כך נביא את הנוח'בות לדין

מדינת ישראל מצויה בפלונטר משפטי בנוגע לשאלת ייצוג מחבלי הנוח'בה בהליכים המשפטיים נגדם. מחד, כמו כל אדם הם זכאים להליך הוגן, ואנו כחברה זכאים למצות איתם את הדין בהליך הוגן למען הסר כל ספק. מאידך, אף סנגור ציבורי אינו מעוניין לקחת על עצמו את המשימה לדאוג לזכויותיהם של בני העוולה.

אתחיל בסקירה. הזכות לייצוג בהליך פלילי נתפסת על ידי הציבור כזכות אלמנטרית ואבן פינה במשפט הפלילי, אך למעשה אינה מעוגנת בחוק עד היום. הזכות עוגנה בפסיקה כנגזרת של הזכות להליך הוגן, שנגזרה בתורה מ"חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו". נגזרת שניה בשפה המתמטית, ובשפה משפטית מדובר בעיגון רופף יחסית. יש לציין שהזכות הוכרה עוד לפני חקיקת חוק היסוד, אך עדיין מדובר על פסיקה ולא על חקיקה ראשית. הפסיקה נעזרת בשני סעיפי חוק נוספים המרמזים במעומעם על קיומה של הזכות, האחד קובע שאדם זכאי להיות מיוצג בפני כלל הרשויות ע"י עורך דין שקיבל את ייפוי כוחו (סעיף 22 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961) והשני שקובע כי סנגור יהה אדם המוסמך לכך שהנאשם הביע את רצונו לייצוג על ידו בכתב (סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982) ניכר כי שני הסעיפים, על אף שעוסקים בייצוג, אינם אומרים במפורש ואף לא ברמיזה כי קיימת זכות כזאת במשפט הישראלי. הזכות לייצוג, כמו גם הזכות הרחבה יותר להליך הוגן, מופיעות בהצעת החוק של גדעון סער ל"חוק יסוד: זכויות בחקירה ובמשפט הפלילי" אשר מונחת על שולחן וועדת חוקה. ראוי שהן ייחקקו, אך זה אינו המצב המצוי.

חשוב לציין שייצוג משפטי משרת את כל הצדדים להליך, לא רק את הנאשם. המטרה העיקרית היא שתהיה דמות בהליך שתפקידה הוא לדאוג לאינטרס של הנאשם, לוודא שהוא מקבל את זכויותיו בסיטואציה בה הוא גם כך נמצא בנחיתות, והוציא לפועל את רצונותיו בהליך דרך הפרוצדורה המשפטית. אולם הייצוג משרת גם את השופטים עצמם ודרכם את כלל הציבור, מכיוון שההליך מתנהל ביתר יעילות, ואף התובע יכול להתרכז במשימתו כקטגור במקום לקחת על עצמו תפקיד רחב יותר הכולל גם דאגה לנאשם. הזכות אף משרתת את הציבור במובן הרחב יותר – אני חושב שלכולנו נגרמת איזושהי אי נוחות בבטן מלשמוע על נאשם שלא זוכה לייצוג, ובסופו של דבר סנגור מסייע בחקר האמת.

למעשה, לסוגיית הייצוג בהליך הפלילי יש שני כבישים ראשיים רחבים, כביש חליפי שכוח אל, ומרעול עיזים קטנטן שאין איש עובר בו. הדרך הראשית הראשונה לייצוג בהליך פלילי, כביש 2 נקרא לה, היא ייצוג ע"י הסנגוריה הציבורית. ניתן להגיע אליה מכביש 1, הלא הוא הוראת בית משפט שיש למנות לנאשם סנגור ציבורי לאור היעדר יכולת כלכלית לממן לעצמו הגנה משפטית, ושיקולים דומים נוספים. ניתן גם להגיע אל כביש 2 מכביש 20, רשימת חריגים בהם מחויב בית המשפט להורות על מינוי סנגור ציבורי כאשר אין לנאשם סנגור פרטי. אחד החריגים הבולטים הוא האשמה ברצח או בעבירה שדינה מיתה או מאסר עולם. חשוב לציין שכיום הסנגוריה אינה הגוף המייצג בפועל בכל התיקים שמגיעים אליה, תיקים רבים עוברים למיקור חוץ – עורכי דין פרטיים שמוחזקים בחוזים לפי כמות תיקים בשנה, אותם מקצה להם הסנגוריה. עדיין מדובר בייצוג תחת המטרייה של הסנגוריה הציבורית, המעוגן בתקציב המדינה.

דרך המלך, כביש 6 של הייצוג המשפטי, היא כמובן שכירת שירותיו של עורך דין פרטי ע"י הנאשם. הבעיה היא כמובן שזו דרך שפתוחה רק בפני מי שיש לו כסף לשלם את שכר הטרחה. הכביש החליפי הוא ייצוג עצמי, זו פרקטיקה נהוגה אך לא מאד נפוצה ולא מומלצת, מהסיבות שמופיעות לעיל.

פרסום ראשון: ביהמ"ש הורה על מימון סנגורים ליותר מ־100 מחבלי נוחבה https://t.co/BYfMMekLLR

— AviW (@Motty53) July 14, 2024

במקרה של מחבלי הנוח'בה הנתעבים, הודיעה הסנגוריה שהיא מסרבת לייצג אותם. זה אמנם תקדים בעייתי ואקט מרדני, אך נראה שכל יהודי מבין לליבם, מזדהה ומתקשה לכעוס עליהם על כך. בסופו של דבר אי אפשר להכריח אדם לבצע את עבודתו, אלא רק להענישו במידה ולא יבצעה. נראה שזו אינה כוונת הממשלה, שעומלת על חיקוק חוק המאפשר לסנגוריה להימנע מייצוג במקרים חריגים אלו. מוצדק ככל שיהיה, המצב הנוכחי משאיר אותנו עם פלונטר ייצוגי. מערכות המשפט של ישראל נמצאות גם כך תחת זכוכית מגדלת מאז הצווים של בית הדין בהאג. חשוב להדגיש שבניגוד לדעה הרווחת במערכת המשפט, אין הדבר מחייב אותנו ב-over compensation לא מוסרי שהינו בבחינת "חרקירי" מדיני, כמו העמדה לדין של חיילים גיבורים שקפצו להגן על ארצם וחיסלו מחבלים בני מוות שנכנסו וטבחו בעמם. אולם, על אף כל מעשיהם המחבלים עדיין זכאים להליך הוגן. אפילו אייכמן זכה לאחד.

לישראל עצמה אינטרסים ישירים בפתרון בעיית הייצוג. ללא ייצוג כלל ההליך ייגרר ויהיה מסורבל אף יותר משצפוי להיות בלאו הכי, לאור כמות הנאשמים. אנו מעוניינים למצות איתם את הדין ולהגיע להכרעה מהר ככל הניתן. כל רגע מיותר מעכב את היכולת שלנו להתחיל לאחות את הפצעים. מגיע לנו כאומה להרשיע אותם דרך הליך הוגן שלא משאיר מקום לספקות מצד גורמים בינלאומיים. השארתם ללא ייצוג זו החלטה שתבוא בעוכרינו.

אז מה הפתרון אם לא ייצוג ציבורי? רבים מהמחבלים משויכים ישירות לחמאס, שיש לו כיסים עמוקים מכאן ועד קטאר, מה שמעלה תהייה מדוע אינם מממנים לחייליהם ייצוג משפטי, אבל זו שאלה להם ולא לנו. עולות קריאות בשיח הציבורי שעל מדינת ישראל לממן למחבלים ייצוג פרטי חליפי לסנגוריה. פתרון זה משאיר אותנו עם אותה הבעיה בשינוי אדרת, שהרי סנגור חייב שיהיה אזרח ישראלי המוסמך לכך. ככל הנראה לא יהיה קל למצוא מספיק עורכי דין ישראלים שיהיו מוכנים לייצג אותם. לכל מרימי הגבה, אני מאמין שגם במגזר הערבי לא ישושו לייצג אותם, הן בגלל פעולותיהם והיעדר הזדהות עם חמאס והן מהחשש הטבעי על פרנסתם בהמשך. הכרח הוא לקחת בחשבון שמדובר במאות עורכי דין, בהליכים שעלולים להימשך שנים ארוכות, מה שמצטבר לסכומי כסף אדירים. דבר אחד כשזה יוצא מתקציב הסנגוריה הציבורית, ודבר אחר כאשר מקצים לכך תקציב מיוחד, בתעריף גבוה יותר ככל הנראה, כיאה לשוק הפרטי. מה יגידו על כך משפחות וקרובים של הרוגים בטבח, שכספם יממן למרצחים הגנה יוקרתית? זה עלול בסבירות גבוהה ליצור משבר חמור מאד בעם. זו פרקטיקה שאינה נהוגה כלל, ולהתחיל בכך עם מחבלי נוח'בה פשוט מרגיש לא נכון.

אני רוצה לטעון שהפתרון הראוי, בדמות מרעול עיזים קטנטן שאין איש עובר בו, הוא אותו הפתרון שהלכו בו פעם אחת בלבד עד עכשיו, במשפט אייכמן. אין עוררין על כך שיש מקום להשוואה בסדרי הגודל בין האירועים, וייתכן שלאור כמות המחבלים המשפט שלהם אף יעפיל במושגי גודל השעה על משפט אייכמן. ישנו חריג שבחריגים, המאפשר לנאשם למנות לעצמו עורך דין שאינו אזרח ישראלי, בהתקיים מספר תנאים:

1. הנאשם אינו אזרח ישראלי.
2. הנאשם מואשם בעבירה שדינה מיתה, לפי חוק למניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, או לפי חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם.
3. נדרש אישור שר המשפטים למינוי.
4. על הסנגור להיות מוסמך לעריכת דין בחוץ לארץ.

על פניו, אם יופיעו בכתבי האישום עבירות של ניסיון לביצוע רצח עם – ניסיון שהיה צולח אם המחבלים היו ממשיכים באין מפריע – יוכלו המחבלים למנות לעצמם ייצוג של עורכי דין מחו"ל באישור שר המשפטים. קל להאמין שיהיו מי שיקפצו על ההזדמנות לייצגם, אויבים לא חסרים למדינת ישראל בשעה זו.

הפתרון מעורר חששות רבים, ובעיקרם החשש להכניס אל המדינה ואל לב ההליך הכה רגיש בלאו הכי גורמים זרים שלא חפצים בייקרנו. מי יודע איזה נזקים יחוללו, מה ידליפו ומה יפיצו בתקשורת העולמית. מצד שני, ייצוג זר עשוי דווקא לשוות להליך מראה הוגן יותר כלפי חוץ, שכן המחבלים יזכו להגנה אוהדת. מי יאמין שעורך דין ישראלי אכן יעשה עבודתו נאמנה? בצדק. כך, אם וכאשר תהיה הרשעה, תהיה אמינותה פחות מוטלת בספק. ישנה גם התקווה שקיום ההליך בצורה הזו תספק ראיות לכל אותם שונאי ישראל ספקנים שמקשיבים לרוג'ר ווטרס וטוענים שאין ראיות לטבח, לאונס ולמעשי הזוועות שביצעו המחבלים.

זו דרך עקלקלה ובוגדנית ללכת בה, אך כאשר האלטרנטיבה כוללת זלזול בכאב של משפחות רבות והחרפת המשבר הפנימי בעם, מדובר ברע במיעוטו. שיבואו שונאינו לייצג את המחבלים, וייווכחו בעצמם בגודל הזוועה ובהיעדר האנושיות של מרשיהם. שיבואו. אנו נדאג למשפט צדק ולהוצאת האמת לאור.