כמו בשנות השלושים, כלכלת ארץ ישראל תלויה בפועלים ערבים זולים ולא מיומנים. הגיע הזמן לסיים את התלות הזאת
מבוא
המרד הערבי הגדול, מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, פרץ באפריל 1936 ונמשך בשני פרקים כשלוש וחצי שנים. היום, כעבור כמעט מאה שנים, המרד נמשך בצורה דומה מאד. בפרק הראשון של המרד ניסו הערבים גם למוטט את כלכלת המנדט, בפרק השני לא חזרו הערבים על הניסיון.
מבחינה צבאית נצחו הבריטים ומבחינה פוליטית נצחו הערבים. עם זאת, בתקופת המרד התעצם היישוב היהודי דמוגרפית, כלכלית וצבאית, ואילו הכלכלה והחברה הערבית התערערו. סביר שאלמלא המכה שספגו הערבים היו תוצאות מלחמת העצמאות טובות מבחינתם בהרבה.
הניסיון הערבי למוטט את הכלכלה התבסס על התלות בעבודה הערבית. המצב היום דומה, הכלכלה שלנו תלויה בפועל הערבי הזול והלא מיומן, והסגר שמוטל על יהודה ושומרון גורם נזקים כבדים לענפי כלכלה חשובים. למרות מרחק הזמן ושינוי הנסיבות יש דמיון רב בין אירועי 1936-39 לאירועי הימים האלו, גם במישור הצבאי וגם במישור הכלכלי, ויש מה ללמוד מההשוואה.
המרד מאפריל עד אוקטובר 1936
בפרק הראשון של המרד פעלו הערבים בשני מאמצים: צבאי וכלכלי. המאמץ הצבאי כלל חבורות חמושים, שהערבים קראו להן פלוגות, והיהודים כנופיות, שביצעו אלפי פעולות טרור וגרילה נגד הממשלה הבריטית והיישוב היהודי. המאמץ הכלכלי ניסה למוטט את כלכלת הארץ באמצעות שביתה ומרי אזרחי.
באפריל 1936 הוכרזה השביתה ובמאי הורחבה למרי אזרחי והפסקת תשלום מיסים. הוטל חרם על קשר מסחרי עם היהודים, הושבתו הנמלים והתחבורה, הופסקה אספקת המזון מהכפרים הערביים ליישובים היהודיים, נעצרה הבנייה והתעשייה, והושבתו השירותים הממשלתיים. במקביל שיבשו הפגנות והפרות סדר את החיים בערים, ואלפי פעולות חבלה גרמו נזקים משמעותיים לתעשייה ולחקלאות היהודית.
בזמן המרד תשעים אחוז מהחקלאים בארץ היו ערבים. הנמלים, הבנייה והחקלאות היו תלויים בחוסן ובהתאמה לתנאי הארץ של הפועלים הערבים. הערבים העריכו שהפסקת השירותים החיוניים תאלץ את השלטונות לקבל את תביעותיהם.
הציבור הערבי התמיד בתמיכה בשובתים ובפלוגות, למרות הסבל והקורבנות, במשך כחצי שנה. הערבים גייסו תרומות, היטילו מס על העשירים, קבלו מימון מבחוץ, והקימו קרן סיוע ששילמה משכורת ללוחמים וסייעה לשובתים. הערבים הקימו ועדות לתיאום הפעולות ולאכיפת השביתה, סיוע למורדים, ופגיעה במתנגדי המרד.
התגובה הבריטית
האסטרטגיה הבריטית הייתה רב מימדית: הגנה, התקפה והתשה, מערכה מדינית ומערכה כלכלית.
הבריטים אבטחו את הצירים, את מסילות הברזל והתשתיות, וחיזקו את ההגנה העצמית ביישובים היהודיים. בהתקפה פעלו הבריטים להשיג שליטה מבצעית בערים כולל הרס חלק גדול מיפו העתיקה. הבריטים גם התישו את הערבים במבצעי חיפוש פולשניים והרסניים ובמעצרים המוניים.
הבריטים התמודדו באופן פעיל עם האיום הכלכלי של השביתה והמרי. המורדים ידעו שלשלטון בארץ לא היה מימון מבחוץ, והאימפריה הבריטית הניחה שהשלטון במושבות כולל הוצאות הבטחון ממומן ממיסי התושבים. המושבות נועדו להעשיר את האימפריה ולא להעמיס על תקציבה. גם השירותים לאזרחים נשענו על אוכלוסיית המושבות: משטרה, דואר, הגנת הגבולות, תחבורה, תקשורת והספקה. כמובן שמזון חייב להיות מסופק מהחקלאות, שהיא ערבית, או מיבוא, דרך נמלים שערבים מפעילים אותם. מכאן ששביתה תאלץ את השלטון להתפשר עם המורדים כפי שקרה בסוריה ובמצרים.
השביתה היא כלי חזק אבל היא חרב פיפיות. השובת לא מתפרנס, והמארגנים חייבים לסייע לשובתים. מכאן שהשלטון הבריטי היה יכול לפעול בשתי צורות: למצוא חלופה לעבודה הערבית, ולהתיש את האוכלוסייה השובתת.
הבריטים החליפו נהגים ערבים ביהודים ובחיילים בריטים, מהנדסים של הצי הפעילו את הרכבת, הוקם נמל בתל אביב שהחליף את הנמל ביפו, יהודים החלו לעבוד בנמל חיפה, תחילה סבלים יהודים שעבדו בנמל סלוניקי בעזרת מתקנים פשוטים, ולבסוף טכנולוגיות מודרניות של קרוניות וטרקטורים. גם במפעל הבטון בנשר ובמחצבת מגדל צדק החיוניות החליפו יהודים את הערבים, וגם שם תרמה ההחלפה למעבר מעבודת שרירים לטכנולוגיות מתקדמות. משטרת המנדט גם הגנה על העובדים מפני אלימות המורדים. ממשלת המנדט שבעבר התנגדה לקריאת ההסתדרות ל"כיבוש העבודה" מצאה עכשיו בעבודה העברית בת ברית.
התגובה היהודית
היישוב היהודי, הפגין חוסן, כושר הסתגלות ותבונה מדינית.
היישוב נצל את השביתה הערבית לחיזוק הכלכלה היהודית, לניתוק הכלכלה היהודית מהערבית ולביטול התלות בערבים. חברת סולל-בונה, ספינת הדגל של העבודות הציבוריות, יצאה בזכות המרד מהמשבר, ובנתה בין היתר את גדר הצפון. ההתיישבות החקלאית היהודית הגבירה את תפוקתה כדי לחפות על העדר התוצרת הערבית.
המרד שימש זרז לפיתוח. הוחל בסלילת כביש תל-אביב חיפה כדי לעקוף את טול-כרם, שכם וג'נין. הוקמה תחנת הכוח רידינג ליד תל אביב כדי לייתר את הקווים מנהריים לתל אביב שבהם פגעו המורדים. נבנו עשרות יישובי חומה ומגדל כדי להפגין נוכחות ומשילות באזורים חדשים ולדחוק מהם את המורדים.
היישוב היהודי נצל את ההזדמנות כדי להפריד את הכלכלה היהודית מהערבית. יהודים כמעט לא הועסקו בחברה הערבית, ובעקבות השביתה הופסקה העבודה הערבית בחברה היהודית. ועדת פיל שחקרה את המצב בארץ בשנת 1937 תיארה את הכלכלה כ"חברה דואלית" שבה מתקיימות שתי כלכלות זו לצד זו. היישוב היהודי התבגר, הקים מפקדה ארצית להגנה, והוכיח עצמאות ביטחונית וכלכלית.
סיום הפרק הראשון של המרד
מצוקת השובתים והצורך לתמוך בלוחמים גרמו לחיכוכים, והביאו את הפועלים והחקלאים הערבים עד פת לחם. לעייפות ולעוני נוסף האיום בהטלת משטר צבאי. מעצרים מנהליים, חיפושים, עוצר, ענישה קיבוצית וצנזורה מתוקף תקנות שעת חירום המחישו את האיום.
כדי לאפשר לערבים מוצא בכבוד סידרו הבריטים פנייה של מנהיגי ערב לערביי ארץ ישראל להסכים להפוגה ולתת לבריטים הזדמנות להיענות לתביעותיהם.
עם תחילת ההפוגה טענו כל הצדדים לניצחון. הערבים השיגו הישג המדיני משמעותי, הובטח שתביעותיהם יענו וארצות ערב נרתמו למטרתם. הבריטים הרגיעו את הארץ, הקרינו עוצמה ושינו את מדיניותם לפרו-ערבית בהתאם לאינטרס האימפריאלי.
רלוונטיות למלחמה היום
המרד הערבי הגדול, כמו הגרילה והטרור של החמושים באיו"ש היום, הם המשכה של מסורת ותיקה, מסורת של העדר משילות ואלימות. המשותף בין שתי המלחמות הוא לכן רב. הטקטיקה והאסטרטגיה הערבית זהים, כך גם התנהגות האוכלוסייה. עמדת הכוח הכלכלית שהערבים האמינו בה אז לא קיימת יותר, אבל השבתת העבודה הערבית עדין כרוכה בנזק גדול. יש הרבה מה ללמוד ממלחמה שהייתה כמעט זהה למלחמה היום.
מאה דורות של חינוך מוסלמי הטמיעו בערבים שהליכה בדרך האסלאם ולחימה בכבוד כמוה כניצחון. כאז כן היום, עומדת המנהיגות בציפיות העם, ובעיניו מביאה לו כבוד. כאז כן היום, אפשר לנצח את הערבי, אבל הוא לא ירגיש מובס. אי אפשר לשנות תרבות, אבל אפשר להשיג שקט.
ניצול ההזדמנות להסרת התלות בעבודה ערבית זולה
בשנת המרד הראשונה ניסו הערבים להשבית את הכלכלה. הם הניחו שהפועל הערבי, החסון, הצייתן והמסוגל לתנאי הארץ הוא חיוני. התכנית הזו נכשלה כי היישוב היהודי הוכיח שהפועל היהודי הדעתן, המאלתר, והמסתגל לטכנולוגיות חדשות יכול לתפוס את מקום הערבי. כך היה בחקלאות היהודית המתקדמת, בתעשייה, וכך בנמלי הים.
התלות של ישראל בפועלים מיהודה ושומרון מעיקה על הכלכלה והחברה. התלות משבשת את שיקולי הבטחון, ומאלצת את ישראל להכניס עובדים מסוכנים בגלל החשש מנזק כלכלי. לא רק קבלנים גדולים ומפעלים חזקים תלויים בעבודה ערבית. כל מי שבונה בית או מפעיל שירות קטן לוחץ להתיר עבודה של ערבים בישראל.
זמינות העבודה הערבית היא מחסום להתפתחות טכנולוגית. עבודה זולה הופכת את ההשקעה במיכון ובטכנולוגיה ללא כדאית, והתוצאה היא פיגור ונזק כלכלי. ענף הבנייה הוא דוגמה מובהקת. הבנייה יקרה, אורכת זמן רב, האיכות לעתים נמוכה, ואין בענף רצון לקדם טכנולוגיות בנייה חדשות. התוצאה היא בנייה איטית, יקרה וגרועה.
גם בחקלאות הזמינות של עבודה זולה, מיהודה ושומרון או מתאילנד, מונעת מיכון ואוטומציה. כבר עשרות שנים שמכונות נכנסות לשדה חיטה ומפיקות באופן אוטומטי גרעיני חיטה וחבילות קש. אין סיבה שעגבניות שרי או קישואים ייקטפו ויארזו ביד. עבודה ידנית תהיה תמיד באיכות נמוכה מזו הממוכנת. גם ענף התיירות והמסעדנות בנוי על עבודה זולה. מסעדה לא תקנה מכונה לשטיפת כלים כי העובד הערבי זול יותר, ואף אחד לא ימציא חדר מלון שמסדר ומנקה את עצמו, למרות היתרון הברור, כל עוד יש עבודה זולה בשפע. הענפים האלו, וענפים אחרים כמו מכונאות רכב, גינון, אחזקה, נהיגה, ניקיון וכנראה עוד ענפים רבים, זקוקים לקפיצה טכנולוגית שממנה כולנו נרוויח.
הסגר ואיסור העבודה בישראל שהוטל עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל הוא הזדמנות פז. אפשר להביא במהירות עוד פועלים מתאילנד או מהודו, אפשר להחליף פועל זול ולא מיומן באחר, אבל הענפים שתלויים בפועלים האלו יישארו מפגרים. על ישראל לנצל את ההזדמנות שנקרתה על דרכה, לסייע במימון המיכון של ענפים מפגרים ובעידוד התעשייה לפתח חלופה לעבודה ידנית. את המערכות הממוכנות יפעילו פועלים ומהנדסים בשכר גבוה, כולנו נקבל שירות טוב יותר ומשכורות גבוהות יותר.
הפסקת העבודה בישראל תהיה מכה לכלכלת הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון. יש שחוששים שמכה כזו תביא עוני ואבטלה, תעודד רדיקליות וחוסר יציבות, ותקל על גיוס בתשלום של פעילי טרור.
לא ברור שעוני גורם לטרור. עניים מאד לא עוסקים בטרור לאומני כי מזון קודם ללאומיות. עשירים מאד לא עוסקים בטרור כי יש להם מה להפסיד. לא ברור האם במצב היום יותר עוני יגביר או יחליש את הטרור. כסף חיצוני יקנה אמנם יותר טרור, אבל גם יותר משתפי פעולה, ובוודאי יבלוט יותר בשטח ויקל על המודיעין.
מי שחושש מהאבטלה והעוני יכול להחליף את העבודה בישראל בדרכים רבות. אפשר להקים תעשיות קלות, שיספקו שירותים לתעשייה בישראל ובשכנותיה, כמו ייצור חלקי פלסטיק, חומרי בנייה, או חלקי מתכת. אפשר לפתח הספקת שירותים מרחוק, דוגמת תמיכה טכנית ותכנות, שיחליפו עובדים במדינות שבהן שכר העבודה גבוה. אפשר לייצר פרויקטים לשיפור החיים בערים ובעיירות הערביות כמו שיפור דרכים, תשתיות ובתי ספר. המימון לפרויקטים האלו יכול להגיע מהסיוע הבינלאומי, שהיום מתבזבז על שחיתות, ומגביית מיסים מסודרת.
התלות בעבודה הערבית היא בעיה מורכבת ושי לה פתרונות, יש היום הזדמנות וצריך לנצל אותה.
סיכום
העולם השתנה ונוצרו אתגרים חדשים. עם זאת הדמיון בין אתגר המרד הערבי הגדול והמלחמה היום בולט לעין. כמו אז גם היום נדרש לשלב שלושה מאמצים: מאמץ צבאי, מאמץ מדיני, ומאמץ אזרחי-כלכלי.
היישוב היהודי הקטן הפך למדינה עשירה וחזקה בה חי רוב העם היהודי. שלום לא השגנו, וכל עוד הערבים חיים בתרבות של הרס ומלחמה כנראה לא נשיג. אם נתרכז במה שהישג ידינו, ולא נרדוף אחרי הבלתי אפשרי, מובטח לנו שנמשיך ונפרח.
רעיון נהדר, למרות שאינני יודע האם בתנאים הכלכליים הנוכחים ישנן כל כך הרבה אפשרויות.
נקודה אחת שראוי להתעכב עליה הוא הטמטום שבטיעון עוני יביא לטרור.
אני מבין שעוני מביא לתסכול אבל שום דבר לא מחייב אף אחד להוציא את התסכול בצורת אלימות נגד השכנים(שגם לא קשורים, יש לפלסתינים ממשל משלהם שאחראי לדאוג להם), למעשה זו הדרך הכי פחות פרובוקטיבית שיש לטפל בתסכול הזה.
מי שבוחר דווקא בדרך הזו לא יכול לברוח מאחריות ולהפיל את זה על העוני.
כותב המאמר מאמין בכלכלכה מאורגנת. אני לא.
מה לעשות. עבודה ערבית זו עבודה ערבי. נכנסתי לדירה חדשה שנבנתה בידיהם וככה זה נראה. נורא!
שיילכו לאלף עזעזל
מסכים עים הרוב אבל לצערי אי אפשר להתנתק לחלוטין מידיים עובדות ענף החקלאות ןהמסעדנות לא ישתחררו מהתלות בידים עובדות עים ערבים או בילעדיהם
אין מה לעסות בלי עבודה ילכו לתרור
אני העסקתי בעבר כ 20 פלסתינאים והיום אפילו לא אחד מהם ואני מסתדר.קקל פיטרה עובדים והכניסה קבלנים ואלו הביאו פלסתינכים לעבודה במקום הישראלים בושה וחרפה אותו הדבר קורה גם בחברת החשמל אבל היא עצמה לא מכניסה לשורותיה פלסתינאים.הגיע הזמן לשנות את התזה שהדור הזה לא מסוגל לעבוד.דבר נוסף אין מתנות חינם שכל הכנופיה של דרעי יצאו לעבוד
חיל ביהוי וחיל חקלאות. קל יותר גם לייצר מסגרות חרדיות בחקלאות ובינוי.
שוב החרדים?
יש ידיים עובדות בשפע ובכמות .
חלק ניכר מהחרדים שלא לומדים בישיבה אבל כן רשומים בשביל המשכורת יכולים לעבוד בבניין אחרי הכשרה מקצועית מתאימה ומותאמת לאורח חייהם אין שום מניעה לשים מבנה יביא בתור בית כנסת באתרי בנייה וגם בחקלאות.
אבל צריך אומץ של המדינה להפסיק תקציבים לישיבות ולהגביל את התקציב לכמות מסוימת של לומדי תורה סתפ לדוגמא 3000 ושכל השאר ילכו לעבוד.
זה יהיה טוב למדינה ויהיה טוב גם בשביל המגזר החרדי
לצערי אין אומץ לאף ממשלה לבצע את זה וזה אחד הסיבות שהמדינה בדרך לחורבן בית 3
הכותב לא מתמצא במציאות ןלא מתייחס לענף העיקרי בנייה שבו העובדי הערבים מיומנים מאוד גם בחקלאות עם כל המיכון יהודים פשוט לא רוצים לעבוד
גם אם אי אפשר להוציא מהענפים הללו את העבודה הערבית, מיכון טוב יכול לצמצם משמעותית את כמות העובדים הערבים וזה כבר הישג לא קטן.
מעניין אז מה עושים ברוב העולם בלי פועלי בנייה פלסתנאיים, צא מהסרט יקח קצת זמן ויהיה חלופות טובות הרבה יותר.
אגב אני בעצמי נחלפתי צוותים מערבים לסיניים וזה הרבה יותר נוח ומהיר וטוב.
חחח…..
עם העם המפונק שלנו?
כל מה שיש לו בראש זה תכניות אוכל, מסעדות וטיולים.
הרעיון מצוין אבל…..
כנראה מגיע לנו חורבן בית נוסף.
מי שלא יכול לשים מקלדת בצד ולקחת טורי ליד
יורק בפנים של סבתא שצלחה את מאידנק בעור שיניה.
אין כבוד לשמאלנים
לחנך את כל יושבי הישיבות לצאת ולעבוד צריך נהגים מהנדסים בנאים קופאיים ועוד….בפנסיה אפשר ללמוד הצעירים לצבא לימודים ועבודה. הרמבם היה רופא הרבי מלובביץ מהנדס.
א לי תרדו מעבדתיים כאילו יש בהם עצלות. קודם כל הם אנשים צנועים לא רודפי בצע ולא מותרות .נסיעות לחו"ל בראש שלהם כל דרוש המון כסף. הילדים מתלבשים בצניעות . הם יש בנם הרבה נתינה זה החינוך שלהם תרומות לתת . המלחמה למדתי להכיר אותם עוד יותר.
בעיה נוספת היא שנותנים לקבלנים ופועלים ערבים להכנס לבסיסי צה״ל ולעשות כמעט כרצונם
הישמע דבר כזה ? ואז מתפלאים 7/10
לא יהיה
כל אניטיפאדה ניצחנו צבאית ואיבדנו שטח בפועל. אוסלו והתנתקות.
היום הלחץ הכלכלי ביהודה ושומרון יוביל לאינטיפאדה שבה ננצח צבאית ונפסיד את השטח.
אם החלטנו לשלוט בשטח עלינו לדאוג שהם יעבדו ושיחיו ברווחה כלכלית
התלות בנפט מאוד מסוכנת. הם מנצלים זאת ולכן בדרך זאת מנסים לפגוע בנו. למרות. שהם פוגעים בעצמם יוצר. הבעיה שדורות הם לא משתנים וממשיכים להתמיד רק לפגוע בנו. הצבא מבקש שניתן להם לעבוד בתוך הארץ וכך פיגועים לא יפסיקו. אנחנו הציבור נלמד להתמודד בלעדיהם ניצור קשר עם עובדים אחרים פחות להיות תלותיים בהם הם אהל הצבא חוסר על הטעויות כיום דורשים להכניס עובדים פלסתינים עוינים לפגוע בנו לא למדנו. רוצה גבולות שירים שיהיו מדינה עצמאית ולא ל
תלויים בנו . ואנחנו לא בהם .
מסיפורי פוגי אפשר ללמוד…
צריך לנצל את המצב הדמוגרפי, ולהפריד בין יו"ש לעזה.
אם נצליח נוכל לספח את יו"ש, לתת אזרחות מלאה לכל התושבים + לפרק את הרשפ ולהקים במקומה אוטונומיה ערבית בשליטה בטחונית ישראלית. ובא לציון גואל.
תשלח את הבן שלך לעבוד יום אחד בעבודות עפר או בנייה.
או בעצם תלך אצה לעבודת בעבודת הנל…. נראה אותך אם אתה מחזיק חצי יום!!
חצי יום ….
רק מרצה לנו מתןך החדר הממוזג שלך
אזרחות מלאה???
השתגעת לגמרי? אתה באמת רוצה לראות אותם משתלבים במערכות המדינה ומצביעים בבחירות לפני חינוך מחדש? איזו מדיניות אתה חושב שהם יקדמו?
אם יהיה משטר נשיאותי ובחירה ישירה בכמה סיבובים אז הרשות המבצעת תיבחר על חודו של קול ומספיק רוב יהודי קטן לממשלה יציבה.
כנל אם הכנסת תיבחר בחירות איזוריות מספיק רוב קטן ברוב האזורים כדי לייצר רוב גדול בפרלמנט.
אם המשטר יהיה "פדרלי" כל אחד יקבע מדיניות באזור לו.
יש שיטות
כתבה מצויינת. המסקנה ברורה זה הזמן להפטר מעובדים שגם רוצים את כספנו אבל בשורה התחתונה מייחלים להשמדתנו. הגיע הזמן לתעסוקה יהודית נטו גם אם ההתאמה תיהיה עם קשיים משוכות. הם צריכים להבין שמי שיפנה לטרור יפגוש כדור ברקה ללא פשרות ואין יותר משוואה שאם אין לך כסף אז תפנה לטרור כי אתה עני עד שיבנו שעדיין עדיף אני חי מעני בקבר. ואגב אם אנחנו רוצים לנצח את האוייב הוא חייב להפסיד אדמה כי רק ככה הם מבינים שהם מובסים ומזה הם גם הכי מפחדים מגירוש כיבוש והתיישבות כלומר נכבה2.
עם ישראל ראו הוזהרנו!
האמנם המחיר זול?
חיינו וחיי ילדנו זה זול?
האמנם המחיר זול?
חיינו וחיי ילדנו זה זול?
לא יודע מי מספר לכם,
פועלים מיהודה ושומרון הם לא הערבים שמחזיקים את הכלכלה.
30% מעובדי מערכת הבריאות בישראל הם ערבים.
ערביי ישראל, כמו העובדים בחקלאות בצפון, וכמו המחבל מנחף.
בהצלחה עם ההתנתקות.
עם עבודה ושת"פ על שמאלנים בני הקיבוצים בסוף שחטו את החברות הכי טובים שלהם.
מי שלא רואה כאן למחמת חורמה, מלחמת דת, חי על כדורים כמו צמרת צה"ל.
ומי יישא בעול? הישראלים(כולל כולם) יצאו לעבוד בשדות, או בבניין?
מאמר אדיר.יישר כח לכותב שמעניק השראה לקוראיו.
העבודה העברית הייתה דגל ציוני בעלייה בשנייה.
כיבוש העבודה של א.ד. גורדון היה ערך לאומי חינוכי ממדרגה ראשונה.
הנצחון איננו מושג מופשט ,חייב להיו בסיס כלכלי לטיעון ולא זחיחות דעת.
התשלום לאירועי השביעי לאוקטובר חייב להיות גם כלכלי!
כמו שנאמר:אין חדש תחת בשמש.
ביו"ש סבלו שנים ארוכות מהקפאה רשמית ולא רשמית. מחר מתחלפת ממשלה או ממשל בארה"ב וההקפאה חוזרת. צריך לבנות מהר כאן ועכשיו כשיש שרים המאפשרים זאת. אבל חולמים על עבודה עברית, התושבים חולמים חלומות גם כי קראו מאמר באתר מידה, התושבים יורים כדור לרגל של עצמם, בשם אידאל נחמד לא ראלי מונעים בניה בישובים!!! טירוף מערכות בשם ה', והעיקר- אין זמן
הכל נכון רק שהעיקר חסר. העסקת הערבים אינה מסיבות כלכליות. אם לא יתנו להם עבודה הכלכלה שלהם תקרוס ויתקצר לוח הזמנים לעימות מלא. לפחות, כך חושבים מקבלי ההחלטות והבוסים שלהם בצבא.
הבעיה העיקרית היא העדר הרצון להגיע לשליטה על יהודה ושומרון ושינוי האוכלוסייה. כל היתר, משני.
הכל נכון רק שהעיקר חסר. העסקת הערבים אינה מסיבות כלכליות. אם לא יתנו להם עבודה הכלכלה שלהם תקרוס ויתקצר לוח הזמנים לעימות מלא. לפחות, כך חושבים מקבלי ההחלטות והבוסים שלהם בצבא.
הבעיה העיקרית היא העדר הרצון להגיע לשליטה על יהודה ושומרון ושינוי האוכלוסייה. כל היתר, משני.
אמן היינו אמורים לעשות זאת מזמן
עוני אולי (וזה ספק גדול) מגדיל את כמות הפונים לטרור אבל גם מקטין את התקציב לקנות נשק.
עדיף 5000 טרוריסטים עם אבנים ובקת״בים מאשר 100 עם פצצות ורובים.
דיון חשוב. כותרת לא מוצלחת. "עבודה ערבית" היא ביטוי לא מכובד (למרות שהרמז כאן למאבק על "עבודה עברית", שהוא חלק מן האתוס שלנו). בישראל אחוז גדול מאוד של אזרחים ערביים והמיעוט הזה בדרך סלולה להיות אליטה בכל מובן. אם תנצח הפרטריוטיות הישראלית עבור כלל האזרחים, מצבנו האסטרטגי ישתפר ללא ומיידית. מי שמכיר את המדיניות האיראנית יודע כי הם חודרים בזריזות למקומות של רקב ופיצול. זו התמחותם ושם גם הסוד לתרופה.
עבודה יהודית בבניין אפשרית בחברה שלא תשאיר את כל הרווח אצל היזם, אלא העובד הפשוט ישתתף ברווח מעבר לשכר העבודה.
כל כך פשוט ועם זאת… לא יקרה
כתבת סיכום הסטורי נהדרת אבל איננה רלוונטית להיום כי צעירי הארץ לא מעוניינים לעבוד קשה, כולם רוצים הייטק, מחשבים מזגן וכסא, ואם אין להם הם עוזבים לנכר.
גם עבודות כמו רוקחות, אחים/ אחיות, ואה ועוד, עוברים כולם לחזקת הערבים. יהודים, לא מענינים בהם. עצוב אבל זה המצב. שלא לדבר על חקלאות, מוסכים, בנין ועוד.
א.לא יכולים בלעדיהם
ב.עבודה ערבית לא מה שהיתה פעם הרבה מהם עובדים יותר טוב משלנו.
ג. ההיתי רוצה לראות איך בתי החולים שלנו וקופות החולים לעבוד בלי הבני דודים.
מסכנה דיבורים כמו חול……
כל מילה בסלע ואין צורך להוסיף
הוצאת הערבים מהמשק הישראלי תביא להתרוששות מהירה של החברה הערבית ותהרוס את עמוד התווך של הקיום הערבי בא"י. הערבים המרוששים לא יפנו לטרור, אלא להגירה. זאת הזדמנות פז להגביר את ההגירה הערבית מא"י ולתמוך בה כספית ע"י הענקת 'סלי פליטה' לערבים שייהגרו מכאן. דרושה מדיניות אוכלוסין לאומית שתשים לה למטרה להוריד את מס' הערבים בא"י בחצי בתוך דור. במקביל חייבים להמריץ את עליית היהודים ארצה ולהביא הנה מיליוני יהודים וזכאי חוק השבות נוספים. עד 2050 אנחנו צריכים להכפיל את האוכלוסייה היהודית ל-15 מיליון ולהוריד את מס' הערבים ל-3-4 מיליון. בתהליך ההגירה ניפטר מאוכלוסיית האוייב. הערבים שלא ייהגרו יצטרכו להשלים עם היותה של ישראל מהים עד הירדן מדינה יהודית, ובתמורה יקבלו אזרחות וזכויות מלאות – לצד חובות מלאות, וקודם כל שירות צבאי. הערבים שיישארו יעברו את אותו התהליך שעברו הדרוזים לאחר הקמת המדינה, והיום אין לנו סכסוך לאומי / דתי עם הדרוזים. כך צריכים להיות גם היחסים שלנו עם הערבים שיישארו בארצנו.
מגיעים למצב שאצלנו בעמנו אין מי שיודע לעשות את כל העבודות הדרושות בכל משק לאומי.
לימדו את הערבים לבנות והיום אין יהודים שיודעים לעשות זאת.
צריך למנוע מהערבים ביהודה שומרון ועזה לעבוד במדינת ישראל – מה שייאלצם לחפש פרנסה במדינות ערב ולעבור לשם.
רק טיפשים יהודים מעבירים לידיהם ידע ויכולות שפוגעים בנו.
בדיוק כמו ששמעון פרס החליט פתאום שהוא פותח לערבים את כל מוסדות הרפואה ולימודי הרפואה בלי לעבור מבחני פסיכומטרי וראה זה פלא. כל בתי החולים בידיהם והיהודים נוסעים ללמוד ולעבוד בחו"ל.
כמה טיפשים היהודים.
אין להם מתחרים בין האומות.
היום מעז ערבי שהוא רופא לומר לנו שהוא זה שיטפל בנו.
היהודים במשך אלפי שנים היו ידועים כרופאים הטובים ביותר והנה לאן הגענו.
הדברים פורטו בדו"ח מבקר המדינה בנוגע להענקת רישיונות ללומדים רפואה ורוקחות בחו"ל, בפרט בארצות מזרח אירופה, שם גילה המבקר ליקויים חמורים.
במשטרה מדגישים כי מדובר בדפוס פעולה קבוע ומתמשך.
כך במסגרת החקירה נתפסו גם עלונים בשפה הערבית בהם כתוב: "אנו מבשרים בשמחה לסטודנטים המתקשים בהשלמת לימודיהם – אפשרות העברה לאוניברסיטאות בארמניה, גיאורגיה ללא הפסד שנים – מאוניברסיטאות אירופאיות וכו'… יכולת הסבה ממקצועות הטיפול הטבעי ופיזיוטרפיה, שמיעה ודיבור, לרפואה כללית או שיניים…". ובהמשך מצויינים גם פרטים לצורך יצירת קשר.
מדינת ישראל מוותרת על היכולת להכשיר את עתודת הרופאים שלה.
כמו כן מנצלת הרשות הפלסטינית את ישראל כדי להפוך את הטיפולים האיכותיים של בתי החולים הישראליים לעסק המגלגל מאות מיליוני דולרים – על חשבוננו.
על פי מקור ראשון, בכל שנה עשרות אלפי פלסטינים מקבלים אישורים לטיפול בישראל, מה שמהווה נטל כלכלי כבד מאוד על מערכת הבריאות. הישראלי הממוצע סובל מהתארכות זמני ההמתנה לתורים ולפגיעה בתפקוד הרופאים.
כמות המאושפזים האדירה אינה הבעיה היחידה, אלא גם משך האשפוז של הפלסטינים המאושפזים לפרקי זמן ארוכים במיוחד, מהחשש שאם יחזרו לתחומי הרשות, לא יוכלו לחזור להמשך טיפול עתידי בישראל.
זכור לכולם מקרה האשפוז של נכדתו של איסמעיל הנייה, בזמן מבצע צוק איתן. ראש הזרוע הצבאית של חמאס לשעבר סייע לאחותו לקבל את הטיפול האקסלוסיבי בישראל.
חמאס והרשות הפלסטינית הפכו את ההפניות הרפואיות שמוענקות לפלסטינים, לעסק שמכניס מאות מיליוני דולרים מדי שנה.
כך משתלטת ההנהגה הפלסטינית על תקציבים שמיועדים למימון טיפולים כאשר השימוש בכסף כלל אינו מתועד, ואין שום מנגנון שמאפשר בדיקה האם מי שזקוק לטיפול אכן קיבל אותו.
ריבוי הפלסטינים הנכנסים ארצה לקבלת טיפול מהווה גם איום ביטחוני.
השב"כ פירסם מסמך:
"ניצול המדיניות ההומניטרית של מדינת ישראל לפעילות טרור" ובו תיאור כיצד מחבלי חמאס עקפו את הבידוק בגבול הרצועה ועד לרצח של יהודים בפיגועי התאבדות.
הכותב פספס לגמריי את הדרך לפתרון הבעיה שהיא פיתוח טכנולוגיה חדשה לחקלאות לבניה ולנקיון.
כבר היום ישנה טכנולוגיה ישראלית של מכונות שקוטפות פירות, מה שיחליף עובדי כפיים. בנוסף, אין שום בעיה לפתח רובוטים מתוחכמים לניקיון של מוסדות ציבור במקום עובדי כפיים שמצביעים לתומכי טירור לכנסת. ולגבי בניה, זו צריכה להיות משימה לאומית, לפתח את שיטות הבניה המתועשות, המהירות והנקיות ללא מגע יד אדם כמעט. הייתי מטיל את המשימה הזו על חברות כמו התעשיה אוירית ורפאל. זו טכנולוגיה קריטית לביטחון הלאומי, החברתי והכלכלי שלנו.