הפרוגרסיבית הצבאית הראשית

מאז כניסתה לתפקיד הפרקליטה הצבאית הראשית יפעת תומר ירושלמי לא פספסה הזדמנות להוביל פוליטיזציה, קיטוב והקצנה של המערכת בראשה היא עומדת. תחת הנהגתה הפכה הפרקליטות הצבאית לסניף של האג, גוף עוין הפועל להחדיר בתוך הצבא אינטרסים זרים ולפגוע ברוח הלחימה.

האירוע היום בשדה תימן מספק את כל המידע שצריך לדעת על תפיסת ההפעלה של תומר ירושלמי. אין בפנינו את מלא העובדות, אבל נניח לצורך הדיון שכלפי הלוחמים שנעצרו עומדים חשדות חמורים דיים המצדיקים חקירה ומעצר. בניגוד לתעמולת השמאל שנשמעת היום, איש לא טוען שאין גבולות להפעלת כוח ושאין מצבים בהם גם לוחמים עוברים על החוק וצריכים להיענש. אבל גם אם נקבל את ההנחות הללו, שכאמור טרם הוכחו, התנהלותה של תומר ירושלמי מבזה וחסרת תקדים.

הנה מה שאנחנו יודעים: מדובר בלוחמי מילואים, המופקדים מזה חודשים ארוכים על משימה כפוית טובה של שמירה על השפלים שבמחבלים. אם גובשו חשדות נגד מי מהם, יש דרך להגיע לחקר האמת. פונים למפקד היחידה באופן דיסקרטי, מתאמים חקירה, ומבצעים את העבודה בצורה מכובדת וראויה. תחת זאת החליטו בפרקליטות הצבאית לבצע פשיטת בזק, משל המילואמיניקים הללו הם עבריינים בארגון פשע או מחבלים בעצמם. מדוע לנהוג כך? מה החשש? שיברחו למחתרת? שיצאו לחו"ל?

אבל ככה בדיוק רואה תומר ירושלמי את תפקידה של הפרקליטות הצבאית ביחס לצבא, ואת מקומה של מערכת המשפט ביחס לעם. אלו לא גופים משלימים. המערכת בראשה היא עומדת לא נועדה לשרת את הלוחמים, לפעול יחד איתם ולהגן עליהם מפני הליכים עוינים, אלא להיפך: היא עצמה ההליך העוין. הפרקליטות עוינת את הלוחמים, ורואה בהם אנשים מסוכנים שיש לפעול בנחרצות לרסן אותם שמא יבצעו פשעים.

כזה הוא מכתב האזהרה שהוציאה תומר ירושלמי בפברואר, מכתב שנשלח באופן פומבי ומיועד המזהיר אל מפקדי וחיילי צה"ל מפני ביצוע פשעי מלחמה:

נתקלנו גם במקרים פסולים של התנהלות החורגת מערכי צה"ל ומן הפקודות. בתוך כך, נכללות התבטאויות לא ראויות, המעודדות תופעות פסולות; הפעלת כוח בלתי מוצדקת מבצעית, לרבות כלפי עצורים; ביזה, הכוללת שימוש או הוצאת רכוש פרטי שלא לצורך מבצעי; והרס רכוש אזרחי בניגוד לפקודות. חלק מהאירועים חורגים מהתחום המשמעתי, וחוצים לרף הפלילי.

במידה ויש חשדות, היא צריכה לחקור, ובמידה ויש עבירות גם להעמיד לדין. על זה כאמור אין חולק. אבל מה תפקידה של "אזהרה" פומבית חסרת תקדים כזו? מה היא נועדה להשיג? האפקט שלה, מעבר להילה שתומר ירושלמי מנסה לייצר לעצמה, הוא אחד: הצבתה של הפרקליטות הצבאית כנגד הלוחמים. הפרקליטים מצד אחד ותומר ירושלמי מצד אחד, הלוחמים מהצד השני.

המכתב שלה, שמוען למפקדים, נועד לגייס אותם למערכה נגד חייליהם. "אבקש לשוב ולהדגיש את התפקיד החיוני השמור למפקדים ביחס לאירועים חריגים אלה", היא כותבת, ומדגישה את הצורך ב"דיווח על המקרים לגורמי האכיפה המוסמכים מייד עם התרחשות", "ההיוועצות טרם תחקור אירועים חריגים, על מנת שלא לשבש את החקירה הפלילית", ו"שיתוף פעולה עם גורמי מנגנון הבירור המטכ"לי".

לכך יש להוסיף גם את חקירתם של הלוחמים שנחשדו ברצח מחבלי נוחבה, שעוררה הדים לאחרונה ואף הובילה לדיון חירום בוועדת חוק, חוקה ומשפט של הכנסת. על אף שמדובר בהחלטות של פרקליט המדינה ולא הפרקליטות הצבאית, רוח המערכת בנושאים האלו ברורה: הלוחמים חשודים עד שלא יוכח אחרת.

מדיניות החקירות הזו הובילה למכתב זועם ששלחו עשרות מג"דים בסוף חודש יוני לרמטכ"ל בו הם מלינים על פלישה של המשפטנים לתחום האחריות הפיקודי. לטענתם, למרות טיפול נחרץ בהפרת הפקודות, כולל "להדיח חיילים מלחימה ובמקרים חמורים יותר אף להכניסם לכלא", במקרים רבים החיילים "מזומנים לחקירות מצ"ח על אירועים שהאחריות לטיפול בהם שייכת למפקדי היחידות… ניטלת מאיתנו האחריות הפיקודית". על אף שלא מדובר באירועים פליליים, אלא במקרים "משמעתיים ומבצעיים" במהלך המלחמה. לטענתם, "המשך נטילת הסמכות מידי הפיקוד הבכיר בשטח והתערבות שאינה מידתית של מצ"ח והפרקליטות, מסיבים נזק רב למוטיבציה בקרב הלוחמים והחיילים ופוגעים ברוח הלחימה".

אין זה פלא שבראיון שהיא נתנה לאחרונה היא הצדיקה את עמדתה בכך שלמרות שחלק מהלוחמים ומאנשי המילואים לא מקבל את עמדותיה, יש לה שותפים בפורום מטכ"ל. "אם אני מסתכלת על הדעה השלטת בפורום מטכ"ל, ושל הרמטכ"ל בראשו, יש הבנה עמוקה של חשיבות השמירה על הדין". תומר-ירושלמי מבינה שהשותפים האמיתיים שלה לדרך נמצאים בפיקוד הבכיר והמנותק, ולא בדרגי השטח הלוחמים.

החלטה שערורייתית נוספת שראוי לזכור היא ההנחיה שלא לתקוף מחבלים, רוצחים, אנסים ובוזזים, שהשתתפו בטבח בעוטף שאין להם "שיוך ארגוני" לאחד מגופי הטרור המוכרים. משל מדובר בפרוצדורה של מס הכנסה, ולא במלחמה באכזריים שבמחבלים. תומר ירושלמי חיה בעולם מופשט ופרוגרסיבי, בוחנת את המציאות בקטגוריות משפטיות מדומיינות, ומופתעת שהלוחמים בשטח, אלו שמסכנים את חייהם בתנאי לחץ בלתי אפשריים לא מקבלים את התכתיבים שלה.

הדפוס הזה של תומר-ירושלמי לא התחיל כאן. כבר במאבק על הרפורמה המשפטית היא הובילה לפוליטיזציה של המערכת בראשה היא עומדת, כשהתבטאה בנוגע לרפורמה המשפטית וטענה שהיא עלולה "לסדוק את ההילה שמספקת מערכת המשפט לצבא". את ה"הילה" הזו ראינו היום בשדה תימן. פשיטות, מעצרים ועוינות כלפי המילואימניקים. עם "הילה" כזו מי צריך אויבים.

"אין עוד מדינה בעולם, שיכולה להתגאות במחויבותה לבחון את העמידה בשלטון החוק, בעיצומה של מלחמה קיומית" אמרה תומר ירושלמי בהרצאה שנשאה בכנס לשכת עורכי הדין באילת לאחרונה. והיא צודקת, מדינת ישראל תחת משטר הפרוגרסיבית הצבאית הראשית, פועלת בניגוד לנורמות הבילאומיות, חוצה את הקווים האדומים של כל אומה חפצת חיים, מתדלקת עלילות דם נגד הלוחמים ופוגעת ברוח הלחימה של טובי בניה.

את ההצדקה העיקרית למעשים התמוהים הללו מספקים המשפטנים שטוענים שבזכות העובדה שהם נוקטים ביד קשה כלפי חיילי צה"ל, העולם והדין הבינלאומי יהיו סלחניים כלפינו, לפי מה שמכונה "עקרון  המשלימות". בפועל, אנו רואים היטב כעת, זו פיקציה מוחלטת. לא רק שאין עקרון משלימות, תומר ירושלמי בעצם משחקת את התפקיד שמכתיבים לה הארגונים ובתי הדין הבינלאומיים, כתובעת הראשית מטעמם. כשהיא תוקפת, מבזה, מעלילה ופוגעת בחיילינו, היא לא המגן של ישראל, היא החרב של מכפישינו.