כל שקרני הנשיא

במהלך הלילה שבין חמישי לשישי, במרווח של בערך חמש דקות, התקשורת המרכזית וממסד המפלגה הדמוקרטית שינו לפתע עמדה בנוגע לכשירות הנשיא ביידן. וכשאני אומר "שינו עמדה" אני מתכוון לשינוי עמוק. ברגע אחד היינו במקום אחד, ובתוך שניות טסנו לקצה השני של כדור הארץ. פוף! כאילו אלי הפוליטיקה החליפו פתאום את הערוץ בטלוויזיה.

במשך יותר משנה אני כותב על כך שג'ו ביידן פשוט מבוגר מדי לתפקיד הנשיא, מבוגר כיום ובטח שמבוגר בשנת 2029 אז אמורה להסתיים כהונתו השנייה. כתבתי על כך בשלל מקומות, דיברתי על כך בפודאקסטים ובתוכניות רדיו. הזכרתי זאת בטוויטר. את כל זה עשיתי לא במרומז. השתדלתי להבהיר את הנקודה באופן הברור ביותר.

במקביל, הסברתי שתומכי וסנגוריו השונים ביידן משקרים לנו בעניין, שהם יודעים שהם משקרים לנו בעניין, שאנחנו יודעים שהם משקרים לנו בעניין, שהם יודעים שאנחנו יודעים שהם משקרים לנו בעניין, אך ממשיכים לשקר בכל זאת משום שהם אינם סבורים כי תפקידם הוא לומר את האמת.

בבוקר שלאחר העימות, רבים מאותם אנשים הפסיקו לפתע לשקר לנו בעניין, אולי משום שהשקר הפך כעת לכזה שאי אפשר להכחיש. אך זה בשום אופן לא משנה את העובדה לפיה הם שיקרו לנו בעניין. כאשר הם התלוננו על "תקשורת הימין" – הם שיקרו. כאשר הם התעקשו כי החשש לגבי גילו של ביידן היה רק ספין ציני לטובת טראמפ – הם שיקרו. כאשר הם סיפרו כי ביידן נראה חד ומרשים בדלתיים סגורות – הם שיקרו.

כאשר הם דיברו על "זיופים" ו"עריכה מטעה" של הסרטונים המציגים את ביידן כושל וחולם בהקיץ – הם שיקרו. כאשר הם שלפו את קלף "המומחים לדיסאינפורמציה טוענים כי…" – הם שיקרו. כאשר הם רמזו כי ממצאי החוקר המיוחד לפרשת המסמכים המסווגים של ביידן היו "מפלגתיים" או "לא הוגנים" – הם שיקרו. הם שקרנים, וגם אם הפסיקו כעת לשקר לרגע הם עדיין שקרנים שימשיכו לשקר אם יחשבו שהשקר מסייע להם להשיג יתרון פוליטי.

אין בכוונתי לטעון כאן "אמרתי לכם", למרות שאין שום דבר רע בטענה כזו. כוונתי היא להזכיר כי אותם אנשים ימשיכו בשלהם גם כאשר יגיע השקר הגדול הבא.

לא מדובר בעניין חד-פעמי. השקר אינו מוגבל לענייני גילו של ביידן ואפילו לא לענייני הבחירות לנשיאות. מדובר בתופעה. אם אתה מוכן לשקר לגבי מצב כשירותו של הנשיא למרות שכולם רואים מה מצב כשירותו של הנשיא, אז תהיה גם מוכן לשקר לגבי כל דבר אחר. האנשים ששיקרו לכם לגבי ביידן יעשו בדיוק את אותו הדבר בפעם הבאה – היום, מחר ובכלל. כולנו צריכים לזכור זאת היטב.

הטור התפרסם לראשונה באתר נשיונל רוויו. אנו מודים על הרשות לתרגמו.