על מנת להגיע לעימות הבא עם חיזבאללה כשהיא מוכנה כראוי, על ישראל לשמור על חופש הפעולה שלה ולנטוש את פרדיגמת חיסול הבכירים
כדי להפסיק את התשת הצפון ולהשיב את המפונים לבתיהם מונחות כעת על השולחן שלוש אופציות צבאיות:
- הורדת מכת אש כבדה על נכסיו ואמצעי הלחימה של חיזבאללה, בהתבסס על ההנחה שמכה כואבת ופגיעה משמעותית ביכולותיו, תרתיע את חיזבאללה מהמשך התשתה של ישראל.
- הנחתת פגיעה משמעותית בביירות ובנכסים לבנוניים חיוניים, בהתבסס על ההנחה שההרס והחורבן שייגרמו ללבנון, יפגעו במעמדו של נסראללה כמגינה של המדינה ולכן הוא יורתע ויפסיק את התשתה של ישראל.
- כיבוש המרחב שבין ישראל לנהר הליטני על מנת לטהרו מכוחות חיזבאללה ולהוסיף להגנה הישראלית מאמץ אבטחה קדמי שאין לה כיום; הוספתו תאפשר את יירוטם של כוחות חיזבאללה מתמרנים שיופעלו נגד יישובים ישראליים הרבה לפני הגעתם לגדר הגבול, מציאות ביטחונית, שתאפשר למפונים בצפון לשוב לבתיהם.
שתי האופציות הראשונות שמבוססות על ההנחה שחיזבאללה יושפע תודעתית, יורתע מהמכות עליו ועל לבנון ולכן ינצור את האש, למרות שתישאר לו יכולת להמשיך ולירות לעבר ישראל, הן הימוריות ולכן בלתי לגיטימיות.
האופציה השלישית אמנם מבוססת על הנחת יסוד ריאלית שתואמת את עקרונות המלחמה וכללי ההגנה, אולם כמו בשתי האופציות האחרות אין בה מענה לדרך פעולה אפשרית של חיזבאללה, שמסכנת את ישראל מאד: הרחבת מלחמת ההתשה למדינת ישראל כולה, תוך פגיעה אינטנסיבית אפשרית בנכסים אסטרטגיים צבאיים ואזרחיים, חיוניים לניהול המלחמה ואף לקיומה של ישראל.
אובדן שליטתה של ישראל על המציאות הביטחונית שלה לא צריכה להפתיע; זהו טיבה של מלחמת התשה שחברה דמוקרטית משגשגת תעשה הכל כדי שלעולם היא לא תיקלע אליה; יעדה העיקרי של מלחמת התשה הוא המעגל הרגשי של האויב ומטרתה היא שינוי רצונו להילחם, כתוצאה מהפחדתו, שחיקתו, הוגעתו והלאייתו במסגרת תהליך שלא ניתן להעריך מראש את משכו וגם לא לשלוט בזמניו במהלך הלחימה.
דוקטרינת התשה איננה מכוונת לחיסול רבתי של יכולות האויב על ידי כיבוש שטחיו ולכן היא איננה מאפשרת השגת הישג צבאי משמעותי שיקנה לדרג המדיני אפשרות לתרגמו להישג מדיני משמעותי; יעידו על כך ההישגים הדלים הצבאיים והמדיניים במלחמת לבנון השנייה. היא גם איננה מאפשרת למצער, השגה של יתרונות מבצעיים לכוחותינו בפתיחת סבב הלחימה הבא, כפי שניתן ללמוד מאירועי ה-7 באוקטובר שבאו אחרי צוק איתן.
כשצה"ל החליט בראשית המאה (על דעת עצמו ובלי להביא את הדבר לידיעת הדרג המדיני) שהוא לא נדרש יותר להביס את האויב ע"י השמדת יכולותיו בשטחיו, אלא להפחידו (בעיקר באמצעות עליונות טכנולוגית באמצעי איסוף ואש מנגד) ספק אם הוא הבין שהוא כופה על ישראל את סדרת מלחמות ההתשה, ששיאן היא ההתשה הנוכחית בצפון והמתקפה המקרטעת בדרום.
הדרך היחידה לחילוצה של ישראל מהמציאות הביטחונית הנוראית שחיזבאללה כפה עליה, בגלל המהפך המטורף שצה"ל חולל בדוקטרינת הלחימה שלו, מהפך שאפשר להשוותו בלי גוזמא, למעין כריתה עצמית של שתי רגליו, היא הכרעת חיזבאללה בכל שטחיו, באמצעות שלילת יכולותיו לקיים מאמץ מזויין כלפי ישראל; זאת, גם ע"י שלילת יכולותיו הצבאיות, באמצעות הכרעתו הצבאית הפיזית וגם ע"י שלילת יכולותיו הכלכליות, שלו ושל העדה השיעית בלבנון. כל זאת לאור דוקטרינת ההכרעה התקנית של צה"ל.
בניגוד לדוקטרינת ההתשה, ייעודה של דוקטרינת ההכרעה הוא פגיעה ביכולות האויב, הצבאיות, הכלכליות והאחרות במסגרת מאורע מתפרץ, תחום בזמן שניתן להעריך מראש את משכו ובמהלך הלחימה לשלוט במשכה;
לאור הדוקטרינה הזו, עקרונותיה וכלליה, על צה"ל לכבוש את דרום לבנון, כדי לטהרה מיכולות צבאיות ויכולות אחרות של השיעה, כגון מעבדות לעיבוד ושיווק סמים במזה"ת ובכל העולם; בכך, לספק לדרג המדיני הישגים צבאיים משמעותיים שיאפשרו למנוע את שובה של השיעה לאזור, עד לנפילת משטר האייתוללות באיראן וקריסתו של חיזבאללה כשחקן פוליטי וצבאי החזק ביותר בלבנון.
ספק אם לצה"ל ולמדינת ישראל יש כיום תוכנית מגירה סדורה לכיבוש כל דרום לבנון ולהקרסת חיזבאללה כגורם פוליטי וצבאי במרחב, לשם טיהור הדרום, כמו במבצע של"ג וכן מוכנות וכוננות מספיקים להוציאה אל הפועל מהר, בלי להסתבך במלחמת התשה ארוכה כפולה: מאחור, התשת העורף האזרחי הישראלי ע"י חיזבאללה ואיראן ומלפנים, התשת צה"ל בשטחיה ההררים הקשים לתמרון של לבנון.
מאחר ושלושת האופציות להתמודדות עם התשת הצפון טומנות בחובן סכנה להתלקחותה של מלחמת התשה כלל מדינתית, שלישראל אין כעת יכולת צבאית לשלוט במשכה ובהיקף הנזקים החמורים שעלולים להיגרם לה, מצטייר שנכון לדחות את שלושתן; נכון להישיר מבט אל אזרחי ישראל ולהכין את העם לדחיית חזרת תושבי הצפון לבתיהם במסגרת פעולה מושכלת, כמתבקש וכנגזר מ"השילוש הבולט" הקלאוזביציאני: ממשלה, צבא עם.
במקום שלוש האופציות, נכון לנסות להפסיק או להביא לצמצום התשת הצפון באמצעות לחימה צבאית וכלכלית פריפריאלית והגעה להסדרים (כדוגמת אלו שהשליח האמריקני עמוס הוכשטיין מנסה להשיג) שלא יכבלו את ידי ישראל בעתיד; תוך כך חיוני להיגמל מראיית עריפתם של מפקדי האויב מרחוק, את "כדור הכסף" של צה"ל ולהתמכר למקסם השווא הזה. אם יש דבר וודאי בנוגע לעריפה היא העובדה שהיא בוודאות לא מרתיעה ושישראל משלמת עליה בהעצמת התשתה ושחיקתה.
במקביל להשלמת טיהורה של הרצועה ממחבליה ובעיקר ממנהרותיה, תהליך שעלול להימשך זמן רב, על צה"ל להשלים את טיהור תודעת מפקדיו הבכירים מדוקטרינת ההרתעה ההרסנית, לשוב ולהטמיע בהם את דוקטרינת ההכרעה שהוכתבה לצה"ל ע"י הדרג המדיני שהקימו וכשהוא יגיע לבשלות המבצעית הנדרשת, להפעילו להכרעתו המהירה והנחרצת של חיזבאללה בשטחיו, שלב ראשון בשחרורם של ישראל, לבנון, המזה"ת והעולם, מעולה של איראן.
ד”ר חנן שי הוא אלוף-משנה במילואים ומומחה בחשיבה ותכנון אסטרטגי צבאי ומדיני, פיתוח מנהיגות, וקבלת החלטות ועבודת מטה.
בלי כיבוש חלק נרחב מדרום לבנון וגרוש האוכלוסיה אין דרך להגן על תושבי הצפון,וכנל לדרום מאחר ונתניהו הצהיר בתחילת המלחמה שהוא לא מתכוון לכבוש את רצועת עזה וכנראה גם לא את דרום לבנון.בקיצור תפיסת העולם של נתניהו להימנע מכל הכרעה ("לא היה קונזנסוז")ומחשבה שאפשר להנהיג תוך הימנעות מכל קושי ומאבק משמעותי היא הובילה לאווירת השקט בכל מחיר שצהל הדרדר אליו…והיא זאת שמונעת כיום החזרת הבטחון לתושבי הצפון והדרום
צריך להשתמש בכל האמצעים ומהר .זה לא ספורט החיים שלנו מוטלים על הכף ואם צריך להחריב לחלוטין את לבנון ואת עזה לצורך הזה אז זה מה שצריך לעשות .
זה לא איגרוף שאין לתת מכות מתחת לחגורה ולא כדורגל ולא כדורסל , אין משחק הוגן ואין כללים ,
אני כאזרח מצפה מצה"ל להבין שהמטרה היחידה שלו היא לשמור על מדינת ישראל ולהשמידדדדדד כל מי שרק מעז לחשוב לפגוע במדינת ישראל או באחד מאזרחיה .
כל אויב מוצהר או נסתר צריך להיות מושמד מחוסל ומת במהירות האפשרית .
ותפסיקו לבלבל את המוח עם "ערכים"
במאמר כל מיני הנחות רעועות על אופן חשיבת האוייב, בלי להגדיר את האוייב האמיתי – איראן, שהוא זה שיחליט על מהלך התפתחות המלחמה. לאיראנים לא אכפת מנקודות הגבול עם לבנון, וגם לא מממשלת לבנון או אוכלוסייתה הלא שיעית.
לאיראן רצון ויכולת לתמוך במלחמת התשה ממושכת באמצעות אספקה בלתי מוגבלת של טילים כתבמים, כסף, וחיילים במקום מה שיפגע בידי צהל.
הבסיס לנצחון יכול להיות רק סילוק השיעים מלבנון לסוריה, עי כיבוש שלושת המרכזים שלהם בדרום בירות, בדרום לבנון, ובבקעת הלבנון.
אפשרות אחרת היא לאיים על המשטר האיראני בסיוע למתנגדו הפנימיים.
אני לא מבין איך הכותב רוצה להכין את תושבי הצפון להישארות רחוק מהבית לזמן ארוך.
כל עוד כחצי מהמפה הפוליטית ומהתשקורת ידאגו להמשיך לתסכל אותם מסיבות כאלה ואחרות, כל מהלך של הודאה בזה מצד הקואליציה יתפרש כחולשה שהממשלה פשוט לא יכולה להרשות לעצמה. הנהגה צריכה לחשוב גם על היום שאחרי ועל איך מבטיחים שהמדינה של אחרי המלחמה תהיה כזו שתמשיך לפעול למען אזרחיה.
זאת בנוסף לתהיה על ההשלכות הכלכליות והחברתיות של משיכת המלחמה
מה שצריך זה לישר מבט לתקשורת ולאנשי משרד החוץ ולהסביר להם שאנחנו מדינה קטנה עם צבא קטן וחכם שמתמודדת במלחמה עם 7 זירות ולכן אנחנו פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו להילחם עם יד אחת קשורה מאחורי הגב ומכאן המסקנה ששתי המערות הנ"ל צריכות לעבור מהתפיסה שהשתרשה בהן שהיא הצפייה מהלקוחות עליהם הם אמורים להגן לעשות להם חיים קלים לתפיסה בה הם עובדים קשה להגן אפילו על דברים שהם לא מסכימים איתם.
זאת לצד השינוי מתפיסת ההתשה לתפיסת ההכנעה כנכתב במאמר.
כל האופציות שהעלה הכותב אכן לא יעילות. מה שנותר לנו זו כתישה איטית ומדודקת של מערכי החיזבאללה כמו שנעשה בתשעה חודשים האחרונים או יציאה למלחמה נגד העדה השיעית כולה באופן שיגרום לשאר העדות בלבנון להתקומם נגדה עד גירושה לסוריה
מה קראנו פה ? שאנחנו נצטרך לכבוש את כל לבנון ולנהל מלחמת גרילה בלתי אפשרית בערים ובהרים עם בגץ ובצלם ?
אולי יותר קל לכבוש את סוריה ?