עמוס דולרים

מי שפתח את מסך הטלוויזיה בחודשים האחרונים התקשה לחמוק מדמותו של האלוף בדימוס עמוס ידלין, המופיע באופן קבוע בתור פרשן ומומחה בתכניות השונות. ידלין, שהיה המועמד לתפקיד שר הביטחון של מפלגת העבודה בגלגולה כ'מחנה הציוני' בבחירת 2015, הוא דמות בולטת בתשלובת המדינית-בטחונית של ישראל בעשרים השנים האחרונות ויש לו חלק משמעותי בעיצוב הקונספציות שמנחות את המדיניות הישראלית.

בשנה האחרונה עומד ידלין בראש ארגון חדש בשם 'מיינד ישראל', הממומן בתרומות מעבר לים ותחת מעטה של חשאיות מתיימר לספק ייעוץ ישיר לבכירים במערכות הבטחוניות והשלטוניות בישראל. במאמר הזה נבחן את הארגון, מעשיו, רעיונותיו, ואופן ההתקשרות עמו. אזהרת ספויילר, שבוודאי לא תפתיע את רוב קוראים: הדברים לא נראים טוב, בכל הטווח שבין עמדות אידיאולוגיות בעיתיות, מימון לא שקוף, והתנהלות לא לגיטימית של מערכת הביטחון.

משחקי תודעה

בשנת 2021 פרש ידלין מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, ובינואר שעבר הקים כאמור את הארגון החדש, 'מיינד ישראל', במטרה לעסוק ב"ייעוץ אסטרטגי לממשלת ישראל לרבות גופים ביטחוניים ומדיניים בישראל", כדי לסייע לה ב"עיצוב וגיבוש מדיניות בנושאים מדיניים, ביטחוניים צבאיים, טכנולוגיים, כלכליים וחברתיים". כך על פי האמור במסמכי העמותה.

לפני כשנה, בחודש יוני, הושק הארגון בטקס חגיגי. די לעיין ברשימת הנוכחים כדי להבין את החיבור העמוק שבין הארגון למערכות השלטוניות והביטחוניות של ישראל. את האירוע פתח הנשיא הרצוג בברכה מצולמת שהוקלטה במיוחד, והצהיר כי "טבעי להיעזר בניסיון ובידע של ותיקי המערכת הציבורית כדי לגבש יחדיו פתרונות לאתגרים ואת האסטרטגיה הנדרשת לעתיד טוב יותר". אחרי הנשיא בירך את הנוכחים נציגו של נשיא ארצות הברית, שגריר ארה"ב בישראל טום ניידס, שאמר כי "ארצות הברית צריכה גופים מייעצים כמו מיינד ישראל".

היו שם גם הרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי, האלוף (במיל') טל רוסו, איש העסקים אייל ולדמן והאלוף במיל' גיורא איילנד. אבל בלי ספק הסמל המובהק של האירוע היה ראש אמ"ן, האלוף אהרן חליווה, שהופיע במדים ואמר: "בעולם הבינו שמלחמה זה לא רעיון טוב, והשאירו אותה לרוסים ולאוקראינים".

השתתפותו של קצין בכיר בתפקיד בכנס של ארגון פרטי היא דבר חריג, ויש בה ללמד הרבה על רמת החיבורים של הארגון למערכת. בוועד המנהל של הארגון נמצאים מפקד חיל האוויר לשעבר האלוף עמיקם נורקין ומנכ"לית משרד המשפטים לשעבר אמי פלמור, לצד אנשי הקהילה העסקית כמו נתן חץ, גיל רוה ועוד.

הארגון חזק לא רק בקשרים וחיבורים, אלא גם במימון. על פי מסמכי רשם העמותות, מיינד ישראל הצליחה לגייס בשנה הראשונה לפעילותה לא פחות מ-7.3 מיליון שקלים, יותר ממחציתם מארצות הברית. כאן הדברים מתחילים להיות מעניינים. לכאורה מצופה מארגון המעוניין להשפיע על מדיניות ציבורית, ועוד לעמוד בקשרים ישירים עם בכירים במערכות השלטוניות, לנהוג בסטנדרטים מחמירים של שקיפות ופתיחות – אבל זה לא המקרה של מיינד. ההפך הוא הנכון.

מתוך הסכום הכולל, כ-4.2 מיליון ש"ח נתרמו ל'מיינד' דרך עמותה אמריקנית בשם PEF (Palestine Endowment Fund), שהוא ארגון פיננסי שהוקם על ידי ראשי הציונות האמריקנית בשנות ה-20 של המאה הקודמת על מנת לשמש צינור פטור ממס לתרומות עבור גופים בישראל. אין כאן בעיה חוקית כלשהי, אך המשמעות היא שמקור התרומות האמתי נשאר עלום ומוסתר. כ-900,000 ש"ח נוספים מגיעים מגוף בשם The Jewish Funders Network, "צינור" פיננסי בעל מטרות דומות.

השורה התחתונה היא שחלק הארי של תקציב 'מיינד' (כ-5 מיליון ₪ מתוך 7.2 מיליון) מגיע מתרומות אנונימיות. בארגון טוענים שמדובר בתרומות של אנשים פרטיים מכל צידי הקשת הפוליטית, אבל מסרבים בתוקף לספק מידע קונקרטי כלשהו.

שאר תקציבו של הארגון מגיע מתורמים ישראלים, שזהותם גלויה: איש העסקים פיני כהן, המשמש גם כיו"ר הארגון, תרם מיליון ש"ח (חצי באופן אישי וחצי מחברת ינוף החזקות שבבעלותו); אייל הירדני תרם 500,000 ש"ח, נתן חץ (חיצוק) 500,000 ש"ח. משהו על הנטיות הפוליטיות לפחות של חלק מהתורמים, ניתן ללמוד מכך שנתן חץ התבטא נגד הרפורמה המשפטית, ואשתו קלרה תרמה בעבר למפלגות 'יש עתיד' ו'מרצ'.

אז מה עושים עם 7 מיליון שקלים ב'מיינד ישראל'? לאן הולך הכסף? גם כאן הפרטים חסויים ומטושטשים. הארגון פועל מאחורי הקלעים ואין מידע גלוי על מעשיו. בשיחות עם אנשי הארגון הם מתארים את פעילותם כייעוץ וסיוע למערכות השלטוניות בישראל, וטוענים שהם עומדים בקשרים עם גורמים שונים בתוך המערכות, ומספקים להם ידע וייעוץ מקצועי בסוגיות שונות.

אם כן, לפי טענת הארגון, הוא פועל למעשה כגוף ייעוץ חיצוני, המקבל גישה לסוגיות שמטרידות את המערכות הביטחוניות והשלטוניות בישראל, כדי לעסוק ב"עיצוב וגיבוש מדיניות". כל זה נעשה במימון תרומות מחו"ל, ללא שקיפות וללא פיקוח. איזה סוג של ייעוץ נותנים אנשי 'מיינד ישראל'? עם מי הם משוחחים? מה מידת ההשפעה שלהם על המערכות השונות? אין לדעת.

הדברים חמורים אפילו יותר. מכיוון שמדובר בגוף פילנטרופי הממומן מתרומות, 'מיינד' מעניק את שירותיו למערכת בחינם. כך שגם ברמת ההתקשרות מול המדינה אין למעשה יחסים רשמיים. לא תמצאו כאן מכרזים, פרוטוקולים, קריטריונים או תנאי התקשרות. הדברים נעשים ברמה אישית, אחד על אחד, בתוך הבראנז'ה המצומצמת של בכירי הצבא, המל"ל ומשרדי הממשלה – והכל במימון פרטי שרובו זר.

בשיחות עם אנשי הארגון נאמר לנו שהם עומדים בקשר עם גורמים במל"ל ובצה"ל "במידה ומבקשים" מהם. גם כאן העמימות מטרידה. בתגובה לפנייתנו למערכות, שכללה בקשה לפירוט קשרים בין גורמים בצבא לארגון, נמסר לנו מדובר צה"ל כי "אנשי אגף אסטרטגיה משתתפים מעת לעת בשיח וסיעור מוחות עם מכוני מחקר כחלק מפיתוח ידע בסוגיות רלוונטיות". באיזה סוגיות? מה טיבו של סיעור המוחות? על איזה החלטות משפיעים אנשי הארגון והתורמים שלהם? מערכת הביטחון מסתירה את המידע – שבכל מדינה מתוקנת צריך להיות גלוי – והציבור לא יכול לדעת.

במשרד רה"מ, האחראי על המל"ל, לא השיבו לפניותנו והפנו אותנו להגיש בקשת "חופש מידע". בבדיקה שערכנו עם מקורות שונים עולה כי במל"ל מכחישים קשר ל"מיינד", ומדגישים בפנינו שאסור לעובדי המל"ל לעמוד בקשרים עם ארגונים חיצוניים ואזרחיים מכל סוג שהוא. האמירה הזו עומדת בסתירה למה שמספרים ב'מיינד ישראל' על קשרים גם עם המל"ל. וכך, מיליוני שקלים מגיעים מארה"ב להשפעה על תהליכי קבלת ההחלטות אצלנו, אך במקום שקיפות, העמימות חוגגת.

מי מייעץ למי?

למרות ההכחשות וההסתרות, על פי פרסומי הארגון עצמו ניתן להסיק מספר מסקנות. באתר הארגון מופיע מעט מאוד מידע, וניכר שהוא מיועד כלפי חוץ, היות והוא כולו באנגלית. בתוך הדברים מובאים ציטוטים קצרים מתוך ניירות שלכאורה הוגשו למקבלי החלטות, וניתן ללמוד מהם גם על היקף הקשרים המערכתיים של הארגון וגם על טבעו של הייעוץ שהם מעניקים. כך, על פי דיווח אחד, הארגון שולח עדכון שבועי במייל ל"בכירים במשרד החוץ ובממסד הבטחוני", ומספר ניירות עמדה שנשלחו ל"גורמים ישראלים רשמיים", "בכירים צבאיים" ול"ממשלת ישראל".

דבר נוסף שאנחנו יודעים על פעילות הארגון היא קשרים ישירים שהם מקיימים עם בכירים בממשל האמריקני. ידלין כתב בחשבון הטוויטר שלו, בעיצומו של המאבק על הרפורמה המשפטית: "אני בארה"ב בסבב פגישות עם בכירים מאד בממשל", והמשיך בשיר הלל לנשיא: "ביידן מביע דאגה אמיתית על כך שארה"ב וישראל עסוקות בכיבוי שריפות בסוגיה המשפטית ובסוגיה הפלסטינית", וכן הלאה.

בטור שפרסם אחרי הנסיעה, ידלין פירט קצת יותר: הנשיא וממשלו "מוצאים את עצמם עסוקים בהצלת ישראל מעצמה", הוא כותב בהקשר הרפורמה המשפטית, ומתווך את המסר כי אם הרפורמה תתחדש "הממשל הזה לא יישב בחיבוק ידיים" ועשוי לבחון מחדש חלק מהגיבוי האמריקני לישראל, כמו "הווטו במועצת הביטחון, הסיוע לתקציב הביטחון", ועוד.

נסיעה אחרת, הפעם של אנשי המכון לארה"ב בעיצומה של המלחמה, תועדה בכתבה שפרסם אריאל כהנא בישראל היום. אחרי שהסתיים השלב "העצים" במלחמה בעזה והדיבורים על עסקאות והפסקת המלחמה החלו לצבור תאוצה, יצאה משלחת שארגנה 'מיינד ישראל' בראשות עמוס ידלין, שכללה עשרה מאנשי המכון, אליהם הצטרף הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי. על פי הדיווח הם פגשו שם בין היתר את עוזר הנשיא, ברט מקגורק, ו"נועדו עם חברי קונגרס, סנאטורים, פקידים בבית הלבן ובמחלקת המדינה, עמיתים במכוני מחקר בבירה האמריקנית ולשעברים כמותם".

במסגרת המפגשים הללו הם הסבירו לאמריקנים כיצד ניתן להתגבר על דעת הקהל הישראלית שמאז מתקפת החמאס התרחקה מרעיון שתי המדינות, ובכל זאת להחיות את תהליך השלום עם הרשות הפלסטינית. הדרך לשם עוברת ב"רפורמה ברשות", ובהצגתה של "רשות פלסטינית מחודשת" שניתן יהיה להאציל לה סמכויות ולתת לה לנהל את רצועת עזה אחרי שתסתיים המלחמה. למרות הנימה האוהדת של הכתבה, שרואה במשלחת הזו "הישג" לעמדות הישראליות, עין ביקורתית מגלה את האמת: הייעוץ האסטרטגי במקרה הזה ניתן לממשל ביידן, לא לממשלת ישראל.

מהממשל באהבה

כאן הגענו לנקודה חשובה נוספת: מהן עמדות המכון בסוגיות אסטרטגיות ומדיניות? ובכן, במעט הציטוטים שמופיעים באתר קשה למצוא סוגיה שבה המדיניות המומלצת חורגת מזו של הממשל הדמוקרטי בארה"ב. "רוח ידלין" מנשבת מעל עמדות המכון.

למשל, בחזית הצפונית "מיינד" ממליצים על הגעה להסדר ובנייר שהופץ בפברואר נאמר כי "הסיכוי להסדר בטווח הקצר נובע מכך שלשני הצדדים יש אינטרס למנוע מלחמה נרחבת".  בנושא האיראני הם כותבים כי ה"אסטרטגיה הישראלית עד כה צריכה להיבחן מחדש", אך במעט שפורסם לא ברור מה החלופה שהם מציעים, למעט שיתוף פעולה עם הקו המדיני של ממשל ביידן. בסוגיה הפלסטינית הם מציינים כי "מאמצים צבאיים אינם מספיקים להביא את השינוי המבוקש" וכי יש צורך ל"ייצר את התנאים לרשות פלסטינית מתחדשת, ולרענן את התפיסה הישראלית בנוגע לשאיפות הלאומיות הפלסטיניות". ישראל נדרשת "לעצור כל התקדמות הדרגתית לכיוונה של מדינה אחת ולקדם מסגרת פוליטית לפתרון הקונפליקט".

באופן לא מפתיע ב"מיינד ישראל" רואים בשימור, חיזוק והידוק היחסים עם ארצות הברית את "הנחת היסוד התשתיתית של המחקר, הניתוח והמלצות המדיניות שלנו", זאת גם לאחר המלחמה ועל רקע המגבלות השונות שהטיל הממשל על ישראל. ממילא, ב'מיינד ישראל' מדגישים כי התנהלותו של ביידן מתחילת המלחמה דווקא מוכיחה שוב כי "ארה"ב היא עמוד תמך אסטרטגי מרכזי".

זה המעט שאפשר לדלות מתוך שבבי המידע שהמכון מואיל בטובו לספק לציבור. בשם השקיפות וההוגנות, ביקשנו מאנשי הארגון לספק לנו חלק מהחומרים המוזכרים כאן, אך הם סירבו. כאן נזכיר שוב: המכון הוא פרטי, מימונו פרטי, וזכותו לא להעמיד את המוצרים שלו לבחינה ציבורית. הכשל כאן הוא בראש ובראשונה של מערכות המדינה, שמסרבות למסור מידע על הקשרים עם 'מיינד ישראל' ולעמוד, כראוי, באור השמש המחטא.

מעבר למסמכים הפנימיים, ישנם פרסומים שונים של המכון, כמו למשל המיזם הפומבי "מאסון לחזון", "תוכנית אסטרטגיה לאומית לשנת 2024", שכוללת למעשה את המלצת המדיניות שלהם ליום שאחרי חמאס. הם סוקרים שם מספר חלופות, כאשר החלופה המכונה על ידם "האמריקנית" הופכת בסופו של דבר להמלצתם העיקרית (עם תיקונים קלים). התכנית המפורטת של החלופה הזו כללה קואליציה של מדינות ערב, מה שיחייב את ישראל "להסכים לתנאים של יצירת אופק מדיני ושילוב הרשות הפלסטינית, המתוקנת, בניהול הרצועה". זו ההמלצה שלהם בתחילת המלחמה, שדומה באופן מפתיע לקווי היסוד של הממשל באותם ימים.

המתווה הזה נכלל בהמשך ב"מתווה אייזנקוט ליום שאחרי" שהוכן על ידי עמוס ידלין ואנשי 'מיינד ישראל' ובקשתו של אייזנקוט. מדובר במתווה מדיני שהוגש על ידי שר בממשלה בעיצומה של מלחמה, שאינו אלא אימוץ מלא של מדיניות הבית הלבן בסוגיה.

ב'מיינד ישראל' טוענים בתגובה (שמופיעה במלואה בתחתית הכתבה) כי הדרישה לרפורמה ברשות הפלסטינית נוגדת את עמדת הממשל וכי זו ראיה לכך שהטענה "כי עמדתנו בסוגיות המרכזיות עומדות בקנה אחד עם עמדת ממשל ביידן – אינה נכונה". לדבריהם, הדרישה האמריקנית הייתה "להתחייבות להקמת מדינה פלסטינית". אלא שזה לא נכון: כבר ב-19 בנובמבר הצהיר ביידן כי מדינה פלסטינית תקום על בסיס "רשות פלסטינית מחודשת", וזה הפך לקו המדיניות העקבי של הממשל מאז.

במכלול ההמלצות של המכון קשה למצוא רצון להפעיל כוח צבאי, והפתרונות לבעיות הבטחוניות של ישראל תמיד תלוי בכל מיני מתווים מדיניים וקואליציות בינלאומיות – ותמיד בהובלת ארה"ב והנהגתה. זאת משום שלדעתם "גישת 'הניצחון המוחלט' איננה רלוונטית יותר", וכדי לפתור את הבעיות שלנו אנו זקוקים כפי שמתבטאים במכון ביחס ל"הרתעת איראן", ל"קואליציה אזורית ובין-לאומית בהובלת ארה"ב". בזירה הפוליטית, באופן צפוי, המכון מצפה לחילופי שלטון בישראל ולהקמתה של ממשלה שתבסס את "הדמוקרטיה ועצמאות שלטון החוק ובתי המשפט".

בתגובה לפנייתנו טוענים ב'מיינד ישראל' שמספר המלצות שלהם היו מנוגדות לעמדת הממשל. את הדוגמא של 'רשות פלסטינית מחודשת' הסברנו לעיל, ונתייחס לעוד כמה מקרים. אחד מהם הוא "המלצה להכנס לרפיח", זה מה שכתבו ידלין ואבנטל תחת שמו של המכון בזמן אמת:

"בטווח הקצר, לישראל אינטרס להסכים על עסקת חטופים ולממש את השלב הראשון שלה, בלא להידרש לפעולה רחבה ברפיח".

ואם יהיה צורך בפעולה ברפיח בהמשך, הם כותבים שיהיה צורך לתכנן זאת באופן שיוכל "למנוע משבר חמור עם וושינגטון וקהיר". כיצד? "אם ננהל את המערכה ברפיח לאור תוכנית כוללת ל"יום שאחרי", שבמסגרתה לא ישראל תחליף את חמאס כשלטון ברצועה, נוכל להשיג את יעדינו ברפיח בסיוע וושינגטון וקהיר ולהימנע מעימות חריף עימן סביב המהלך". ומי יחליף את החמאס אם לא ישראל? כמובן, הרשות הפלסטינית ה'מחודשת': "התבססות הדרגתית על כוחות פלסטינים מקומיים, בעלי זיקה לרשות פלסטינית מחודשת". לפי 'מיינד ישראל' זו אמורה להיות המלצה ה"סותרת" את עמדת הממשל. בראיון תקשורתי באותם ימים הזהיר ידלין כי "ישראל לא יכולה להתנגש עם ארצות הברית" על רקע פעולה ברפיח.

גם בעניין אחזקת הפרימטר, דוגמא נוספת שהם מביאים, הדבר אמור לקרות בכפוף ל"הסכמה על חזון משותף עם ארצות הברית ביחס ל"יום שאחרי", וגיבוש קואליציה ערבית-מערבית, שתקדם אלטרנטיבה לחמאס". ומה האלטרנטיבה? "רפורמות ברשות הפלסטינית".

עוד נטען שהמכון המליץ על "מהלך צבאי נגד חיזבאללה בצפון גם ללא תמיכה אמריקאית". איני יודע מה נאמר בחדרי חדרים, וכאמור ב'מיינד ישראל' לא מספקים שקיפות, אך ההתבטאויות הפומביות שלהם בנושא סותרות טענה זו. אחרי מתקפת הכטב"מים האיראנית הם כתבו כי על ישראל "להבהיר לממשל ביידן כי תפעל ותתנהל בתיאום הדוק עימו" והמליצו לשאוף ל"עסקת חטופים" שתניע הפסקת אש בעזה ו"הרחקת חיזבאללה מהגבול בהסדר מדיני", ובכל מקרה הדרך למקסם את הישגיה של ישראל "עוברת דרך תיאום הדוק עם וושינגטון".

אפשר לפרט כך עוד ועוד, אך לא מצאנו הוכחה לטענות הארגון כי הם מציגים "הנוגדות את עמדתו הרשמית של ממשל ביידן".

אין זה מקרי שבכל חיכוך או עימות עם ממשל ביידן, הפרסומים של 'מיינד ישראל' בוחרים בצד של הממשל האמריקני ולא בצדה של ממשלת ישראל. כך היה במרץ במשבר סביב הוטו על החלטת מועצת הביטחון של האו"ם ("ההחלטה של נתניהו לתקוף את מדיניות הממשל מתפרשת כ'אצבע בעין' לביידן"); כך במתיחות סביב תחילת הפעולה הצבאית ברפיח ("פוטנציאל למשבר מדיני מחריף עם וושינגטון"); וכך אפילו לפני המלחמה, כאשר נתניהו התעמת עם הממשל בהקשר האיראני ("חתירה מיידית לתיקון היחסים עם ארה"ב, כעדיפות ראשונה").

במילים אחרות: ההמלצות של 'מיינד ישראל' נשמעות כמו דף מסרים של ממשל ביידן, מרגישות כמו דף מסרים של ממשל ביידן, ויש להן מימון כמו דף מסרים של ממשל ביידן. איך אמר השגריר ניידס? "ארצות הברית צריכה גופים מייעצים כמו מיינד ישראל".

נציין כאן שלא התייחסנו למאמרים של עמוס ידלין לבדו, שנראים במצטבר כאוסף הילולים לממשל ביידן. ידלין מרבה להתראיין, מפרסם טורים, ומחזיק פרופיל טוויטר פעיל. מכיוון שב'מיינד ישראל' טוענים שהוא לא מייצג את המכון – עמדה שכשלעצמה איננה משכנעת – הסתפקנו רק בהפניות למקומות שבהן ידלין מתבטא לפחות עם עוד איש מכון אחד.

כך, באמצעות מימון אנונימי שרובו מחו"ל, פועלת עמותת הלשעברים 'מיינד ישראל' לייעץ לגופי השלטון בישראל, ללא בקרה וללא פיקוח. הנגישות הגבוהה שלהם למערכות השונות והקשרים האישיים המפותחים מאפשרים להם השפעה חסרת תקדים על קבלת החלטות בישראל, מתחת לרדאר ומחוץ לדיון הציבורי. 7 מיליון ₪ בשנה, הבנק של הדיפ סטייט.

תגובת 'מיינד ישראל'

א. מדוע שמות התורמים של 'מיינד ישראל' חסויים?
מיינד ישראל בע"מ (חל"צ) לא הגישה בשום שלב בקשת חסיון על זהות תורמים. זהות כל התורמים הוגשה בצורה גלויה ושקופה לרשם העמותות כנדרש על פי כל דין.
נדגיש כי בהתאם לבדיקתנו, השחרת שמות התורמים נעשתה באופן אוטומטי על ידי משרד המשפטים בשלב פרסום הדוחות המילוליים באתר ה״גיידסטאר״, שכמו שנעשה לכל עמותה או חל"צ אחר במדינת ישראל. למיינד ישראל אין כל שליטה על פעולה זו והיא לא נעשתה לבקשתה.

ב. האם יש מבין התורמים של 'מיינד ישראל' ארגונים או גורמים מדינתיים?
מבין תורמי מיינד ישראל אין אף תורם שהינו בגדר ארגון או גורם מדינתי. למען הסר ספק – מיינד ישראל איננה מקבלת תרומות מאף תורם העונה להגדרת "ישות מדינית זרה" על פי החוק.

ג. מיינד ישראל הינו ארגון מחקר וייעוץ שהוקם כדי לסייע למקבלי ההחלטות ולגופים הקשורים לביטחון הלאומי בישראל. מכיוון שכך, אנו עוסקים בנושאים רגישים הקשורים למדיניות ואסטרטגיה של מדינת ישראל ונמנעים מחשיפתם במדיה ובתקשורת לעיניהם ואוזניהם של האויבים של המדינה.

ד. להלן מספר דוגמאות לחומרים ואזכורים של מיינד שכן יצאו לתקשורת, המעידים על כך שטענתך כי עמדתנו בסוגיות המרכזיות עומדות בקנה אחד עם עמדת ממשל ביידן – אינה נכונה:
בכתבה שפורסמה ב-22.2.24 ע״י אריאל כהנא מ״ישראל היום״ אשר סיקרה את משלחת מיינד ישראל לדיאלוג אסטרטגי עם המועצה האטלנטית בוושינגטון, צוין כי העמדות שהובאו בשיח במהלך הדיאלוג, בו נכחו גם גורמי ממשל ביידן, איתגרה את עמדתם הרשמית של האחרונים: ״מדינה פלשתינית כעת תהיה פרס לטבח, הכנסת הרש"פ לעזה תהפוך את הרצועה ללבנון, ומעל הכל – החובה לפעול מול ראש התמנון בטהרן״.

במתווה של השר לשעבר אייזנקוט ליום שאחרי, שדווח שגובש בסיוע צוות מיינד, הוצגה תכנית שמתנגדת לכל התחייבות למדינה פלסטינית שתיתפס כפרס לטרור ותנאי שהישות הפלסטינית שתוכנס לעזה לא תהיה הרש”פ אלא כזו שתהיה מקובלת על ישראל ותעמוד בתנאים הבאים: עצירת טרור נגד ישראל, הפסקת ההסתה במע' החינוך ובזירה הבינ"ל ועצירת תשלום למחבלים. זאת, כתחליף לדרישה האמריקנית הקיימת להתחייבות להקמת מדינה פלסטינית.

כמו כן, הפרויקט המרכזי בו עסקה מיינד עם תחילת המלחמה הינו תוכנית ״מאסון לחזון", הנועדה לשרטט אסטרטגיה ליציאה מהמשבר וליום שאחרי המלחמה בישראל ורצועת עזה. פרויקט זה הובל ע״י גיורא איילנד, שכידוע מבקר רבות את הממשל האמריקאי ומציג עמדות המנוגדות לו.

במהלך המלחמה מיינד הציגה המלצות נוספות הנוגדות את עמדתו הרשמית של ממשל ביידן, לרבות שימור נוכחות צבאית בפרימטר הבטחוני מהלך שממשל ביידן התנגד לו, צמצום הסיוע ההומניטרי גם במקרה של חיכוך עם ארה"ב, תמיכה במהלך צבאי נגד חיזבאללה בצפון גם ללא תמיכה אמריקאית, המלצה פעילות אגרסיבית מול חמאס גם כשפועל בסביבת אוכלוסייה אזרחית, המלצה להיכנס לרפיח ותמיכה בפירוקה המוחלט של אונר"א.

כפי שמצוין באתרנו, חזון 'מיינד ישראל' הוא מדינה יהודית-דמוקרטית, חזקה, בטוחה, משגשגת, צודקת ומובילה טכנולוגית, ומיינד כגוף מחקר ויעוץ פועל לאור חזון זה.

תגובת דובר צה"ל

אנשי אגף אסטרטגיה משתתפים מעת לעת בשיח וסיעור מוחות עם מכוני מחקר כחלק מפיתוח ידע בסוגיות רלוונטיות. בנוסף, כבכל צה״ל, אנשי מילואים של האגף לוקחים חלק בעשיה במלחמה, ובכלל זאת לעיתים גם כאלה העובדים במכוני מחקר.