גם אם הדרמה בשבת לא תשפיע על הסקרים, היא בהחלט תשפיע מאוד על שלל שיקולים פוליטיים
זה לא נחמד לחשוב על פוליטיקה לאור אירוע ירי טראגי בו אדם אחד מצא את מותו ועוד כמה נפצעו, ומועמד לנשיאות כמעט סיים את חייו. למרות זאת, ניסיון התנקשות בדמות פוליטית בולטת הוא בהכרח פעולה פוליטית, ללא קשר למניעי המתנקש, ולכן עלינו לדון בשאלה כיצד הוא יכול להשפיע על הבחירות המתקרבות.
חלק מן הפרשנים הצביעו על תגובתו יוצאת הדופן של טראמפ – מדמם, מתריס ומניף אגרופו לעבר הקהל רגעים לאחר שנורה – וטענו כי היא לבדה יכולה להבטיח לו ניצחון בבחירות. יתכן, אך קשה לקבוע בוודאות. רונלד רייגן זכה לקפיצה משמעותית בסקרים לאחר ששרד ניסיון התנקשות ב-1981, ומנגד ג'רלד פורד שרד שניים כאלו בתוך חודש ב-1975, אך הדבר לא סייע לו בסקרים או בבחירות. אירועים אלו התרחשו בתקופות שונות ובהקשרים שונים וכללו פוליטיקאים שונים לגמרי. עד כה במערכת הבחירות הנוכחית, דעת הקהל נותרה איתנה למדי – הן ההרשעות הפליליות של טראמפ והן ביצועיו המזעזעים של ביידן בעימות שינו את הפער במרוץ באחוזים בודדים. איננו יודעים עדיין האם גם אירוע בסדר הגודל של ניסיון התנקשות בשידור חי יוביל לתזוזה משמעותית בסקרים.
למרות זאת, האירוע בשבת בהחלט משנה את השיקולים הפוליטיים. אחת השאלות הפתוחות העיקריות היא כיצד החדשות לגבי טראמפ ישפיעו על המאמצים להחליף את ביידן כמועמד הדמוקרטי. השיח בעניין יכול לנוע לשני הכיוונים. הצילום שהפך בן רגע לאייקון ובו טראמפ המדמם מניף אגרוף מתחת לדגל ארה"ב מקרין עוצמה שיכולה לחזק את הניגוד מול ביידן ההולך ודועך, ועלול להוסיף דחיפות רבה יותר בחיפוף אחר מחליף.
אך יתכן כי בעקבות ניסיון ההתנקשות הראשון במועמד לנשיאות מזה עשורים, הדמוקרטים השואפים להיפטר מביידן איבדו מעט מן הרצון להרבות כאוס במערכת הבחירות הזו. לכל הפחות, האירוע אמור להקפיא את המאמץ להדחת ביידן בכמה ימים, וככל שהזמן עובר יהיה קשה יותר להחליפו.
עוד חשוב לשקול את האופן בו הדמוקרטים יבחרו לתקוף את טראמפ מכאן והלאה, ללא קשר למועמד שיציבו בראשם. אחת הסיבות בגינן הדמוקרטים מבקשים להחליף את ביידן היא האמונה כי מועמד צעיר יותר יוכל לתקוף את טראמפ במרץ רב יותר. ביידן עצמו, בניסיון להסביר לתורמים מדוע הוא נשאר במרוץ, אמר בשבוע שעבר כי "סיימנו לדבר על העימות. כעת הזמן להציב את טראמפ על הכוונת". בעצרת בחירות בדטרויט ביום שישי, הוא השתלח בחריפות בטראמפ וזכה לתגובות חיוביות בשמאל.
ההתקפות משמאל נגד טראמפ לא ייעלמו לאור אירוע הירי. העובדה כי שרד ניסיון התנקשות אינה מוחקת את מעלליו הקודמים, ולא אמורה למנוע מהדמוקרטים לטעון נגד האיש ונגד המדיניות שלו. אך יחד עם זאת, יש לתהות האם הם ייאלצו להנמיך את רמת הארס והדמגוגיה לגבי טראמפ, ואם אכן כך יעשו, כיצד זה ישפיע על האסטרטגיה שלהם לקראת הישורת האחרונה לבחירות.
נכון לכתיבת שורות אלו, ישנו מאמץ קדחתני להבין את הנטיות הפוליטיות של היורה. חלקים בשמאל מצביעים על העובדה שהיה רשום כחבר במפלגה הרפובליקנית כדי לנסות ולטעון שאיכשהו מדובר במקרה של אלימות ימין-נגד-ימין. בתור מי שבאופן אישי היה רשום כדמוקרט כאשר התגוררתי באזור דמוקרטי מובהק רק כדי שאוכל להצביע לדמוקרט הפחות גרוע בבחירות המקדימות, העובדה שמישהו רשום כרפובליקני בפנסילבניה הכפרית לא אומרת לי יותר מאשר העובדה שאותו אדם תרם 15 דולרים לארגון פוליטי פרוגרסיבי.
הוויכוח הפוליטי בהחלט יושפע מכך שהיורה אכן יתברר, למשל, כפרוגרסיבי שפרסם ברשתות חששות מפני דיקטטורה במקרה של כהונה שנייה לטראמפ, או מנגד סתם תמהוני אקראי בעל היסטוריה פוליטית מבולבלת. אך בסופו של דבר זה לא ישנה את התמונה הגדולה – טראמפ כעת יכול להצביע על עצמו כקורבן לאלימות פוליטית, שניצל בנס רק משום שהקליע פספס אותו במרחק זעום. זה יהיה למעשה היפוך מושלם של הניסיון לתאר את טראמפ כמחולל הראשי של אלימות פוליטית באמריקה.
ניתן לזהות מאמץ תקשורתי לגנות רפובליקנים אשר מאשימים את השיח בשמאל כגורם לירי, מאמץ אשר מתנהל בלהט המוכר להאשים את השיח בימין כגורם למקרי ירי. זוכרים את המתקפות נגד שרה פיילין בשל "מפת מטרות" פוליטית שפרסמה וכללה את המחוז של חברת הקונגרס הדמוקרטית גבריאל גיפורדס, כשנה לפני שהאחרונה נורתה? מה היה קורה אם מיט רומני או כל רפובליקני אחר היה אומר, ימים לפני הירי, כי "הגיע הזמן לשים את גיפורדס על הכוונת"? האם הדמוקרטים וחבריהם בתקשורת היו מפגינים אותו איפוק שכעת הם דורשים מהרפובליקנים?
ידידי ועמיתי לשעבר קווין הילייר הזהיר כי "כל ניסיון להפיץ אשמה (מעבר ליורה הבודד) לניסיון ההתנקשות הוא מעשה שמעבר לבוז – מעשה מרושע, נבזי, מטופש". קווין הוא אדם הגון המשתוקק לחזור לימים הגונים יותר בפוליטיקה האמריקנית, ואני מזדהה לחלוטין עם הרגש הזה. אך יחד עם זאת, אני מאמין כי השקפה כזו דומה לטיעון לפיו בחירות לנשיאות נושאות השלכות, ולכן יש לאפשר לנשיאים לבחור את ממשלתם ולמנות שופטים, גם אם המפלגה היריבה שולטת בסנאט. כלומר, היא שריד לעידן שלא קיים עוד בו שני הצדדים הפוליטיים הפגינו מידה של הגינות.
כאשר אחד מתומכי ברני סנדרס ירה בחברי קונגרס רפובליקנים במהלך אימון בייסבול ב-2017, וגרם לפציעתו הקשה של סטיב סקאליס שכיהן אז כמצליף סיעת הרוב, יו"ר בית הנבחרים פול ראיין ספג ביקורת מימין לאחר שבחר להופיע לצד ננסי פלוסי במפגן אחדות, במקום לדבר על אלימות השמאל באופן בו אנשי שמאל מדברים על אלימות הימין. לכן אני צופה כי הרפובליקנים כעת יגבירו את הניסיון להציג את הרטוריקה הדמוקרטית כאשמה בניסיון ההתנקשות בטראמפ, ללא קשר למה שיתגלה אודות היורה. הרפובליקנים יודעים שאם מישהו היה כמעט והורג את ביידן, הדמוקרטים לא היו מבקשים להנמיך את הלהבות אלא פונים מיד להאשים את טראמפ, ולא ירצו כעת לוותר מרצון על נשק פוליטי כזה.
בשבוע הקרוב מוקד העניינים יעבור לוועידה הרפובליקנית במילווקי ובהחלטת טראמפ לגבי סגן הנשיא שירוץ לצדו. זו בחירה שכעת נראית משמעותית הרבה יותר, כאשר אנו יודעים כי אותו מועמד עלול להיות האיש שיתבקש לתפוס באחד הימים את מקום הנשיא.
הטור התפרסם באתר נשיונל רוויו. אנו מודים על הרשות לתרגמו.
הדבר היחיד שאפשר להיות בטוחים בו זה שניסיון ההתנקשות בוצע לפני הכרזת טראמפ על סגנו לכן מדובר לא רק בנסיון להתנקש בטראמפ, אלא בנסיון התנקשות במפלגה הרפובליקנית ואולי באמריקה כולה. לא ברור לי איך כל הפרשנים מפספסים את הנקודה הזאת. אם הנסיון היה מצליח ארה״ב היתה נכנסת למעגל מדמם של אלימות שרק הפעלת כוח משטרי קיצוני היה מוציא אותה ממנו וזה היה מביא לסוף הדמוקרטיה.
לא הבנתי מה זה משנה שעוד לא הוכרז סגן נשיא?
בכל מקרה אם המתנקש היה מצליח, חס וחלילה, אז מישהו חדש היה נכנס לתפקיד המועמד לנשיאות ומחפש לעצמו סגן.
מקסימום יש פה שאלה על אופן הבחירה של המועמד לנשיאות אך יש מספיק זמן לכל אפשרות ואולי דווקא עדיף ללא מועמד שיחזיק בנימוק: ׳אני הייתי הבחירה של טראמפ׳ מה שיקל עליו לדרוש את התפקיד אך לא בהכרח יביא את תמיכת המצביעים.
אז אני אסביר. טראמפ הצהיר שהקריטריון מספר אחד שלו לבחירת סגן הוא שהאיש יוכל להיות נשיא מהיום הראשון כך שהמועמד שהוא יבחר יהיה גם יורשו. הוא אמר את זה באופן מפורש.