מהרתעה להכרעה: מה השתבש בצה"ל?

הדרג הטקטי מפעיל את כוחותיו ברצועה לאור תורת צה"ל שמתמקדת בהערכת יכולותיו הפיזיות, היערכותו והכנותיו של האויב ולכן, בקרבות הטקטיים חמאס מוכרע ומובס;

לעומת זאת, הדרג האופרטיבי מפעיל את הדרג הטקטי לאור תפיסה לא תקנית, שמתמקדת בהערכת מצבו התודעתי של האויב ועיצובה ולכן, חרף הישגי הדרג הטקטי ברמתו, ברמה האופרטיבית, חמאס לא מוכרע ולא מובס ולכן גם לא נכנע.

לכל עין מקצועית ברור אפוא שברמה האופרטיבית צה"ל פועל ברצועת עזה שלא על פי עקרונות הלחימה הבסיסיים, שנועדו להשיג הכרעה מהירה, דבקות במטרה, יוזמה והתקפיות, תחבולה, ריכוז המאמץ, מיצוי הכוח, רציפות והמשכיות וריכוז מאמץ. במקום זאת הצבא מתמקד בהפעלת מניפולציות לשינוי תודעת האויב כגון הפעלת "מנופי לחץ", חיסול בכירים וזריעת הרס כבד וחורבן, שבלחימת הכרעה אינם התכלית אם אינם משרתים את השגת ההכרעה.

המסקנה המתבקשת מתמונת המצב המצטיירת ברצועה היא שחרף הצלחות טקטיות מרשימות של צה"ל, חמאס לא יובס במערכה וכמו ב-2006, צה"ל לא ינצח במערכה ויאפשר לממש את המטרה המדינית: הסרת האיום על מנת להשיב את החיים האזרחיים במערב הנגב ובדרום ומרכז המדינה למסלולם.

מאז שצה"ל הפסיק לשאוף להכרעה והתחיל לדבר על הרתעה רגשית וניצחון תודעתי, ישראל נשחקת שוב ושוב הן מול אויביה והן בזירת ההסברה הבינלאומית.

הפער בין הישגי הדרג הטקטי לאי העמידה ביעדי הלחימה.

שורשי הפער המדובר נטועים בהחלטה שהתקבלה בצה"ל בשנות התשעים של המאה ה-20 שלפיה, הדרג הטקטי יילחם לאור תורות צה"ל המחייבות ע"פ הוראות הפקוד העליון ואשר נגזרו מעקרונות המלחמה וכלליה האובייקטיביים האוניברסאליים ואילו בדרג האופרטיבי והאסטרטגי, צה"ל יפעל ע"פ  "תורה חדשה" שמנותקת מחוקיו האובייקטיביים של הטבע ולכן בעלת אופי אלכימאי.

ההבדל בין תורות צה"ל המחייבות על פי הוראות הפקוד העליון (הפ"ע) לבין "התורה החדשה" הוא כדלקמן:

תורות צה"ל נועדו להפוך את שדה הקרב לוודאי ונשלט על ידינו, באמצעות הערכת יכולותיו הפיזיות האובייקטיביות של האויב ושימוש תחבולני ביכולות הפיזיות של כוחותינו, כדי לשלול מהאויב את היכולת להשתמש בכוחותיו וכך, לשלוט בשדה הקרב, להכריעו ולהביסו.

"התורה החדשה" לעומת זאת, מעבירה את כובד המשקל מחשיבה אובייקטיבית לחשיבה סובייקטיבית, לסיבור הגיון האויב וניחוש מצבו התודעתי- האינטרסים שלו, כוונותיו, המורתעות שלו מעוצמתנו הצבאית והאם כדאי לו, או לא כדאי לו, לפעול  נגדנו; מטרתה היא השפעה על רצון האויב באמצעות הפחדתו, והרתעתו מלהשתמש ביכולותיו, גם אם לא הוכרע פיזית. כצפוי מקצועית, הפעולות להרתעת האויב – אלטרנטיבה להכרעתו המהירה – גררו את ישראל מאז 2006  לשרשרת של מלחמות התשה שבהן היא מאבדת את השליטה במשך המלחמה ובתוצאת הסיום שלה.

ועדת שומרון אמרה על הלחימה לאור "התורה החדשה" ב-2006 דברים אלה: "לא ניתן להעריך מראש לא את הכוח הדרוש להשגת המטרות, לא את משך הלחימה, ובעיקר לא את סיכויי ההצלחה להשגתן, דבר שהופך את הלחימה לניסוי ותעייה" (ההדגשות במקור).

מאחר והכנסת  "התורה החדשה " לדרג האופרטיבי-אסטרטגי הייתה הגורם הראשי לכישלון צה"ל ב-2006, וועדות וינוגרד ודן שומרון הנחו את צה"ל לגנוז אותה וכך לכאורה הוא עשה.

בבוקר ה-7 באוקטובר התברר, שגם אם באופן  פורמאלי, "התורה החדשה" נגנזה, מערכת ההפעלה ב"מוח הצבא" לא  שונתה והתפיסה המקצועית בדרגים האופרטיבי-אסטרטגי, לא אותחלה מחדש.

לעומת הדרג האופרטיבי  והאסטרטגי שפעל במערכה בניגוד לעקרונות צה"ל ותורותיו, הדרג הטקטי נלחם במהלכה לאור התורות המחייבות ולכן הקרבות בדרג הזה מסתיימים בהכרעת האויב והבסתו.

הישגיו של הדרג הטקטי נובעים, בין השאר, ממהפך שבוצע בהכשרת מפקדי דרג זה בסדיר ובמילואים, כמימוש הנחיות וועדת דן שומרון מ-2007, לאור תפיסת בן גוריון, שפיקוד צבאי הוא מקצוע, "מקצוע לחיים".

חוסר ההלימה בין המטרה המדינית שהוצגה לבין פקודות מבצע חרבות ברזל.

בפקודת המבצע ל"חרבות ברזל" הייתה צריכה להיווצר הלימה בין המטרה המדינית שהוגדרה בצלילות, לבין משימת צה"ל וכן הלימה בין ההכרעה הכפולה הנדרשת של צבא טרור על פי התו"ל, לבין שיטת הכרעתו של חמאס שהייתה אמורה להיות זאת: מיטוט סימולטני של מערכת הלחימה שלו בפתיחת המערכה וכנגזר מעקרון מלחמה רציפות והמשכיות, הפעלה ברצף של 20 (!) החטיבות ואולי יותר, שעמדו לרשות מפקד המערכה, לשם השמדתם השיטתית הסימולטנית של מקסימום גורמי חמאס; זאת, כהכנה להעברת השליטה ברצועה לשליטת מי שיוחלט, אחרי טיהורה המכסימלי ע"י צה"ל ממחבלים, אמל"ח ומנהור.

העובדה שצה"ל לא מילא את ההנחיות שקיבל ב-2007 ככוונתן, התגלתה כבר בשעות הראשונות של המתקפה בתוך הרצועה: במקום להתחיל את המערכה, כנדרש מעקרונות המלחמה של צה"ל, בהשתלטות חפוזה על מרחב רפיח, על מנת להכריע את חמאס בראשית המערכה, צה"ל הופעל, בניגוד להגיון הצבאי ולתורתו המחייבת, בצפון הרצועה; לפי הדיווחים ש"חמאס הופתע מהתמרון המהיר והעמוק"; "חמאס בהלם שהגענו לכיכר פלסטין" (נקודה בעזה חשובה תרבותית וחברתית) וכיו"ב, ייתכן והסטייה מהתורה התקנית נועדה להשיג תמונת ניצחון שתשפיל ותרתיע את חמאס, גם בלי להכריעו, כפי שהורגלנו על פי "התורה החדשה ".

מתשובת דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי שנשאל על חזרת הכוחות אל יעדים שכבר טוהרו ברצועה – "זו שאלה שצריך להפנות לדרג המדיני" ומדבריו על כך ש"חלופה לחמאס [העברת השליטה ברצועה לפלסטינאים] תייצר [על חמאס] לחץ" –

מצטיירות שלוש מסקנות:

1. צה"ל עשה חצי עבודה: לא השלים את מיטוט חמאס ופירוקו המערכתי, כנדרש בהכרעה הראשונה, משום שתוכניתו לא התבססה על רעיון מבצעי אופרטיבי תחבולני ואחרי שמונה חודשי לחימה, הוא רחוק מאד מהשלמת ההכרעה השנייה.
2. את משימת טיהורה של הרצועה ממחבלי חמאס, אמל"ח ומנהור, שהשגתה היא תנאי למימוש המטרה המדינית, בכוונתו להעביר כ- outsourcing למי שישלוט בה במקומו, כדוגמת הפלסטינאים; הם אלה, לכאורה, "שיימחו את חמאס מעל פני האדמה" (גלנט), הם "ישמידו אותם" (גנץ) והם "ירסקו ויחסלו כל איש חמאס שהוא בן מוות" (נתניהו).
3. יעד "הניצחון" הצבאי ב"חרבות ברזל" הוא, כמו בלבנון ב-2006, הפעלת מנופי לחץ לשינוי תודעתו ורצונו של היריב, בלי לחולל את הכרעתו הפיזית.

מאחר והמבצעים הטקטיים ברצועה לא נגזרו מרעיון תחבולני אופרטיבי שנועד להשיג הכרעה אופרטיבית מהירה בתחילת המערכה, הם גרמו לפירוק מסגרותיו של חמאס, הוגיעו ושחקו אותו, אך לא גרמו להכרעתו ולהבסתו – תנאים הכרחיים למימוש המטרה המדינית של המלחמה: הסרת האיום.

כצפוי במלחמת התשה, ישראל איבדה את השליטה על משך המלחמה, הסתבכה מדינית בגלל התארכותה ואובדן שליטתה במשכה, שוסעה חברתית והפסידה קלפים צבאיים חזקים, ברי החלפה להישגים מדיניים ממשיים, שניתן היה להשיגם בתחילת המערכה.

אי האמון בין הדרגים בצה"ל תוצאה של התנגשות בין שתי תפיסות מנוגדות.

ספק אם שר הביטחון היה מודע לתאונה התורתית שהתרחשה בצה"ל, שגרמה, כפי שמצטייר בתקשורת, לאי אמון מקצועי בין מפקדי הדרג הטקטי, שכדי לנצח  פועלים מתוך מחויבות מקצועית  לעקרונות המלחמה וכלליה ולתו"ל צה"ל התקני, לבין הדרגים מעליהם, שמונחים ע"י תפיסה הפוכה לעקרונות המלחמה האוניברסאליים ולתורת צה"ל התקנית. אי האמון הזה בין הדרגים, בלט בדיוק ומאותן סיבות, כפי שציינה וועדת שומרון, גם ב-2006.

ב-2007, הרמטכ"ל התכוון להפעיל את וועדת שומרון כוועדה מייעצת מלווה לתיקון התקלה, אך כוונתו לא מומשה. שרשרת רמטכ"לים אחריו, בנתה עוצמה צבאית מרשימה (לא מספיקה להכרעה סימולטנית של למעלה מזירה אחת) אך המחדל המקצועי התורתי-תפיסתי לא תוקן ולכן, ישראל עלולה לסיים את המערכה ברצועה, כמו את המערכה בלבנון ב-2006, בכישלון; המחדל הצבאי המקצועי, התורתי-תפיסתי, שההיסטוריה תקרא לו מביש, בגלל יוהרה שהביאה להתנערות מהנחיותיהם של מומחים מקצועיים, הוא המחדל המכונן במלחמה המתנהלת ושורש כל התקלות האחרות בפתיחתה, בניהולה ובדלות הישגיה.

בלי קשר למחדלים ברמה הלאומית, על צה"ל להכיר  בכך  שהחלפת האמת האובייקטיבית בסובייקטיבית בחשיבתו המקצועית ברמה האופרטיבית והאסטרטגית, גרמה לאסון ה-7 באוקטובר והיא זו שמונעת את השגת הניצחון על חמאס עכשיו.

המלצות כלליות

הכרחי להשתקם מהתאונה התורתית לאלתר.

1. על צה"ל להודות בפני עצמו בטעותו, לקחת עליה אחריות ובלי להמתין לסיומם של תחקיריו ולמסקנותיה של ועדת חקירה נוספת (הקמתה מיותרת) לתקנה אוטונומית כאן ועכשיו; אם החובה הזו תמומש, ביצועיו האופרטיביים של צה"ל יקפצו עקב כך, בוודאות גבוהה, מדרגה, התיקון שנעשה תוך כדי המלחמה והמפנה לטובה שיתרחש בהישגיה, ייצרבו באתוס של צה"ל והמדינה, כסיבה לגאווה לאומית גדולה.
2. פירמוטו מחדש של 'מוח הצבא', בתהליך הדרכתי מהיר של החזרת התורה התקנית לצמרת הצבא ושיקופה לדרג המדיני, באמצעות וועדה מקצועית יועצת מלווה. טיפול שורש מיוחד יידרש לפירמוט תודעתם המקצועית של אגף המבצעים ואמ"ן, בדגש על חטיבת המחקר ושל המכללה לפיקוד ומטה כללי (פו"ם). מצופה שפרשנים, יועצים ומכוני מחקר צבאיים יבצעו פירמוט דומה.
3. קבינט המלחמה זקוק לחיזוק מידי ביועצי מלחמה מקצועיים חיוני להחליף את הרמטכ"ל המכהן ברמטכ"ל שמכיר היטב את תורות צה"ל המקוריות והמחייבות ושראש הממשלה וקבינט המלחמה ייעזרו בצוות יעוץ מקצועי: מומחים לאמנות המלחמה ותורות צה"ל ומפקדי שטח מצטיינים ממלחמות העבר, שהביאו ניצחון צבאי מוחלט, במצבים כמעט אבודים, בגלל שפעלו לאור תו"ל צה"ל 'הישן'; זה התו"ל שחמאס וחיזבאללה דבקים בעקרונותיו ולכן הם לא מוכרעים ועד כה מצטיירים כמנצחים.

המלצות קונקרטיות:

1) לוודא שכל תוכנית מבצע, בדרג הטקטי, האופרטיבי והאסטרטגי מבוססת על רעיון מבצעי תחבולני שעונה על השאלה "מה יכריע את האויב?": מהי המציאות המבצעית שיצירתה במשאבים הנתונים תשלול מהאויב את יכולתו הפיזית למנוע את השגת משימת כוחותינו ותעביר את השליטה בשדה הקרב לידי כוחותינו.

2) בחינת עמידת הרעיון התחבולני וסעיף "שיטה כללי" בכל תוכנית, במבחן עקרונות המלחמה וכללי צורת הקרב (הגנה, התקפה) תיקוף פעולת צה"ל במלחמה לאור עקרונות המלחמה 'דבקות במשימה לאור המטרה'; 'יוזמה והתקפיות'; 'תחבולה'; 'ריכוז המאמץ'; 'מיצוי הכוח'; 'רציפות והמשכיות', 'אבטחה' ועתודה.

3) השלמת שלב הכרעה א' שעניינו מיטוט חמאס ופירוקו המערכתי באופן מלא (ולא לעצור באמצע ולאפשר לחמאס לשקם את יכולותיו).

4) שלב הכרעה ב'  של טיהור השטח צריך להיעשות על ידי צה"ל באופן שיטתי רובע אחר רובע בלי לאפשר חזרה של המחבלים/ אזרחים בלתי בדוקים לשטח המטוהר.

5) שלב הכרעה ג' – טיהורה המלא של הרצועה ממנהרותיה בתהליך תעשייתי סדור בביצוען של חברות מומחיות לכריה.