ד"ר יעקב בן שמש, לשעבר עוזרו המשפטי של אהרון ברק, ישב לשיחה עם שניאור ובר על מערכת המשפט
ד"ר יעקב בן-שמש, מרצה בכיר בפקולטה למשפטים ששימש כעוזמ״ש של אהרן ברק מתארח לשיחת עומק מקיפה עם שניאור ובר בפודקאסט 'כור ההיתוך' על ההשתלטות של מערכת המשפט והתנהלות הפרקליטות, הסמכויות של היועצת המשפטית לממשלה, ההתפכחות האישית מאז ההכרזה על הרפורמה ועד ל-7 באוקטובר והתחזיות לעתיד.
ד"ר בן-שמש התייחס בהרחבה למתחולל במוסדות האקדמיה בשנים האחרונות ואמר כי "לצערי, האקדמיה המשפטית נכשלה באתגר שהמשבר החוקתי העמיד בפניה. כבר מתחילת המשבר התייצבה האקדמיה באופן נחרץ ותקיף, וכמעט כאיש אחד, כצד מעונין במאבק הפוליטי. הוקם פורום המרצות והמרצים למשפטים, ובו כמאה וחמישים חברים, שהחל לפרסם ניירות עמדה מקיפים בכל הסוגיות המשפטיות שעלו על סדר היום הציבורי. מימיו הראשונים נקט הפורום קו חד־צדדי, הן בהתנגדות הגורפת וחסרת־הניואנסים לרפורמות כפי שהוצעו (שאכן היו קיצוניות), והן בהתנגדות להצעות פשרה שהועלו בפורומים שונים".
"הקו הקיצוני מצא את ביטויו גם בדיונים פנימיים", הוא מעיד. "עמדות הקיצון קבעו את הטון, ובעלי דעות מתונות מצאו עצמם חסרי השפעה. על הדיונים השתלטה אווירת מלחמה, עם מבחן נאמנות חותך ופשוט: הלנו אתה או לצרינו? מרצים שדחפו לפשרות, כמו הפרופסורים משה כהן־אליה ויובל אלבשן, הפכו מטרה למתקפות אישיות. מורכבות מחשבתית וריבוי דעות, סימני ההיכר של החשיבה האקדמית, נדחקו הצידה לטובת ציפוף השורות".
לדעתו, "ההקצנה, המונוליתיות המחשבתית, ובמיוחד הפוליטיזיציה המוחלטת של החשיבה המשפטית, כל אלה הם מעילה רבתי בחובותינו כחוקרי משפט וכמורים למשפט. וזוהי בכייה לדורות ממש. כפי שהאקטיביזם השיפוטי וההטייה הפוליטית הובילו את בית המשפט למשבר אמון חריף מול חלקים נרחבים בציבור הישראלי, זו תהיה גם מנת חלקנו באקדמיה. ספק אם תלמידינו, והציבור הרחב בכללותו, יוכלו לסמוך על ההגינות והמקצועיות שלנו, עוד זמן רב אחרי שהאבק ישקע.
בהתייחסו לפסק הדין בנושא עילת הסבירות, קובע בן-שמש כי "קריאה בחוות הדעת של שופטי המחנה המתון מבהירה היטב עד כמה דעת הרוב, שהתעקשה על ביטול החוק, היא מאולצת ולא משכנעת. קשה לקבל את המסקנה שצמצומה של עילת הסבירות אכן מביא לידי פגיעה אנושה עד כדי כך ביסודות הדמוקרטיים של המדינה. ומתקבל הרושם ששופטי הרוב פשוט לא עמדו בפני הפיתוי לעשות שימוש בכוחם כדי להוביל עמדה קיצונית המבטלת את החוק, במקום לקדם עמדת פשרה, שיכולה הייתה, מצד אחד, לבסס את הביקורת השיפוטית על חוקי היסוד, ומצד שני להותיר את החוק על כנו, תוך צמצום פגיעתו.
"מצער מאד שבית המשפט העליון לא השכיל ללכת בדרך הפשרה ובחר, במקום זאת, להציג בפנינו, בזמן מלחמה, פסק דין שמבטל, בפעם הראשונה מאז הקמת המדינה, סעיף בחוק יסוד, וזאת על חודו של קול, ותוך שהוא מצית מחדש מחלוקת ופילוג פנימי".
