שובו של נייג'ל פראג'

כאשר דונלד טראמפ ירד במדרגות הנעות המוזהבות במגדל טראמפ בניו-יורק לפני תשע שנים, אף אחד לא חזה כי האירוע יוביל לפטירתה למעשה של המפלגה הרפובליקנית כפי שהכרנו אותה – זו של מיט רומני, ג'ון מקיין וג'ורג' בוש הבן, שלושת המועמדים הקודמים לנשיאות מטעמה. אך זה בדיוק מה שקרה, ושועל הקרבות טראמפ שולט במפלגה עד היום.

בדומה, החלטתו האחרונה של נייג'ל פראג', חברו הקרוב של טראמפ, לעמוד בראש מפלגת הרפורמה הבריטית ולקרוא תיגר ישיר על המפלגה השמרנית עלולה להניע שרשרת אירועים שתהפוך אותו לדמות המובילה בימין הבריטי.

השמרנים נמצאים בסכנה ממשית לקראת הבחירות הקרובות. לאחר שקבע בחירות בזק ליום ה-4 ביולי, ראש הממשלה רישי סונאק סבל מפתיחה מזעזעת לקמפיין. בשבוע שעבר, שני סקרים ניבאו כי מפלגת הלייבור תחת קיר סטארמר נמצאת בדרך לזכות ברוב הגדול ביותר בפרלמנט מאז הניצחון הסוחף של טוני בלייר ב-1997.

הסקר הראשון, שנערך בידי YouGov עבור עיתון הטיימס של לונדון וסקיי ניוז, צפה כי הלייבור תגרוף 422 מושבים בפרלמנט בעוד השמרנים צונחים ל-140 מושבים בלבד, תוצאה שתהיה הנמוכה ביותר עבורם מאז 1906. הסקר השני, שנערך בידי מכון המחקר More in Common, העניק לשמרנים תוצאה טובה מעט יותר עם 180 מושבים.

פראג', שהיה התומך הבולט ביותר בעזיבת האיחוד האירופי במהלך משאל העם ב-2016 ובמאמצים המוצלחים אך הכואבים ליישם אותו בהמשך, אינו שוגה באשליות על ניצחון ב-4 ביולי, תאריך הבחירות שנקבע בידי סונאק בין היתר בניסיון למנוע מפראג' מלהיכנס למרוץ. פרשנים סבורים כי אם פראג' יצליח להביא את מפלגת הרפורמה לסביבות 18% תמיכה (כעת היא נמצאת בין 12 ל-15 אחוזים), היא תוכל לזכות במושבים בפרלמנט ולהפוך לכוח פוליטי אמיתי.

פראג' עצמו מודה בפה מלא כי מפלגת הלייבור תנצח בבחירות. מטרתו היא להחליש את השמרנים בדומה למה שעשה ב-2019 עם מפלגתו דאז UKIP בבחירות לפרלמנט האירופי, מהלך שקידם מאוד את היציאה הבריטית מן האיחוד האירופי. בשבוע שעבר פראג' אמר ל'טיימס' כי הוא שואף "לעצב מחדש את המרכז-ימין, מה שזה לא יהיה".

ויתכן שיש לו תקדים למה שזה יכול להיות. באותו ראיון הזכיר פראג' כי כאשר ייסד את מפלגת הרפורמה ב-2021, הוא בחר בשמה "בגלל מה שקרה בקנדה – שם בשנת 1992 מפלגת הרפורמה הגיעה מבחוץ, בגלל שהשמרנים הקנדים הפכו לסוציאל-דמוקרטים כמו החבורה שלנו כאן. זה לקח להם זמן ושתי מערכות בחירות לפני שהפכו למפלגה הגדולה ביותר במרכז-ימין. בהמשך הם בלעו את מה שנשאר מהשמרנים ועברו מיתוג מחדש".

הסיפור נכון ברובו. בבחירות 1992-93 המפלגה השמרנית-פרוגרסיבית בקנדה זכתה בשני מושבים בלבד בפרלמנט וראתה כיצד ראש הממשלה מטעמה מודחת. לאחר כמה שנים של ויכוחים פנימיים, הפוליטיקאי הצעיר סטיבן הרפר ממפלגת הרפורמה הצליח להוביל איחוד שיצר את המפלגה השמרנית, ובהמשך כיהן בראשות הממשלה החל מ-2006 ובמשך עשור כמעט.

כעת פראג' אשר עומד בראש מפלגת הרפורמה הבריטית אומר כי "המרד הפוליטי" שהוא מתכנן עשוי להוביל לתוצאה דומה. "עשיתי זאת בעבר ואעשה זאת שוב. אפתיע את כולם", הוא מבטיח.

השמרנים בבריטניה בוודאי מודאגים מכך שפראג' הפופוליסט יאפיל על סונאק האפרורי בחודש הקרוב. בניסיון לפנות לקהל המצביעים מימין הנחשב לאוהד לפראג', הם הציעו לאחרונה הצעות כמו חידוש שירות החובה בצבא וקיצוץ בפנסיות. בצד הרפורמיסטים בינתיים, בעוד סוגיית ההגירה הבלתי-חוקית זוכה למרבית הכותרות, דגשים נוספים בקמפיין מדברים על שיקום הכלכלה הבריטית במסגרת "חוזה עם העם" – מהלך דומה ל"חוזה עם אמריקה" אותו הגה ניוט גינגריץ' וסייע לרפובליקנים לזכות מחדש בשליטה בקונגרס ב-1994.

כל בריטי שעיניו בראשו מודאג כיום ממצב המדינה. הבנק העולמי חוזה כי לאור מגמות הצמיחה הקיימות, עד לשנת 2030 שיעור התמ"ג לנפש יהיה גבוה יותר למשל בפולין מאשר בבריטניה. במפלגת הרפורמה מבקשים לקצץ במיסים עבור עסקים קטנים ועבור לקוחות רפואה פרטית, לצד העלאת הסף לתשלום מס הכנסה.

סוגיית ההגירה מהווה כאמור את אחד הגורמים העיקריים לאובדן האמון הציבורי בממשלת השמרנים וביכולתה לאכוף את החוק. הגישה הטכנוקרטית בה נקט ראש הממשלה סונאק הבטיחה להעביר לרואנדה מהגרים בלתי-חוקיים שבקשת המקלט שלהם נדחתה או נחשדה כמפוקפקת. עד כה, מתנדב אחד בלבד עזב את חופי האי הבריטי במסגרת תוכנית הפיצוי הנדיבה.

הפרשן הפוליטי האמריקני הנרי אולסן אומר כי פראג' "מתמקד בהגירה, ותדמיתו כבריטי מן השורה מציבה חלופה ברורה לגישה החלקלקה והמלוטשת של סונאק". בסקרים לפחות נראה שזה עובד, שם רבים ממאוכזבי השמרנים סייעו לעליית מפלגת הרפורמה. לא תהיה זו הפתעה כלל אם רבים עוד יותר מאלו שהחליטו להיפרד מהשמרנים ומסונאק יחליטו לפנות ימינה לעבר פראג' ומפלגתו.

אם אכן יתברר ב-4 ביולי כי השמרנים יסיימו במיעוט מובהק בפרלמנט, המשימה לבחור את יורשו של סונאק תוטל על כתפי השורדים במפלגה. אפשר בקלות לדמיין כיצד הם יבקשו לבחור בדמות שתנסה להשיב את המפלגה לעקרונות שהפכו את מרגרט תאצ'ר למשל לגיבורת המעמד הבינוני בשנות ה-80. אותו מנהיג חדש יצטרך להוביל שיקום מהיר עם הפנים לבחירות 2029, ויתכן כי הדרך הקצרה ביותר לשם תכלול איחוד עם מפלגת הרפורמה.

זו הסיבה שחזרתו של נייג'ל פראג' לחזית הפוליטית מבטיחה לא רק מערכת בחירות מסעירה יותר, אלא גם אפשרות עתידית להיערכות מחדש של הפוליטיקה הבריטית.

הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'. אנו מודים על הרשות לפרסמו.