מפקדי צה"ל משנים שוב ושוב את מטרת המלחמה בהתאם לתוצאות בשטח, ומוליכים שולל את הדרג המדיני
לרגל תחילת הסוף של המערכה ברפיח, הצהיר אתמול נתניהו כי "אנו מתקדמים לסיום שלב חיסול צבא חמאס", וכי כל שנותר הוא "להכות בשארים של ארגון הטרור", במה שמכונה בעגה הצה"לית "שלב ג" של המלחמה בעזה, במסגרתו נותר בעיקר לתחזק את "ההישג" של השלבים הראשונים במסגרתם "פורקו" גדודי החמאס והושמדו יכולותיו.
אני מציין את המילים הללו במירכאות, כי הן חשובות. בשורות הבאות אני רוצה להמחיש לכם כיצד הגדרות מטרת המלחמה של צה"ל התפתחו במהלך החודשים האחרונים, וכיצד הדרג המדיני – ובראשם נתניהו – נופלים שוב ושוב בפח הטרמינולוגיה המעורפלת. כתבתי על כך מספר פעמים במהלך המלחמה, וראוי לערוך כאן סקירה סופית של ההתפתחויות.
עם פתיחת המתקפה באמצע אוקטובר מטרות המלחמה הוגדרו כך: "השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס והג'יהאד האיסלאמי", כפי שהחליט הקבינט עוד בטרם נפתחה המערכה הקרקעית. אלא שמהר מאוד נרשמה תזוזה ממטרות מקסימליסטיות אלו. בסוף דצמבר, עם סיום השלב הראשון של המתקפה בצפון הרצועה, הבהירו בצה"ל בתדרוכים לכתבים כי לא ניתן להכריע את חמאס "בשלב הקרקעי העצים אלא במלחמת התשה ארוכה". והכינו את דעת הקהל למעבר למתכונת של פשיטות ממוקדות בצפון הרצועה.
במקביל חלק מחברי הקבינט, כמו גנץ, התחילו להדגיש את חזרת התושבים בעוטף לבתיהם כסוג של מטרת ביניים של המלחמה, וכתבים תודרכו על חשיבות הקמת אזור החיץ בגבול העוטף והיתרונות שבמתכונת של פשיטות מתוכו אל הרצועה.
בשלב זה גם שמענו על תזת "הפירוק", בתדרוך מפורט של דובר צה"ל בשידור ישיר הוא הסביר כיצד זה עובד – תחילה יש "לחסל את מפקדי החמאס באשר הם, ובכך לפגוע במערך הפיקוד והשליטה שלו", ובמקביל מתנהלת "לחימה בשטח מול המחבלים" במטרה להשמיד אמצעי לחימה והמנהרות.
על פי הסברי הצבא, השיטה עובדת כך. צה"ל אוסף מודיעין על היקפו של הגדוד, ולאחר מכן פועל להרוג את הפעילים שבו. כשמגיעים למספר של 70 אחוז מכוח האדם של הגדוד, צה"ל מכריז ש"הגדוד פורק".
בתדרוכים לכתבים נמסרו פרטים על הפירוקים "כוחותינו חיסלו 5 מפקדי חטיבות של חמאס, 21 מפקדי גדודים ו-110 מפקדי פלוגות של ארגון הטרור". לפי המידע שמסר צה"ל, "18 גדודים של החמאס הוכרעו עד כה", ו"ארבעת הגדודים שנותרו שלמים מרוכזים בעיר הדרומית ברצועה, רפיח".
כלומר – צה"ל לא משמיד את יכולות החמאס, אלא פוגע בפיקוד ובשליטה שלו ברמה כזו שאמורה לגרום לארגון מסודר להפסיק לתפקד. אלא שהחמאס אינו ארגון צבאי מסודר, ולפגיעה מסוג זה אין חשיבות.
העובדות בעניין הזה ברורות. מאז ההצהרה של הגרי – שעסקה בג'באליה – במאי צה"ל חזר לפעול בשכונה בהיקף של אוגדה שלמה במשך למעלה מחודש, וספג שם אבדות קשות. לוחמים שהיו בשטח אף מתארים קרבות קשים יותר מאלו שהיו שם בסבב הראשון "העצים". באותו חודש צה"ל פעל שנית גם בשכונת זיתון, וכעת צה"ל פועל בפעם השנייה בסג'עיה, ויש דיבור על פעולה נוספת גם בזייתון.
בשורה התחתונה, החמאס ממשיך לפעול גם אחרי שהוא "פורק", כי ה"פירוק" האדמיניסטרטיבי לא רלוונטי לשיטת הפעולה שלו. על פי מידע שצה"ל מסר לפני שבועיים לכנסת, כ-13 מהגדודים של החמאס שהוגדרו כ"מפורקים" השתקמו לדרגת "כשירות בינונית" ומגמת השיקום נמשכת.
על הרקע הזה אנחנו שומעים בשבועות האחרונים על עדכון נוסף למטרת המלחמה של צה"ל, הפעם ברפיח. כבר לא מדברים על השמדה ולא על פירוק, אלא על משהו חדש. כך אמר למשל דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי לפני כשבועיים "הכוחות מאתרים משגרים ורקטות ובכך מונעים את היכולת של חמאס לחזור ולפעול כנגד אזרחי מדינת ישראל כפי שקרה ב7.10". כלומר – ההישג כעת הוא שהחמאס לא יוכל לבצע שוב מתקפה בסגנון השבעה באוקטובר, גם אם הוא לא "יפורק" למעשה.
בהתאם אנחנו עדים גם לאבולוציה של מטרת המלחמה ברפיח. בתחילת המערכה דובר כרגיל על "פירוק" הגדודים והשמדתם, אולם בשבועיים האחרונים אנחנו שומעים שכבר לא צריך ממש לפרק גדודים, מספיק שהם בורחים. שניים מתוך ארבעת הגדודים ברפיח "פורקו" בהתאם לדוקטרינה (חיסול 70 אחוז מהכוח ושדרת הפיקוד), אך שניים עדיין נתרו שלמים. אז מה עושים? לזה יש קונץ פטנט חדש:
"בצה״ל מעריכים: אלפי מחבלים נמלטו מרפיח – רק כרבע מהמחבלים שהיו ברפיח לפני הפעולה, נותרו בשטח להילחם מול צה״ל – היתר ברחו".
ועל כן כבר "בימים הקרובים" מתכוננים "להכריז כי חטיבת רפיח הוכרעה, ולמעשה הושלם באופן סופי השלב העצים של התמרון הקרקעי בכל רחבי הרצועה". הדיווח הוא מה-25 ביוני וה"ימים הקרובים" הם היום.
גם על פי נתוני צה"ל עצמו, שמתארגן כעת להכריז על ניצחון, נהרגו 14,000 מתוך 30,000 מחבלי החמאס שהיו פעילים בתחילת המלחמה. 5,000 נוספים מוגדרים כ"ברחנים" ועל כן נותרו כ-10,000 מחבלים פעילים. כפי שניתחתי בהרחבה, זו ההערכה המיטיבה ביותר עם הישגי צה"ל, היות והיא מתעלמת מסד"כ הג'יהאד האסלאמי (10,000 פעילים לפני המלחמה) ומגיוסים חדשים לשורות הארגונים. וזה עוד מוצג לנו כ"ניצחון".
ועכשיו, כדי שבכל זאת יהיה ניתן לדבר על ניצחון כלשהו למדנו ביטוי חדש "חיסול צבא חמאס" כפי שתיאר זאת נתניהו, מילים שהוא למד מאלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן שמדבר כך כבר שבועיים, אחרי שביקר אצלו אתמול. בהצהרות האלה פינקלמן ונתניהו מאדירים את היכולות ואת מבנה הפיקוד והשליטה של החמאס כדי להאדיר את ההישגים המוגבלים של צה"ל. לא סתם הרגנו מחבלים, אלא פירקנו צבא!
צה"ל יצא למלחמה בחמאס עם ציפיות מקסימליסטיות – וכפי שכתבתי כבר אז – לא ריאליסטיות. אך במקום לערוך תיאום ציפיות ולהגדיר מטרות בנות השגה, אנחנו עדים למשחק בטרמינולוגיה שתאפשר לצה"ל להציג הישג שניתן לטעון שהוא עומד במטרות המלחמה המוצהרות. כך עברנו מהשמדה לפירוק, ומפירוק להתשה, ומהתשה להברחה.
וכאן אני חוזר לנתניהו. נתניהו יודע מניסיונו שקשה לתת אמון בהצהרות ראשי הצבא ומערכות הביטחון. הוא למד זאת על בשרו כשלא עדכנו אותו על ההתראות בליל השבעה באוקטובר, והוא לומד זאת שוב ושוב במהלך המלחמה כאשר המקרה האחרון הוא שחרורו המפתיע של מנהל בית החולים שיפא והחזרתו לעזה.
נתניהו חוזר שוב ושוב על אותה טעות, מהדהד את מסרי המערכת ולא מאתגר את ראשיה, ומפיל את עצמו באותו פח שהוביל אותנו לטבח. הלקח המרכזי של החודשים האחרונים הוא שחייב להישמר מתח ביקורתי בין הדרג הפוליטי לדרג הצבאי. הנטייה של המערכת ליפות את המציאות, לייצר מצגי שווא ולעיתים אף להונות את דעת הקהל וראשי המדינה היא שערורייה שאין כדוגמתה, אם יש גורם אחד שמסוגל לאתגר אותה ולחשוף את הבלוף הוא ראש הממשלה ושרי הקבינט.
לנתניהו אחריות חשובה כאן, ועליו להתעלות לגודל השעה. ובמסגרת הזו גם האמת היא אופציה. הציבור הישראלי בוגר הרבה יותר ממה שחושבים עליו בדובר צה"ל וגם חכם יותר ממה שחושבים עליו במטכ"ל, והוא גם מסוגל לשמוע את האמת. פגענו קשות בחמאס, אך לא השמדנו או פירקנו אותו. אנחנו מאיטים את הפעולה בשל שיקולים רב-זירתיים ואילוצי חימוש, ונפעל במלוא המרץ לתקן את צה"ל, להפיק את הלקחים ולהמשיך לפעול בכל מקום שנידרש.
הציבור יקבל מסר כזה בהבנה, ואפילו יעריך את הכנות. המשך השקרים באמצעים אחרים הוא לא התפקיד של ראש הממשלה.
מאמר מדוייק שמתאר את דרך הפעולה והתבוסתנות שפשטה במערכת הבטחון. סוג של אפסות וחשיבה שניתן לעבוד על כולם כל הזמן …
המלך ערום וצריך לומר זאת. נכשלתם פנו את מקומכם לאריות אמיתיים .
הרצי הלוי כשלון מחפיר
רונן בר כשלון מחפיר ולא אתפלא אם ידו במעל בנסיון הפיכה דפקטו
גאלנט כשלון
דדי ברנע כישלון
לכון הביתה כשלונות
אני נוטה להסכים איתך עקיבא, שחשוב שבין הדרג המדיני- לצבאי יתקיים מתח פורה. ושמזה 50 שנה, ה-'זנב' מכשכש בכלב. כמו גם, שאפשר לשנות את מטרות המלחמה במהלכה. ולצד זה נדמה לי שיש לך כמה טעויות. הראשונה, מטרות המלחמה שהדרג המדיני הגדיר כללו מעבר ל- "השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס והג'יהאד האיסלאמי", כדבריך, גם את שיחרור החטופים. תוספת של מה בכך לכאורה, אך כזו שהשפיעה על כל מהלך המלחמה. חשפה אותנו ללחץ אמריקאי מוגבר (שלא לדבר על זה של המחנה 'הממלכתי' בקבינט) האטה את מהלכה, ומנעה כניסה למחנות המרכז ורפיח. בלי להכנס לפרטים מיותרים אומר רק, שהשגת יעד זה, לא אפשרית במהלך עצים, ושהענין היה ברור לנתניהו כבר בחודש פב' האחרון. כחיל 'זקן' אני יכול להבין את ההגיון לא להחזיק אוגדות שלמות ועשרות אלפי חיילים, שיהוו ברווזים במטווח, במרחב בנוי. ולהעדיף על פניהם פשיטות ממוקדות, שבסיומן הכח חוזר לבסיסיו הממוגנים, וחוזר חלילה. בהנתן שהרצועה מנותקת מהעולם החיצון, ושנצליח להרוג את סינוואר, סמל 'מבול אל אקצה', נצליח בדרך זו להתיש את החוליות המסתובבות בשטח, וזקוקות ליד מארגנת שתספק להם סיוע לוגיסטי בכלל זה טיפול רפואי שיאפשר להן להמשיך להלחם. בהמשך, אכן יהיה צורך להשליט מימשל צבאי ולעבור מפשיטות לישיבת קבע. אבל כל דבר בעיתו…
,חבל שאינך לומד את הטהור של הרצועה בשנת 1972. העקרון שם היה כיתור ושימוש במקסימום כוחות שעוברים חדר חדר ובודקים אזרח, אזרח.
לצהל בתחילת המבצע היו 3 אוגדות שיכלו לעבור מטר מטר מצפון לדרום, או בשני כיוונים מנוגדים, אפילו בקצב סריקה של קמ ליום היו גומרים בחודש לעבור על כל הרצועה ומוצאים את כל המתקנים והלוחמים מעל הקרקע והכניסות למנהרות. זה עקרון צבאי בסיסי של ריכוז המאמץ.
הפשיטות לא מביאות מספיק כוחות כך שמחבלים יכולים לברוח, והמלחמה נמשכת והאבדות נצברות.
מהיום אמור פ ו ז ר ו גדודי חמאס
וכל המאמר בהנחה שמבחינת ראשי השלטון, קרי מערכת הביטחון על כל זרועותיה, ומערכת המשפט על כל זרועותיה, הערבים/עזה/חמאס הוא האוייב…
לצערי, הוכח כבר כי מבחינתם הם לא האוייב, אלא האויב הוא החרדים/מתנחלים/ביבי ובוחריו
ובאוייב שהם מזהים, הן אכן נלחמים במסירות….
הצבא מגעיל אותי כל הדרג הבכיר צריכים כרגע להיות, בכלא כולל הרמטכ"ל.
צריכים לבדוק את היועצת המשפטית ולהעמיד אותה לדין על החלטות לא מטעם הדין אלא מטעמי אינטרסים. צריך להעמיד לדין ולבדוק טוב טוב את חיות. צריך לעשות סדר בבית הדין הגבוה לצדק הרקוב ואייך קרה שיותר מחמישים אחוז מאזרחי המדינה לא נותנים בו אמון. בדיחה מהלכת
1. ההתנסחות שלו היא דטרמיניסטית שלא לצורך.
כך לדוגמא הוא כותב "פורק אדמינסטרטיבית לא רלוונטי לפעולות שלו" לגבי החמאס, לא נכון, ברור שרלוונטי, פשוט לא מפסיק לאלתר את הפעילות.
נכון, קשה להכריע ארגון טרור, הם פנאטים וימשיכו עד אחרוני החיילים. יש לקחת בחשבון שנדרשת מצידנו דינמיות ולמידה בתנועה מכיוון ואף צבא בעולם לא עמד מול צבא טרור כזה מאורגן וגדול שעבר שטיפת מוח כל כך מאסיבית וארוכת שנים, אנחנו ממציאים את השיטה בימים אלו.
אין ספק, ולו קל שבקלים, שחיסול 70% מגדודי החמאס, חיסול שרשרת הפיקוד הלוחמת, ופירוק מעל ל70 אחוז אמצעי הלחימה, הם פגיעה ברורה וקשה מאוד בחמאס, פגיעה המורידה דרמטית את יכולת הפעולה שלהם אם כי לא משביתה קליל.
להוציא לפועל עוד שביעי לאוקטובר לא יהיה ניתן עם 30 אחוז חמאס ו30 אחוז נשק וראשי פיקוד חדשים ולא מנוסים.
2. ההגדרה "ניצחון"/ "הכרעה" היא מאוד אמורפית כשמדובר במלחמה מסוג זה.
לכל צד יש את הגדרתו לניצחון.
חמאס יגידו שניצחו ולא משנה מה תהיה התוצאה, גם אם ישאר אדם אחד בודד חסר רגלים וידיים, יושב בכלא הישראלי, אם יזדמן לו הוא יגיד שניצחו.
למעשה חלק משמעותי מהטקטיקה שלהם היא לייצר מיצג שווא, ככה הם מדרבנים את החיילים שלהם להילחם. לדוגמא, יגידו שחיסלו 500 טנקים, או ש*מפקד צה"ל אמר שלא ניתן להשמיד את החמאס*
ואנחנו מהצד שלנו, נותנים להם דלק כדי שהם יתחזקו מוראלית ובמקביל שורפים לעצמנו את המפרשים.
עכשיו יש להסתכל על הצעד הבא.
קודם כל, כמו בכל מסע או אתגר מתמשך, יש לשבח את עצמנו על ההישגים הנפלאים, זה מה שבונה מוטיבציה ומאפשר המשך לחימה.
כבר פה אנחנו נכשלים כעם, כישלון חרוץ ביותר.
אנחנו מכפישים את עצמנו, מבטלים את השיגינו קליל. זאת בשם חופש הביטוי או הצורך בביקורת עצמית אך למעשה למען החלפת שילטון ו/או למען פגיעה בעצמנו. וזה ניתן לראות בכל הרבדים, מהעם ברחוב, דרך התקשורת, מנהיגי הצבא, ומנהיגי הממשלה משני הצדדים.
ואז לתכנן המשך בהתאם למצב וקצב ההתקדמות.
המטרה הסופית היא די ברורה לכולם, אנחנו רוצים לחיות בביטחון במדינתינו. זה יעד בלתי מושג לאור העובדה הפשוטה והקשה שאנחנו מוקפים בכאלו שמעוניינים למחוק את קייומינו כבר מעל ל1,000 שנה.
אבל להגיע למצב שלא תוקפים אותנו, שקט יחסי, רגיעה, הפסקת אש ממושכת, או איך שתרצו להגדיר זאת, זה כן ניתן.
מאוד בקלות ניתן להשתמש באחד מהמונחים האלו כדי לירות לעצמנו ברגל ואסור לנו להגיע להפסקת אש לפני שטיפלנו בבעיות העיקריות.
הבעיות העיקריות:
1. חמאס הוא שיטה של הממשל האיראני, לפגוע בממשלות דמוקרטיות, לייצר ליכוד באיסלם לצד שטיפת מוח ההמונים ולייצר לחץ מדיני בינלאומי המאפשר להם לצבור עוד כוח במסע הכיבוש העולמי.
2. חוקי המשחק של ארגוני הטרור ובפרט החמאס, הם שאין חוקי משחק, הכל מותר, כולל מותר להם לפגוע באזרחים שלהם ולהאשים את צה"ל וזה קורה בפועל. כך לדוגמא, מאז ה7.10 מעל ל3,000 טילים שירו החמאס והג'יהאד האיסלמי על ערי מדינת ישראל, נפלו בעזה ופגעו בעזתים. יש לציין שאותם 3,000 טילים הם חלק מ14,000 טילים אשר נורו משטח אזרחי (פשע מלחמה) כוונו לפגוע באזרחים במכוון (פשע מלחמה נוסף). אבל אף על פי שיש פה פעולות רבות ומאסיביות, הכוללות פשעי מלחמה נבזים, ואף פגיעה מאסיבית באזרחים עזתים "בלתי מעורבים" כולל ילדים ונשים, אנחנו, ישראל הם אלו שנחשפים לפרסום שלילי בשל אותם האלפים אשר נפגעו מהירי הזה. אז השורה התחתונה היא, אנחנו צריכים ללמוד איך נלחמים מול אויב שאין לו מוסר, אין לו חוקים, ילחם עד אחרון המחבלים, מוכן להקריב את אמא שלו בשביל כותרת בעיתון… אלו הבעיות בעיקריות אבל יש עוד רבות.
על הפתרונות בפעם אחרת.
סופש נעים, עם ישראל חי.
ביום הראשון או בכל יום אחר גם היום אפשר:
1. לכבוש לחלוטין את ציר פילדלפי
2 . מצור מוחלט – אין מים , אין אוכל אין תקשורת , יש רק הפצצות בכל מקום ברצועה.
3. לפזר עלונים שבהם יוסבר שעד שתושבי עזה ישיבו את כל החטופים שנותרו , יסגירו את כל המחבלים , ויסדרו את כל אמצעי הלחימה למסדר מסירה לצה"ל ולא ימותו כולם בצמא וברעב .
את זה כולם יודעים שהיה צריך לעשות ביום הראשון .
ככה נפלה ירושלים ככה תיפול עזה וכל עיר אחרת
1. המזימה הייתה לאפשר לחמאס הישג קטן. גלאנט הנרפה והחלש הצטרף למורדים שאיימו בשביתה איטלקית. הקליקה המורדת לא עדכנה את ראש הממשלה. בוגרי וקסנר הביתה, הורדה בדרגה ומי שפעל בזדון למעצר. לאחר תקיפת היפנים בפרל הרבור, היה חשש שגנרל קימל יתאבד. גם לדוד אלעזר הוצמדו שני קציני מילואים על מנת שלא יפגע בעצמו. הרצי הלוי גורר רגליים לאורך כל המלחמה (שוב הוא ממשיך במרי במקום להתפטר), לאחר שהוא נרדם טוב לפני הטבח. הוא גם ממנה את מי שלא מתאים. הוא לא מונע את השתוללות הפצרית. ברקע מלחמה קשה עם לבנון.
2. הדיון בהארכת מעצר של החייל ש׳׳רצח מחבל נוח׳בה׳׳ יתקיים היום ב9:15 בבית משפט השלום בת המחבלים רצחו, אנסו, כרתו איברים ליהודים בעודם בחיים, שרפו יהודיםת אפו תינוקות בתנור למול הוריהם, כרתו ראשים אם טוריה, כרתו אצבעות עם גרזני, עקרו אוזנים עם פלייר כדי לקחת עגילים. את היועצת של גדעון מעניין רק לתת להם ויטמינים.
ועכשיו הטיעון ההזוי המגוחך ומוטעה שבזמן מלחמה אסור להדיח את המפקדים הכושלים ו הרמטכ"ל והנה לכם התוצאות אילו האנשים שכנראה אינם רוצים ניצחון והשמדה טוטאלית כדי שאז הם יראו בעיני הציבור כחגבים שהקונספציה שלהם הרסנית וההבנה שלהם בצבא הייתה פוליטית ולא צבאית
להכניס לכלא כל מפקד שבוגד במדינה. הצבא צריך להישמע לממשלה. חלאות להוריד להם את הפנסיה לאפס
נקבל רק את החלפת הרמטכל וראש השבכ ואנשי המטכל, שליחת בהרב מיארה הביתה… אבל ביבי אין לו וובוס להחליף גם לא פקיד קטן.