הפרסומאי והיועץ הפוליטי לשעבר גיל סמסונוב ישב עם אורנה ישר לשיחה השנייה בסדרת מפגשים על ספרו החדש "הבגינים"
ד"ר גיל סמסונוב משוחח עם אורנה ישר בפודקאסט "זווית ישרה" בתחילת הפרק השני בסדרת "הבגינים" שמבוססת על ספרו על חלקן של הנשים ועל חלקם של הכדורגלנים באצ"ל ובלח"י.
"הלוחמות היו בחזית. את שמותיהן אנחנו מכירים מהילדים שלהן… אבל לא מכירים אותן מההיסטוריה. הן השתתפו במבצעים הגדולים… נכלאו, גידלו ילדים תוך כדי מאסר… הגברים הלכו אל הפוליטיקה, הנשים הלכו אל המשפחות שלהן".
"הספורט בישראל היה מחולק לפי הפוליטיקה. הפועל היה תחת תנועת העבודה, ההסתדרות. מכבי היה במושבות ותיקות ובערים הגדולות והיה את בית"ר של התנועה הרוויזיוניסטית. כדורגלנים לחמו… בבוקר התאמנו, בלילה נלחמו. חלקם היו מפקדים".
סמסונוב מדבר על הפער בין ימין ובין שמאל לגבי ההנצחה: "תחשבו על תנועת העבודה, כמה מוזיאונים יש לה: מרכז פרס, מרכז רבין, מוזיאון הפלמ"ח, מוזיאון ההגנה, בית ברל ומה יש ממול? יש את מרכז בגין המפואר, יש את מכון ז'בוטינסקי ומה יש עוד?"
אם נהוג כיום לייחס לימין (שלא בצדק) את הכינוי "מכונת רעל", נראה כי בשנים ההן פעלה מכונה כזו דווקא בצד השני ודאגה "להדביק" לימין כתמי נידוי במשך עשרות שנים כדי להדיר אותו מהשלטון.
בהמשך מספר סמסונוב על אחד מ"כתמי הנידוי" – פרשת אלטלנה: "אני רציתי וקיוויתי שימצאו את האונייה… בן גוריון, היסטוריון גדול, דאג לזה שלא נמצא את השרידים של אלטלנה. זה מראה עד כמה הוא הבין את מה שקרה שם. לא סתם הוא גם לא העלה את העצמות של ז'בוטינסקי לארץ".
ד"ר סמסונוב מתרעם על הצבתו של "התותח הקדוש" בפו"מ: "איך לא נמצא עד היום רמטכ"ל בצה"ל ולא שר בטחון שהגיע לשם ואמר "או ששמים עליו שלט "מלחמת אחים לעולם לא – מנחם בגין" או שלוקחים אותו לחוף תל אביב למען יראו וייראו. זו משימה שאני ארצה לעשות ולו בכל דרך חוקית אפשרית. התותח הזה הוא לא של אף אחד. הוא שלנו כישראלים".
