התפיסה הצה"לית של סיכול בכירים, הסתמכות על טכנולוגיה והימנעות מהכרעת האויב, כשלה בשבעה באוקטובר. את "לוחמת הכורסא" צריך להחליף בניצחון
בהשפעת אווירה עולמית של "קץ ההיסטוריה", שינויים בחברה הישראלית ופריצות דרך מרהיבות בתחומי טכנולוגיות האש-מנגד והאיסוף המודיעיני, צה"ל הגיע בתחילת המאה למסקנה שלא נדרש יותר להביס את האויב ע"י הכרעתו ושלילת יכולתו הפיזית להילחם, אלא ניתן להסתפק בהרתעתו מלרצות להילחם; זאת, בעיקר ע"י חיסול מפתיע מרחוק של מפקדים וגורמי מפתח אחרים.
למדיניות "המלחמה מהכורסא", הייתה כפי שנלמד במלחמת לבנון השנייה ובעקבות עשרות חיסולי בכירים, השפעה מעטה ביותר על נחישותו של האויב לנצח את ישראל ועל הכנותיו והיערכותו למימוש מטרותיו.
בביטחונה של ישראל, לעומת זאת, המדיניות החדשה חוללה שמות; ניתן ללמוד על כך 1. מחוסר מוכנותו של צה"ל למנוע את כיבוש הנגב המערבי ויישובי הצפון במגננה של ה-7 באוקטובר, 2. מהתמשכותה של המתקפה המשונה שהוא מנהל להסרת האיום בדרום 3. ממלחמת ההתשה הארוכה והשוחקת שהוא מנהל בצפון, בגלל חוסר יכולתו להסיר במקביל להסרת האיום בדרום, גם את האיום בלבנון.
קשייו של צה"ל להסרת האיום ברצועת עזה, שעשויים להיות עצימים הרבה יותר בלחימה להסרת האיום בלבנון, הם תוצאה של מדיניות 'המלחמה מהכורסא';
בגלל המדיניות הזו צה"ל נכשל בהשגת מטרת המלחמה ב-2006; בגלל הנחה ששיגרת מבצעים מפתיעים לחיסול מנהיגים ומשלוחי נשק (מב"ם) מרתיעה את האויב מלפעול נגד ישראל, האיום על ישראל ברצועה ובלבנון הגיע לממדים מפלצתיים בשני תחומים ראשיים: יכולות הירי-מנגד על אזרחי המדינה ויכולות שחיקתו של הדרג המתמרן של צה"ל והיה ויופעל לכיבוש הזירות לשם הפסקת התשת אזרחי המדינה ביכולות הירי מנגד.
צמיחת האיומים המפלצתיים על פני הקרקע ומתחתיה, לא הופרעה ע"י צה"ל משמעותית, גם כשלצבאות הטרור הנייחים נוספו כוחות מתמרנים וכך בנוסף על איום התשתה ושחיקתה של ישראל בירי מרחוק, נוסף גם האיום הישן של כיבוש שטחים ויישובים בעומק המדינה.
כנגזר ממדיניות הביטחון הבסיסית של ישראל שנקבעה אחרי מלחמת העצמאות, שלפיה ישראל לעולם לא תגן על עצמה בשטחיה, אלא תעביר את המלחמה לצד השני, התווספותו של האיום לכיבוש שטחי המדינה, חייב את מפקדי הצבא לקום מהרביצה בכורסת הטכנולוגיה, להתייצב מול הדרג המדיני ולתבוע ממנו בנחרצות, לצאת למלחמת מנע ייזומה להסרת האיומים ע"י כיבושם, מוקדם ככל האפשר, של הרצועה ודרום לבנון,
כך בדיוק נהגו מפקדי צה"ל בעבר: דיין, שלחץ על בן גוריון ערב קדש לתקוף את הצבא המצרי כדי מנוע את הצטיידותו בציוד סובייטי שובר שוויון; מטכ"ל 67, שלחץ על אשכול לאפשר לצה"ל לכבוש את סיני לפני השלמת הזרמת כוחותיו של הצבא המצרי לחצי האי; דדו, שבבוקר ה-5 באוקטובר 73, לחץ על דיין לגייס את כל המילואים ולא רק את חלקם ולהקדים למתקפה הערבית הצפויה, מתקפת מנע אווירית של חיל האוויר; רפול, שב-1981, חרף התנגדויות פוליטיות והתנגדויות נמרצות בתוך מערכת הביטחון, דרבן את בגין להשמיד את הכור העיראקי; רפול ושרון, שלחצו על בגין לממש את תוכנית אורנים שנועדה להפסיק את ירי הרקטות על יישובי הצפון באמצעות סילוקו של אש"ף מלבנון (לימים, עם השינויים שחלו בחברה הישראלית, לחצם של 'הסוסים הצבאיים האבירים' על הדרג המדיני, לחץ שהחברה ראתה בו מקור גאווה ושהיה כמובן לגיטימי לחלוטין ונדרש מקצועית צבאית, נחשב להולכת הממשלה שולל).
הסוגיה אם מפקדי צה"ל מילאו את חובתם המקצועית וכמו מפקדי העבר היו נחרצים בתביעתם מהדרג המדיני ליזום מלחמת מנע, אך הדרג המדיני דחה אותם, תיבחן ע"י וועדת החקירה לחקר המלחמה; המדינאי מצידו, יידרש להסביר לוועדה מדוע ישראל לא פעלה בעשורים האחרונים לאור מדיניות הביטחון הישראלית הבסיסית שעוצבה כבר "ביציאה מהגדר" בלחימה נגד הטרור הערבי בשנות ה-30 – מדיניות שלפי הידוע לא שונתה ואף ראש ממשלה לא הודיע בכנסת על שינויה.
דבר אחד וודאי לחלוטין: למרות האיום הממשי שנוצר לכיבוש יישובים ושטחים בתוך ישראל ע"י כוחות מתמרנים, שנבנו והתאמנו בצמוד לגדרות המערכת בצפון המדינה ובדרומה, ההגנה על הגבולות לא השתנתה; היא נשארה, כפי שהיא הייתה לפני הופעת האיום החדש – כלומר, הגנה למניעת חדירתם של מחבלים בודדים וגם זאת, תוך הסתמכות על קבלת התרעה מודיעינית מצבית, שסיכויי קבלתה הם נמוכים מאד.
חיסולו המרהיב של דף שייך לעידן מדיניות "הלחימה מהכורסא" שקרסה בבוקר ה-7 באוקטובר יחד עם גדר המערכת.
גם אם חיסול דף ירתיע את ראשי חמאס ואפילו יגרום להם להיכנע, תהיה לכך השפעה מבוטלת בלבד על מימוש המטרה המדינית שצריכה לעמוד עתה לנגד עיני צה"ל ומפקדיו שהיא הסרה של האיום שנוצר ברצועה, כדי להשיב את חיי אזרחי ישראל בדרום המדינה ובמרכזה למסלולם הרגיל.
כנגזר מהמטרה המדינית על צה"ל להשלים את השגתם של ארבעה הישגים צבאיים מובהקים ראשיים: ניתוקה הפיזי המוחלט של הרצועה ממצרים בציר פילדלפי, מעל פני הקרקע ובמעמקיה; איתור וחיסול כל מערך המנהור, חיסול האמל"ח שנמצא ברצועה והאמצעים לייצורו וטיהורה של הרצועה ממקסימום טרוריסטים.
אם טרוריסטים שעדיין יישארו ברצועה ינותקו לחלוטין ממצרים, יישארו ללא מנהור, ללא אמל"ח וללא אמצעים לייצורו וצה"ל יוכל לקיים שיגרה קבועה של פשיטות לכל פינה ברצועה כדי לטהרה מקיני טרור לפני הפיכתם לפעילים, סבב המלחמה הנוכחי נגד חמאס, יסתיים, כמו סבבי מלחמות הכרעה קודמות נגד הפלסטינים וצבאות ערביים, בניצחון חרוץ. תרומתו העיקרית של הניצחון החרוץ תהיה בנוסף להשבת החיים האזרחים לסדרם, בהרחקתו ככל האפשר של סבב המלחמה הבא.
מבצעי חיסולו המוצלח של דף ראויים לשבחים, אך לא בכירים שמשתבחים בחיסול.
מהשתבחותם לא מובן אם תודעתם כבר קלטה את גודל האסון שמדיניות "המלחמה מהכורסא" המיטה על ישראל ושממיטה על תושבי צפון המדינה גם כיום, בעקבות כל חיסול "מוצלח" "מפתיע" שמתבצע לאורה.
ד”ר חנן שי הוא אלוף-משנה במילואים, מומחה בחשיבה ותכנון אסטרטגי צבאי ומדיני, פיתוח מנהיגות, וקבלת החלטות ועבודת מטה, וחוקר במכון משגב.
מאמר מצוין. אבל חסרה לטעמי התייחסות לדוקטרינת הדאחיה 2008 ודוקטרינת אייזנקוט 2015 עיצבו את תפיסת הביטחון הא-סימטרית שבסיסה חוסר רצון להילחם ושימוש במושגים כמו צריבת תודעה, הישגים, התרעה וכיוצא בזה. צה"ל נתנה שנים על בסיס ההנחה שבכל מלחמה התפקיד שלו הוא קודם כל להסיר את האיום כלומר ב 7.10 לסלק את הכוחות הפולשים, ולאחר מכן לתקוף תשתיות אזרחיות בעוצמה גדולה במטרה לצרוב תודעה ולהתרתיע מפני הפעם הבאה, ולצד זאת לגרום לאוכלוסייה המקומית ללחוץ על ארגוני הטרור כדי שאלו יסכימו להפסקת אש בתנאים אשר נוחים לישראל. זאת תפיסת הביטחון, אין שם הכרעה, רק תגובה חזקה שאיכשהו במוחם הסהרורי של מי שהגו זאת אמורה לגרום לאוייב לחתום על הסכם "נוח" לישראל ולהרתיע אותו מלפעול שנית. בתפיסת הביטחון הקלוקלת הזו יש משקל עודף ליחסי ציבור ותעמולה, ולראייה מה שצה"ל עושה 9 חודשים בעזה זה בעיקר מוכוון לצרכי "תודעה", נחריב את עזה מן היסוד לא במטרה להכריע שהרי המחבלים ברובם במנהרות אלא במטרה לצרוב תודעה, להראות מה עשינו להם, ולקוות שתושבי עזה יישברו ויפעילו לחץ על סנוואר. זה נכשל, צריך לומר זאת בריש גלי. צה"ל לפי כל המפות כבש אולי שליש מהרצועה, וגם מהם נסוג. המכה לחמאס היא גדולה, אבל כתוצר לוואי לאסון שפוקד את עזה. ברמה האופרטיבית, עד שצה"ל לא נגע בפילדלפי חמאס לא הרגיש מאוים, וגם אחרי אני לא בטוח שהוא חש מאוים בהנחה שצבר אמל"ח, דלק ומזון במנהרות ללחימה ארוכה ביותר. וכל זה לפני שנגענו בלבנון, צה"ל במתכונתו הנוכחית לא מסוגל לתמרן בלבנון, לא ערוך לכך בשום מובן מאחר וכבר עשור מתאמן ונערך לפי דוקטרינות לחימה א-סימטריות ופוסט מודרניות שתכליתן מכה אווירית חזקה ותמרון שרובו הוא לא יותר מהצגה כלפי חוץ, ללא אסטרטגיה מגובשת להכרעת האוייב.
שמו של "פילוסוף התודעה" של צהל, וזה היה בתקופת בוגי כרמטכל, הוא ד"ר שמעון נווה.
ב"ה
הלוואי שהתובנות המשמעותיות שנכצבו יחלחלו לדרג המדיני.
האם עם ישראל מבין כאן מהי מהות הכשל בסימון וי בצומת טי ?
היכן הנחישות שאפיינה את מדינת ישראל בשנות החמישים של המאה הקודמת?
תיקון: מהמטרה המדינית הזו הגזרת עוד מטרה חמישית לצה״ל: חיסול השלטון האזרחי הקיים ברצועה ותפיסת השלטון בידי ישראל. זהו תנאי הכרחי לדה-נאציפיקציה.
למה להסתפק בלדחות את האיום הבא כשאפשר למנוע אותו לגמרי? אם קצת רצון בארי תהיה מסוכנת כמו יטבתה.
הכל דיבורים
עד שלא יהיה ברור לאוייב שחיילנו ומנהיגנו הצבאיים והפוליטיים חדורים נחושים מוכנים להקרבה אישית לעם ולמולדת כפשוטו הדבר לא יתקדם למטרות הנכונות הנדרשות.
חלק מן הציבור. זה המכונה הוזה ואולי אמוני (מדויק יותר) כבר במקום נותר לשאר להתקדם אליו
ש
צודק במאה אחוז
חכמי חלם אמרו צבא קטן יעני סירת מברק והלאה בוגי יעלון שגר אלפייר הזה
ההסתמכות על טכנולוגיה נובעת מהצורך לפצות על חוסר בחיילים. מחסור שקורה כי פוטציאל הגיוס בא מהחילונים, מהדרוזים ומההציונות הדתית בלבד, שמהווים יחד כ- 55% מהאוכלוסיה. הגיע זמן לפי כתבת "מידה", לגייס גם חרדים וגם ערבים.
הסבר מדויק
לא חסרים חיילים! צהל בן 12 האוגדות של מלחמת לבנון הראשונה הסתמך על שנתונים כמעט במחצית הגודל מהיום.
הקונספציה היא שצריך להתבסס רק על יחידות עילית , נגיד טנקי מרכבה 4 בלבד, שהן מאוד יקרות, ולוותר על יחידות סוג ב, נגיד טנקי מרכבה 3, ויחידות סוג ג, חיר קל שעושה אבטחת ישובים ושמירת גבולות.
אותו דבר קורה בחיל האוויר שמבזבז את כספנו על מטוסי אף 35
אין כמו התקפה וככל שנעשה ללא מה יגידו בעולם כך יטב לנו . בתחילת המלחמה היו הפגנות בעולםבעד ישראל ומהר מאוד שהתהפכו עלינו . פעם ההינו עושים הקש בגג וכל מני המצאות ששידרו חולשה זה צריך להסתיים להרגיל את כל מבקשי רעתינו נגמר עידן ההפלגה והפחד שהם יפחדו הם מתחננים להפסקת אש.
מסכימה. התקפה ורק התקפה, לא לתת להם להספיק להרים ראש. חיסול מפקדים זו המכה ששוברת אותם.
טוב לדעת.שיש "תכנון צבאי אסטרטגי". נראה שמפקדי צהל והמדינאים לא מבינים כלום ולא רואים כלום במשך עשרות שנים ואזרחי ישראל באשר הם נמצאים במדיניות של ברווזים במטווח ומשחק הכסאות האזרחי: מה שיוצא אני מרוצה.
בושה להם. גועל.
זו לא ההשפעה של לוחמת הכורסה
זו השפעה של קצינים בכירים בצה"ל שהפכו להיות סמולנים ומפחדים ממלחמה .
צריך לגעת באמת לא ללכת סחור סחור .
זה התחיל בגנץ להמשיך עם אייזנקוט ושאר הקצינים שמתקדמים בגלל דעה פוליטית "נכונה" .
כל הקצונה הבכירה כולל אהוד ברק צריכים לעמוד לדין ולסיין את החיים בכלא
צודק. עד שלא יעמידו לדין את כל מחרחרי המלחמות בתוכנו כדוגמת אהוד ברק וכל הלשעברים למיניהם שרובם היו בדרגים הכי גבוהים בצהל והשיקמות ברסלר שחושבת שהיא " ז'אן דארק" הישראלית . חבל אנחנו צריכים להפסיק את המלחמות הפנימיות שלנו. חיילינו נלחמים ומקריבים את חייהם ואת עלומיהם ואלה עם ההפגנות המטופשות נותנים דלק לאויבינו. הם מוכנים לשרוף את המדינה כי הם לא בשלטון כשלמעשה הם שם רק לא באופן רישמי
אנחנו מובסים ומורתעים. מה עשינו כשגילינו את המנהרות בצפון? כלום,כי פחדנו. אנחנו צבא תבוסתן.
לא מדויק ! תלוי כמה ובאיזה קצה אתה מחסל בכירי אוייב . עד עתה זה היה מעט ורגוע !
צהל הוא פולטי על מלא מאד חבל רק רחמי שמים ממשלה חלשה רמטכ״ל שלא סופר את ראמש ככה זה נירא אבדנו את ההתרעה לא חוכמה שיום. ולילה ביבי ביבי
לצערי לא יקרה עם ההנהגה השפנפנה והיהירה הזו
כתבה מצוינת,
להערכתי יש בעיה בתפיסת הביטחון.
מרגע שיש כוחות כובשים מחוץ לקו הגבול של ישראל, אנו מחויבים להגדיר שטח סטרילי לכל אורכה ורוחבה של המדינה, בינינו לבין " שכנינו".
המשמעות רצועה מקיפה שרוחבה לפחות 20 קילומטר.
המשמעות של רצועת הגנה שכזו היא ניקוי כל רצועת עזה מהאוכלוסיה, פינוי דרום לבנון מהאוכלוסיה ופינוי כל האוכלוסיה לאורכה של מדינת ישראל.
רק אז. תהיה לנו רצועת הגנה ואחרי 5 שנים גם כל מדינות העולם יחזרו לאהוב אותנו.
בנוסף השארת המצב הקיים מוביל להרג בלתי נגמר לכל הצדדים והפיתרון שהצעתי יעצור ויסיים הרג ושליטה שלנו על אוכלוסיית אוייב
אין דבר ששובר צבא או אירגון יותר מחיסול מנהיגיו. ושום. " מומחה " או גנרל או אלוף לא יצליח להזים את השיטה (ח ח ח והכרנו את המוחים, זיו, דרוקר, חמו, והג'ינג'ית שהפכה ממומחית לפסטה ולאקונומיקה לפרשנית צבאית, רק אצלנו זה יכול לקרות.
ולמה? כי המנהיגים מובילים. מעודדים משמשים דוגמא, וכשאחד כזה מחוסל זו שבירה.
ואני סטמכת על ביבי. עד עכשיו ניצח בכל, אז למה לשנות? כדי שנפסיד במלחמה, כדי שתצליחו להכשיל אותנו ?