פרק מספר: "למה דווקא היהודים?

נגיף הוא אשף ההטעיה. מטרתו היא להתרבות, אך מאחר שמדובר בלא יותר מגוש מיקרוסקופי של חומר אורגני – הוא לא מסוגל לעשות זאת בכוחות עצמו. הדרך היחידה שבה מסוגל הנגיף להתרבות היא על ידי הסתננות לאורגניזם חי אחר, מורכב יותר, והשתלטות על מנגנוני ההתרבות שלו. זוהי שיטת פעולה מבוססת רמייה והטעיה; מבריקה – אך שטנית. הנגיף האנטישמי – במיוחד בצורתו המודרנית, האנטי-ציונית – פועל בדיוק כמו נגיפים ביולוגיים. ננתח אפוא את הדינמיקה של שיטת ההונאה הנגיפית: הבנה טובה יותר של אופי פעולתה תאפשר לנו לפתח אסטרטגיה להתמודדות עם הנגיף האנטישמי בגלגולו הנוכחי. נתמקד בהסתננות הנגיף לגוף המארח ובהשתלטות על פס הייצור הפנימי שלו.

גוף חי מגן על בריאותו ומבטיח את הישרדותו באמצעות מערכת החיסון. לכל יצור חי ישנן מספר רשתות הגנה חיסוניות המגנות עליו מפני פתוגנים – אורגניזמים מזהמים ומפיצי מחלות. נגיפים גם הם פתוגנים, וכדי לחדור פנימה עליהם לעקוף את מערכת החיסון; אם לא יעשו זאת, הם לא יוכלו להתרבות ועל כן לא ישרדו. כך התפתחו הנגיפים והפכו לאשפי רמייה והסתננות.

כיצד זה עובד? כדי לחדור פנימה, הנגיף נצמד לקוֹלטָן של אחד התאים בגוף. קולטנים הם חלבונים המצויים על קרום התא ומתפקדים כמעין מנעולים הניתנים לפתיחה רק באמצעות מפתח מתאים. הנגיף הערמומי מכיל חלבונים שצורתם כצורת המפתח, ואותם הוא מחדיר אל הקולטן. כך מתחיל תהליך שבסופו חודר הנגיף אל התא, וכעת, כמו סוס טרויאני, הוא רשאי לשגר מתקפת פתע מאחורי קווי האויב.

השלב הבא הוא השתלטות על מנגנון ההתרבות של התא והשחתתו. התא מתוכנת לשכפל את עצמו; לאחר ההשתלטות, הוא מתחיל לשכפל לא רק את עצמו, אלא גם את תאיו של הנגיף.

כל תא בגופנו הוא מעין מפעל זעיר לייצור חלבונים ותאים חדשים. תאים – וגם נגיפים – משתמשים בדי-אן-איי ובאר-אן-איי, שתי המולקולות ההכרחיות לתפקודם הגנטי. הדי-אי-איי מספק את הקוד לפעילות התא, והאר-אן-איי ממיר את הקוד לחלבונים, המבצעים בתורם את תפקודי התא. אפשר לחשוב על שתי המולקולות האלה כמעין הוראות הדרכה. כשנגיפים מחדירים לתא את הדי-אן-איי והאר-אן-איי שלהם, הם גורמים לתא לעקוב אחרי ההוראות שסופקו לו ולייצר את כל התנאים הדרושים להתרבות הנגיף. כעת התא הוא משרתו הנרצע של הנגיף, פס ייצור לאלפי חלקיקים נגיפיים חדשים המשתחררים בתורם אל הגוף ותוקפים אינספור תאים נוספים. כעת הקרקע מוכנה להתפרצות המגפה.

אנטישמיות, כמו שאר האידאולוגיות ההרסניות, היא נגיף של אפליה ודעה-קדומה. הגוף המארח שהיא זקוקה לו הם הלב והשכל האנושיים, הרוויים במחשבות, רגשות ורצונות. רעיונות הרסניים אינם חודרים אל הלב בקלות, משום שלבני אדם ישנה מערכת חיסונית מוסרית טבעית וחזקה, שמה הוא: מצפון. המצפון שלנו דוחק בנו לעשות טוב ולהתרחק מהתנהגות המובילה לשנאה ומיצר הרסנות. האנטישמיות חייבת על כן לסגל לעצמה צורה שתקבל לגיטימיות מוסרית. רק רעיון שניתן להצדיקו מבחינה מוסרית, מסוגל לעקוף את מערכת החיסון המצפונית ולעורר אנשים לפעול בשמו. הצלחתו של הרוע תלויה ביכולתו להתחזות לטוב.

כך בדיוק מסביר רבי משה בן נחמן, הרמב"ן, את האסטרטגיה המשונה שהפעיל פרעה נגד בני ישראל במצרים. פרעה לא הכריז בריש גלי על השמדת העם העברי, אלא רקם תוכניות חשאיות ומתעתעות: "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן-יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם-בָּנוּ וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ".

מדוע בחר המנהיג הכל-יכול להסתיר את כוונותיו? מדוע היה צריך להציג את בני ישראל כגיס חמישי וכאיום על הביטחון הלאומי כדי להצדיק את התוכנית להשמדתם? מדוע לגזור עליהם עבודת פרך והוציא לפועל מזימה אפלה של רצח תינוקות על ידי מיילדותיהם? ממה הוא חשש?

התשובה, על פי הרמב"ן בפירושו, הייתה שפרעה נאלץ לעקוף את מנגנון ההגנה המוסרי של המצרים בשתי רמות. ראשית, רצח עם ללא סיבה הוא מעשה לא מוסרי ובוגדני – במיוחד כשעם זה נכנס למצרים בברכתו של פרעה קודם; אפילו מנהיגים מושחתים אינם יכולים להורות סתם כך על השמדת עם, בלי כל עילה או הצדקה. שנית, רבים מבני עמו היו פשוט מסרבים להשתתף בטבח. מנהיג חייב לגייס את דעת הקהל לצידו – בלעדיה, אלימות כלפי שכנים וחברים לשעבר תיחשב לבלתי נסבלת. פרעה מצא אפוא דרך פיקחית לחדור אל ליבותיהם של בני עמו.

כשעושי רעה מאמינים שהם פועלים להגנת החברה שלהם ולמען טובת הכלל, כל הבלמים והאיזונים המוסריים מושלכים הצידה. ההמון הופך למנגנון ההתרבות של נגיף שנאת האחר.

זכויות אדם, עוולות אדם

הרב זקס מסביר שהאנטישמיות על גרסאותיה פועלת על פי אותו מנגנון של הונאה פסיכולוגית ומוסרית שבו השתמש פרעה, כדי להנחיל דעות קדומות ואמונות מעוותות. השנאה שבלב האנטישמיות היא רשע מהזן הנחות ביותר, ועל כן היא זקוקה ללגיטימציה ממקורות הסמכות המוסרית הגבוהים ביותר.

בימי הביניים הסמכות המוסרית העליונה הייתה האפיפיור, ועל כן האנטישמיות בעידן זה הופיעה בדמות האנטי-יהדות הנוצרית. באירופה שאחרי עידן הנאורות תפס המדע את מקומו של האפיפיור, וסיפק את ההשראה לשני היסודות של האידאולוגיה הנאצית: הדרוויניזם החברתי ותורת הגזע המדעית-לכאורה. כיום, זכויות האדם הן המקור לסמכות המוסרית העליונה. זו הסיבה שישראל – הדמוקרטיה המתפקדת היחידה במזרח התיכון, עם עיתונות חופשית ורשות שופטת עצמאית – מואשמת חדשות לבקרים במה שהרב זקס כינה "חמשת החטאים הגדולים נגד זכויות האדם": גזענות, אפרטהייד, פשעים נגד האנושות, טיהור אתני וניסיון לרצח עם.

האנטישמיות החדשה עברה מוטציה המאפשרת לכל חסידיה להכחיש את אמונתם בה: "אינני אנטישמי", אומר האדם הפרוגרסיבי, אזרח העולם הגדול, "אין לי שום בעיה עם היהודים או עם היהדות. יש לי בעיה אך ורק עם מדינת ישראל". אך טענה זו אינה משכנעת. כיום ישנן בעולם חמישים ושש מדינות מוסלמיות, מאה ושלוש מדינות בעלות רוב נוצרי, ומדינה יהודית אחת, ששטחה מהווה רבע אחוז משטחו של המזרח התיכון – אך מדינה זו היא היחידה מבין מאה תשעים ושלוש המדינות החברות באו"ם שזכות קיומה מוטלת בספק חדשות לבקרים, הן מצד איראן והן מצד גורמים אחרים שאינם חסרי אמצעים, המביעים בריש גלי את מחויבותם להשמדת ישראל. אנטי-ציונות, הדוחה אך ורק את זכותו של העם היהודי למדינה משלו, אינה אלא זן נוסף של אנטישמיות, משום שהיא מבקשת לשלול מהיהודים את הזכויות הניתנות לכל עם אחר, ועושה זאת בין השאר באמצעות דמוניזציה.

כל עוד יימשך מעשה הרמייה הנגיפי, ימשיכו האנטישמים להשתמש בטיעון זכויות האדם, לעוותו ולסלפו, כדי להצדיק את מאבקם הנפשע נגד העם היהודי. זהו חטא המתחזה לסגולה, רשע המתחזה למוסר.

עשרים שנות מגפה

במרץ 2020 הכתה מגפת הקורונה בעולם. השלכותיה של המגפה טרם התבררו במלואן, אך כבר עתה ניתן ללמוד מהן רבות. מאז תחילת המאה הנוכחית, הבחנתי במספר קווי דמיון בין תהליכי ההתפשטות והמוטציה של נגיפים ביולוגיים לבין אלה של נגיף האנטישמיות והדמוניזציה של מדינת ישראל. רבים תיארו את מגפת הקורונה כאירוע "חסר תקדים", אך למען האמת, האיום של מגפה כלל-עולמית ריחף מעל האנושות מזה שני עשורים. לפני נגיף הקורונה, או בשמו הרשמי "SARS-CoV-2", התפרץ נגיף "SARS-CoV-1" שהחל להתפשט בשנת 2002; וב-2005 התפרצה שפעת העופות ברחבי העולם. ואומנם, מומחים רבים הזהירו שהגיע זמנה של מגפה עולמית נוספת, מאה שלמה אחרי המגפה הגדולה האחרונה – השפעת הספרדית של 1918.

נגיפי שפעת וקורונה מתפשטים במהירות; יכולתם להינשא באוויר ולגרום להדבקה ללא מגע גופני הופכת אותם לבעלי פוטנציאל מגפתי גבוה. רעיונות אינם כה שונים, במיוחד בימינו, כשטכנולוגיות תקשורת נתונים מתקדמות מאפשרות העברה מיידית של תכנים משני-תרבות לכל רחבי העולם. מידע לא מסונן יכול להתפשט כיום מהר יותר ורחוק מאי פעם; דעות קדומות הופכות למדבקות בדרכים שהדורות הקודמים לא היו יכולים לדמיין; וטרם הועמדו איזונים ובלמים ומוסדות אחראיים שיוכלו למתן את הפצת השנאה.

תופעה דומה התרחשה עם הנגיף האנטישמי, כשנדמה היה שהמוטציה החדשה שלו עלולה להתפשט בוועידת האו"ם בדרבן ב-2001, ולהתפתח לכדי מגפה עולמית. הוועידה, שמטרתה הייתה לטפל בגזענות, הפכה בעצמה לפסטיבל של גזענות ושנאת ישראל. כל סוגיה אחרת של זכויות אדם זכתה להעלמת עין, בעוד שמדינת ישראל הדמוקרטית הואשמה בפשעים החמורים ביותר נגד האנושות. האירוע כולו הוקדש לסטיגמטיזציה של מדינת היהודים.

ברנאר-אנרי לוי, מהאינטלקטואלים הציבוריים המובילים בצרפת, תיאר זאת כך:

חלק מ-6,000 נציגי העמותות שהוזמנו לאירוע דילגו בקלילות מאנטי-ציונות פרועה, לאנטישמיות הישנה והטובה… הייתה זו המערכה הראשונה של הניאו-אנטישמיות. מעולם לא חזינו כך בביטויה המלא, בכזה קנה מידה ובכזו עוצמה אפלה.

מה שהפך את מסקנותיה של ועידת דרבן למתועבות כל כך, הוא העובדה שהן הגיעו שנה בלבד אחרי הצעת השלום הנדיבה ביותר שאי פעם הוצעה לפלסטינים, בוועידת קמפ דייוויד בשנת 2000. לפלסטינים הוצעה ההזדמנות להקים מדינה משלהם, נקייה מההתיישבות ביהודה, שומרון ועזה, ועם מזרח ירושלים כבירתה; אך יאסר ערפאת סירב להצעה – לתדהמתו של נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון.

הפלסטינים בחרו בשלילה מוחלטת של זכות הקיום של מדינת ישראל, ותגובת האו"ם? האשמת ישראל בהפרות בוטות של זכויות אדם, וחנינה גמורה לצד השני. הנגיף ללא ספק החל להשפיע על נשאיו; ויותר מכך: כעת היו לו נשאים משלל מדינות ברחבי העולם. גלגלי המגפה המוסרית החלו לנוע.

ב-2005 ביצעה ישראל את תוכנית ההתנתקות ועקרה מבתיהם את כ-9,000 האזרחים הישראלים שהתגוררו בגוש קטיף. העזתים, במקום לאמץ את המחווה ולבחור בשלום, פיוס וחופש, בחרו ב-2007 בחמאס, בבחירות הדמוקרטיות האחרונות שנערכו ברצועה עד היום. מאז הצעיד חמאס את עזה במסלול של הרס ומוות.

במקום לתמוך בישראל ובעמדתה המוסרית, בהגנתה נגד הפגיעה בריבונותה וירי הטילים המתמשך, רבים ברחבי העולם צידדו בחמאס. ישראל עקרה את אזרחיה מרצועת עזה, ויתרה על שטח, וגם כעת עושה את מירב המאמצים כדי לא לפגוע בחיי אזרחים פלסטינים – ואף על פי כן, השמצתה והוקעת פעולותיה מחריפות והולכות, והמגפה מתפשטת.

מאחר ששורשיו של הנגיף בשנאת יהודים קלאסית, כל מבצע צבאי בעזה גרר אחריו מעשי אלימות נגד יהודים ברחבי העולם. כיום אי אפשר עוד לטעון שהמדיניות הישראלית ב"שטחים" היא העניין; העניין הוא זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית. אפילו אחרי המתקפה הברברית ומלאת הזוועות של ה-7 באוקטובר 2023, הביקורת על "תוקפנותה" של ישראל הושמעה ברמה ברחבי העולם כולו. הדיסוננס בין גודל האיום על ישראל לבין הביקורת העולמית עליה היה אולי חריף ובוטה יותר מבדרך כלל, אך עדיין היה זה המשכו הישיר של נגיף שנאת היהודים המוכר. המתקפות נגד ישראל אינן קשורות עוד לפוליטיקה, אלא לדעה קדומה, והביקורת נגדה אינה נוגעת לענייני מדיניות, אלא לעיוות מוסרי.

במיוחד לקוראי 'מידה', הנחה מיוחדת עם קוד קופון MIDA15 ברכישת הספר