בנאום הפרישה שלו בני גנץ דיבר על ניצחון אמיתי ואחריות לאומית. אבל כשצוללים לפרטים מתבררת האמת: הניצחון של בני גנץ הוא ההפסד של כולנו
פרישתו של בני גנץ אתמול ממשלת החירום, על אף מבצע החטופים המוצלח שהתבצע רק יממה אחת קודם לכן מלמדת שאין בין החלטותיו הפוליטיות של גנץ לבין מהלכי המלחמה כל קשר, ולו אפילו למראית עין. הרי אם ההצלחה במלחמה הייתה מטרתו, כפי שהצהיר אמש בנאומו, הוא לכל הפחות היה מרחיק מספר ימים בין הישג דרמטי שכזה לבין ההודעה על פרישה. לפחות ברמה הציבורית זה היה מחזק את התדמית ומונע מלשונות רעות כמוני לפקפק במניעיו הנסתרים.
מניעיו אכן נסתרים, והספקולציות רבות. לכן אני מעדיף לעסוק כאן קודם כל ברובד הגלוי.
התזמון: הפרישה של גנץ מגיעה בתזמון הקשור ללו"ז הפוליטי ולא ללו"ז המלחמתי. היום הכנסת אמורה להצביע על חוק הגיוס, באותו נוסח שגנץ עצמו העביר בכנסת הקודמת, וגנץ לא מעוניין ליטול בזה חלק. השותפות עם החרדים היא אחת מנקודות התורפה הבולטות של הממשלה הנוכחית, ולגנץ אין עניין לאמץ אותה.
אנחנו יודעים שארגוני המחאה כבר חודש מסמנים את ה-9 ביוני כמועד פרישה אחרון עבור גנץ, בקמפיין שכותרתו "סופרים לאחור" המאיים שאם לא תיפול הממשלה הם יפעילו "מרי אזרחי" ו"ישביתו את המדינה". גם בסערה הזו גנץ לא רוצה לקחת חלק.
ואחרון – לו"ז הבחירות. גנץ אמר אתמול שהוא רוצה בחירות בסתיו. "שנה לאסון". זהו התאריך האחרון הלגיטימי מבחינתו לקיומן של בחירות ולהקמת ממשלה "שתזכה לאמון העם ותוכל לאתגרים", והשאלה היא כמובן: למה? אם נלך לבחירות בנובמבר ("שנה לתחילת התמרון") ונקים ממשלה היא לא תזכה לאמון העם? היא לא תוכל לאתגרים? ומה אם יהיו בחירות דווקא בדצמבר ("שנה להפוגה")? או עוד שנה? מה יקרה אז? מה מיוחד דווקא בראשית אוקטובר שאין בשום תאריך אחר?
התשובה פשוטה לכל בר דעת: הבחירות בארצות הברית בנובמבר. ממשל ביידן הצהיר מספר פעמים שבסיומו של ה"קונפליקט" אסור לאפשר לחמאס להמשיך למשול בעזה ואסור לאפשר לנתניהו להמשיך למשול בישראל. חילופי שלטון בישראל חודש לפני הבחירות, יוכלו להביא לביידן לפחות חצי מהמשוואה הזו. ועם הממשלה החדשה, זו שאמורה לזכות ב"אמון העם", ביידן יוכל גם להיענות ל"אתגרים". וכאן אני מגיע לשלב התוכן בנאום.
גנץ הציג את עצמו כמי שנכנס לממשלה לטובת הניצחון, ופורש ממנה לטובת הניצחון. בניגוד לנתניהו שמדבר על ניצחון "מוחלט" (מושג בעייתי ולא מקצועי מבחינה צבאית), גנץ מדבר על ניצחון "אמיתי" – מושג בעייתי עוד יותר ואפילו אנטי-צבאי במובהק. ומהו ניצחון "אמיתי"? גנץ היה נותן בהם סימנים:
"ניצחון אמיתי – שם את החזרת החטופים הביתה מעל להישרדות בשלטון.
ניצחון אמיתי – הוא ניצחון שמשלב בין הצלחה צבאית, ליוזמה מדינית ואזרחית.
ניצחון אמיתי – יביא למיטוט החמאס, והחלפתו.
ניצחון אמיתי – זה להחזיר את תושבי הצפון הביתה בביטחון.
ניצחון אמיתי זה לבסס ברית אזורית מול איראן בהובלת ארה"ב וביחד עם כל העולם המערבי.
ניצחון אמיתי – זה לשנות את סדרי העדיפויות הלאומיים, להרחיב את מעגל השירות והמשרתים, ולוודא שישראל תוכל לאתגרים העומדים בפנייה – ולא להביא מחר למליאה, חוק שפוגע בביטחון המדינה בזמן מלחמה, בגלל חוב פוליטי".
אלו הם ששת הנו"נים של בני גנץ, שמלאים סתירות, שקרים ובורות. שימו לב שבכל הרשימה הזו יש רק שני יעדים פסאודו צבאיים: מיטוט החמאס והחלפתו, החזרת תושבי הצפון בביטחון. אני אומר פסאודו, כי די ברור שגנץ לא מתכוון לממש אותם באמצעים צבאיים, כפי שתיכף נראה.
אנחנו תלמידים טובים אז נעבור אחד אחד. ראשית, ניצחון אמיתי כולל החזרת חטופים מעל הישרדות השלטון. בסדר. כידוע היו עשרות טיוטות להסכם עם חמאס, שבמידה והיו מתקבלות ייתכן ובן גביר היה פורש מהממשלה. אפשר לקבל את הטענה הזו. אבל מדוע הן לא התקבלו? רק בשבוע שעבר הודו האמריקנים שהם לא התקבלו כי חמאס דוחה את כל הדרישות של ישראל, ובעיקר את הדרישה הבלתי מתפשרת ל"הביא למיטוט חמאס, והחלפתו". שזו כאמור הנו"ן השלישית ברשימה של גנץ. אז איך זה אמור להתבצע? איך אנחנו אמורים גם לשחרר את החטופים – באותו מתווה שאמור להפיל את הממשלה, כלומר בהסכם עם חמאס – וגם למוטט את חמאס?
ואיך אמורים להגשים את המטרה הצבאית השנייה של החזרת תושבי הצפון "בביטחון"?
התשובה היא בנו"ן השנייה: ניצחון אמיתי "משלב בין הצלחה צבאית, ליוזמה מדינית ואזרחית". ואיך עושים את זה? מה שהנו"ן השנייה סותמת, הנו"ן החמישית מפרשת: "לבסס ברית אזורית מול איראן בהובלת ארה"ב וביחד עם כל העולם המערבי".
היות וגם אלו אינם מושגים תיאורטיים ורעיונות מופשטים אלא מתווים מדיניים ידועים שפרטיהם כבר פורסמו לציבור, אנחנו מבינים בדיוק במה מדובר. אותה ברית אזורית, שנשמעת כמו דבר מדהים ו"בטחוני" מאוד, כוללת את המרכיבים הבאים: הסכם נוסח הוכשטיין בלבנון שכולל נסיגה ישראלית מחלק מנקודות המחלוקת בגבול, בסביבת הר דוב ובמקומות אחרים. ובמילים אחרות: כניעה ללא תנאי לדרישות החיזבאללה, בלי שום הישג ממשי עבורנו למעט "ברית אזורית" אמורפית. ברצועת עזה היא כוללת מסירת השלטון לרשות הפלסטינית, כולל מעבר רפיח, שהתוצאה המעשית שלו היא המשך שלטון החמאס ברצועה.
לפי הנאום של גנץ צריך הסכם כניעה מול חמאס, הסכם כניעה מול חזבאללה והסכם נסיגה מול הרש"פ כדי שנוכל למקד את המשאבים הלאומיים במאבק המרכזי של דורנו: להכריע את החרדים
— עקיבא ביגמן הישן והממלכתי (@akibigman) June 9, 2024
זאת מבלי לדבר על אימוץ האסטרטגיה הכוללת של ארה"ב מול איראן שהיא אסטרטגיית פייסנות והכלה, שמשחררת לה מיליארדי דולרים, ששימשו בין היתר למימון מתקפת ה-7.10 ושתיאמה איתה את מתקפת הכטבמי"ם על ישראל במקום למתוח קו בחול ולהגן על בעלת הברית ללא סייג ותנאי. ה"ברית האזורית" היא לא נגד איראן אלא "מול" איראן. אולי גנץ לא מדייק במילים אבל במקרה הזה הניסוח קולע בול.
הדבר היחיד הקונקרטי, שדיברתי עליו כבר בהתחלה הוא גיוס החרדים. מכל הרפורמות הנדרשות כדי לשקם את צה"ל ולהביא לניצחון גנץ מוצא שגיוס חרדים הוא הדבר היחיד שחסר לישראל. בניין הכוח? מצוין. מצב הימ"חים? מצוין. מצבת החימושים? לעילא ולעילא. המודיעין? פירסט קלאס. הפיקוד? מהמעולים שבמעולים. מערכת הביטחון וצה"ל הם מאה אחוז ולא צריך לעשות שום שינוי כל מה שחסר להם זה 2,000 מלש"בים חרדים בשנה והם סוגרים את הפינה. כובשים את לבנון עד האוואלי, ממוטטים את חמאס בין לילה ומשמידים את הגרעין האיראני במתקפת פתע ביידיש.
ואולי בכלל הכוונה שלו היא להשתמש באברכים במקום פגזים. אברכי קמיקזה שישלימו את החוסר בפצצות מונחות. תהילים במקום טילים. אני לא רציני כמובן. אבל גנץ התחיל.
אז זה מה שגנץ מתכוון בממשלה ש"תוכל לאתגרים". כלומר ממשלה שתהיה מוכנה לקבל תכתיבים מדיניים מארצות הברית ולהיכנע בכל הגזרות. ולזה הוא עוד קורא "ניצחון אמיתי".
אני לא יכול להכנס לראשו של גנץ ולהראות שהוא לא רוצה שישראל תנצח במאבק קיומי אבל לכל אורך הקריירה שלו ישנם מקרים תמוהים כמו הפקרת מדחת יוסוף, סיכון חיילי גולני בעזה, התנגדות לבניית גדר לעצירת מסתננים אפריקאים מסיני, הלהיטות לקצץ בסדכ רק״ם שמעלים תהיות לגבי הכוונות שלו.
מעניין שקשה להיכנס לראש של גני בנץ, יש שם הרבה מקום פנוי, שלא לומר חלל ריק. כיאה לבובה על חוט, אין לפתח ציפייה שלגני בנץ תהיה דעה עצמאית, ראייה אסטרטגית או חס ושלום חוט שדרה.
במובן מסויים, יש בי קצת רחמים על המושכים בחוטים שיש להם אשליה שמפלגה בראשות בנץ תוכל להרכיב ממשלה.
שיטוס לפתוח מסעדה בפריז כבר עכשיו.
גנץ הינו נוכל פוליטי – נכנס לממשלה בשביל לתמוך במלחמה ועוזב אותה לצרכים אישיים פוליטיים.
גנץ מתנהג בטיפשות לא קטנה, נאום כזה מבייש את מי שמחזיק מעצמו כאדם עם חשיבה לוגית סבירה.
וכשגנץ עושה כל זאת בזמן מלחמת קיום, אזי גנץ מגלה לנו שבנוסף לכל הנ"ל הוא גם רשע מרושע.
גנץ לא נכנס כדי לתמוך במלחמה אלא משיקולים פוליטיים.
הדבר הראשון שגנץ עשה זה לדחוק החוצה מהקבינט את כל אלה שהוכיחו שוב ושוב קריאת מציאות מדויקת ונחוצים לניהול המלחמה. אחר כל הוא הקפיד לתת גיבוי לסרבנות של הפיקוד האחר מול מפקדיהם(חברי הקבינט) והמשיך לפתוח את הבלגן של גיוס חרדים ובדרך המשיך לנסות לתקוף את נתניהו בכל הזדמנות והקפיד לעודד בקרב תושבי הדרום והצפון חוסר סבלנות למרות שלהזדרזות יש מחיר ושזה מעורר תחושות קשות במשפחות מסכנות מאוד.
כך לא מתנהג מי שבא ליצור אחדות ולהוביל ניהול יעיל, כך פועל מי שבא לפלג את הקואליציה ולהחליש אותה מבפנים.
ימני
תודה על דברי טעם המסבירים את דברי ההבל של גנץ, ועוד לא לא דובר על המניעים הנסתרים של גנץ
איזנקוט נוסף לו בעורף הוא כמו דחליל ריק זה רוצה להיות ראש ממשלה הוא והמלא ועד בית לא הינו נותנים להם לנהל הריקים מתוכן האלו הם הכישלון האמיתי יושבים עם ביבי ומאחורי הגב מתנהלים נגדו בושה הדחלילים האלו
גנץ סע הביתה כמה בלבול מח בנאום אחד
גנץ פוליטיקאי עלוב שחושב רק על עצמו בושה אנחנו במלחמת הישרדות , והוא חושב על הסקרים אולי כי אמריקה רוצה
נוכל טיפש ורשע. זהו בני גנץ.
.
גנץ נראה כמן דג,צא מהמים evolve
נאום בחירות ותו לא.
נתניהו רע. אני (גנץ) טוב. מחמאות למחנה של עצמו ומיצוב כנגד בוחרי נתניהו (אם אני (גנץ) טוב, הסיקו לבד מה זה אומר על בוחרי ונבחרי הצד השני – טריק רטורי זול, עתיק ובעיקר שקוף).
מילת ביקורת עצמית 1 לא נאמרה (מנתניהו, יריבו הפוליטי, גנץ "משום מה" לא חסך ביקורת מרומזת – בעיקר את ההאשמה החמורה מכל (שוב, מרומזת) כי שיקולים "פוליטיים" (לא פחות), מונעים את השיחרור המיוחל של חטופים).
אף מילה 1 על הדרך בה גנץ מתכוון להשיג את מה שהוא מדמיין – מילים אמורפיות על "שיתוף פעולה איזורי" מדויקות כמו "הכל יחסי" בתור הסבר מלא לתורתו של אלברט איינשטיין.
בקיצור, פוליטיקה מהזן הנמוך ביותר. מדוע? לא, לא רק מהסיבות שציינתי מעלה והעיתוי אלא בעיקר מהסיבה, כאילו לאתגרים לפניהם ניצבים מדינת ישראל והציבור הישראלי, יש פתרון פשוט.
כמה מרצחים זה בסדר תמורת חיי חטוף ישראלי וכמה זה יותר מדי? האם ניתן או לא ניתן לפקח בטחונית על משוחררי העסקה, על מנת שלא תקרה 7.10.25? האם ניתן להלחם ב-2 חזיתות או שיש לפתוח במערכה בצפון, רק לאחר סיום מערכה בדרום? מה העלות הכלכלית למשק, אותה ניתן להחיל? כיצד לאמוד על עלויות התמרון, ע"מ לדעת מתי נגמר התקציב בשלה הקומת ועדיף כלכלית לדחות את ההוצאה לשנת תקציב הבאה? בחירות בארה"ב, מה סיכויי בחירה מחודשת באוייל הסנלי שמסתובב בלי טיטול בין מנהיגי העולם ומה סיכויי הבחירה בדונלד טראמפ, אשר יחזיר לכאן את נושאת המטוסים ויצרף את Navy SEALs וכוח דלתא למבצע צה"ל? האם אירופה הופכת לימנית יותר ואויילים שמקדמים הכרה במדינה "בלסטינית", יגורשו לחיות תחת דמוקרטיית חמאס? האם יובהר לטהראן בעקבות השאלות הקודמות – ירי 1 של הגמלי מצנע ולא רק שאייטולות ישכחו מהפצצה – עדיף שיגידו תודה, אם יספיקו להגיע למערות טורה-בורה.
כל אלה דילמות. קרי, הכרעת בהן אין אפשרות מנצחת קלה לבחירה. מה תשובת גנץ לדילמות אלה? נפגין כחוק? זו הדילמה היחידה, בה גנץ רוצה שנתרכז?
תודה מר גנץ, שדאגת להזכיר כי אסור לשוב ל-6.10.2023. זו בהחלט סיבה טובה, לאור האמור מעלה (וגם במאמר, למען הסר ספק) לאחל כי מסע הבחירות אותו פתחת אתמול – יכשל.
אנו (אזרחי ישראל), בהחלט לא צריכים עוד פוליטיקאי אשר מאשים את יריביו בכל החטאים (גם אם מרומזים, לא נדרש לנו תצהיר עם אישור נוטריוני, כי רמזיך מכוונים לנתניהו ולממשלתו – אנו יודעים לחשוב עצמאית, גם ללא אישור משוקן) ומרעיף על עצמו מחמאות ללא סוף, שעה שהוא מדבר ודורש אחדות.
אני לא יודע אם נתניהו, או כל אחד מהפוליטיקאים המכהנים כעת יבחר, במערכת העתידית. האם מישהו מהם יתמודד בכלל. במי אני אישית אחליט לבחור. אך בדבר אחד אני בטוח – איננו צריכים פוליטקאי כמו גנץ, אשר בטוח שסלוגנים של לפיד ו/או שוקן, יביאו לו את ראשות הממשלה. זה באמת נשאר ב-6.10.23.
כתבת תחקיר לעילה ולעילה
הבדיחה היחידה פה היא אתה! מכרת את אזרחי המדינה תמורת עיסקאות עם נוכלים שמנסים מאחורי הקלעים להשמיד את היהדות.. אתה בושה
בני גנץ הוא השמעון פרס של שנות האלפיים.
לא רגע, זה לא מדויק. שמעון פרס לא התגאה בהפקרת חיילי גולני
הסדר עם מדיני עם מי?
ממשל ביידן מעוניין בבני גנץ . אחד כזה
שלא יהיה עקשן כמו נתניהו . אחד שיסכים להקמת מדינה פלסטינית ולביסוס חיזבאללה/חמאס ביהודה שומרון תמורת זכיה של ביידן בבחירות
כשמנסים להגיב לטמבל (גנץ) זה מוריד את האינטליגנציה של המגיב. אני לא מנסה.
רק שאלה אחת מטרידה אותי: מי המטומטמים שמצביעים לטמבל הזה?