הפרסומאי והיועץ הפוליטי לשעבר גיל סמסונוב ישב עם אורנה ישר לשיחה השלישית בסדרת מפגשים על ספרו החדש "הבגינים"
בפרק השלישי והאחרון בסדרת "הבגינים" שוחח ד"ר גיל סמסונוב עם אורנה ישר בפודקאסט "זווית ישרה" בראשית דבריו על אנשי המחתרות שניסו למצוא את דרכם לאחר פירוקן: "אין שום הכרה בגבורתם, כאשר היו במחתרות הם הרגישו בצדק אמיצים, גיבורים ונחושים שגירשו את הבריטים וכשהם יצאו מהמחתרת הם פגשו שנאה, הסתה, הדרה וקיפוח. הם ראו משפחות הרוגים שמודרות מבתי העלמין ומ"יד לבנים", הם מודרים מהמורשת, מעמוד האש של החברה.
ד"ר סמסונוב מציין לדוגמא את משפחת ויליסר ששני בניה נהרגו, אחד בשורות אצ"ל ושני בשורות צה"ל. הראשון אינו מונצח. ההורים קיבלו מכתב מבן גוריון רק באשר לבן שנפל בצה"ל. אב המשפחה החזיר את המכתב לבן גוריון באומרו: "שני מכתבים או אף אחד". פצועי אצ"ל ולח"י לא קיבלו פיצויים ועזרה מהמדינה, הם התקשו למצוא עבודה. בספרי ההיסטוריה ובתקשורת הם מוצגים כרוצחים, כחברי כנופיות, כפאשיסטים – הם לא נחשבים גיבורי ישראל.
ד"ר סמסונוב התיחס למנחם בגין שנכשל בבחירות אך זכה לאהדה רבה: "הוא קיבל מעט מנדטים במשך שנים רבות, הוא לא הצליח להביא שלטון. התומכים איתו באש ובמים, מי שמעז לומר מילה על בגין – אוי ואבוי לו". תנועת החירות הלכה מדחי אל דחי, היא היתה מבודדת אפילו מבני הברית הטבעיים שלה – הציונות הדתית שהולכת עם מפא"י.
על השאלה כיצד שרדה והתחזקה תנועת חירות, משיב סמסונוב: "הרעיון של ז'בוטינסקי היה חזק נורא, אנחנו לא מכירים אידאה בימינו. בגין היה מיתוס של יהודי גלותי, לקולו יצאו הלוחמים לפעולות נועזות במרד, נהרגו, נפצעו, הוא היה היה מאגי.
ד"ר גיל סמסונוב מציין פרט מעניין לגבי לוי אשכול: "הוא היה המנהיג הכי פתוח, הכי דמוקרטי מבין המנהיגים. הוא התיר להעלות את עצמותיו של ז'בוטינסקי לארץ בניגוד לבן גוריון שלא התיר על אף שז'בוטינסקי ביקש בצוואתו להעלות אותן אחרי שתוקם מדינה יהודית. בהלווייתו של ז'בוטינסקי שהתקיימה בישראל 24 שנים לאחר פטירתו השתתפו עשרות אלפי אזרחים – זה היה רגע של שינוי".
