מצג השווא של לפיד על הסכם הגז הימי

בסוף השבוע האחרון פרסם ראש הממשלה לשעבר יאיר לפיד טור מיוחד במקור ראשון שכותרתו: "לא חיזקתי את חיזבאללה". צריך לשפשף את העיניים, בפעם המי-יודע-כמה, כדי להאמין לקלות האגבית שבה מהתל לפיד בציבור בסוגיה זו, ועוד בעיצומה של מלחמה אזורית. זה מתחיל ממש מהמילה הראשונה במאמר שנפתח במילים הלא-יאמנו הבאות:

"יש מי שממשיך להפיץ את השקר הבוטה שהסכם הגבול הימי שחתמתי עם ממשלת לבנון ב-2022 פגע בהרתעה. האמת הפוכה: הוא כופף את נסראללה, ואף אילץ את ביירות להכיר בישראל."

ביירות הכירה בישראל? נסראללה כופף? אין זו הפעם הראשונה שלפיד מציג את ההסכם באופן שאינו מתיישב עם העובדות. הנה הן לפניכם.

תרגיל מס׳ 1: השימוש המניפולטיבי ב״כריש״

לפיד מציין בצדק שהעניין שגילתה לבנון בשדה ״כריש״ לאחר שהתגלה נענה בסירוב ישראלי לדון בכך (או בלשונו: ״ישראל הודיעה להם – בצדק גמור ובשפה לא דיפלומטית בעליל – שהם יכולים לקפוץ לנו, כריש שלנו״). הקו שלבנון סימנה – קו 29 – חצה את שדה כריש באופן שהותיר למעלה ממחצית המאגר בשטחם של המים הכלכליים שלבנון תבעה לעצמה. הייתה זו תביעה מופרכת וסימון הקו לא נשען על שום פרקטיקה בינלאומית מקובלת. ככזה – היה ברור שדרישה זו היא דרישה מופרכת.

אלא שלמרות העדר כל תוקף של קו 29, חיזבאללה הצליח לכרוך את דרישותיו באיומים על אסדת כריש שהגיעה למקומה הסופי כמה שבועות לפני שלפיד נכנס לתפקידו וקבע שהפקת גז מהאסדה בלי הסדר תוביל למלחמה. לפיד אמנם כותב: ״הוצאתי הודעה תקיפה שאמרה שאין לנו שום כוונה להיכנע לאיומים: הפקת הגז תתחיל בתאריך המתוכנן״, אך המציאות הייתה שחיזבאללה בנה אסטרטגיית משא ומתן שכרכה את התביעה להגיע להסדר בזכותה של ישראל להפיק גז – ולא, יפתח במלחמה. הפקת הגז מ״כריש״ אמנם החלה במועדה, אך המחיר היה היענות לתביעותיו של חיזבאללה.

לפיד הפך את כריש לאחת מנקודות המכירה של ההסכם, זאת למרות שבעלותה של ישראל על המאגר אינה נתונה במחלוקת. העובדה שכך נהג רק מעידה על הצלחת חיזבאללה לעשות בכך שימוש ככלי לחץ על ישראל. "קצת עובדות לנתניהו, פשוט כי הוא לא ראה את ההסכם: ישראל מקבלת 100% מצרכי הבטחון שלה, 100% ממאגר כריש ואפילו חלק מהרווחים של המאגר הלבנוני" כך אמר לפיד בראשית חודש אוקטובר 2022.

תרגיל מס׳ 2: ״כדי שלבנון לא תתמוטט״

לפיד מתאר במאמר כיצד עודכן בדבר ירי הכטב"מים ומספר שהעובדה שלא היו חמושים הובילה אותו למסקנה לפיה האיום של חיזבאללה היה איום ריק. "נסראללה לא רוצה מלחמה", כך לפיד. מדוע, אם כן, ניאות לפיד לחתום על הסכם כה נדיב עם חיזבאללה, סליחה – עם לבנון? "כדי שלבנון לא תתמוטט" כמובן.

אחד מהנדבכים המופקרים, המופרכים והשקריים ביותר עליו נשען ההסכם היא ההנחה שמדינת לבנון היא ישות נפרדת מחיזבאללה, שיש צורך לסייע לה להתנתק מהתוקפן האלים. על פי תזה זו, הושטת יד ללבנון בהכרח מחלישה את חיזבאללה במעין משחק סכום אפס דמיוני. הנה לפיד:

"הדרך הטובה ביותר להחליש את חיזבאללה בלבנון היא לייצר למדינת הארזים אופק כלכלי. האינטרס הישראלי האמיתי היה להגיע למצב שבו מול אסדת כריש יש אסדה לבנונית, ושתיהן מפיקות גז, כל אחת לטובת מדינתה. זה יסייע לייצב את הכלכלה הלבנונית, יחליש את שליטת חיזבאללה במערכות החינוך והרווחה, וייצור 'מאזן אימה' ביטחוני שבו ממשלת לבנון – ויותר ממנה, אזרחי לבנון, יכפו על חיזבאללה לקיים את ההסכם ולהימנע מתקיפת אסדת כריש".

למעשה, לפיד מקבל ללא פקפוק את הנחת העבודה הבסיסית של הממשל האמריקאי – חיזוק המתונים בלבנון בלי מלחמה אמיתית בחיזבאללה. עוצמתו של חיזבאללה, המלחמה שכפה על ישראל והכסף הנשפך לריק על לבנון גם בימים אלו – מוכיחים אחרת. את אוסף ההבלים הנאיבי הזה כתב לפיד לא לפני שנתיים, אלא בסוף השבוע האחרון, בתום עשרה חודשי מלחמה, ימים ספורים לאחר ששוגר כטב"מ לעבר אסדת כריש.

תרגיל מס׳ 3: לא ויתרנו על מים טריטוריאליים

"הציבור לא ממש הבין על מה הוויכוח שלנו עם הלבנונים, והאופוזיציה בראשות בנימין נתניהו החלה לצווח ש'מוותרים על שטח טריטוריאלי ישראלי'. מובן שאיש לא ויתר על שום שטח, וגם לא מדובר על טריטוריה ישראלית".

לאורך כל הקמפיין להכשרת ההסכם, התעקש לפיד שישראל אינה מוותרת על שטח טריטוריאלי ללבנון. הוא חוזר על כך גם במאמר. זהו סילוף מכוון של העובדות היבשות.

העובדות הן שישראל ויתרה גם ויתרה על מים טריטוריאליים במסגרת ההסכם כפי שכתבתי יום לפני חתימת ההסכם במאמר בו הראתי את הקורדינטות המדויקות של השטח, מדובר על כ-6 קמ״ר רבועים של מים טריטוריאליים שישראל מסרה ללבנון תמורת הזכות לקדוח במאגר שאיש מלבד חיזבאללה לא פקפק עליה.

וכך זה נראה:

תרגיל מס׳ 4: שמרנו על קו המצופים

לפיד מציג את עצמו כמי שעמד איתן על הותרת קו המצופים על כנו בשל חשיבותו הביטחונית. אכן, ההסכם הכיר דה-פקטו בקו המצופים אך כמובן מתעלם מהאופן שבו פרמו הלבנונים את ההסכם עוד בטרם נחתם. למעשה, מדובר על הסכם שבו הכניסו הלבנונים חורים מכוונים.

נושאים אלו נחשפו על ידי כמה יממות לפני שנחתם ההסכם ונסקרו כאן בהרחבה. בלי לחזור על מה שכבר נחקר והוצג בפירוט, נאמר רק שלבנון טרחה לכתוב הסתייגות המותירה את תביעותיה שלא נענו בעינן, כאשר ההכרה בהסכם היא לפי שעה, עד לפתיחת משא ומתן עתידי על הגבול היבשתי – אז תשוב להתדיין על נקודות שהיא רואה במחלוקת בקרבת החוף.

לפיד אינו אדם של פרטים, אך הלבנונים שנשאו ונתנו – בהחלט כן. אלה טרחו להכניס להסכם "סוסים טרויאניים" המסייעים להם לשמר תביעות נושנות המקעקעות את תוואי קו המצופים, כל זאת בלי שישראל טרחה אפילו לכתוב נספח הסתייגויות משל עצמה.

הנה שתי דוגמאות:

א. הלבנונים והחיזבאללה דורשים את נקודה b1, נקודה על החוף המצויה 30 מטר מדרום לתחילתו של קו המצופים, שקבלתה מייצרת שליטה מבצעית ללבנון על כפר הנופש.

ב. נקודה 18, המצויה דרומית לקו המצופים, הוצגה ימים ימים ספורים לאחר קבלת ההסכם, במסגרת החגיגות בלבנון, על ידי אליאס בו-סעב, סגן יו״ר הפרלמנט והנושא והנותן מטעמה של לבנון. במצגת שסיכמה את ההסכם, הופיעה נקודה 18, אחת מהנקודות שלבנון הותירה כנקודה שהיא עומדת על זכויותיה בה (ובלשון ההסתייגות – remain valid), באופן בולט.

בזמן שבישראל ממשלת לפיד והתקשורת הכרוכה אחריו הציגו את ההסכם כהישג, בלבנון טרחו להניח תשתית לקעקוע קו המצופים בעתיד.

תרגיל מס׳ 5: התחלנו להפיק גז גם בלי ההסכם

אחד המצגים שלפיד טורח להציג במאמר הוא שראשית ההפקה מכריש הייתה עוד בטרם נסגרו פרטי ההסכם.

הוא מספר סיפור מפורט כיצד החלה ההפקה למרות איומי חיזבאללה (״למחרת ניגש פועל בקסדה צהובה ללוח הבקרה, הזיז ידית קטנה, והגז החל לבעבע בצינורות״), וכי ״אחרי כמה ימים״ הוא טס במסוק בביקור מתוקשר מעל האסדה. על פי התיאור שלו רק ״כמה שבועות מתוחים אחר כך״ הגיע ההסכם.

לפיד מייצר כאן כרונולוגיה חדשה שאינה עולה בקנה אחד עם המציאות. ואלו העובדות: בראשית חודש אוקטובר 2022 פורסמו הסתייגויות ישראל להסכם, אך לאחר כמה ימי מתיחות מדומה, הכריזה ישראל שתביעותיה נענו ונסללה הדרך להסכם. מכאן והלאה, רוכזו המאמצים בהעברת ההסכם בדעת הקהל תוך התגברות על התנגדויות בכנסת ועל העתירות בבג״צ.

תחילת ההפקה באסדת כריש נעשתה ב-26.10.2022 בסך הכל יממה לפני חתימת ההסכם, כשהכל כבר היה סגור – כך דווח ממש באותו היום בעיתונות.

אלא שהביקור המתוקשר של לפיד על המסוק  נערך ב-19.7.2022, הרבה לפני שהאיש עם ה״קסדה הצהובה״ הרים את הידית והחלה הפקת הגז.

בניגוד למצג השווא של לפיד, ישראל לא החלה להפיק גז בלי הסכם עם חיזבאללה, זה לא היה ביטוי לעמידה איתנה על עקרונותיו כפי שהוא מנסה להציג זאת במאמר, והטיסה שלו בשמי האסדה לא הייתה מפגן כוח של מנהיג נחוש. ההסכם שנערך בחופזה ונחתם טרם הבחירות אמנם אפשר התחלת הפקה במועדה, אך זו נעשתה לאחר שהושגו ההסכמות.

בשקרים תעשה לך כניעה

להסכם הגז מקום של כבוד בשורה ארוכה של כישלונות מדיניות ישראליים שהמשותף להם הוא קוצר ראות, להיטות יתר לאימוץ הסדר מפוקפק כדי לדחות מלחמה בכל מחיר ושימוש בשקרים כדי למכור את  ההסכם לציבור. אמנם היו גרועים ממנו, אבל גם ההסכם הזה קבע תקדים מסוכן: ישראל מוותרת על שטח ריבוני בשל איומי החיזבאללה. דבר שעומד שוב על הפרק גם בימים אלו ממש.

היה מצופה למעט צניעות, חשבון נפש ולכל הפחות שקט מכיוונו של מי שבמקום לומר לציבור את האמת טרם חתימת ההסכם, ממשיך להוליכו שולל גם שנתיים לאחר מכן, עמוק בתוך מלחמה המתחוללת גם מול חיזבאללה.