורדן מצביע על מגבלותיו של ראש הממשלה: "נתניהו לא יכול לפטר את הרמטכ"ל. אם הוא היה מדיח אותו, הוא לא היה יכול להסביר את זה לציבור ולא היה מקבל גב ציבורי לכך. מבחינה ציבורית נבחרי הציבור חלשים יותר מהקצינים הבכירים".
היכן אפשר להשיג את הספר הזה ???
מצטרף לשאלה אחרי ניסיונות רבים באינטרנט ובחנויות
אשמח ללמוד ולהעמיק
יישר כח
באתר "עברית" לחפש "עדו נורדמן"
שנים שאני מנסה להסביר את הדברים הללו לאנשים מסביבי….
מסתכלים עלי עקום.
רובם ככולם צורכים תקשורת ממוסדת והם נאיביים בכדי להאמין שבעלי הדרגות עושים את מלאכתם נאמנה לטובת עם ישראל.
משום מה הם כולם מתעלמים מהדבר הפשוט ביותר שמשותף לכולם: כולם בני אדם עם אספירציות אישיות ונטיות פוליטיות.
ומשכך, כולם נתונים להטיה כזו או אחרת.
הבעיה אצל שמאלנים היא שההטיה שלהם היא לטובת האויב הקם עלינו לכלותינו.
ולזה נוסיף את האגו(אחרת לא מגיעים לדרגות הללו) ובמקרים מסוימים את האשה שבבית(בני גנץ) או אפילו רצון 'פעוט' – אך מובן לחלוטין מבחינה פסיכולוגית – לייצר שקט תעשייתי שיאפשר לסמן וי על התפקיד ולהמשיך הלאה אל מנעמי הפנסיה המדושנת….
הדבר הכי מצחיק הוא, שהחברה הישראלית המיליטריסטית מקדשת ומאלילה את דעתם של קצינים קרביים בכירים בעוד שבסופו של דבר לרוץ מול כדורים שורקים מהווה את שיא הטיפשות😆😆😆😆
לשמחתי, החברה היהודית מתעוררת מאשליות הילדות שלה בשלל נושאים ומתחילה להבין את המציאות
ובביאת משיח צדקנו ננוחם
הטרגדיה היא שבעוד חלקים מסוימים (ולפי מה שראיתי מעטים) מהעם באמת מתעוררים, ההנהגה עדיין ישנה בעמידה.
אסון ה7.10 יצר משבר אמון קשה בצמרת הביטחונית אך ראש הממשלה לא הבין את גודל השעה ולא ניצל את ההזדמנות להכות מכת מוות בחונטה המקצועית הביטחונית(ולערער באופן כללי את משמעות התואר 'מומחה').
במקום זה הוא מיהר להזמין מפלגה בראשה עומדים שני רמטכ"לים לשעבר שלכל הדעות הם חלק מהקונספציה בעוד הוא זורק החוצה ומשתיק את אותן מפלגות שהוכיחו שוב ושוב שאדם יכול לא לשרת יום אחד בצה"ל ועדיין לקרוא את המציאות הביטחונית יותר טוב מהרמטכ"ל. בכך הוא זרק לחונטה גלגל הצלה ענק שאיפשר להם לבנות את מעמדם מחדש.
אני חושב שלא כל הדוגמאות טובות. הצבא בהחלט יכול להיות לא מוכן במובן לא כשיר לביצוע פעולות מוסיימות, והרמטכל אינו בהכרח אשם. למשל, אם אין מספיק מטוסי תידלוק, אז קשה לבצע תקיפה משמעותית באיראן, ותקיפה תהיה בגדר הימור מופקר.
למשל, לא בטוח שלצהל יש יכולת לטפל באיום החיזבאללה בצפון, בהתחשב בביצועיו החלשים בטיפול בחמאס ברצועת עזה, וכדאי שהמנהיגים ידעו זאת, שלא נגיע למצב של מיחמת לבנון השנייה בה צבא היבשה תיפקד באופן גרוע.
אני חושב שהפיתרון לחלק מהבעיות שהועלו, היא לדרוש מהדרג הפקידותי להציג לפוליטיקאים לפחות 2 עד 3 לכל חלופות לכל תוכנית פעולה
א. אחריות הרמטכ"ל היא גם לדאוג שיהיה לצבא הציוד דרוש ואם הוא לא הזהיר שחסר ציוד אז זו גם אשמתו. אם הוא הזהיר והדרג המדיני לא הקשיב אז הוא יודע איך לפנות לבית המשפט ולפי הצורך גם לתקשורת. נכון לעכשיו דבר מזה לא קרה.
ב. הצגת אלטרנטיבות היא חסרת תועלת כי קל להציג בכוונה אלטרנטיבות גרועות ולנצל את האמון כדי לדחוף את הפוליטיקאי לבחור במה שאתה רוצה וכך אפקטיבית להציג רק אלטרנטיבה אחת.
הפתרון הוא להציג יחידה עם מפקד בדרגת אלוף שאחראית לוודא שלצה"ל יש תוכניות התקפה מפורטות לכל מטרה מרפיח דרך כפרי יו"ש, דרום לבנון ודרום-מערב סוריה וכלה בבנק מטרות באירן. אסור שההשקעה תהיה בעיקר בהגנה-"ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה"[אומנות המלחמה].
בנוסף עם ישראל צריך לדרוש אחריות מראש אגף לוגיסטיקה(האלוף מישל ינקו וקודמיו) על כל מחסור בציוד כמו שדורשים אחריות מראש אמ"ן(האלוף אהרן חליוה) על מחסור בהתרעה. לא יתכן שגנץ שר בטחון העביר נשק לאוקראינה בידיעה שאין לנו תעשיה מקומית ובלי לסגור חוזים עם ארה"ב למילוי מחדש של המחסנים וצמרת צה"ל לא זעקה.
הטיעונים פשוט לא נכונים.
אינני מדבר על העובדות שהמרואיין הציג. לא הייתי נוכח באותם מעמדות שאותם מציין המרואיין, ולכן אינני יודע עד כמה הן יכולות להוכיח את הטענות.
אבל.
נתניהו ידע ויודע שלא משנה מה הוא יעשה, עדר המצביעים שלו ימשיך להצביע עבורו גם לאחר שידיח את הרמטכ"ל, ויעצור אותו על נסיון הפיכה צבאית.
נתניהו ידע שמני מזוז היה בעצמו בניגוד אינטרסים, ולכן היה מנוע מלהשתתף, אפילו פאסיבית, באותה ישיבה. ולא רק זו, אלא שגם למני מזוז (ואם לא לו אישית, אז בוודאי לבני משפחתו וחבריו) יש קופת שרצים שאפשר להשתמש בה נגדו. נתניהו זכר את ההפגנות בשנות ה-90 "מושחתים נמאסתם". כמי שמתמחה בשליטה על דעת הקהל, נתניהו היה יכול לעשות כרצונו במערכת המשפט ולקבל את תמיכת הציבור.
אבל נתניהו בחר כל השנים להשתמש בכל המורדים הללו כעלה תאנה לפעילות הפוליטית שלו (זוכרים מגן בג"צ?) ולאי-פעילות (הנחיתי, הוריתי, הבהרתי, דרשתי, וכו'. אבל לעשות לא עשיתי) המנהיגותית שלו כמי שאחראי על בטחון תושבי מדינת ישראל. הסכמים עם דובאי לא נחשבים בעיניי לתרומה לבטחון תושבי מדינת ישראל.
לבוא בטענות כלפי אשכנזי, ששיקם את הצבא אחרי הנזק שגרמו הרמטכ"לים הקודמים ושהתבטא במלחמת לבנון ה-2, אבל לא לדרוש ממנו תוכנית מיידית להכנת הצבא תוך הקפדה על לוח זמנים מסודר ומפורט, זה ממש להטיל את האשמה על מישהו אחר אבל לא לעשות כלום כדי לתקן את המצב.
עלי ועל רבים אחרים, נתניהו כבר לא עובד ולא יעבוד. לי ולרבים אחרים הוא לא יצליח לספר שהכל טוב, חוץ מבעיות שיש עם זה וזה וזה, בעיות שהוא יפתור לאחר שרוב הציבור יצביע עבורו בבחירות הבאות.
כדי שלא תטעו, אני רל"ב מימין. אני לא יודע עדיין למי אצביע בבחירות הבאות (בהחלט אצביע, כי לשם כך ניתן יום חופש, ואי מימוש ההצבעה הינו, לדעתי, גזל), אבל זו תהיה מפלגה שאו שהיא ימנית אמיתית (בנט לא נחשב, גם לא יוסי כהן, ואני לא בטוח לגבי בן גביר שלדעתי לא מממש את הציפיות ממנו), או מפלגת הגמלאים וכד'. ויהיה מה שיהיה, העיקר שנתניהו יפסיק להזיק לעם ישראל. רק רוצה להזכיר לכם – מנהיג שהעם שלו חשוב לו ושחושב על היום שאחריו, דואג לטפח מנהיג שיירש אותו וימשיך להנהיג את העם, אפילו אם רק כדי למנוע אנרכיה בממלכה או מדינה. אבל מה נתניהו עושה בנדון?
תחליט,
או רל"ב (הגדרה שלך) או דיון ענייני.
מדוע זה מתנגש? אלמנטרי: להעדפה לחיוב או לשלילה, פרסונלית (לא אישית, אלא של פרסונה מסוימת), אין מקום בהנמקה לוגית.
מסקנותיך (אלה לא טיעונים אגב, אלה מסקנות) נשמעות כמו הבדיחה הנודעת: "אני שונא גזענים וכושים".
הפקידות, וודאי הבכירה, חולקת כוח רב מאוד, עם נבחרי הציבור. לפקיד, במיוחד בכיר, הנמצא מיליארד שנים בתפקידו ומבצע בפועל את החלטות הדרג הנבחר – השפעה מכרעת על מה יבוצע, מה לא, מתי וכיצד. הרשות המבצעת לא במקרה, מהווה אחת מ*רשויות השלטון*. הן כולן חולקות את הכוח השלטוני ולא – הנבחרת כן, השופטת כן והמבצעת – אלה פקידים רובוטים הממלאים אחר הוראות 2 הרשויות האחרות, כמו שתוכנה ממלאת אחר הוראות המתכנת. יתרה מכך, רוב הסכנה לאזרח (וגם לנבחרי ציבור) וממש לא סכנה תיאורטית כמו "דיקטטורה", הינה מידי הרשות המבצעת. אני חושב שהמשפט האחרון ברור מעליו (אני יכול להוכיח זאת, אך לשם הקיצור נסתפק בזה – אם ממש רוצים, אוכל לפרט).
מדוע זה חשוב? וכיצד זה קשור לתגובתך? ראשית, דוגמאות לשלטון הפקידים, רבות וידועות מאוד. ידועות לכל מי שצורך אפילו, את העיתונות הכללית. להגביל עצמך, רק לדוגמאות במאמר – איך נאמר, לא בדיוק הגיוני.
אך לעניינינו, כמו לכל אדם – גם לי, גם לך – גם לנתניהו יש מגרעות ויש יתרונות (עוד דוגמא כיצד רל"בת מונעת ממך לראות את התמונה בשלמותה ולפיכך, לנהל דיון לוגי). אלה הם רק חלק, מהסיבות (עוד דוגמא, רל"בת מונעת ממך לראות את התמונה בשלמותה ולפיכך, לנהל דיון לוגי) כיצד אבחר x או y במערכת בחירות, כאשר תגיע. מועמד בראשות רשימה x או y לכנסת, היא ממש לא הנקודה הבלעדית, בה יש להתרכז.
אינך עוסק בדבריו של אשכנזי כלל. במידה ודבריו מצוטטים נכון, זהו כשל שלו. גם לאור כל מה שכתבת. אשכנזי, אשר כיהן כרמטכ"ל בין פברואר 2007 לפברואר 2011 והיה שותף למבצעים כגון, תקיפת הכור הגרעיני בסוריה, זקוק להתראה מוקדמת שעליו להכין אופציה צבאית כנגד מדינה שהיא יריב מר של ישראל עוד משנות השמונים של המאה הקודמת? אתה רציני? אך אינך מתמודד עם זאת, בחרת גם כאן – להפוך את הדיון לפרסונלי. מעלותיו של אשכנזי אינן רלוונטיות לשאלה בה אנו עוסקים. גם כאן, הדיון אינה על הפרסונה.
תראה, התלבטתי אם לענות לך. הרי זהו דיון ציבורי וככזה, הויכוח אינו "למי יש גדול יותר". המטרה תמיד חייבת להיות, לקדם משהו שבויש עניין ו/או השפעה על חלק חשוב של אזרחי ישראל. אז הסיבה בגינה החלטתי לבסוף לענות, הינה פשוטה – איננו עוסקים כאן בנתניהו. דוגמאות לשלטון הפקידים, כאמור – רבות וידועות מאוד. ידועות לכל מי שצורך אפילו, את העיתונות הכללית.
גם על כך חשוב לדבר. על נבחרי הציבור, אנחנו מדברים לא מעט. אך הסיכון וההשפעה על חיי היום יום, של אזרחי ישראל, נובעים קודם כל מהרשות המבצעת (ככה זה בכל מדינה בעולם, ישראל אינה ייחודית בתחום זה). אפשר להסיט גם דיון זה לנבחרי הציבור, אך זה חוטא לדיון החשוב על איזונים ובלמים כלפי ובתוך הרשות המבצעת, אשר כמעט לא מתקיים.
ענה בבקשה על 2 שאלות פשוטות:
1) במקום להתייחס לתמונה הכוללת (שהיא הבעייתיות בנתניהו) שהצגתי, בחרת להתייחס לדקדוקי נוהלים וסדר שלטון. למה?
2) עבור ימנים רבים בעם ישראל, הגדרת רל"ב זהה להגדרת רל"ג (רק לא גנץ), רל"ג (רק לא גולן), רל"ל (רק לא לפיד), רל"ב (רק לא בנט) ורל"מ (רק לא מיכאלי). עבור רוב הימנים, נתניהו עומד בשורה אחת עם כל הפוליטיקאים השמאלנים. האם לדעתך יהודי בעל אידאולוגיה ימנית אינו יכול להיות רל"ב (רק לא ביבי)?
אלמנטרי:
פתיחת דבריי: תחליט, או רל"ב (הגדרה שלך) או דיון ענייני.
סיכום דבריי: אפשר להסיט גם דיון זה לנבחרי הציבור, אך זה חוטא לדיון החשוב על איזונים ובלמים כלפי ובתוך הרשות המבצעת, אשר כמעט לא מתקיים.
תורי לשאול 2 שאלות?
א. דבריי באמת "לא ברורים"?
ב. אתה מגיב למאמר שאינו עוסק בנתניהו כלל. החלף את המילה נתניהו בכל פעם שהיא מוזכרת במאמר ב-"ראש ממשלה דאז" ותוכן המאמר לו אתה "מגיב", לא ישתנה. אז מי משנינו בוחר "להתייחס לדקדוקי נוהלים וסדר שלטון"?
תבין,
אתה מגיב למאמר שאינו עוסק בנתניהו כלל. החלף את המילה נתניהו, בכל פעם שהיא מוזכרת במאמר ב-"ראש ממשלה דאז" ותוכן המאמר לו אתה "מגיב", לא ישתנה.
אם מני מזוז יכול לאיים בחקירה ע"מ לשמור על כסאו – אזי, חוק/תקנה/נוהג/מה שזה לא יהיה, אשר לדעתו מתיר לו זאת – אינם תלויים בזהות ראש ממשלה מכהן. או שאתה תרצה לטעון שחוק זה (נניח שחוק מתיר למני מזוז לבצע אשר ביצע), חל רק כאשר ראש ממשלה x בשלטון? ממש כתוב בחוק "יהי ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו מספר זהות xxxxxxxxx, מותר ליועץ המשפטי לממשלה xyz"? זה מה שכתוב בחוק? לא בזה (מעשים זהים לזה של מר מזוז), במקרה עוסק המאמר?
רמטכ"ל, יהי שמו ומעלותיו (וגם חסרונותיו – אשר באופן "מפתיע", אתה מפרט *רק* לגבי נתניהו"), לא ביצע את תפקידו באופן המסכן את מדינת ישראל בצורה ממשית אך ניכר שלא היה ניתן לבקר אותו באופן מעשי או להחליפו? אם אתה היית מפשל כך בתפקידך, היו לך לקוחות? … אבל נתניהו?
זהו, זה כל מה שיש לך לומר? זה נראה לך טיעון ראוי? מר אשכנזי נניח, חצה רמזורים באור אדום הרג משפחות שלמות (שוב נניח) … אבל אשכנזי היה רמטכ"ל טוב! … אבל נתניהו! אתה בטוח שקראת את פתיחת דבריי: "תחליט, או רל"ב (הגדרה שלך) או דיון ענייני"?
תבין, אין מקום לשלול על הסף אדם על סך מעשיו ודיעותיו – ודיון ענייני ולוגי. או אחד או השני.
לא רק מפאת הנימוק הכללי, כי שנאה מעוורת (הצבעתי גם על בתגובתי הקודמת). רגשות באופן כללי, הם יועץ גרוע. בוודאי השליליים שבהם. אלא בעיקר מפעת הנימוק הלוגי הקר, כי רגשות – אינן נימוק לוגי.
בשנייה בה התחלת לשלב "רק לא …", זהו – לא דיון ענייני ולא דיון לוגי.
אתה שואל, במה זה שונה מכל המושגים שהמצאת? (רק לט לפיד/מיכאלי/מי שזה לא יהיה) אז גם זה אלמנטרי:
אין שום "רק לא …", זה רק בראשך. אם לדוגמא, ראש ממששת המנדטים נבחר ע"ב הבטחה למדיניות x (בבחירות אנו עוסקים בעתיד לקרות, לכן אלה לא הבטחות מפורשות [יכולת הנבואה חזרה?] אלא מדיניות לפיה אנו מאמינים שהמועמד יפעל בכל מה שכנראה הולך לקרות, במהלך הקדנציה שלו) אך בפועל קיים את ההיפך מכך – זו דווקא תגובה לוגית ביותר, שלא להאמין שיפעל עפ"י הכרזות ש*ברגע זה* יוצאות מפיו. לא להאמין למי ששיקר, שברגע זה הוא דובר אמת – זו לוגיקה אלמנטרית. אין בכך שום "רק לא …" או כל דבר אחר שדמיינת.
הדמויות שנתת כדוגמא, לא מועמדות לתפקידי ממשל אצל מצביעי הימין, בדיוק בגלל המעשים הקודמים שלהם, עמדתם ונימוקיהם למעשים אלה. זו תגובה לוגית, עניינית ושקולה. זהו הבדל של "שמיים וארץ" אל מול "רק לא …".
לסיכום: אני יכול להבין שלפי *דעתך* נתניהו הוא כך וכך. זה הגיוני. כולנו (אזרחי ישראל הבוגרים, המשתתפים בבחירות) נדרשים לגבש דעה, לגבי מועמדים פוטנציאליים לתפקידי ממשל (=ניהול מדינה) בכירים.
העניין הוא, האם אתה נותן לדעה זו לחצות ספים מסוכנים כמו "רק לא …" או לא נותן לרגשותיך לפלוש לתחום הלוגיקה וקבלת ההחלטות, כמו אדם בוגר. רק במקרה האחרון, הערכותיך במקום בו כל מה שניתן להתבסס עליו, אלה הערכותיך את הבן אדם – תהיינה מציאותיות. בשנייה בה חצית את סף ה"רק לא …", אתה מפסיק לראות את התמונה המלאה – לדוגמא, את היתרונות והחוזקות של מי שאתה שונא -ומרגע זה, באופן אלמנטרי, אתה מאבד את היכולת לבסס את מסקנותיך על בסיס התמונה המלאה. אתה פשוט מפסיק לראות את חלקה.
בעצם, ניתן היה לומר את מה שכתבתי באמצעות אחד הכללים, אשר מלמדים אותנו כלפי החיים הבוגרים – אל תתן להרגשותיך, להשתלט עליך. תמיד נסה לפעול בצורה עניינית, לוגית ושקולה. זהו, לא במפתיע, אחד ההבדלים הין בוגר לילד. אני פשוט פירטתי.
הוכחה לדבריי? פשוט ביותר: אין כל בעיה לנהל דיון על כל דבר. בין השאר, גם נתניהו. אבל לדחוף אותו לדיון, שאינו עוסק בו (להסיט ניתן כל דבר), זה כבר משהו אחר.
המאמר עוסק בהשתלטות הפקידות הבכירה, על חלק ניכר מהכוח השלטוני. בצורה מסוכנת החוצה אפילו עד כדי איום, על הגופים הנבחרים. בזה עוסק המאמר. בזה עוסקת תגובתי ותגובות שאר המגיבים למאמר. אתה יכול לעסוק בנושא המאמר או לדחוף את נתניהו לכל נושא. כאמור, תחליט.
איפה אפשר למצוא את הספר ?
למה משטר דמוקרטי טוב יותר, משיטות משטר אחרות?
ברצינות, מדוע שיטה זו עדיפה על פני, נניח (לא צפון קוריאה) – אוליגרכיה ברוסיה של פוטלר?
לא הסיסמאות, שרוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו, צועקים ברחובות. הם בכלל, כמו כל כל נוכל ורוצח, מציגים מצג שווא כאילו הם עכשיו הבעלים/קנו ערך נעלה כלשהו.
הסלוגן אצלינו זו המילה (מילה, זה כאמור כי זהו סלוגן פרסומי נטו ואין מאחוריו כל כוונה למשמעותו האמיתית – כמו הרעל מפוצץ סוכר ושאר מרעין בישין שמוכרים לכם בטמבלויזיה [מי שרוצה להעניש את עצמו ועדיין צופה בזה], על רקע צעירים חטובים ונאים – במקום לומר משהו כמו, "לגימה אחת מזה" וצרכתם כמות סוכר שנתית, אז גם כאן נוכלי הסמול מנסים לנכס לעצמם סלוגנים פומפוזיים), אז אצלינו זו המילה "דמוקרטיה". אצל הרוצח לנין זו היית המילה "שיוויון". אצל הרוצח היטלר, זו היית המילה "הגנה" (הנאצים "הגנו" כידוע, "מפני" היהודים, הסלאבים ומי לא).
הסלוגן "הגנה" משמש אגב, עוד רבים ורעים נוספים – זהו סלוגן אוניברסלי, המאפשר ליצור הרגשת דחיפות, נרדפות ואפילו אחדות (למרבה ההפתעה, הרי אחדות במנותק מהקשר זה, תיחשב ערך חיובי), אם הצלחת לשכנע בקיומו של האויב. היטלר, (גם) לניו, פול פוט, ראשי החמאס, פוטלר וכך הלאה, גידלו דורות שלמים של רוצחים, באמצעות סלוגן זה.
אז הסלוגנים, שהקופירייטרים של רוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו מחלקים לאידיוטים השימושיים ב"הפגנות" ולראשים המדברים בטמבלויזיה (מאיפה חשבתם שהם מקבלים מסרים אחידים להפליא, בכל הערוצים בו זמנית? במקרה לגמרי, התוכים חוזרים בסבר ישבן חמור, שאם אתה לא מסכים איתם – אתה נגד הדמוקרטיה, נגד החיים, נגד החמצן, נגד הקוסמוס כך הלאה?). אז לא, לא לסלוגנים אלה כוונתי. אני חושב שנימקתי מספיק, כיצד ול-מה סלוגנים אלה משמשים והתהום בינם לבין נימוק אינטלקטואלי.
אני יודע, שכולנו למדנו איפשהו, ששיטת משטר דמוקרטית היא טובה, לפעמים היא הרע במיעוטו, בד"כ מדינות המנוהלות בשיטת משטר זו (שימו לב, זהו התחום עליו אנחנו מדברים – כיצד לנהל מדינה?) משיגות תוצאות טובות יותר אך מדוע זה כך? אם ננסה לשים את האצבע על משהו מדויק, ככל הניתן, מדוע זה כך, מה זה יהיה?
התשובה אלמנטרית ביותר, אותה למדנו (כנראה) בבית הספר, תהיה – ניהול עצמי של אנשים. דהיינו, אין מלך או שליט עליון כלשהו, הקובע לאנשים, כיצד עליהם לחיות את חייהם. המחמירים גם יוסיפי, כי במרוצת הזמן, יאבד שליט עליון זה קשר למציאות ולעם עצמו (אם זה מפאת התמכרות לתענוגות התפקיד, פגם אישי, היבריס [חטא הגאווה] ואפילו צרכי אבטחה, תהיה הסיבה אשר תיהי) ולפיכך, עם הזמן – תלך ותדרדר איכות שלטונו (הרי אין לו יותר מושג, גם אם פעם היה, כיצד פשוטי העם חיים. מה עובר עליהם).
אך זו רק השכבה הראשונה. כיצד? כיוון שאנחנו רק מתארים תהליך. תיאור אשר אמפירית ללא ספק נכון, אך זהו תיאור בלבד. ללא שום ניסיון להסביר. אך איך זה? הרי בפסקה קודמת, תיארתי מה הדינמיקה שכמעט בוודאות תהיה, בשיטת משטר חלופית.
אך בדיוק – חלופית. זה שיש מגרעות לשיטת משטר x, לא אומר ששיטת משטר y טובה. זו הרמה והטקטיקה אגב, של רוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו – 99% מזמן, תשמעו אותם עוסקים לא מדוע המועמד שלהם טוב, אלא מדוע נתניהו רע. הכרזות של חסר תעודת הבגרות "אני אציל את הקוסמוס מסינגולריות, רציניות כמו "שלום בדורנו" או "שלום בזמננו" (באנגלית: Peace for Our Time) של נוויל צ'מברליין.
דהיינו, זה שדיקטטורה אינה טובה, לא אומר כלום על דמוקרטיה. זוהי סגירת מעגל מעניינת אגב לדעתי – למצוא כי חשיבתם של נוכלי הסמול בתחומים רבים, מסתכמת ב"אם אני אזרוק רפש על x, אז y ישאר נקי" (מוזמנים לאתגר את התיאור מעלה, במידה וניסיונכם אינו תואם את מה שרמשתי). רק שלעניינו, מציאת הנימוק הלוגי לעדיפות שיטת המשטר הדמוקרטית, זה לא תורם.
לרוב, כאשר אני מפיל בדיון את הנימוק "ניהול עצמי של אנשים, בידי האנשים/שליחיהם/נבחריהם עצמם" (שיטות משטר דמוקרטיה ישירה/אנרכיה/דמוקרטיה עקיפה או ייצוגית, בהתאמה), רוב האנשים נשארים ללא נימוק. הסיבה שאני מציין זאת, זאת לא טפיחה עצמית על השכם, אלא נהפוך הוא – תעודת עניות למערכת החינוך שלנו. אפרופו, המורים לאזרחות אשר במקום ללמד, דוחפים אינדוקטרינציה לילדים או פרשות כמו פיטורי המפמ"ר אזרחות לפני שנים מספר, אדר כהן (מקור/תזכורת במה מדובר: https://www.inn.co.il/news/242451).
אז מה היא אותה סיבה, אם כך? ברור לכולנו, שאינה יכולה לבוא בצורת השוואה לשיטות משטר אחרות ו/או בשיטה עצמה. אין "טוב אינהרנטי" בשום דבר ביקום (החולקים על כך, מוזמנים לשאול האם בכל זאת יש, את עמנואל קאנט) ואת הסיבה יש לחפש לפיכך, מחוץ לאיזור מדעי המדינה / משפטים. עלינו לחפש, ככל הנראה בטבע האנושי.
אז הסיבה היסודית, מדוע שיטת המשטר הדמוקרטי טובה יותר משיטות משטר אחרות – היית מונחת כל הזמן הזה, ממש על פני הקרקע. אני בטוח ששמעתם אותה, הרבה יותר מפעם אחת. רק כנראה, לא בהכרח בהקשר כזה – אף שאפשר בקלות לבצע את ההיקש הלוגי הנדרש.
הסיבה: הכוח משחית! והמחמירים בד"כ מוסיפים – וכוח מוחלט, משחית באופן מוחלט!
זהו! עד כדי כך פשוט. מה השינוי, אתם שואלים? כיצד מתרגמים סלוגן זה, למשהו מעשי? אלמנטרי – תחלופת השלטון, היא זו שמבטיחה עדיפות לשיטה זו, על פני שיטות אחרות. אם לכל הפחות, לאחר מקטע זמן מוגדר – שלטונך נגמר, פיזית כוחך מוגבל (ויש עוד תוצאות, אותן נפרט מיד).
מדוע לדוגמא, לא תחוקק "חוק", שכל החושב אחרת ממך, לכלא? לא ישר כמובן, מר מזוז, קודם כל כמובן חקירה ומשפט, כמו אצל פוטלר. כיוון שכאשר מחר תהיה באופוזיציה, חוק זה יופנה נגדך. כך, באופן אלמנטרי ביותר, תחלופת השלטון מסירה בלוגיקה אלמנטרית ביותר ובצורה אלגנטית וקלילה – את אחד הסיכונים האינהרנטיים בדיקטטורה. ויש עוד.
שימו לב (כבר ברצוני להבהיר) – אין הכוונה בהכרח לתחלופה בכוח. דהיינו, לא בהכרח לאמצעים כמו הגבלת כהונה או דברים דומים. מדוע? כיוון שכל עוד מתקיימים בחירות והדיון הציבורי הוא אמיתי ופתוח (ולא דיון, בו מי שלא קיבל אישור משוקן על דמוקרטיה, מסתכן באיבוד הכנסות/מקום עבודתו, נכון משפחת שטראוס?) – התהליך *מבטיח* שגם אם מועמד x נבחר גם לכהונה עשירית, הנו קשוב לצרכי האנשים ודיעותיו, הולמים את דיעותיהם. ברגע שזה יפסיק – הוא יוחלף.
הכוח משחית, זו גם הסיבה – אם חושבים על זה, זו הסיבה מדוע כתבתי מעלה שמרגע ששומעים סיבה זו, קל מאוד לבצע את ההיקש הלוגי גם למנגונים ה*ידועים* בשיטה הדמוקרטית – הסט הידוע כ"האיזונים ובלמים", גם הם התוצאה (!) של סיבה זו.
אך מדוע אני כותב זאת, במאמר העוסק בשלטון הפקידות? עם כל הכבוד לחידוד המתבקש במציאות בה אנחנו חיים, בה כת נרקיסיסטים החרימה לעצמה את המושג "דמוקרטיה". אינטואיטיבית, מרגישים שקשר כזה קיים אך אם נרצה לשים את האצבע על הקשר המדויק בין דבריי למאמר, מה זה יהיה?
אז התשובה אלמנטרית ביותר ואני בטוח, שחלקכם כבר זיהו אותה – הכוח משחית ממש לא רק את נבחרי הציבור. נהפוך הוא, פקיד הנמצא מיליארד שנים בתפקיד והוא המבצע בפועל, את מה שהדרג הנבחר החליט עליו – חולק לא מעט ויש היגידו, את הרוב – מהכוח אותו אנו (אזרחי המדינה), נוהגים לשייך לנבחרי ציבור בלבד.
וכאן אנו מגיעים לסיכום דבריי. דוגמתו של פרופ' פרידמן, היא ההוכחה הניצחת לדבריי. אני רק סיפקתי את ההסבר התיאורטי. פרופ' פרידמן, סיפק את ההוכחה המעשית. אשר כמובן, אינה היחידה. הכוח משחית ממש לא רק את הפתקים בקלפי. הוא משחית גם מנכ"לים, רמטכ"לים, ניצבים, מפכ"לים ואפילו – שומו שמיים – גם שופטים.
אך מדוע אני כותב זה? אוקיי, האבחנה למעלה חשובה, ללא ספק, אך מה המסקנה המעשית של דבריי? אז גם כאן, התשובה אלמנטרית, פשוט נסו להשיב על שאלה פשוטה: עכשיו, כאשר אתם מבינים את הכלל היסודי, הסיבה האמיתית לשיטה הדמוקרטית ועל מי הוא חל – האם, בהתאם לכלל זה, המשטר במדינה בה דוגמתו של פרופ' פרידמן הינה אמת – הינו דמוקרטיה או לא?
״דמוקרטיה היא שיטת הממשל הגרועה ביותר הידועה לאדם-חוץ מכל האחרות״(וינסטון צ׳רצ׳יל).
זו האמת הפשוטה: דמוקרטיה אינה שיטת ממשל טובה, היא פשוט הרע במיעוטו מהסיבה שהגדרת כניהול עצמי.
לא מבין את שאר הדיון-מרגע שביססת את זה, מי שרוצה להציע אלטרנטיבה הוא זה שמקבל את חובת ההוכחה ששיטתו עדיפה.
ותיקון קל: ההבטחה לא באה מתחלופת שלטון אלא מאפשרות של תחלופת שלטון (בחירות) שמייצרת נקודות ביקורת.
חשוב להבין את זה כי יש קריאות להעתיק מארה״ב את החוק המטומטם של הגבלת קדנציות אך זה דווקא ייצג מצב בו לא תהיה הרתעה בקדנציה האחרונה של מנהיג.
נתניהו לא יכול לפטר את הרמטכ"ל מסיבה אחרת לגמרי – הוא ייעצר על ידי היחידה לאבטחת אישים של השב"כ – מהסיבה הפשוטה כי בישראל אין דמוקרטיה. ישראל מתנהלת תחת הפיכה צבאית-ביטחונית שהתרחשה בסוף מרץ 2023, עת נכנע שר הביטחון גלנט לאולטימטום המשותף של הרמטכ"ל הרצי הלוי וראשי השב"כ והמוסד, לפיו אם עד מוצאי שבת של ה-25 למרץ לא יצא בפומבי נגד החקיקה המשפטית, יפסיקו צה"ל וכוחות הביטחון לספק ביטחון לעם ישראל, כתוצאה מכך שראשי הצבא וכוחות הביטחון לא יוכלו כביכול למנוע את התפוררות הצבא וכוחות הביטחון, עקב גל הסרבנות שפקד אותם.
אכן, במוצאי שבת של ה-25 למרץ 2023, עת ראש הממשלה שהה בביקור ממלכתי בלונדון, נאם גלנט את נאום ההתנערות שלו מהחקיקה המשפטית – מאותו הרגע בישראל יש הפיכה צבאית-ביטחונית המונהגת על ידי חונטה מורדת שבראשה הרמטכ"ל וראשי השב"כ והמוסד. מאותו רגע החונטה המורדת לא נשמעת יותר לממשלת ישראל ולעומד בראשה. גם שר הביטחון הפך להיות בסך הכל שליח המקשר בין החונטה המורדת לבין הממשלה, ותפקידו להעביר לממשלה את החלטות ותכניות החונטה המורדת.
לא ייפלא איפוא כי ב-7 לאוקטובר הרמטכ"ל וראש המוסד, לא מתייעצים עם שר הביטחון וראש ממשלה, מחליטים על דעת עצמם כי הסכנה של כיבוש יישוב אחד או שניים, אינה סיבה מספקת לדווח לשר הביטחון ולראש הממשלה, ומחליטים ללכת לישון בלי להעיר ולהכניס לכוננות את כל הצבא וכוחות הביטחון בעוטף עזה.
הפאשלה הקולוסלית של טבח ה-7 באוקטובר והפגיעה במוניטין של החונטה המורדת, הביאו אותם להכתיר באופן זמני את גלנט כמי שיעמוד בראשם, כדי לשוב ולהסתתר מאחורי הדרג המדיני, אשר הוא כביכול האשם בקונספציה שהביאה לכישלון הצבאי הגדול ביותר שקרה למפעל הציוני מאז ומעולם.
בתחילת המלחמה כאשר מניות ומוניטין ראשי החונטה המורדת היו בשפל המדרגה, אכן שימש גלנט מעט יותר מצינור העברת מסרים לממשלת ישראל. בהמשך המלחמה, עת שוקם במידה מסויימת כבוד ראשי הצבא, השב"כ והמוסד, בעקבות הישגים במלחמה ובחיסול מנהיגי אוייב, נדחק שוב הצידה גלנט והפך להיות גלגל חמישי ובלתי חשוב של ראשי החונטה הצבאית-ביטחונית המורדת.
כך ניתן להסביר את כל גרירת הרגליים של הצבא, השימוש התכוף בשיטת השביתה האיטלקית של הצבא, ואי הגעה מהירה להישגים הנדרשים לעם ישראל הן בחזית הצועה והן בחזית הצפון, תוך מיטוט הכבוד הלאומי, וההרתעה הישראלית:
א. צה"ל גורר רגליים ולא שולח כוחות תגבורת משמעותיים ולא מפעיל את כל עוצמת חיל האוויר, ב-10 השעות הראשונות למלחמה
ב. צה"ל מציג תכנית של למעלה משנה לכיבוש רצועת עזה שמאפשרת לצבא למנוע השגת יעדי המלחמה שהציג ראש הממשלה, ועליהם הניח את מלוא יוקרתו
ג. צה"ל מוציא בתחילת ינואר 2023 את עיקר כוח האוגדות המתמרנות במילואים, תוך שהוא משאיר אוגדה אחת לטפל בכיבוש איטי של חאן יונס, וחטיבה נוספת לשמור על החייץ בדין דרום הרצועה לצפונה. ב-4 החודשים שבין ינואר למאי, צה"ל נמצא במעין עצירה אופרטיבית לגבי המשך התמרון לכיבוש רפיח וציר פילדלפי., אשר הם תנאי למיטוט החמאס.
ד. צה"ל גם כיום לא נותן פקודה לכיבוש מלא של רפיח ושל מלוא ציר פילדלפי
ה. צה"ל מכתיב לדרג המדיני את עסקת החטופים האחרונה, המהווה כניעה ישראלית מבישה לחמאס, ונסיגה מכל רצון להגיע למטרות המלחמה של מיטוט החמאס ומניעת המשך שלטונו ברצועת עזה.
דברים אמיתיים !
אין כזה דבר "לא יכול לפטר " יש כזה דבר "מפחד לפטר"
בעל תפקיד כמו ראש הממשלה חייב ל-ש-ל-ו-ט, לא יודע איך, חייב להתפטר!!!!!
ח-ד ו-ח-ל-ק !!!!!!!
כל ניסיון להסביר להתפלסף ובעיקר להתחבא מאחורי "נסיבות שאי אפשר לספר" היא התחמקות מלפתור את הבעיה ולהחלץ מהבוץ שאנחנו שקועים בו.
נמאסו כל הבכיות והנהיות, התחילו לפתור לפתור ולפתור וכן, גם לפטר, במקום להתלונן להתלונן ולהתלונן
ישתבח שמו לעד – עם ישראל שמור בידי בורא עולם – ושומר אותנו בזכות לומדי התורה והמוסרים נפשם ללימוד התורה – והם הם המגנים על עם ישראל כבר כל העמים אומרים "הגדיל ה' לעשות עם אלה הגדיל לעשות עימנו" – אוייבינו יודעים הכי טוב מי שומר על ישראל מה שברור זה לא צהל !!!
מומלץ ללמוד קצת יותר על ספרי הקדמונים של רבותינו חזל על ניהול העולם – ובזכות מי אנו שמורים !
ללמוד את ספרי סעדיה גאון מלפני כ-1000 את מסילת ישרים של הרמח"ל ללמוד את ספר דברים
כל הצמרת השמאלנית – אין לה מושג ביהדות אין לה מושג מה זאת תורת ישראל אין להם מושג עד כמה הם מחוררים את הספינה שאנו כולנו בה