מדינות אירופה למען חמאס

ברומן 'The Parisian' ישנו רגע בו חבורת ערבים-פלסטינים בשכם של 1920 קוראים בעיתון דיווח אודות הכרזת המלך פייסל על עצמו כראש מדינת סוריה רבתי העצמאית. מרבית אנשי הקבוצה מריעים אך אדם אחד פונה לחברו ושואל "האם כתוב היכן נמצאת סוריה?". הוא מבקש לדעת דבר פשוט: מהם גבולות המדינה הקסומה שזה עתה הוכרזה, והאם הם כוללים את המקום בו הוא עומד?

זו השאלה לגביה יש לתהות כיום, כאשר ממשלות אירלנד, נורבגיה וספרד החליטו להכריז על הכרתן במדינה פלסטינית. היכן בדיוק מתקיימת המדינה הזו? ובכן, לפי ראש ממשלת אירלנד סיימון האריס, היא לא ממש קיימת כרגע: "קיווינו להכיר בפלסטין כחלק מהסכם שלום של פתרון שתי המדינות, אך במקום זאת אנחנו מכירים בפלסטין כדי לשמור על התקווה שפתרון שתי המדינות עדיין חי".

במילים אחרות, ממשלת אירלנד קיוותה להכיר במדינה אמיתית, אך כרגע מסתפקת בהכרה במדינה דמיונית.

אם ראש הממשלה האירי אכן צודק הרי שהוא פתר ברגע את הסכסוך כולו. אין כל צורך לדאוג לגבי מצבו של פתרון שתי המדינות משום שכבר הכרנו בקיומו. כאן עולות שאלות כמו – אם למדינה המצופה עדיין אין גבולות, היכן נקבע את השגרירות האירית? אבל לא נראה שהאירים מטרידים את עצמם בזוטות.

הכרה במדינה פלסטינית בעוד חמאס עדיין מחזיק בשלטון בעזה היא בפועל העצמה והענקת לגיטימציה לארגון הטרור. אין כאן אפשרות אחרת. כאשר האריס נשאל מדוע להעניק כעת לגיטימציה לחמאס, התברר כי הוא לא באמת חשב על החלק הזה עד הסוף: "חמאס אינו העם הפלסטיני, וכאן באירלנד אנחנו יודעים יותר מרוב מדינות העולם את המשמעות של ארגון טרור המבקש לחטוף את הזהות הלאומית שלך ולדבר בשמך".

מציטוטים אלו ואחרים ניתן לקבל את הרושם כי שלישיית המדינות האירופיות קיבלו ללא מחשבה החלטה מטופשת. אך למעשה, ראש ממשלת ספרד פדרו סנצ'ס התאמץ מאוד כדי להבהיר את הכוונות מאחורי המשותפת לא היו מטופשות אלא פשוט מרושעות: "אחרי ספרד יגיעו מדינות נוספות. ככל שיהיו יותר מאיתנו, כך תושג הסכמת אש מהר יותר. אנחנו לא מתכוונים לוותר".

אז הרעיון מאחורי תזמון ההצהרות כעת הוא להציל את חמאס ולעצור את המלחמה בטרם ארגון הטרור יאבד סופית את אחיזתו בעזה. ממשלות אירופה מבקשות להעניק לגיטימציה לחמאס, אך יותר מכך – הן מבקשות לנקוט בפעולה שעשויה להציל אותו מתבוסה ולשמור אותו בשלטון באותה מדינת פלסטין חדשה.

בישראל כועסים מן הסתם, ובצדק. אך לפלסטינים עצמם יש הרבה יותר מה להפסיד מן התעלול הזה. הענקת פרס לחמאס, אחרי שביצע מסע רצח ואונס בסגנון הנאצים, תהיה גם תוכחה יומרנית למחמוד עבאס ולרש"פ ולאסטרטגיה של משא ומתן עם ישראל.

במילים אחרות, זו הכרה שהיא אנטי-הכרה. עבור מנהיגים באירופה, חשוב יותר שהם עצמם יכירו בפלסטין מאשר שישראלים ופלסטינים יכירו אחד בשני. במקום לתמרץ צעדים לקראת נורמליזציה, הם מקדמים מלחמה נצחית.

אך הנקודה החשובה ביותר היא גם הפשוטה ביותר ובלתי ניתנת לערעור: חמאס הוא אויב השלום ולכן גם אויב ההגדרה העצמית הפלסטינית. למעשה, כמעט כל המטרות המוצהרות של הקהילה הבינלאומית בנוגע לסכסוך הנוכחי ניתנות להשגה פשוט על ידי הבסת חמאס. זהו תנאי הכרחי, אם כי לא תמיד מספיק, לכל פתרון מדיני מוצלח בעתיד.

רוצים את פתרון שתי המדינות? קודם כל עליכם להיפטר מכנופיית הטרור העזתית שמונעת אותו. מעוניינים בנורמליזציה עם סעודיה? היא לא תתגשם ללא התחייבות לחיסול חמאס וגם הסעודים עצמם כנראה לא ירוצו להסכם בתיווך ממשל אמריקני שממשיך לפעול לטובת האינטרסים של איראן.

מקווים לראות את העזתים שבים לביתם ומשקמים את הרצועה? הביסו את חמאס המתחפר ברשת מנהרות הטרור ובבתי חולים. רוצים לפתור את בעיית הרעב? חסלו את חמאס המפציץ את מעברי הגבול ושודד כל סיוע שמצליח להגיע לרצועה. שואפים לשים קץ למצב המלחמה המתמשך במזרח התיכון? הפסיקו לאפשר לחמאס להתחמש מחדש בעזרת מנהרות ממצרים, צעד הדורש גם הוא, כן, את הבסת הארגון.

אך ממשלות ספרד, אירלנד ונורבגיה הבהירו היטב במעשיהן כי אינן מעוניינות בהבסת חמאס. ואם אינך מעוניין בהסתלקות חמאס, המשמעות היא גזירת העזתים להמשך חיים בגיהינום תחת ארגון טרור רצחני וברברי. יתכן שהפלסטינים, כמו גם הישראלים, ראויים לידידים טובים יותר מאלה.

הטור התפרסם לראשונה באתר קומנטרי. אנו מודים על הרשות לתרגמו.