ההצלחה של לה פן בבחירות לפרלמנט האירופי הכניסה את צרפת לסחרור, ולראשונה עשויה להגיע לשלטון. פגישתו של השר שיקלי עימה, היא שלב ראשוני בהסרת חרם רב שנים
בפני עמנואל מקרון לא עמדה ברירה אחרת: מאז הבחירות הקודמות לאסיפה הלאומית, ביוני 2022, הוא ניהל את צרפת ללא רוב. כלוליין בקרקס, הוא היה צריך לאלתר רוב עם מפלגות אופוזיציה שונות סביב כל חוק שביקש להעביר. הוא שרד במצב כמעט בלתי אפשרי זה במשך שנתיים. התבוסה המוחצת שנחלו הוא ומפלגתו בבחירות לפרלמנט האירופי מול "האיחוד הלאומי" של מארין לה פן, חייבה אותו לנקוט צעד דרמטי, בתקווה שזה יעניק לו לגיטימיות מחודשת. "האיחוד הלאומי", בראשות ז'ורדן ברדלה – שחי בזוגיות עם אחת מאחייניותיה של לה פן – השיגה את התוצאה הטובה ביותר בתולדותיה בבחירות לפרלמנט האירופי, 31.5%, יותר מפי שניים מהתוצאה שקיבלה מפלגתו של הנשיא מקרון (14.7%).
זהו אינו ניצחון ראשון של לה פן ומפלגתה בבחירות לפרלמנט האירופי. כבר בבחירות שנערכו ב-2014 זכו לה פן ו"החזית הלאומית", שמה הקודם של "האיחוד הלאומי", בהפרש של 4% מהרשימה השמרנית שהגיע למקום השני. גם ב-2019 זכתה לה פן ברוב של פחות מ-1% על פני מפלגתו של מקרון. הניצחון בבחירות שנערכו השבוע הוא ההישג האלקטורלי הגדול ביותר של לה פן, למרות שהוא אינו רשום על שמה – אלא על שמו של מחליפה בהנהגת "האיחוד הלאומי", ברדלה.
הפוליטיקאי הצעיר והנאה בן ה-29 השלים את מהלך ההתנתקות המבריק של לה פן מהמורשת ההיסטורית של אביה, ז'ן-מארי לה פן, והמפלגה שהקים והנהיג במשך עשרות שנים, "החזית הלאומית". תחילה התרחקה לה פן מאביה וסילקה אותו משורות המפלגה, לאחר שחזר על דבריו שתאי הגזים במחנות ההשמדה הנאציים היו "פרט שולי" בהיסטוריה של מלחה"ע השנייה. אחר כך, היא שינתה את שמה של "החזית הלאומית" ל"איחוד הלאומי", וכעת היא הציבה בראשות המפלגה את ברדלה, שאינו נושא את השם לה פן, אך קשור למשפחה דרך זוגיותו עם נולבן – אחייניתה של מארין ונכדתו של ז'ן מארי. אגב, ברדלה מתגאה במוצאו האיטלקי ומציג את עצמו כבן מהגרים, טקטיקה מוצלחת להיפטר גם מתדמית מפלגתו כ"שונאת זרים ומהגרים".
זו גם אינה פעם ראשונה, שנשיא צרפת נוקט את הצעד הלא שגרתי ומפזר את הפרלמנט: זה קרה כבר שש פעמים במהלך שנותיה של הרפובליקה החמישית. הפעם האחרונה הייתה ב-1997: הנשיא השמרני, ז'ק שיראק, שנהנה מרוב יציב למדי באסיפה הלאומית אך התמודד עם מחאה עממית נרחבת נגד רפורמות כלכליות שהנהיג, החליט לקרוא לבחירות חדשות בתקווה שיזכה מחדש לאימון העם.
אך, זה לא קרה: הסוציאליסטים זכו בבחירות, ושיראק נאלץ לסיים את כהונתו הראשונה עם "ממשלת דו קיום" בראשותו של ליונל ז'וספן. האם מקרון לוקח על עצמו הימור דומה? כאמור, לא נותרה בפניו ברירה אחרת. בניגוד לשיראק, בשעתו, אין לו רוב בפרלמנט. מעמדו הציבורי נמצא בשקיעה מתמדת ומתקרב לשיא השלילי של תקופת כהונתו הראשונה של מקרון כנשיא.
מנגד, הסקרים מחמיאים מאוד ללה פן ולמפלגתה ויש גם הצופים לה ניצחון בבחירות הבאות לנשיאות ב-2027, בהן מקרון לא יוכל לשוב ולהתמודד. "זו החלטה כבדה", אמר מקרון בעת ההכרזה על פיזור הפרלמנט ועריכת בחירות בזק ב-30 ביוני וב-7 ביולי, "אך זו הבעת אמן בבוחרים הצרפתיים ובדמוקרטיה הצרפתית".
מקרון בונה בראש ובראשונה על כך, שהניצחון הסוחף של "האיחוד הלאומי" והישגיהן של מפלגות ימין ריבוני במדינות נוספות בבחירות לפרלמנט האירופי יאפשרו לו לעורר פחדים בקרב האוכלוסייה הצרפתית ולגייס אותה להצבעה נגד "הימין הקיצוני". לכן, הוא בחר לדבר על אמון בדמוקרטיה הצרפתית: הוא מציג את עצמו כמגן הדמוקרטיה מול "האנטי-דמוקרטים" מ"הימין הקיצוני". מקרון יוצא גם מנקודת הנחה, שההצבעה לפרלמנט האירופי היא בדרך כלל הצבעת מחאה, שמאפשרת לבוחרים "להוציא קיטור" נגד הממשלות הקיימות, אך אינה משקפת את נטיות ההצבעה בעת הבחירות הלאומיות. לכאורה, קל יותר לשלוח נציגים של "האיחוד הלאומי" לבריסל, מאשר להפקיד בידיהם את המפתחות לניהול צרפת.
אך ההנחות הללו עשויות להתגלות כמוטעות. מקרון אמנם יבחר להריץ מול ברדלה את ראש הממשלה הצעיר שלו, גבריאל אטאל, המיועד גם להתמודד על הנשיאות בעוד שלוש שנים, אך אטאל מייצג את הסדר הקיים, והציבור הצרפתי – כפי שמעידים הסקרים והקלפיות – רוצה שינוי. "האיחוד הלאומי" מצדו, כך הצהירה לה פן, מוכן למשול. כדי לממש את הרצון הזה, צריכה המפלגה יותר מלשלש את כוחה באסיפה הלאומית הנוכחית.
ל"איחוד הלאומי" היו בפרלמנט היוצא 88 צירים והם זקוקים לרוב של 289 צירים מבין 577. קשה לראות כרגע מפלגת ימין אחרת שתסכים להקים קואליציה עם "האיחוד הלאומי". אלא אם מפלגת הימין הריבוני האחרת, "כיבוש מחדש", של אריק זמור – שבראש רשימתה לפרלמנט האירופי עמדה אחיינית אחרת של מארין לה פן, מריון, תצליח הפעם להיכנס לאסיפה הלאומית. במידה שלה פן וברדלה יפתיעו ויקבלו רוב למשול, יוכל מקרון "בעל כורחו" להטיל עליהם להרכיב ממשלה, ואז תצטרך המפלגה לראשונה בתולדותיה להוכיח את יכולותיה הניהוליות. במקרה כזה, מקרון יעשה הכל להכשילה. כך, שמבחינתו ההליכה לבחירות הבזק היא סוג של הימור בטוח.
אלא, שמי שהימר בעבר על משפחת לה פן ככלי במשחק הפוליטי, הנשיא הסוציליסטי לשעבר פרנסואה מיטראן, היה זה שבדיעבד סלל את הדרך להשתלטות משפחת לה פן על הימין הצרפתי. הימין הרפובליקני הצרפתי מנהל קרב מאסף נגד "האיחוד הלאומי", גם במישור הלאומי וגם במישור האירופי. ההצלחות של מפלגות "הימין החדש" והימין הריבוני בבחירות לפרלמנט האירופי במדינות נוספות – באיטליה, באוסטריה, בהולנד, בגרמניה ובספרד – פותחות את הגדל בפני עיצוב מחדש של פני הימין האירופי, ומארין לה פן מבקשת לעצמה תפקיד מרכזי בתהליך זה, בטרם תתמודד שוב על הנשיאות. התקשורת בצרפת כבר מגוייסת נגדה, בהציגה את "האיחוד הלאומי" ושאר מפלגות הימין שמימין לשמרנים כ"ימין קיצוני".
ישראל הרשמית עדיין מחרימה את לה פן ומפלגתה, למרות שמאז ה-7 באוקטובר השמיעו לה פן וברדלה הצהרות תמיכה חד משמעיות בישראל. עם זאת, ממש לאחרונה נפתחו ערוצי תקשורת מסוימים בין שני הצדדים. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להחרים ציבור כה גדול בצרפת, ועוד ציבור שמתנגד להשתוללות תומכי הטרור הפלסטיני והאסלאמיסטי ברחבי צרפת.
השמאל הצרפתי ינסה כעת לגייס את סוגיית עזה לגיוס תמיכה נרחבת בבחירות לאסיפה הלאומית, אך בבחירות האירופאיות, "הקלף הפלסטיני" לא עזר לשמאל הצרפתי יותר מדי. גם במדינות אחרות, תומכי הטרור הפלסטיני מהשמאל לא התחזקו, ואף נחלשו. ישראל צריכה לחשב מחדש את עמדתה כלפי הימין הריבוני בצרפת ובאירופה לנוכח תוצאות ההצבעה לפרלמנט האירופי. כמה צעדים כבר ננקטו, בעיקר בהובלת שר התפוצות עמיחי שיקלי, אך במקרים מסוימים – באוסטריה ובגרמניה, למשל – כבר דומה שהחרם הישראלי המוחלט וארוך השנים כבר פועל כבומרנג.
בעוד שהצורך ״לחשב מחדש״ את יחסה של מדינת ישראל ״הרשמית״ למפלגות ימין אירופיות, כדי לבצר איזשהו קול אירופי רם וברור ונשמע – בעד מדינת ישראל, במקום הבמה הריקה לחלוטין, והנתונה למשיסת השמאל האירופי הוא צורך ברור –
עדיין, עלינו לבדוק בשבע עינים את אותן מפלגות, אשר חלקן לפחות, עדיין מאכלסות גם (לא רק) את הימין האנטישמי-קתולי או האנטישמי-גזעני או כל סירחון אחר, שישמח להעיף מאירופה את ״היהודים״ ביחד עם ״הערבים״.
אני חושש גם שמדינת ישראל עלולה להחריד מאד את קהל היהודים אזרחי אותן מדינות, אשר מכירים, ומפחדים מאד מעלייתן של אותן מפלגות אנטישמיות/פשיסטיות וכו׳.
אינני אומר שאין צורך לעשות זאת – רק אומר, בזהירות עצומה, בבדיקת עומק, בהיכרות עומק, ותוך תיאום ומשא ומתן עם יהודי אירופה השונים.
בעוד שהצורך ״לחשב מחדש״ את יחסה של מדינת ישראל ״הרשמית״ למפלגות ימין אירופיות, כדי לבצר קול אירופי רם ברור ונשמע – בעד מדינת ישראל, במקום הבמה הריקה לחלוטין, והנתונה למשיסת השמאל האירופי הוא צורך ברור –
עדיין, עלינו לבדוק בשבע עינים את אותן מפלגות, אשר חלקן עדיין מאכלסות גם את הימין האנטישמי-קתולי או האנטישמי-גזעני או אנטישמי-נאצי או כל סירחון אחר, שישמח להעיף מאירופה את ״היהודים״ ביחד עם ״הערבים״.
אני חושש גם שמדינת ישראל עלולה להחריד מאד את קהל היהודים אזרחי אותן מדינות, אשר מכירים ומפחדים מאד מעלייתן לשלטון של אותן מפלגות אנטישמיות/פשיסטיות וכו׳.
אינני אומר שאין צורך לעשות זאת – רק אומר, בזהירות עצומה, בבדיקת עומק, בהיכרות עומק, ותוך תיאום ומשא ומתן עם יהודי אירופה השונים.
החרם שעדיין מטילה ישראל על הימין הלאומי באירופה, הוא פרוגרסיבי ומטורלל ומבטא את הפרוגרסיביות הזדוניתנשל משרד החוץ המטורלל שלנו. מארין לה פן הביעה בהזדמנויות שונות, גם בפניי את תמיכתה האסטרטגית בישראל, כמעוז המאבק באיסלאם הרדיקאלי. אז במקום לאמץ אותה בחום,הם מחרימים אותה ומאמצים את השמאל האנטישמי פרואיסלאמי שבתמורה משתין על ישראל מהמקפצה.
צודק. ממשלת ימין עלק.
תקרא את התגובה מעליך 🤦🏻. הוא מסביר יפה מאוד שגם אם צריך להפסיק את החרם עליהם, עדיין צריך להיזהר מהם בגלל ההיסטוריה של המ פלגות האלה. זה לא בגלל שהם ימין, אלא בגלל שהם בעלי היסטוריה של אנטישמיות, גם אם המפלגה של לה פן, למשל, פועל כדי להתרחק מההיסטוריה הזאת ומדברת בעד ישראל. הבעיה, שאין לדעת מה עם פוליטיקאים אחרים בתוך המפלגה שלה. כבר שמעו רק לאחרונה התבטאות מאוד פרו-נאצית מצד פוליטיקאי במפלגת ימין גרמנית, גם אם זו אינה העמדה הרשמית של המפלגה שלו כלפי היהודים.
מה שאני כן יכול להסכים איתו זו האמירה לגבי הפקידים במשרד החוץ, שאכן מקדמים אג׳נדה פרוגרסיבית שמאלנית וכופים אותה על הפוליטיקאים.
גם ל-״דניאל״. אין קשר לממשלה עצמה. הפקידים – שהשתן עלה להם לראש במהלך השנים, בגיבוי של מטורללים בשמאל הרדיקלי בישראל ושל מערכת המשפט, הפרקליטות והיועמ״שים – כופים את האג׳נדות הפוליטיות הפרוגרסיביות שלהם על הפוליטיקאים בימין, שלא יכולים אפילו להזיז עט מצד לצד על השולחן שלהם בלי שהיועמ״שית תקפוץ עם ״מניעה משפטית״, הפרקליטות תתפור להם תיק, ארגון השמאל ״התנועה ׳לאיכות׳ השלטון״ תעתור לבג״ץ, ומטורללי נטורי קפלן יצאו לשרוף את המדינה.
הימין המדומה של נתניהו ועדת חנפניו נעדר כל הבנה של התהליכים ההיסטוריים המתרחשים לנגד עינינו בזירה הבי"ל. זה 'ימין' שאין לו שום עקרונות ותעודת זהות משלו. בעניין היחס למפלגות הימין העולות באירופה, הימין הביביסטי אצלנו שבוי לגמרי באזיקי הסמאל פושט הרגל שמאז קריסת הקומוניזם אין לו שום עוגן במציאות מלבד החיבור עם האיסלאם הפוליטי וההמונים הנבערים הנוהרים אחריו. מפלגות הסמאל האירופי מהסוציאל-דמוקרטים שמאלה, הפכו למפלגות התומכות בגלוי בציר הרשע העולמי ובחיל החלוץ שלו – הפילסטינים והשיעים אויבי היהדות והעולם החופשי. כמו שהם מכרכרים סביב הערבו-איסלאמים שהם הכניסו בהמוניהם לתוך המדינות שלהם, כך הם מכרכרים סביב איראן ושלוחותיה התמנוניות. ואם בעבר הסמאל הסתיר איכשהו את האנטישמיות הקלאסית המקננת בתוכו, הרי היום הם יכולים לחיות באופן מלא את האנטישמיות שלהם מאחורי המסווה של 'אנטי-ציונות'. למעשה, הסמאל המערבי עבר מהתנגדות למדיניות ישראל כלפי הטרור הפילסטיני להתנגדות לקיומה של ישראל גופא. כאשר הסמאלנאצית המכהנת כיום כסגנית ראש ממשלת ספרד מביעה תמיכה גלוייה בסיסמא 'מהנהר לים', היא רק אומרת בקול מה שמרעיה חושבים ולוחשים מאחורי הגב.
אתה מבין יותר טוב מנתניהו?