פרופ' אלישע האס: ישראל החילונית נאכלת בידי הפרוגרסיבים

פרופ' אלישע האס מתארח לשיחת עומק עם שניאור ובר בפודקאסט 'כור ההיתוך' על האקדמיה הישראלית כיום, מצב המלחמה בדרום ובצפון, חדירת הפרוגרס והשפעתה על האקדמיה, שירותו הצבאי במלחמת יום הכיפורים, היחס לחיילים דתיים בצה"ל והמתח שבעיניו לא קיים בין מדע לאמונה דתית.

פרופ' האס אמר בפודקאסט כי "המפעל הציוני נמצא במשבר הקיומי העמוק ביותר בתולדותיו, הקואליציה האסלמיסטית עשויה להסתער עלינו בכמה חזיתות כדי לחסל את הסיפור הציוני כפי שחיסלו את המדינה הצלבנית. אסור לזלזל בסכנה זו. ביום 7.10 נפתחה מערכה להשמדת הישות היהודית בארץ ישראל בשותפות שמשתרעת מטהרן ועד הים, עלינו להפנים עובדה זו ולקיים שותפות מלאה באחריות לגורל המפעל הציוני".

לדעתו של פרופ' האס, משבר הישראלי הנוכחי הוא תולדה ישירה של הדרך בה תפסו הישראלים את מלחמת יום הכיפורים. לדבריו, "לפני חמישים שנה שאלו הישראלים את עצמם מה משמעות המתקפה שנפלה עליהם בהפתעה ביום הקדוש שעלתה בחייהם של 2200 בחורים צעירים בתוך 19 ימים בלבד. שתי תשובות ניתנו לשאלה זו וכך לכאורה נוצר שסע חדש בחברה הישראלית, שסע בין הקבוצות שנתנו שתי תשובות הפוכות לאותה שאלה לאור אותם אירועים.

"תשובה ראשונה הייתה שמלחמה זו הרי היא כפוגרום קלאסי, וכך כמו שבקישינב היה פוגרום כך היה גם כאן בישראל, בעוד שבאנו לכאן כדי להיות יהודים חדשים שהאנטישמיות לא תרדוף אותם. אם כך מה השיגה הציונות? כלום. זה היה סופה של הציונות הסוציאליסטית שהובילה את ישראל בימים ההם והמסקנה המעשית הייתה נטישת החלום הציוני של אחיזה בארץ, חלום ההתיישבות והריבונות במולדת כולה.

"התוצאה הייתה מגמת התכנסות לשפלת החוף, תוך זניחת ההתיישבות בנגב, בגליל וביהודה ושומרון. פיתוח נוסף של מסקנה זו היה טשטוש הזהות היהודית של המדינה כדי שמכאן והלאה לא נמשוך אש אנטישמית שרדפה את אבותינו בגלויותיהם ועתה הפכה לאש אנטי ישראלית. כך התפתחה מדיניות של נסיגה והתכנסות ששיאה היה הסכם אוסלו, שהיה ביטוי בוטה לוויתור על חלומותיו של הדור הראשון".

"התשובה השנייה הייתה הפוכה. אכן היה פוגרום אך סיימנו את המלחמה בפאתי בירות האויב, לא הסתתרנו כאבותינו אלא רדפנו את אויבינו. אם כך, הציונות היא סיפור הצלחה שיש להגבירו, להתיישב בגליל, בנגב וביהודה ושומרון וחבל עזה וצפון סיני ולקדם את היהודיות של המדינה ואת שליחותה".

פרופ' האס מסביר כי "המשמעות המעשית של שני וקטורים הפוכים אלה הייתה הופעת שתי תנועות חדשות בנוף הישראלי. מחד "שלום עכשיו" אשר הטיפה לנסיגה לקווי 1949 ולחמה בהתנחלות מעבר לקו הירוק ומאידך תנועת ההתיישבות מעבר לקו הירוק שאותה הובילה תנועת "גוש אמונים" שנוסדה אחרי המלחמה".
השסע בישראל, לטעמו של פרופ' האס הוא תוצאה ישירה של האכזבה מהציונות שהייתה השאיפה להפוך את ישראל למדינה נורמלית, מדינה ככל המדינות, ללא סממנים יהודיים מסורתיים. לדבריו, "תהליך זה בא לידי ביטוי בתהליך אוסלו שיוזמיו הודו שמטרתם הייתה "ישראליזציה" של המדינה, קרי, בריחה מן הרעיון של המדינה היהודית. זה היה תהליך מתמשך שהגיע לשיאו בדיוק חמישים שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים".

פרופ' האס קובע כי "האירוע בכיכר דיזנגוף בתל אביב בעת תפילת כל נדרי של יום הכיפורים תשפ"ד, מהווה את ההתנגשות הבלתי נמנעת בין שני הווקטורים ההפוכים שנולדו בשעת נעילה של יום הכיפורים תשל"ד בפרוץ מלחמת יום הכיפורים".

לשיטתו של האס, "אחרי שהסכם אוסלו לא הצליח לבטל את המדינה היהודית וההתנתקות שנועדה שנית לחסל את היהודיות של המדינה באמצעות שבירת הכח הפוליטי של הציונים הדתיים כשלה גם היא במשימה זו, לא נותר אלא לתקוף את מוביל הקואליציה שבה כלולה מפלגת הציונות הדתית. את זאת עושה הפרקליטות בחריצות נדירה ותוך הפרת החוק שוב ושוב וכל פעם בשם שלטון החוק. זאת בסיוע מתמידי "מחאת בלפור".

התפנית התרחשה לדבריו ב"מלחמת שמחת תורה ותוך פחות מיממה התברר שהשסע שעליו נבנתה המחאה הוא שטחי מאוד. הציבור היהודי בישראל גילה סולידריות בלתי רגילה והציבור המגויס בצה"ל גילה אחווה ושותפות חסרת תקדים. מסתבר שהשסע קיים בשכבה דקה של החברה הישראלית, בעיקר בעשירון העליון, אך הגוף העיקרי של החברה היהודית בישראל היה מאוחד ועתה כולם לוחמים שכם אחד לחיזוק המדינה היהודית".