הסכמי איברהים: שיחותיו של עמוס הוכשטיין עם הגנרל המקורב לחיזבאללה

לפני כמה ימים התיישב הגנרל בדימוס עבאס איברהים לפני המצלמה והתראיין בפתיחות אצל נאפיסה קונרברד, עיתונאית ה-BBC המסקרת את האזור. הראיון הניב כמה אמירות מעניינות השופכות מעט אור על המתרחש מאחורי הקלעים במאמצי התיווך בהם מושקע ממשל ביידן באמצעות המתווך הנמרץ עמוס הוכשטיין. איברהים, ראש שירות הביטחון הכללי בלבנון לשעבר, שסיים את תפקידו במרץ 2023, אינו מוכר לרוב הישראלים, אך הוא מהווה דמות מפתח במהלכים הדיפלומטיים אותם רוקח עמוס הוכשטיין. 

כפי שסיפר בראיון, בשבעה באוקטובר קיבל הגנרל שיחה ממכר ותיק. מעבר לקו היה עמוס הוכשטיין שביקש את עזרתו של איברהים ב״הפגת המתח בין ישראל ובין חיזבאללה״. ״הרגשתי שמר הוכשטיין היה מודאג״, כך סח איברהים, ״משום שהוא ידע היטב שישראל אינה מסוגלת להילחם בשתי חזיתות… הוא רצה להקל את המתח לאורך הגבול״. מטרת העל של הממשל האמריקני כבר מתחילת המלחמה הייתה דה-אסקלציה לא הרתעה חד משמעית של חזבאללה שלא תעז לתקוף את ישראל שיש לה גיבוי מלא מאה"ב.

למעשה, הנוסחה לסיום פעולות האיבה נשמעת בדיוק אותו הדבר בין אם היא באה מפיו של הוכשטיין ובין אם היא באה מפיו של איברהים: הפסקת אש בעזה תוביל להפסקת אש בלבנון. "הפתרון מאד פשוט: הפסקת אש בעזה והתקדמות לקראת הפסקת אש קבועה״ כך איברהים.

בשבוע הראשון של נובמבר 2023 התרחשה פגישה נוספת. המתווך הוכשטיין הגיע לביירות לביקור בהפתעה ונפגש עם ראש ממשלת המעבר נגיב מיקאתי, עם יושב ראש הפרלמנט נביה ברי ועם עבאס איברהים, ששב זמן קצר קודם לכן מקטאר בשיאו של המשא ומתן לעסקת החטופים הראשונה. איברהים, שהיה מעורב בעבר במשא ומתן לשחרור בני ערובה, ציין שהוא עומד בקשר עם הצדדים – חמאס וארה״ב, אך סרב להיכנס לפרטים. הוכשטיין מצידו הסביר שהגיע ללבנון כדי לקדם את השבת השקט לגבול, דבר שהוא אינטרס עליון של ארה״ב. 

בימים הגורליים בהם אנו מצויים, מגיעה לנו הרמת מסך קטנה על אחד מבני השיח המרכזיים והאפקטיביים ביותר של האמריקנים בלבנון, מעמדו, יחסו לחיזבאללה והאינטרסים שאותם הוא מייצג. 

הגנרל

נשיא לבנון, אמיל לחוד, בובה סורית עם חיבה לשיזוף מוגזם, מינה לראשונה בשנת 1998 גנרל שיעי לתפקיד ראש הביטחון הכללי, ובכך סתם את הגולל על שרשרת גנרלים נוצרים מארוניים שהחזיקו במשרה באופן מסורתי מאז 1943. מאז עבר התפקיד משיעי אחד למשנהו, כולם כמובן בעלי קשרים מצוינים עם חיזבאללה. בהתאם לחילופי הפטרון בלבנון, הפכו הגנרלים שעמדו בראש הארגון מסוכנים הנתונים להשפעה ומרות סורית לסוכנים הנותנים דין וחשבון לחיזבאללה. הגנרל עבאס איברהים לא היה יוצא דופן בקשריו הטובים עם ארגון הטרור ולפי מה שפורסם אף טרח ללעמוד בתיאום עם הארגון בתפקידו הקודם. 

כמו רבים במערכת השלטונית הלבנונית, איברהים קיבל את השכלתו הצבאית בארה״ב ובבריטניה. הוא עשה חלק מהקריירה שלו באבטחה צמודה של פוליטיקאים בלבנון, בין היתר של נשיא לבנון אליאס הראווי וראש הממשלה רפיק אל חרירי. הוא החל כשומר ראש ובלט בכישוריו והתקדם במהירות. אחד מקודמיו בתפקיד, ג׳מאל אל-סייד, ששימש בסוכן בשירות סוריה בלבנון, פיקד על איברהים במסגרת תפקידי האבטחה ולימים אף נאסר בשל חשד למעורבותו ברצח אל חרירי על בידי מתנקשי חיזבאללה במרץ 2005. 

כמעט 12 שנה שימש איברהים בתפקידו, כשהוא נהנה מיחסים טובים עם כל הצדדים המעורבים: חיזבאללה, ראשי מפלגות במערכת הלבנונית וכמובן – דיפלומטים מערביים. בזכות היותו מקובל על כל הצדדים, התפקיד הבכיר, הביוגרפיה והאישיות, הוא הפך לנכס חיוני בכל משא ומתן ובאירועי מתיחות, בדומה ליושב ראש הפרלמנט נביה ברי. אין פלא, אם כן, שלא פג תוקפה של חיוניותו של איברהים כמתווך גם לאחר שפרש מתפקידו לאחר שהמאמצים להאריך את כהונתו לא צלחו. 

כשזה מגיע להרג אמריקנים, חיזבאללה הוא אחד מארגוני הטרור הרצחניים ביותר. חיזבאללה פוצץ את שגרירות ארה״ב בביירות, את מטה המרינס (שתי פעולות אלו גבו קרוב ל-300 קרבנות), חטף, החזיק בשבי, עינה ורצח קצינים, עיתונאים ואנשי אקדמיה בלבנון ובסך הכל אחראי למותם של מאות חיילים ואזרחים אמריקניים לאורך השנים. ב-1997 הוכנס הארגון לרשימת ארגוני הטרור בארה״ב. 

בניגוד לסידור הצרפתי המפריד בין הזרוע הצבאית, אותה הוא רואה כארגון טרור, לזרוע הפוליטית, עמה הצרפתים נושאים ונותנים בחופשיות, ארה״ב אינה מבחינה בין אלו. משום כך, פגישות עם פוליטיקאים של ארגון החיזבאללה אסורות על דיפלומטים אמריקניים. וכאן בדיוק נכנסים נביה ברי ועבאס איברהים. שניהם מעניקים לאמריקנים את היכולת להתעלם ברובד הגלוי מחיזבאללה, תוך שהם מנהלים שיח עם גורמים רשמיים (או רשמיים לשעבר) של ״מדינת לבנון״ . 

ברור לכל מי שמשתתף במשחק הזה שמדינת לבנון היא פיקציה, ומי שקובע הוא ארגון חיזבאללה. ברי מעניק את האופרציה הפוליטית הנחוצה לשימור העוצמה ולחסימת כל יוזמה שאינה עולה בקנה אחד עם טעמו של הארגון – כפי שמודגם פעם אחר פעם בבחירות לנשיאות, איברהים מעניק למשא ומתן העקיף גמישות, דיסקרטיות ונגישות מלאה לכל קצה פוליטי בלבנון, בדגש על חיזבאללה. זו הסיבה מדוע כל עוד לאחרון יש דופק – האמריקנים ישמחו להשתמש בשירותי התיווך שלו. 

ככה עובד חיזבאללה (על הוכשטיין)

לאורך הראיון משמש איברהים כממונה על ההסברה של עמדת חיזבאללה. הוא עושה זאת בתחכום ובביטחון שהפכו לסימן ההיכר שלו. אימוץ עמדת הפרשן האוהד מהיציע המקפיד לדבר על חיזבאללה ואיראן בגוף שלישי הוא כל מה שנדרש כדי להבין את ערכו הגבוה לכל הצדדים: חיזבאללה יכול להיות רגוע עם פרקליט כזה, ממשל ביידן יכול להיות בטוח שהמסרים המרגיעים יגיעו ליעדם. 

בראיון מספק איברהים הצצה מעניינת לאופן שבו מפעיל חיזבאללה מניפולציות במשא ומתן ומתזמן פרובוקציות למועדים בהם מבקר הוכשטיין בלבנון. הוא מספק לכך 2 דוגמאות, אחת מהן נוגעת למלחמה והשנייה למשבר שקדם להסכם סימון הגבול הימי, הדוגמאות מסבירות בדיוק כיצד מנצלים בלבנון את הלהיטות האמריקנית להסכמים עד תום. הוכשטיין הוא היעד למניפולציה. הוא האידיוט השימושי שייתרגם את הלחץ לריסונה של ישראל ולסחיטת ויתורים ממנה: 

כשחיזבאללה שיגר את ה״דוכיפת״ [כתב״מ הצילום שריחף בשמי מפרץ חיפה, ג.א.] לשטחים הפלסטיניים הכבושים, המבצע הזה היה בבחינת מסר לישראל שכדאי שתחשוב מאה פעמים לפני שהיא נוקטת בפעולה כלשהי. על כל פנים, חלק מהמסר של [שיגור] הדוכיפת קשור לכך שהוכשטיין היה בלבנון [באותו הזמן], ואולי היה לו מה להציע ולשים על השולחן, והמסר הזה היה חלק מהמשא ומתן הלבנוני, בהינתן תחושת הביטחון והעובדה שאנחנו חזקים מספיק כדי לא לאפשר לאיש לכפות עלינו דבר. אני זוכר היטב שכאשר עבדנו על הסכם הגבול הימי, קיבלנו תשובה מעמוס [הוכשטיין] ביום האחרון, וזה היה בגלל הכתב״מים של חיזבאללה מעל כריש. אני לא אכנס לפרטים על זה אבל כך חיזבאללה עובד.

יהירות וקרבה

איברהים נשמע יהיר מאד, יחסית לעובדה שהוא פנסיונר של מדינה נחשלת, עם ממשל לא מתפקד, המצטיינת ברציחות פוליטיות ובאספקת חשמל ממוצעת של פחות מארבע שעות ביממה. כבכיר מקושר, אין סיבה של ממש לדאוג לרווחתו, כמקובל בלבנון. הסיבה לכך היא שאיברהים שואב את עוצמתו מדברור חסר עכבות של חיזבאללה − שאינו מוטרד מאספקת חשמל, אחראי בעצמו על אספקת הרציחות הפוליטיות ומתייחס לצבא לבנון ויתר מנגנוני הביטחון בלבנון כמו שסולטן מתייחס לפילגשים בהרמונו. עבאס אולי מקבל את הפנסיה שלו מממשלת לבנון, אבל כמו כל האנשים החכמים – הוא בחר את הצד של המנצחים, של חיזבאללה. 

בניגוד לבכירים אחרים ששימשו כבשר-תותחים למירוק המצפון האמריקני בזמן ממשל טראמפ, כמו ג׳ברן בסיל למשל, שהוכנסו תחת משטר הסנקציות של ארה״ב, איברהים הוא נכס אמריקני יקר-ערך המוחזק כמעמד אצולה שבו חבר רק נביה ברי, עוד שיעי הנהנה מחסינות אמריקנית מלאה במנותק לחלוטין ממעשיו, קשריו והאינטרסים שהוא משרת. 

עד כמה הוא מוגן יעיד הסיפור הבא. לאחר שהקונגרס בוושינגטון העביר חקיקה כחלק מהמערכה הכלכלית נגד הטרור, בנק לבנוני מסוים נדרש להקפיא חשבונות המקושרים לחיזבאללה המנוהלים אצלו. מטען שהתפוצץ בפתח אחד מסניפי הבנק העביר את המסר, ומאמצי תיווך בין הבנק לחיזבאללה נעשו בהובלת איברהים. אך במקום לשלם מחיר על הלבנת כספי הטרור, איברהים זכה לשבחים: ״ארגון הביטחון הכללי נמצא בחזית המלחמה בטרור, המאבק בהגירה בלתי חוקית ובשימור היציבות הפנימית במדינה״ שיבחה שליחת האיחוד האירופי ללבנון, השגרירה כריסטינה לאסן את הארגון שבראשו עמד איברהים. אין ספק, שנת 2016 האירה פנים לאיברהים, ובנוסף לתיווך המוצלח, לשבחים והתמיכה מהאיחוד האירופי, האריך מישל עאון, הבובה התורנית בארמון הנשיאות בשירות חיזבאללה, את כהונתו של איברהים בשש שנים נוספות. 

למעשה, איברהים כה בטוח בעצמו עד שחשף פרטים מביכים משהו על יחסיו עם הוכשטיין: בדקה 2:50 לראיון, סיפר כיצד הוכשטיין מתקשר להזהיר מזעמה של ישראל כשהיא עומדת לתקוף: 

בכל פעם שהוא [הוכשטיין] היה משיג מידע על איזה מבצע שהולך להתרחש על אדמת לבנון, הוא היה מזהיר אותנו ואומר לנו: ישראל מוכנה להגיב.

במבט ראשון נראה כאילו הוכשטיין מגניב לו מידע מודיעיני סודי. אך ברור שזה אינו המקרה, ולו מהסיבה הפשוטה שאיש לא יגלה על כך להוכשטיין כאן בישראל. בהנחה שאיברהים אינו בודה את הדברים מליבו, אפשר להניח שמדובר בהסדר הדה-אסקלציה הטוב והישן: הוכשטיין מעדכן את הלבנונים בכלליות על כוונותיה של ישראל, במטרה להעביר מסרים שנועדו להוביל להרגעה. מדוע לאיים על לבנון אם אפשר פשוט להזהיר אותה, ולבקש מאיברהים יפה שידאג לכך שחיזבאללה ישמור על נימוסי-שולחן סבירים שיסייעו ״להפיג את המתח״?

אחרי הכל, איברהים הוכיח בראיון שהוא מבין היטב את גבולות הגזרה של ישראל עם ממשל ביידן:

אני בטוח שהם [האמריקנים] יתמכו בישראל, אבל לא באופן שבו ישראל רוצה. בסופו של דבר, יש בחירות [בארה״ב] שהן חשובות מאד לאמריקנים. גרירת האמריקנים למלחמה פירושה שביידן [הראיון נערך לפני פרישתו, ג.א.] לא יוכל להבטיח את הישארותו בבית הלבן. יש להם סיבוכים, והם לא מחויבים לעבוד עם ישראל בהיקף שהיא מצפה. 

אם תהיה מלחמה, איראן וסוריה יתערבו, כך איברהים מעריך. ״מלחמה אזורית היא נגד האינטרסים האמריקנים״. תושבי הצפון של ישראל רוצים לחזור לבתיהם? ביקשנו, כך הוא מספר, שהצבא הישראלי ייסוג 100 קילומטר לתוך שטחם. 

הראיון עם איברהים חושף הרבה מטבעו של ההסכם בין ישראל ללבנון שמכין עמוס הוכשטיין ומעיד שהנחישות של הצד השני פוגשת כדור ספוג בלתי מזיק, רחוק מאד ממעופו המאיים של כדור-בסיס קשיח למגע: הוכשטיין משחק מאוזן, מאופק, שקוף, בלי אקדח על השולחן − בוודאי לא אקדח אמריקני. הוכשטיין הרי כבר גילה לנו: הוא התאהב בלבנון כבר מזמן.

ברוכים הבאים להסכמי איברהים.