"פותחים שבוע": "ישראל נלחמת גם את מלחמתה של ארה"ב"

לאחר פרסום חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג על "מעמדם הלא-חוקי" של היישובים היהודיים ביהודה, שומרון ומזרח ירושלים, דניאלה וייס – יו"ר תנועת "נחלה" להתיישבות יהודית בארץ ישראל נערכת דווקא להרחבת פעילות ההתיישבות, בכלל זה ברצועת עזה. בראיון לתוכנית "פותחים שבוע" של אורנה ישר ואלדד בק, מעריכה וייס, שאמירתו של רה"מ בנימין נתניהו כי התיישבות יהודית ברצועה "אינה מציאותית" לא מהווה התנגדות להקמת ישובים יהודיים באזור זה.

"אני מכירה את בנימין נתניהו אישית ואני מכירה גם את הניואנסים בדבריו. הוא לא אמר 'נייט' (לא ברוסית), הוא אמר שזה לא ריאלי. אז אנחנו, עם ישראלי, יודעים לעשות את הלא ריאלי לריאלי. זו הייתה הזמנה למחול. לא ריאלי? בוא אני אראה לך שזה ריאלי. לפני 50 שנה הסתכלתי מפתח תקווה להררי שומרון החשוכים, שקראו להם 'הררי החושך', ומי חשב שנראה שם כל כך הרבה אור. עכשיו יש עדנה לנעמי שמר, שצעדה איתנו להרי שומרון. איך היא קראה לנו? אנשים משונים, שמשתמשים בסיסמא מיושנת – ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. והנה, ממציאות של הררי חושף הפכנו למקום שיש בו 850,000 מתיישבים. הרבה פעמים אמרו לא ריאלי, והלא ריאלי הפך לריאלי. מבחינה תקשורתית והסברתית, המשפט הזה של נתניהו עשה חסד גדול מאוד עם ההתיישבות בעזה. הוא ממש פתח לנו פתח גדול. הגרעינים הולכים ומתעצמים, ואנחנו מתכננים אירוע ענק בט' באב בציר נצרים עם אלפי יהודים שיקראו את מגילת איכה ויבצעו קינות ושם נתחיל את הצום. אנחנו נערכים לתחילת ההתיישבות בעזה. החיילים משתוקקים, שיגיעו כבר ראשוני המתיישבים. תמיד ראינו בתולדות הציונות – צבא, ביטחון, התיישבות וחלוציות תמיד הולכים ביחד".

בעניין הסנקציות שמדינות מערביות, בראשן ארה"ב, מטילות על מתיישבים וארגונים יהודיים "קיצוניים", אומרת וייס:

"יש משהו אינפנטילי במדינות גדולות כארה"ב וקנדה. באמת נראה להם, שאפשר לסגור את המוח והמחשבה באמצעות סגירת חשבון בנק? את מי שוברים ע"י סגירת חשבון בנק? את מי שמוכן לתת את עצמו, שמוכן לנסוע כל יום עם ילדיו במקומות מסוכנים?! אב לשמונה או עשרה ילדים שנלחם עכשיו היכן שהיה הישוב נצרים? ברוב החשבונות הרי אין אוצרות גדולים. אולי טראמפ ייבחר כנשיא והוא יסגור לנו את המינוסים. זו יכולה להיות תפנית מעניינת".

הפרשן ליחסי ישראל וארה"ב, יורם אטינגר, שבעבר כיהן כשגריר לענייני הקונגרס האמריקני בשגרירות ישראל בארה"ב, צופה שרה"מ נתניהו ידגיש במהלך ביקורו השבוע בוושינגטון ובנאומו בקונגרס את העובדה שהתקיפה החות'ית על תל אביב מדגישה את האיום האיראני על ארה"ב ובעלות בריתה במזה"ת.

"זו התגברות של האיום האסלאמי על היעד הראשי של הטרור האסלאמי שהוא 'השטן האמריקני הגדול'. אחרי 45 שנים בהן משטר האייתוללות באיראן נהנה מאופציה דיפלומטית אמריקנית, שהרעיפה על האייתוללות מאות מילארדי דולרים ובכך רק שדרגה את מכונת הטרור האסלאמי האנטי-אמריקנית, הפועלת גם במזה"ת וגם בדרום אמריקה, אני מקווה שנתניהו יקרא למחוקקים ולציבור האמריקני שהמשטר האיראני חייב להיות מטרה לשינוי משטר, אם רוצים באמת לצמצם את אי היציבות במזה"ת. אסור לנתניהו לפספס הזדמנות כל כך חשובה ולפנות דווקא לציבור הישראלי. אני מקווה שרה"מ יתמקד לא בנושאים בני רגע, אלא בנושאים ארוכי טווח. המלחמה בטרור האסלאמי היא מלחמה רב-דורית, וישראל נלחמת את מלחמתן של המדינות הדמוקרטיות בעולם ובראשן ארה"ב. לכן, אני מקווה שהוא ידגיש ואמר בצורה מאוד ברורה: כל לחץ על ישראל להוריד הילוך במלחמה מול החמאס או להפסיק את המלחמה מול חמאס זה יהיה גול עצמי של האמריקנים".

באשר לאפשרות שהנשיא ג'ו ביידן יפרוש מהמירוץ לנשיאות ובמקומו תתמודד על התפקיד סגניתו קמלה האריס, מציין אטינגר שהאריס עוד בהיותה סנטורית לא נמנתה על התומכים בהרחבת הקשרים בין ארה"ב וישראל:

"האריס נטולת ניסיון לחלוטין גם בנושאי פנים וגם בנושאי חוץ. שלוש וחצי השנים בהן כיהנה כסגנית נשיא הוכיחו עד כמה היא לא נמצאת ברמה אפילו הבינונית הראויה לתפקיד. כלומר אם היא תהיה מועמדת והיא תזכה, מחלקת המדינה האמריקנית תחגוג ותהיה הגורם שיקבע את מדיניות החוץ, עוד יותר מתקופתו של ביידן. היום משרד החוץ האמריקאי, בין היתר בגלל עמדותיו של בלינקן שהוא אב טיפוס של ראיית העולם של מחלקת המדינה, דוגל בעמדה שאסור לארה"ב לנקוט מדיניות חד-צדדית ועצמאית אלא לפעול בתיאום עם האו"ם, עם ארגונים בינלאומיים כמו בית המשפט הבינלאומי, בתיאום עם האירופאים. זו גישה שונה ב-180 מעלות מהגישה בה נקט טראמפ, ואין לי ספק שהוא גם ימשיך בה אם יזכה. ניצחון של טראמפ יביא לכך שהשפעת האו"ם על מדיניות החוץ של ארה"ב תיעלם לחלוטין. המינוי של הסנטור ואנס כמועמד לסגן הנשיא רק מחזק את ההערכה הזו. האיש הזה הוא בעל שכל בריא. הוא לא רוצה לשעבד את ארה"ב לגחמות של האו"ם, שהוא גוף אנטי-אמריקני. חשוב לנו מאוד: הוא הבהיר כמה פעמים את ההבדל בין אוקראינה לישראל, ואמר שהוא מתנגד לסיוע לאוקראינה שאינה מחזירה דבר לארה"ב, אבל ישראל מקבלת סיוע חוץ והיא מחזירה לארה"ב בריבית דריבית".

הזמר דוד ד'אור מספר לרגל צאת האלבום החמישי של "שירת רבים" על העבודה על האלבום בצל טבח ה-7 באוקטובר:

"האלבום הוקלט אחרי השבעה באוקטובר, אבל את אחד השירים 'את אחיי אנוכי מבקש' כתבנו כמה ימים לפני שמחת תורה. האירועים כל כך צפופים, שאנחנו לא זוכרים הכל, אבל, כבר אז את אחיי ביקשתי. כבר אז היה לנו בלאגן מאוד גדול במדינה וגם אז אותם קולות שצצים כעת בחזרה היו זועמים וחזקים והרגשתי שהפירוד הזה עושה לנו משהו כל כך לא טוב. אי אפשר היה לצפות לתוצאה חיובית ממאבק כזה, משנאת חינם כזו. ב'שירת רבים' אנחנו עובדים על חיבורים, על אחדות. מאוד חשוב לנו להבין דרך התרבות, דרך המוזיקה שריגשה את אבותינו במשך מאות שנים, איך אנחנו מחברים גם את הדור הצעיר יותר, את הקהל העכשווי. כל הרעיון הוא לקחת פיוטים מתימן לצד פיוטים מפולין, ליצור להם עיבוד עכשווי ולהנגיש את הפיוטים לקהל שפחות הכיר אותם".

ד'אור מספר בראיון איך סירבו בגלגל"צ לשדר את האלבום הראשון של "שירת רבים" בגלל תכניו האמוניים ואיך הזמר האמוני חזר בכל זאת בשנים האחרונות לזמר העברי המיינסטרימי:

"לפני 18-19 שנים לא השמיעו כל דבר שקשור לזמר האמוני ברדיו המיינסטרימי. היו קסטות. לקב"ה היו תוכניות אחרות. התחילו להגיע למיינסטרים מאיר בנאי, חנן בן ארי, ישי ריבו, ופתאום נהיה גל של מוזיקה אמונית שהפכה להיות מיינסטרים. לא נדברנו כל האמנים בינינו ואמרנו: בואו נכתוב עכשיו משהו שמחובר לשורשים שלנו. זה סוג של השראה ואנחנו האמנים משמשים סוג של צינור, קטליזטור להתרחשויות שבאות אחר כך. מי דמיין שתפתח 'גלי צה"ל' ותשמע פסוקים שלמים מהתורה. העם צמא היום למקומות שמחברים אותו. אני לא אדם פוליטי. אבל, דווקא בתקופה הקשה הזו, שאני עובר אותה באופן נורא ואיום, אני גם שמח כי הכל מתגלה. מי שלא רוצה לראות את האמת כבר לא יראה אותה. אחרי ה-7 באוקטובר, אנשים שעדיין נאחזים בסיסמאות בהן נאחזו לפני ה-7 באוקטובר, אני כבר לא אוכל לשכנע אותם לשנות את דעתם. אני מרכין את הראש, כמו שיח בפני הרוח שיודע שכשהרוח תעבור הוא יוכל להזדקף שוב. החיבור בינינו הוא חזק מהכל. יש הרבה קולות, הרבה חול בעיניים, הפחדות, ניסיון להפוך אותנו למשהו שהוא לא אנחנו. אבל ה'אנחנו' הפנימי מתעורר ברגעים הכי מזוקקים. הוא עמוק והוא חזק".