השיטה: כך מערכת אכיפת החוק מסכלת מינויים בכירים

מערכת אכיפת חוק או מערכת מסכלת מינויים בשם החוק?

לפני שבוע, ניצב אבשלום (אבשי) פלד הסיר את מועמדותו לתפקיד המפכ”ל. צריך להיות תמים במיוחד כדי לחשוב שעשה זאת כי ויתר על התפקיד. אבשי פלד חסך לעצמו תהליך של בדיקה וחקירות, שלא רק היו מובילות להדחה, אלא היו יכולות להמשיך גם לחקירה מתמשכת כמו במקרה גל הירש על כל ההשלכות הכלכליות והאישיות הכרוכות בכך. אינני מכיר את אבשי פלד ולא את החשדות נגדו. אני כן מכיר לעומק את פרשת גל הירש, אותה בדקתי בוועדה לביטחון לאומי.

חושף הפרשה, תנ״צ גיא ניר, ראש אגף מודיעין דאז כינה זאת: השיטה. ״הם לא רוצים שמישהו מסוים יהיה במקום מסוים ואז נכנסים לפעולה״.

הסיפור הזה מעורר שאלות בלתי נמנעות: מי שומר על השומרים? כיצד נבטיח שהחלטות לא יתקבלו בשל חוסר התאמה אישית למי שמחזיק בכוח לפתוח בחקירה?

ומעל הכל: איך נדאג לכך שמדינת ישראל תזכה באנשים טובים וראויים בתפקידים הבכירים, מבלי שאלה יחששו מחקירות ורדיפות?

במרץ 2023 העברתי בכנסת הצעה לסדר לבדיקת פרשת סיכול מועמדותו של גל הירש.

3 דיוני עומק התקיימו בוועדה לביטחון לאומי לפני שנה ודיון נוסף השנה (הדיונים הופסקו עקב פריצת המלחמה).

מהדיונים עלתה מסקנה עגומה: אין שום בקרה ושום איזונים על מערכות האכיפה ואין מי שישמור שלא ינצלו את כוחם לרעה.

פרשת גל הירש: ״השיטה״

באוגוסט 2015 נבחר גל הירש, תא”ל במיל’, למועמד לתפקיד המפכ”ל. המשטרה הייתה אז במשבר עמוק, והירש, נבחר כמועמד חיצוני על ידי השר לביטחון פנים דאז, גלעד ארדן. כמעט מיד לאחר הכרזת המינוי, נפתחו חקירות נגדו, שהובילו לביטול מועמדותו. החשדות לשוחד התפוגגו, אך החקירות נמשכו והובילו בסופו של דבר לכתב אישום מינורי על עבירות מס. ההתמשכות הבלתי סבירה של החקירות, השימוש בעדי מדינה מפוקפקים והמשך החקירות גם לאחר הסרת החשדות הראשוניים, מעלים חשש כבד לרדיפה מכוונת.

הירש שילם לא רק באיבוד התפקיד, הוא גם נפגע כלכלית וגם שילם בבריאותו.

בשנת 2022 פרסמה העיתונאית איילה חסון כתבות בנושא תחת הכותרת: ״גל הירש – קרב חייו״.

ב 2018 חשף תנ״צ גיא ניר, ראש אגף המודיעין לשעבר, מסמכים והקלטות מהם עולה חשד ממשי לסיכול ״באופן הגובל בפלילים״, כאשר במרכז הפרשה עומד מייד שהיה אז ראש אגף החקירות, מני יצחקי. גיא ניר כינה זאת: השיטה. ״הם לא רוצים שמישהו מסוים יהיה במקום מסוים ואז נכנסים לפעולה״.

מעורבים נוספים בפרשה: פרקליטת מיסוי וכלכלה דאז ליאת בן ארי, פרקליט המדינה דאז שי ניצן, היועץ המשפטי דאז יהודה ויינשטיין וראש אח״מ דאז, מני יצחקי.

כל אחד מהם החזיק בכוח עצום, והשאלה היא האם הם השתמשו בכוח הזה בצורה הוגנת או השתמשו בו לרעה?

בעיות נורמטיביות וחוסר פיקוח

בדיוני הוועדה על פרשת סיכול מועמדותו של גל הירש, התגלו בעיות קשות, מהן נורמטיביות ומהן קשורות לנהלים.

בעיה נורמטיבית: לשאלה באיזו סמכות ועפ"י איזה נוהל נפתחות חקירות ללא מידע חדש, רק כי אדם מונה לתפקיד, ענתה תנ”צ שלומית לנדס, עוזרתו של ראש אח”מ מני יצחקי בשנת 2015: "התשובה היא כן, אני חושבת שזו לא רק הזכות שלנו, זה גם החובה שלנו. כשיש מינויים בדרגים בכירים…". במדינה מתוקנת, תפקיד המשטרה הוא לתפוס עבריינים ולפענח פשעים, לא לבדוק כשרות מינויים.

חוסר נוהל מסודר: משטרת ישראל הודתה שאין נוהל מסודר לטיפול במידע מודיעיני על אישים המתמיינים לתפקידים בכירים. המשמעות היא שראש אח”מ יכול גם היום לבדוק את המידע על הממונה לעתיד שלו, וזה ניגוד עניינים מובהק.

חוסר פיקוח חיצוני: אין גורם חיצוני שמאשר עיון בחומרי מודיעין. הדבר מייצר מציאות בעייתית בה אין בקרה, וכשאין בקרה ואין בלמים, הכוח הופך למוחלט ומכאן גם משחית.

חקירה סמויה בלתי מוגבלת בזמן: בעוד שיש מגבלות זמן לחקירות גלויות, חקירות סמויות יכולות להימשך ללא הגבלה (למעט התיישנות).

המלצות לתיקון

כמסקנות מדיוני הוועדה אני רואה לנכון להציג המלצות חשובות לתיקון שחיוני ליישמן.

יש צורך בשינוי מספר נהלים פנים משטרתיים.

• נוהל לטיפול במידע מודיעיני: יש לקבוע נהלים מסודרים שיכללו אישור פתיחת חומרי מודיעין על אזרחים ומועמדים למשרות בכירות, ודיווח דו-שנתי ליו”ר הוועדה לביטחון לאומי בכנסת.
• נוהל לטיפול בחיקור דין: הגבלות על משך זמן חיקור הדין ודיווח שנתי ליו”ר הוועדה לביטחון לאומי.

בנוסף, יש צורך בהקפדה על מנגנונים למניעת ניצול כוח לרעה.

• יישום חוק סדר הדין הפלילי: פתיחת חקירה או חידושה תיעשה רק על סמך מידע חדש שהגיע. חקירה צריכה להיות מבוססת על ראיות, לא על סמך מינוי מישהו לתפקיד כלשהו. במקרה של מידע חדש בעקבות המינוי, יש לאשש או להפריך את המידע בתוך שלושה חודשים. מעל זמן זה, יצטרך היועמ”ש לתת הסבר בכתב לוועדה למינוי בכירים ולממשלת ישראל.
• הפרדת מח”ש מהפרקליטות: מח”ש צריכה להיות גוף עצמאי ולא תלויה בפרקליט המדינה. הפרדת הכוחות חיונית לדמוקרטיה בריאה.
• סמכויות לגופים המבקרים: להעניק לנציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות (נבת״ם) סמכות חקירה, והמלצה על הגשת כתב אישום, אם ימצאו חשדות מספקים.

לא ניתן להשאיר את השמירה על הלול בידי השועלים.

• סמכויות לוועדות הכנסת: חובת הופעת עובדי מדינה בפני ועדות הכנסת למסור עדות במעמד של שבועה. הכנסת חייבת להיות המפקחת העליונה.
• מדיניות נגד הדלפות: פתיחה בחקירה כנגד הדלפות של חומרי חקירה וזהות נחקרים. אין מקום להדלפות שמטרתן להרוס קריירות.
• הפרדה בין ההליך הפלילי להליך המינוי: סמכות ההחלטה לגבי המינויים צריכה להינתן לוועדה המייעצת למינוי בכירים. היועמ״ש יעביר לה את החשדות והראיות. הוועדה בראשות שופט עליון, תחליט במעין הליך ביניים האם חומרת האם חומרת ההאשמות ועוצמת הראיות פוסלת את המינוי. לא כל חשד צריך לפסול מינוי. החשדות יכולים להמשיך להיבדק במקביל.

סיכום

חייבים לוודא שמערכת אכיפת החוק פועלת על פי חוק, ללא ניצול לרעה של הכוח מצד גורמי האכיפה. מדינה דמוקרטית חייבת לשמור על איזון בין סמכויות הגופים המבצעים לבין זכויות האזרחים. החתירה לביזור הכוח תסייע במניעת ניצול מופרז של הכוח, ותבטיח שההחלטות מתקבלות בצורה הוגנת ושקופה. רק כך נוכל לשמור על אמון הציבור במערכות האכיפה ולוודא שמי שמועמד לתפקידים ציבוריים יוכל למלא את תפקידו ללא חשש מרדיפה או עינוי דין. מדובר לא רק בשמירה על חירות הפרט, אלא גם בצורך לאומי חיוני, כדי שאנשים טובים וראויים לא יחששו מכניסה לחיים הציבוריים.